החלטה 1. המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת העררים (בראשות השופט מוקי לנדמן) (להלן - הוועדה) לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן - החוק), מיום 22.3.06, במסגרתה נדחה הערר שהגיש המערער להכיר בו כנרדף על-פי החוק. 2. הוועדה קבעה כי האישורים שהציג בפניה המערער, מבית התפוצות ומיד ושם, מעידים אמנם כי בתקופת השואה נשלחו כ-150 יהודים מבוטושןשברומניה לטרסניסטריה, אולם אישורים אלו אינם מוכיחים את טענת המערער כאילו מדובר היה בריכוז במסגרתו נשלחו למעלה מ-100 יהודים לטרניסטריה, אלא על סיכום של כלל היהודים שנשלחו בין השנים 1941-1942 מבוטושן לטרנסניסטריה, וזאת טיפין טיפין. עוד קבעה הוועדה, כי טענת המערער אף אינה עולה מפנקס הקהילות, ואינה מתיישבת עם העדויות הרבות ששמעה הוועדה לגבי בוטושן. 3. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 20.7.06, הציע בית המשפט (כב' השופטת גרסטל-ס"נ, כתוארה אז) כי הערעור יידחה ללא צו להוצאות, אולם המערער דחה את ההצעה, וטען כי הוא עומד על שמיעת הערעור. בית המשפט הורה על הגשת עיקרי טיעון וכן קבע מועד לשמיעת הערעור. המערער לא התייצב לדיון בערעור, ביום 6.3.07, ואף לא הגיש עיקרי טיעון מטעמו, בית המשפט (הרכב כב' השופטת גרסטל) דחה את הערעור בהעדרו, אך ללא צו להוצאות(להלן - פסק הדין). 4. ביום 19.4.07 הגיש המערער את הבקשה דנן, בה עתר לבטל את פסק הדין, בטענה כי לא ידע על מועד הדיון - חרף העולה מאישור המסירה - ולכן לא התייצב כפי שנקבע. כך גם טען המערער בבקשה, כי הוא מעוניין להביא בפני בית המשפט את טענותיו, וכי בידיו אישורים המעידים על משלוח מרוכז של העיר בוטושן, כי אביו הועבד בכפייה וכן ציין "...לדברים אלה יש רישומים שאותם ניתן לבדוק". המשיבה מתנגדת לבקשה. 5. דין הבקשה להידחות ממספר נימוקים. המערער לא התייצב לדיון שנקבע ולא הגיש עקרי טיעון מטעמו. בהתאם לתקנה 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אם לא התייצב המערער לדיון, רשאי היה בית המשפט לדחות את ערעורו. אמנם בהתאם לאשר נקבע בפסיקה, על בית המשפט לנהוג באופן מידתי בהפעלת סמכותו זו, תוך השגת מטרתו העיקרית, עשיית המשפט והצדק (ראו: רע"א 6983/02 סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית בע"מ נ' Malmed maritime Ltd., פ"ד נו(6) 827; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג (ט.פ.)), עם זאת, נראה כי במקרה דנן, קיים טעם מהותי נוסף אשר בגינו יש לדחות את בקשת המערער, והוא סיכויי הצלחת המערער בערעור. המערער לא הציג בפני בית המשפט אישור או מסמך, מעבר לאשר הציג בפני הוועדה, לתמיכה בטענותיו האמורות. כידוע, נטל השכנוע בתביעות בהתאם לחוק מוטל על כתפיו של התובע, המבקש להכיר בו כנכה בהתאם לחוק (ראו: ע"א 209/81 מרכוס נ' הרשות המוסמכת, פ"ד לו(2) 124). הוועדה בחנה את טענות המערער וקבעה כי הללו לא הוכחו על-ידו כדבעי, שכן אין כל תיעוד לריכוז יהודים לשם משלוח מבוטושן לטרנסניסטריה. הוועדה גם קבעה כי אין כל בסיס לטענות המערער, נוכח העדויות הרבות שנשמעו בפניה, ביחס לעיר בוטושן. יודגש כי הוועדה מהווה בית-דין מקצועי לכל דבר ועניין, וביכולתה להסתמך על ידיעותיה ועל ניסיונה הרב, בקביעתה קביעות אלה (ראו: ע"א 4868/90 עו"ד אנג'ל נ' בודסקי, פ"ד מו(4) 434). מכל מקום, קביעות הוועדה במקרה דנן, הינן קביעות עובדתיות, ולא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות אלה. 6. הנה כי כן, גם אם נתעלם מהפגם הפרוצדוראלי - אי התייצבות המערער לערעור, אין מקום להתעלם מהשאלה המהותית שעל בית המשפט לבוחנה, דהיינו סיכויי ההצלחה בערעור. לא למותר לציין כי גם השופטת גרסטל סברה בישיבת קדם המשפט, כי אין סיכוי לערעור, ואף הציעה למערער למחוק את ערעורו. בנסיבות אלה, אין גם מקום לביטול פסק הדין ואף תוך חיוב המבקש בהוצאות, וכשיידרש להתייצבות נוספת בבית המשפט, על כל המשתמע מכך, בערעור שכאמור סיכוייו נמוכים ביותר. 7. אשר על כן, ונוכח כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה. פסק הדין מיום 6.3.07 יוותר על כנו. אין צו להוצאות. ניצולי שואה