תביעת פיצויים על נשיכת כלב לא קשור

פסק דין 1. התובעת ילידת 1951 הגישה תביעה זו נגד הנתבע עפ"י פק' הנזיקין (נוסח חדש) עקב נזקי גוף שאונו לה ביום 14.8.00 בקבוץ כפר גליקסון, כאשר לגירסתה כלב הגיח מבין השיחים הפילה, נשך אותה בחוזקה וגרם לה פצע בעכוז ונקע ברגל. לטענתה מדובר בכלב של הנתבעים, שלא היה מטופל כדין היינו עם מחסום על הפה וקשור באופן שלא תהיה לו גישה לעוברים ושבים המסתובבים בשבילים ציבוריים בקבוץ. האחריות המסגרת הנורמטיבית 2. סעיף 41א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע: "נזקים שנגרמו ע"י כלב בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם ע"י כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחחזיק בכלב דרך קבע,(להלן -הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא נמינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". אומנם ס"ק ב' לסעיף הנ"ל מאפשר הגנה אם יוכיח הבעלים אחת משלוש ההגנות והן: א. כי הניזוק התגרה בכלב ב. כי הניזוק תקף את בעליו של הכלב או את בן זוגו, הורו או ילדו. ג. כי הניזוק השיג גבול של בעליו של הכלב. אלא שאף לא אחד מההגנות הנ"ל או כל הגנה אחרת הוכחו ע"י הנתבעים. 3. ומן הכלל אל הפרט; התובעת מסרה גירסתה לגבי נסיבות ארוע התקיפה בתצהירה מיום 15.1.02, ת1/. היא נחקרה על תצהיר זה בחקירה נגדית ומסרה כי עבדה תקופה לא ארוכה בטיפול בקשישה באזור בו נמצא הכלב בסמוך. לדבריה במשך חודש וחצי שעבדה שם ברוב הפעמים לא ראתה את הכלב מכיוון שהוא לא היה שם וכי המלונה היתה בתוך שיחים ולא ממש נראית לעין. לשאלה אם כאשר ראתה את הכלב הוא היה קשור השיבה כי לא ראתה אותו כמעט ליד המלונה לבד וכי ראתה אותו עם בעליו ואזי שמעה את הכלב נובח. ביום הארוע כאשר הכלב התנפל עליה, עת הלכה על השביל, וזאת מחוץ לשטח שבו אמור היה הכלב להמצא וכאשר הוא היה ללא מחסום ולא קשור. כאשר התנפל עליה הכלב היא נבהלה מאוד וממש נשכבה והוא תקף אותה. התובעת נתבקשה למסור פרטים מדוייקים לגבי מקום התקיפה והשיבה בהצביעה על תרשים שנערך בעת עדותה נ1/ ואמרה: "לפני הבית יש שביל באתי מהשביל הכלב היה בצד הזה הבית של המטופלת שלי פה. הייתי ממש לפני הכניסה של הבית של המטופלת שלי ואז הוא התנפל עלי, אחרי שעברתי את הכניסה של נוריאל והגעתי לכניסת הבית של המטופלת. באתי דרך השביל לא דרך הדשא כפי שאת אומרת והייתי ממש לפני הכניסה של הבית של המטפלת, את הכלב לא ראיתי עד שהתנפל עלי. זה היה בהצטלבות שבין שביל ראשי לבין שביל הכניסה של הבית שם הכלב התנפל עלי". יצויין כי גרסתה של התובעת לא נסתרה. ב"כ הנתבעת הבהירה כי הנתבע לא התיצב למסור גרסה בשל טעמי בריאות כפי שפורטו על ידה. מכל מקום משאין גירסה נגדית אני קובע כי אירוע תקיפת הכלב היה כגרסת התובעת. אני דוחה את גירסת הנתבע לפיה; התובעת הלכה במקום שאל לה ללכת בו ולא הלכה בשבילים המסודרים אלא חצתה דרך הרחבה בקירבת דלתו של נורי, וזו הסיבה שהיא בכלל נתקלה בכלב. אין די בהעלאת טענה מעין זו אלא יש להוכיחה והנתבעים לא עמדו בנטל זה. סיכומו של דבר, מסקנתי הינה כי קיימת אחריות שבדין על בעל הכלב דהיינו, על הנתבעים והם חייבים בנזקי התובעת. ומכאן להיקף הנזק. היקף הנזק: 4. ממקום האירוע נלקחה התובעת לקבלת טיפול ראשוני במרפאת הקבוץ. ולדבריה סבלה מדימום ונחבשה במרפאה. לאחר מכן נלקחה עם רכב הקיבוץ למשרד הבריאות שם קיבלה זריקת טטנוס ולאחר מכן חזרה לקבוץ והמתינה לבני משפחתה אשר באו לקחתה. לאחר מכן היתה בהמשך מעקב וטיפול בקופ"ח ולדבריה שלא נסתרו נזקקה לטיפולים רבים נוספים מכיוון שבעקבות תקיפת הכלב היא נפלה והיתה לה אינפקציה באופן שלא יכלה ללכת. היא נזקקה לטיפול באנטיביוטיקה וחבישות ומשחות במשך 10 ימים. התחבושות הוחלפו כל יום וכל יום נאלצה לנסוע למרפאה. דא עקא, התובעת לא הציגה כרטיס רפואי לתמוך את עדותה לגבי משך הטיפול. הפסד השתכרות בגין העבר: 5. נראה כי לתובעת היו הפסדי השתכרות עקב 23 ימי מחלה שקבלה עקב הארוע. בהתחשב בכך כי אין די להציג ימי מחלה ויש להראות הפסד השתכרות בפועל לתקופה המלאה כפי שטוענת התובעת ובהתחשב בטענות הנתבעים נראה כי יש לאמוד נזק זה באומדן גלובלי. הסכום שנראה לי הוא סך של 5,000 ש"ח להיום. עזרת צד ג' בעבר 6. התובעת העידה כי נזקקה לעזרת צד ג מהטעם שחיה וגרה לבדה וכתוצאה מהפגיעה שלה היינו הנשיכה בעכוזה והנקע ברגלה שהגבילו אותה משמעותית נזקקה משך חודשיים לעובדת בבית ושולם לה 5000 ש"ח. הנתבעת ביקשה שלא לתת אמון בדברי התובעת לעניין העזרה שקבלה לטענתה. בפני ביהמ"ש שתי גירסאות שונות בנושא זה, וכן התובעת נמנעה מלמסור את שמה של העובדת ונמנעה מלהציג כל ראיה לקבלת עזרת צד ג'. זאת ועוד טוענים הנתבעים, כי כעבור שבועיים ימים חזרה התובעת לעבודה באופן מלא ועבדה באופן מלא ואף שעות נוספות רבות יותר מאשר עבדה קודם לכן דבר המצביע על יכולתה לבצע גם נקיון בבית. כמו כן ממילא לא היה לעוזרת הרבה עבודה שכן התובעת העידה על עצמה כי עבדה 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים התובעת העידה כי ילדיה בוגרים והיא מתגוררת בגפה. לכן אין להוציא מכלל אפשרות כי נזקקה בתקופת אי הכושר המלא לעזרת צד ג'. לטענתה נעזרה ע"י עוזרת לאחר הפציעה. לטענתה שילמה לעוזרת 5,000 ש"ח עבור חודשייים. גירסה זו סותרת גירסה קודמת שנתנה בתצהיר תשובות לשאלון לפיה קבלה עזרה בעבודות הבית משך שבועיים ושילמה 2500 ש"ח במזומן. נראה כי התובעת לא ממש הוכיחה הוצאה של סכום האמור ולא בקשר עם הארוע הנטען. הכלל הוא כי נזק בגין העבר יש להוכיח בעין ובמקרה שבפני לא הוכח נזק שכזה. עם זאת יש לקבוע סכום באומדן גלובלי בשל הצורך בעזרה בסמוך לאחר הארוע ובתקופת קבלת הטיפולים והסכום שנראה לי הינו סך של 2,300 ש"ח. הוצאות רפואיות ונסיעות 7. התובעת טענה כי בעקבות התקיפה נזקקה לנסיעות לתרופות שסכומם הסתכם ב 3500 ש"ח וכן טענה כי נגרם לבגדיה נזק בסכום של 1500 ש"ח. לעומת זאת, טענו הנתבעים כי מדובר בתאונת עבודה, וכי התובעת זכאית להחזר הוצאות לרבות ההוצאות הרפואיות מהבטוח הלאומי. באשר להוצאות הרפואיות והוצאות נסיעה; כאמור הוצאות רפואיות לא ממש הוכחו. מכל מקום אין חולק כי הטיפול שניתן ניתן במסגרת חוק בריאות ממלכתי ע"י קופ"ח ולעניין זה ראה את שנפסק בפרשת אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), דהיינו, משלא הוכח כי טיפול רפואי לו תיזקק התובעת אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. זאת ועוד מדובר בתאונת עבודה והמל"ל מכסה הוצאות לטיפול רפואי שניתן במסגרת קופ"ח. הביטוי שיש לתת למשך הטיפול הינו בפריטי הנזק של נסיעות והנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל). באשר לנוצאות נסיעה הגם שיש להניח כי המל"ל מכסה הוצאות נסיעה לצרכי טיפול מאחר וככל הנראה התובעת ביצעה את הנסיעות ברכב פרטי יש לפצותה בסכום גלובלי והסכום שנראה לי הוא סך של 800 ש"ח. נזק לחליפה 8. התובעת טענה כי בעקבות תקיפת הכלב ניזוקה חליפה שלבשה באותו יום. התרשמתי כי אמנם התובעת נהגה ללבוש חליפות שסכומן עולה על 1,000 ש"ח אם כי גם הוצאה זו היה על התובעת להוכיח בעין. גירסתה כי חליפה ניזוקה ע"י הכלב התוקפן לא נסתרה אולם בהעדר ראיה לשווי החליפה המסויימת אני פוסק פיצוי באומדן גלובלי גם ברכיב נזק זה בסך של 750 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 9. שקלתי את טענות הצדדים נסיבות ארוע התקיפה תקופת ההחלמה ומאידך העובדה כי לא נותרה נכות עקב הארוע ובשים לב למכלול הנסיבות וטענות הצדים אני פוסק לתובעת סך של 8,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. ניכויי מל"ל 10. התובעת קבלה מהמל"ל גימלה בסך 2,141 ש"ח בלבד שאותם יש להפחית מאובדן ההכנסה המגיע לתובעת על פי טענתה. 11. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיף 5, 6, 7, 8 ו9- ובניכוי תגמולי המל"ל (משוערכים להיום -הפרשי הצמדה ללא ריבית כאמור בסעיף 10) ובצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כלבבעלי חייםפיצוייםנשיכת כלב / תקיפת כלב