החלטה 1. איחדנו את ההחלטה בכל העררים שכן כולם עוסקים בשאלת הנתינות התוניסאית, כשקיימת אינדיקציה לקיומה של נתינות. 2. החלטנו בשאלת הנתינות פעמים רבות (וראה החלטתנו האחרונה בוע 358/04 גיטה נגד הרשות המוסמכת) וקבענו כי כאשר קיימת אינדיקציה לקיומה של נתינות, עובר הנטל אל העורר להוכיח כי היה חסר נתינות. לפיכך יש לבחון כל אחד מהעררים לגופו. העורר 1 3. עררו של העורר נדחה על ידינו עוד בשנת 2001, אולם בהסכמת המשיבה, החלטה זו בוטלה והדיון נסב בשאלת הנתינות. האינדיקציה לקיומה של הנתינות עולה מכך שבפנייתו למשיבה, ציין כי היה בעל נתינות תוניסאית. העורר הסביר כי כוונתו היתה שהוא יליד מדינת תוניס, אך לא התכוון לומר כי היה בעל נתינות תוניסאית. 4. לאחר ששמענו את העורר וניתנה לנו ההזדמנות להתרשם ממנו, שוכנענו כי גרסתו גרסת אמת היא וכי לא התכוון לומר שהיה בעל נתינות תוניסאית אלא רק כי נולד בתוניס. 5. עוד נציין כי פנייתו של העורר נדחתה בתחילה בטענה כי היה נתין צרפתי ולעניין זה הביא אישור כי לא היה נתין צרפתי. 6. לפיכך, הערר לשאלת הנתינות מתקבל. מועד התגמול נדחה עד להחלטה בשאלת הנתינות התלוייה ועומדת בבית המשפט המחוזי והחלטה זו תחול גם על העורר, ללא צורך בהגשת ערעור פרטני, לאור הסכמת הצדדים בעניין זה. העורר 2 7. בעניינו של עורר זה, האינדיקציה לקיומה של נתינות משמעותיות ביותר ומעבר לאמור בפניינתו של העורר למשיבה, קיימת בקשה של העורר לקבלת תעודת מסע טרם עלייתו ארצה, תעודה בה ציין כי הוא נתין תוניסאי וכך מצויין גם בתעודת המסע עצמה. מעבר לכך, קיימים מסמכים נוספים המעידים כי אביו היה נתין תוניסאי. 8. לאחר ששמענו את העורר, לא נוכל לומר כי שוכנענו שעמד בנטל להפריך את העולה מהמסמכים הרשמיים ועל כן, מאחר והיה נתין תוניסאי ולאור סעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני - דין הערר להדחות. 9. למטה מן העניין נציין כי הערר הוגש באיחור, כעולה ממועד החתימה על התצהיר שנלווה לערר. העורר 3 10. האינדיקציה לקיומה של נתינות עולה מהאמור בפניית העורר למשיבה כי היה נתין תוניסאי. לאחר ששמענו את העורר וניתנה לנו ההזדמנות להתרשם ממנו, שוכנענו כי כל שהתכוון לומר, שהוא יליד מדינת תוניס ולא כי היה נתין תוניסאי. 11. לפיכך, הערר לשאלת הנתינות מתקבל. מועד התגמול נדחה עד להחלטה בשאלת הנתינות התלוייה ועומדת בבית המשפט המחוזי והחלטה זו תחול גם על העורר, ללא צורך בהגשת ערעור פרטני, לאור הסכמת הצדדים בעניין זה. העוררת 4 12. האינדיקציה לקיומה של נתינות עולה מהאמור בפניית העוררת אל המשיבה שם ציינה כי היתה נתינת תוניס. העוררת לא העידה בפנינו בשל מצב בריאותה וחרף הקושי בדבר, לא נדחה בשלב זה את הערר ונאפשר לבא כוחה להמציא תסקיר חתום על ידי העוררת לגבי נסיבות הגשת פנייתה הראשונה למשיבה והתייחסות לשאלת הנתינות וזאת בתוך 60 יום מהיום. 13. לפיכך נדחה לתזכורת פנימית ליום 1.12.05. העורר 5 14. האינדיקציה לקיומה של נתינות עולה מהאמור בפניית העורר למשיבה כי היה נתין תוניסאי. לאחר ששמענו את העורר וניתנה לנו ההזדמנות להתרשם ממנו, שוכנענו כי כל שהתכוון לומר, שהוא יליד מדינת תוניס ולא כי היה נתין תוניסאי. 15. לפיכך, הערר לשאלת הנתינות מתקבל. מועד התגמול נדחה עד להחלטה בשאלת הנתינות התלוייה ועומדת בבית המשפט המחוזי והחלטה זו תחול גם על העורר, ללא צורך בהגשת ערעור פרטני, לאור הסכמת הצדדים בעניין זה. 16. סוף דבר - העררים של העוררים 1, 3 ו-5 מתקבלים ונדחים לתזכורת פנימית עם שאר תיקי הנתינות. הערר של העורר 2 נדחה. הערר של העוררת 4 נדחה לתזכורת פנימית לקבלת תצהיר על ידה ליום 1.12.05. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד. ניצולי שואה