נפילה בשביל - תביעת פיצויים

פסק דין מבוא 1. עניין לנו בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת ביקור בביתם של הנתבעים 1 ו- 2 ואשר הנתבעת 3 ביטחה אותו. ואלה העובדות הצריכות לעניין: 2. ביום 14.9.94 הגיעה התובעת ביחד עם בעלה ובתה בת החודש לביתו של אחיה, הוא הנתבע 1. מדובר היה בערב יום כיפור. התובעת נכנסה לבית אחיה דרך הכניסה הראשית, ועברה דרך הסלון אל המרפסת שמאחורי הבית. כעבור זמן מה משבקשה לעזוב את הבית, החלה לצאת דרך השביל שמוביל מהמרפסת אל שער הכניסה לחצר הבית. 3. התובעת החלה לצאת כאשר היא הולכת עם גבה לכיוון היציאה, עגלת בתה לפניה ובעלה לאחר העגלה תוך שהם מרימים את העגלה. בעודה עושה צעדים ראשונים על השביל, נפלה מן השביל לתוך הדשא ושברה את קרסולה. התובעת סימנה את מקום נפילתה על גבי התמונה ת/13. 4. באותו מועד היה השביל היוצא מפתח המרפסת יצוק בטון באופן שמיד לאחר מספר סנטימטרים הוא נקטע בחלקו ורק החלק הקרוב לקיר הבניין ממשיך להוביל לכיוון היציאה. ככל שניתן היה להתרשם מן התמונות שהוגשו, רוחבו של השביל באותו מועד היה כמחצית מרוחב פתח היציאה מן המרפסת. על פי חוות דעת מהנדסי הבטיחות שהגישו הצדדים עולה כי רוחב פתח היציאה מן המרפסת עומד על 120 עד 160 ס"מ בקירוב. שני המומחים העריכו כי רוחב השביל במועד האירוע עמד על 65 עד 70 ס"מ. גובה פני השביל מן הקרקע היה כ - 37 ס"מ. 5. האירוע התרחש בלילה. התאורה שהייתה במקום הינה מנורת פלורסנט שתלויה מעל פתח היציאה מהסלון למרפסת ולא בצד הפונה לשביל. לא הובהר בוודאות מה היא עוצמת האור שנמצאה על פני השביל בעת האירוע. 6. התובעת הגישה תביעתה ביום 24.5.01 היינו בחלוף כ - 6.5 שנים ממועד האירוע. 7. בתווך הזמנים שממועד האירוע ועד הגשת התביעה שיפצו הנתבעים את השביל באופן שהוא הורחב לכל רוחב פתח היציאה מן המרפסת ורוצף בגרנוליט. הנתבעים אף הוסיפו מדרגה בצידו של השביל הפונה לדשא בסמוך ליציאה מן המרפסת. טענות הצדדים 8. התובעת טוענת כי הנתבעים התרשלו והפרו חובות חקוקות בכך שבין היתר בנו שביל שמהווה מכשול, לא דאגו לסמנו, לא דאגו לתאורה מתאימה, לא דאגו להסיר צמחיה שהסתירה את המדרגה ולא הזהירו את התובעת מפניה. התובעת תומכת תביעתה בחוות הדעת של המהנדסת ורדית ביקלס. 9. הנתבעים טוענים כי לא היה כל מפגע בשביל וכי האירוע התרחש רק בשל רשלנותה של התובעת שהלכה כשפניה אינם לכיוון הליכתה אלא היא מהלכת אחור. עוד הם טוענים כי במקום הייתה תאורה מספקת וכי התובעת היא זו שבחרה ללכת מאותו שביל חיצוני הגם שהיה באפשרותה לצאת מאותה הדרך ממנה באה היינו דרך הסלון. מכאן שאין עליהם כל אחריות. הנתבעים תומכים טענותיהם בחוות דעתו של מהנדס גיל. דיון בשאלת האחריות 10. הצדדים הרבו מילים אודות חוות הדעת של המומחים ולא ראיתי כי יש בהן כדי לסייע בתיק זה שבפני, זולת המדידות הספורות שביצעו על השביל. די לי בתמונות שהוגשו ובעדויות כדי לקבוע שהמקום לא היה בטיחותי בעת האירוע. מתוך התמונות עולה כי מיד עם היציאה מן המרפסת ישנו קטע מרוצף בטון לכל רוחב הפתח אלא שקטע זה מסתיים לו פתאום כעבור כ - 40 ס"מ להערכתי בחלק הקרוב לדשא ונותר רק חציו של השביל. אותו קטע שמסתיים אינו מסתיים במדרגה אלא כל גובהו, כפי שמדד המומחה מטעם הנתבעים, 37 ס"מ מהווה מדרגה אחת היורדת עד הקרקע שעליה דשא ולא ניתן לאמוד בוודאות את עומקה. העובדה שחלקו של השביל ממשיך להפרס ואילו חלקו נקטע באופן חד מהווה מכשול בפני ההולך בו. זאת במיוחד כאשר חלקו של אותו קטע מהווה מדרגה גבוהה מהרגיל כפי שעולה מחוות דעת המומחים. 11. חיזוק למסקנתי כי השביל לא היה בטוח אני מוצאת בעובדה כי הנתבעים עצמם ראו לשפץ אותו על דרך הרחבתו לכל רוחב פתח היציאה מן המרפסת ואף הוסיפו מדרגה בצידו למען יקל לרדת ממנו אל הדשא. ראה התמונות של השביל לפני השיפוץ - ת/13 ת/14 ו - נ/8 ולמולם את התמונות שצילמו המומחים בעת ביקורם במקום לאחר השיפוץ. כשם שהמרפסת הוקפה גדר כך גם אותו חלק של שביל שהינו כמעט בגובה המרפסת היה צריך להיות תחום כדי שלא יהווה סכנה לנפילה. הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעת הונחתה ע"י הנתבעת 2 לצאת דרך השביל או שבחרה דרך יציאה זו בעצמה. לדידי אין לכך רלוונטיות שכן אם בפתח היציאה מן המרפסת אל השביל עצמו ישנו מפגע היה על הנתבעים למנוע מהתובעת ללכת שם. דבר זה לא נטען על ידם ומכל מקום לא הוכח. גם אם על השביל הייתה תאורה של 5 לוקס כדברי המומחה גיל, הרי שמסביב ובעיקר באזור הדשא - הייתה חשכה מסוימת ואין מדובר באור יום. במצב דברים זה הימצאותו של מפגע זה מהווה התרשלות מצד הנתבעים ומאחר והתרשלות זו גרמה לנזק הרי לך רשלנות. רשלנות תורמת 12. התובעת טענה כי המקום לא היה מואר בעת האירוע. עובדה זו יש בה כדי להצביע על שיעור רשלנותה התורמת של התובעת להתרחשות האירוע. עצם העובדה שהתובעת החלה ללכת במקום שאינו מוכר לה לדבריה כשהיא עם גבה לכיוון ההליכה מהווה התרשלות מצידה. על אחת כמה וכמה כאשר המקום אינו מואר. אם בחרה התובעת ללכת כאשר גבה אל כיוון הליכתה, שומא היה עליה להעיף מבט בטרם תחל בצעדיה על מנת ללמוד את הדרך ולבחון שאכן היא יכולה לצעוד לאחור לבטח. זו התנהגות זהירה וסבירה שהייתה מצופה ממנה ובוודאי כשהיא אוחזת בידה עגלת תינוק. משלא עשתה התובעת כן אין זאת אלא התרשלות. לא בא כל הסבר הגיוני מדוע היו התובעת ובעלה נדרשים להרים את העגלה בעת שיצאו את המרפסת. 13. הנתבעים מבקשים לראות במחדלי התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 100%. לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לאמץ את גישת בית המשפט העליון בע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק פ"ד מג (3) 343 שם ראה הנשיא שמגר לקבוע את רשלנותו של התובע בשיעור של 50%. אני סבורה כי גם במקרה שבפני מהווה רשלנותה של התובעת חלק משמעותי בהתרחשותו של האירוע שהביא לפגיעתה ועל כן ראיתי להעמידה על 50%. הנכות הרפואית 14. כתוצאה מהנפילה סבלה התובעת משבר דו פטישוני של קרסולה הימני. תחילה נעשה ניסיון לקיבוע השבר בגבס ומשזה נכשל עברה התובעת רדוקציה פתוחה וקיבוע של השברים באמצעות מסמור מתאים. 15. מטעם התובעת ניתנה חוות דעתו של ד"ר ערן לין, אורטופד. המומחה לא מצא כל הגבלת תנועה בבדיקתו הקלינית אך מצא היקף קרסול גדול יותר בקרסול הפגוע ובצילומי הרנטגן נמצאה אי סדירות קלה של המשטח הפירקי של עצם הטלוס עם היצרות קלה של המרווח הפירקי הטיביו-טאלארי. גם בבדיקת מיפוי עצמות נמצאה קליטת יתר בקרסול ימין בהשוואה לשמאלית. לדעתו של ד"ר לין הממצאים בבדיקות ההדמיה מצביעים על התפתחות שינויים ניווניים קלים מקומיים ואלה ביחד עם היקף הקרסול הגדול יותר מצביעים על קיומה של הפרעה תפקודית קלה שמצדיקה קביעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב' למבחני המל"ל. 16. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי. פרופ' נרובאי מצא התעבות קלה של הקרסול עם הגבלה קלה מאוד בתנועתיות. המומחה לא התרשם מקיומם של שינויים ניווניים ועל כן ראה לקבוע שההשפעה של הפגיעה על כושר הפעולה הינה קלה ביותר. לאור מסקנתו זו העריך את נכותה של התובעת בשיעור 2.5% לפי סעיף 35 (1) בין א' ל - ב' למבחני המל"ל. 17. שני המומחים נדרשו לחקירה על חוות דעתם. לאחר ששמעתי את חקירת המומחים וכן את חקירתה של התובעת אני סבורה כי קביעה של 10% נכות במקרה של התובעת הינה מופרזת ואינה מתיישבת עם הממצאים הקליניים וההדמייתיים. יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה שאף המומחה מטעם הנתבעים מצא הגבלה קלה ביותר בתנועתיות של מפרק הקרסול דבר אשר מתיישב עם הממצא של היקף קרסול גדול יותר והממצאים במיפוי העצמות וברנטגן. לאחר ששקלתי את הדבר והבאתי בחשבון את העובדה שבקרסול התובעת עדיין נמצאים אותם מקבעים ראיתי לקבוע את נכותה הרפואית תולדת התאונה בשיעור של 5% מתואם לפי סעיף 35 (1) בין א' ל - ב'. 18. באשר לנכות התפקודית נראה לי כי נכותה התפקודית של התובעת אינה עולה על נכותה הרפואית ואף קטנה ממנה. למסקנתי זו הגעתי הן מעצם העובדה שבמשך שנים לא התלוננה התובעת במקומות עבודתה על בעיית הקרסול, אף כאשר דובר בעבודה שדרשה עמידה ממושכת כמו במועדונית כמטפלת בילדים. כך גם ראיתי להביא בחשבון שהתובעת עמדה במשך כל זמן חקירתה הנגדית באולם ורק במסגרת חקירה חוזרת נזכרה לומר כי היא מתקשה בעמידה אך התביישה לבקש לשבת. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה רק בשל הקושי הנובע מהקרסול לא ביקשה לחדש עבודתה במועדונית. 19. מאחר ובתיק זה נכון יהיה לערוך חישוב על דרך החישוב הגלובלי לא ראיתי צורך לנקוב במספר מדויק אשר יכמת את הנכות התפקודית. שיעור ההשתכרות 20. עובר לתאונה לא עבדה התובעת מחוץ למשק ביתה מזה מספר שנים. בעת התאונה הייתה התובעת בסמוך לאחר לידת בתה הרביעית. התובעת טענה כי בשנים שלפני התאונה עבדה בחברה שבבעלות בעלה אלא שלא המציאה כל אישור על כך. התובעת הודתה כי לא הוצאו לה תלושי שכר ואינה יכולה להציג הצהרה לביטוח לאומי על היותה עובדת בחברה בתקופות הרלוונטיות. לא ראיתי לקבל את עדותה זו של התובעת. 21. לאחר התאונה במשך שנים מספר לא ניסתה התובעת לשוב לעבודה מחוץ למשק הבית וניתן להסביר זאת בכך שהייתה מטופלת בארבעה ילדים. לאחר מספר שנים החלה לעבוד כמורה מחליפה בבית ספר באלקנה וכן כסייעת לילדה בכיתה. היקף עבודתה כסייעת עמד על 4 - 5 שעות ביום ואילו בתור מורה מחליפה עבדה כאשר נקראה על פי הצורך. החל מספטמבר 2001 החלה התובעת לעבוד במועדונית והשתכרה כ - 1,900 ₪ בממוצע לחודש. התובעת עבדה על פי חוזה למשך שנת הלימודים היינו מ - 1.9.01 ועד 30.6.02. מר צרפתי אשר העיד מטעם המועצה המעבידה ציין כי בסוף השנה הודיעה התובעת שאינה מבקשת לחדש את החוזה ומבחינתם התאים הדבר שכן כמות הילדים קטנה ואיתה הצורך במטפלות במועדונית. התובעת עבדה 17 שעות שבועיות אשר מהוות כ - 40% משרה. 22. התובעת טוענת כי לא שבה לעבודה במועדונית בשל הקושי הנובע מהפגיעה בקרסול. נראה לי כי יש קצת הפרזה בטענה זו של התובעת. מדובר בסך הכל ב - 17 שעות שבועיות אשר מתוכן לא בכל הזמן יש חובה לעמוד על הרגליים. העסקת ילדים במועדונית ניתנת להיעשות גם בפעילות בישיבה. 23. אף לאחר שעזבה את העבודה במועדונית לא פעלה התובעת במרץ למצוא מקום עבודה חדש. בעת הדיון טענה התובעת כי היא ביקשה עבודה בישיבה ולשם כך נדרשה לשיקום מקצועי. 24. כאמור לא התרשמתי שהתובעת עשתה מאמצים של ממש על מנת לשוב לעבודה ונראה כי נוח היה לה בתקופות מסוימות שלא לצאת לעבודה. 25. התובעת ראתה להזכיר כי בעבר עד שנת 1987 עבדה כפקידה באל-על במשכורת יפה. עבודתה שם הייתה עבודת מזכירות אשר היא בחרה בשנת 87 לעזוב. העד מטעם אל-על, מר עוזי גל ציין שהתובעת לא ביקשה לשוב לעבודה. הגם שמדובר בעבודה משרדית לא ניסתה התובעת לפנות שוב לאל-על על מנת להתעניין בחזרה לעבודה שם ולא בא לכך כל הסבר. 26. לאור העבר התעסוקתי של התובעת אני סבורה כי יש להביא בחשבון שיעור השתכרות בגבולות העולים במקצת על שיעור השתכרותה במועדונית כשיעור ההשתכרות שהייתה צפויה להשתכר גם אילולא התאונה. אני מוכנה להניח כי לאחר שילדיה יגדלו תבקש התובעת להגדיל במקצת את היקף עבודתה. מאחר והתובעת לא עבדה תקופות ארוכות גם לפני התאונה ממילא אין מקום לעריכת חישוב אריתמטי אלא פסיקת סכום גלובלי שיביא בחשבון גם את אותן תקופות. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר 27. התובעת עותרת לפסיקת פיצוי בגין תקופת אי-הכושר המלא אלא שכאמור בתקופה זו הייתה בחופשת לידה ומכל מקום לא עבדה. לא ראיתי כי בגין תקופה זו זכאית התובעת לפיצוי. מאז התאונה ועד היום חלפו כ - 11 שנים כאשר בתקופות מסוימות עבדה התובעת אף בעבודות שהצריכו עמידה ממושכת. חלקן של התקופות בהן לא עבדה התובעת אינן נוגעות לפגיעתה בתאונה. משכך ראיתי לקבוע את הפיצוי בגין אובדן כושר העבודה בעבר על דרך החישוב הגלובלי כאשר אני מביאה בחשבון את שיעור השתכרותה לאחר התאונה, היקף המשרה שבה עבדה באותן עבודות ואת השלכת הנכות על תפקודה ואני מעמידה את הפיצוי בסך 7,500 ₪. הפסד כושר השתכרות בעתיד 28. התובעת ילידת 1953 וכיום הינה בת 52 ולפניה עוד 13 שנות עבודה עד הגיעה לגיל פרישה. לאור דברי שלעיל בכל הנוגע לשיעור ההשתכרות ראיתי לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה על סך 15,000 ₪. עזרת הזולת 29. התובעת טוענת כי לאחר התאונה נזקקה במשך 5.5 חודשים לעזרה מסיבית שניתנה לה על ידי גב' דליה שמש. לאחר סיומה של תקופה זו הוסיפה גב' שמש לעזור לתובעת על פי קריאה. עדותה של התובעת נתמכה בעדותה של גב' שמש. לטענת העדות שילמה התובעת לגב' שמש סך של 3,000 ₪ לחודש נכון לאותם מועדים. סכום זה משוערך להיום עומד על 4,818 ₪. התובעת צרפה לתצהירה את ת/8, אישור מודפס מיום 1.8.95 חתום על ידי גב' דליה שמש אשר לטענתה משקף את שיעור הכספים ששילמה לגב' שמש בגין העזרה שקיבלה ממנה. לאחר ששמעתי את חקירת התובעת וגב' שמש לא השתכנעתי כי אכן מדובר במסמך אשר משקף נאמנה את הסכומים ששולמו בגין העזרה. לא באה כל ראיה נוספת על הכספים שהועברו ומשנשאלה התובעת לגבי מסמכים אלה ציינה שהם היו קיימים אך השמידה אותם שכן אינה נוהגת לשמור מסמכים תקופות כל כך ארוכות. ראה למשל עדותה בכל הנוגע ליומן שבו רשמה את השעות והימים שבהם התייצבה גב' שמש בביתה. כך גם נראה שהסכום שנטען ששולם לגב' שמש הינו גבוה באופן משמעותי ואין זה סביר בעיני שסכום זה שולם במשך 5.5 חודשים. לכך ראיתי להוסיף את דבריו של פרופ' נרובאי ולפיהם יכלה התובעת לפחות בחלקם של החודשים להסתובב בביתה גם אם רגלה נתונה בגבס ואין מדובר במצב של ריתוק מוחלט למיטה במשך כל אותם חודשים. יחד עם זאת, מקובל עלי שבהיות התובעת מטופלת בארבעה ילדים ובעיקר בתינוקת שזה עתה הגיעה היא נזקקה לעזרה מעבר לעזרה שאנו מצפים שתינתן מבן משפחה. בבואי לכמת את שיעור העזרה שניתנה אני מעמידה את הסכום על סך 20,000 ₪ נכון להיום. סכום זה כולל בתוכו את תקופת אי-הכושר וכן עזרה נוספת חלקית לאחר הורדת הגבס בעיקר בעבודות הקשות במשק הבית וכן עזרת קרובים. 30. לא ראיתי כי התובעת זקוקה לעזרה במשק הבית מעבר לאותה תקופה, שכן נכותה נמוכה ואינה מצדיקה פיצוי בגין עזרה במשק הבית באופן מתמשך וקבוע. הוצאות רפואיות ונסיעות 31. התובעת צרפה קבלות שנשתלמו בידה וסומנו ת/9. הוצאותיה הרפואיות שאינן הוצאות משפט עומדות על 1,500 ₪ נומינלית ובשיעורך להיום 3,754 ₪. הוצאות עבור מומחים הינן בגדר הוצאות משפט והם יובאו בחשבון בסופו של ההליך בהתאם לחלוקת האחריות. התובעת טוענת להוצאות גבוהות בהרבה מהקבלות שנשתמרו בידה. אני מוכנה לקבל את הטענה כי חלקן של ההוצאות לא נשתמרו וראיתי להעמידם על 5,000 ₪. כאב וסבל 32. התובעת הייתה מאושפזת ועברה ניתוח אשר לאחריו נדרשה להלך ללא דריכה ועם קביים עד להורדת הגבס. לתובעת נותרה נכות כתוצאה מהתאונה ובשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך 20,000 ₪. סך כל הנזק לפני ניכויים 67,500 ₪. 33. לאור קביעתי באשר לשיעור הרשלנות התורמת של התובעת לקרות התאונה עומד סכום הפיצוי לאחר הניכוי על 33,750 ₪. סוף דבר 34. ראיתי לקבל את תביעת התובעת תוך קביעת רשלנות תורמת בשיעור 50%. ראיתי לקבוע את הנזק על סך 67,500 ₪. משכך ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 33,750 ₪ כפיצוי בגין נזקיה תולדת האירוע מיום 14.9.94 לאחר ניכוי רשלנות תורמת. כמו-כן ישאו הנתבעים במחצית מהוצאות המשפט שנגרמו לתובעת ובכלל זה הוצאות המומחים מטעמה. כן ישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי הנקוב לעיל. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםנפילה