פסק דין מבוא 1. 1. בפני תביעה על סך של 901,546 ₪, נכון למועד הגשתה ביום 20.3.02, בגין נזקים שנגרמו לתובעת - סולבר חצור בע"מ (להלן: "התובעת"). התובעת, חברה בע"מ, הינה בעלים של מפעל לייצור חומרי גלם מחלבון צמחי. 2. 2. הנתבעת - רמיד את בנימין בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברה פרטית, הינה בעלים של ממגורות לאיחסון גרעינים מסוגים שונים. 3. 3. התביעה הוגשה בעקבות נזק שנגרם, לטענת התובעת, במהלך שנת 1999 ל-1,500 טון פולי סויה מסוג MGMO (להלן: "הפולים"), אשר אוחסנו ביום 22.7.99 בסילו של הנתבעת בממגורה הנמצאת בבני ברק (להלן: "הסילו"). 4. 4. לטענת התובעת, בחודש נובמבר 1999, בעת שהחלה בהוצאת הפולים מהסילו, הסתבר לה להפתעתה, כי הפולים לחים, מלאי עובש וחרקים, וכי שינו צבעם לצבע כהה בשל התחממות עצמית ותסיסה. 5. 5. בכתב תביעתה טענה התובעת כי בגין הנזק שנגרם לפולים ירד ערכם ונגרמו לתובעת הוצאות הובלה ואחסון נוספות, אותן נאלצה לבצע לשם הקטנת הנזק, מוניטין התובעת נפגע, ונדרש בזבוז שעות עבודה של עובדי התובעת לשם טיפול בנזק שנגרם לפולים. 6. 6. בכתב תביעתה, הוסיפה וטענה התובעת כי הנתבעת חבה כלפיה בעילה חוזית, בעילה נזיקית, בעילה מכח חוק השומרים התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק השומרים") ועוד. 7. 7. הנתבעת דחתה, בכתב הגנתה, את טענות התובעת. לטענת הנתבעת, הפולים אוחסנו לתקופה קצרה של כחודש ימים, התובעת השאירה את הפולים מעבר למוסכם, התובעת מודה בכתב תביעתה כי היה עליה לבצע את בדיקות הפולים, התובעת התרשלה באי ביצוע המעקבים והבדיקות, כפי שהיה עליה לבצע, לא הוכח כי הפולים שאוחסנו אצל הנתבעת היו במצב תקין, הנזק שנטען כי נגרם לפולים אינו מתיישב עם המסמכים שצורפו ע"י התובעת, הנזק הנטען מופרך, מוגזם, וסותר אף את חוות דעת השמאי מטעם התובעת. 8. 8. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 6.2.06 את חקירותיהם הנגדיות של עדי התובעת: מר דב סומפולינסקי (להלן: "השמאי סומפולינסקי"), מר טרוור מרדית - טכנולוג ראשי אצל התובעת (להלן: "מר טרוור"), מר שי גור אריה - מי ששימש כמנהל שיווק ואחראי לוגיסטיקה של התובעת (להלן: "מר גור אריה") והגב' אינה בוטביניק - לבורנטית אצל התובעת (להלן: "הגב' בוטביניק"). כן שמעתי בישיבה הנ"ל את חקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעת: מר יואב ברזילי - מנהל תפעול אצל הנתבעת (להלן: "מר ברזילי"), פרופ' עודד שוסיוב (להלן: "פרופ' שוסיוב") והשמאי מר אייל שפירא (להלן: "השמאי שפירא"). 9. 9. כן עיינתי בחוות דעת השמאים ופרופ' שוסיוב, וכן במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים. כמו כן, שמעתי בישיבות יום 12.3.06, 13.3.06 ו- 14.3.06 את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין. כן עיינתי בטיעוניהם בכתב ובפסקי הדין שהוגשו ע"י ב"כ בעלי הדין במהלך סיכומיהם. 10. 10. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצוין אחרת. שאלת החבות 11. 11. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הינה בגדר "שומר שכר", כהגדרתו בסעיף 2 (ב) לחוק השומרים. ברם, הצדדים חלוקים בשאלה האם כטענת הנתבעת, "...המטרה לשמור על הנכס הייתה תפלה למטרה העיקרית של החזקתו...", כאמור בסעיף 2 (ב) לחוק השומרים, או שמא המטרה לשמור על הנכס הינה המטרה העיקרית. 12. 12. לעניות דעתי, הנתבעת הינה בגדר שומר שכר ה"...אחראי לאובדן הנכס, או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן..." כאמור ברישא לסעיף 2 (ב) לחוק השומרים. 13. 13. הפולים אוחסנו ע"י הנתבעת, לא רק משום שהיה ברשותה מקום אחסון, אלא גם משום שהיו בידי הנתבעת הכלים לעקוב ולוודא כי הפולים לא ניזוקים במהלך אחסונם אצלה. באם לא הייתה חשיבות לטיב האחסון, יכלה התובעת לאחסן את הפולים בכל דרך אחרת. 14. 14. במקרה דנן, נדרש מעקב אחר הטמפרטורה השוררת בסילו בו מאוחסנים הפולים, וכי מעקב זה מתבצע ע"י הנתבעת. אין עסקינן במחסנאי שמסירת הטובין לידיו הינה אך ורק משום שברשותו מקום בו ניתן לאחסן את הטובין. הפולים אוחסנו אצל הנתבעת בשל מיומנותה, ניסיונה והציוד שברשותה, האמורים לשמור על טיב הטובין. 15. 15. לאור האמור לעיל, על הנתבעת להוכיח כי הנזק, אם וככל שנגרם לפולים, נגרם עקב נסיבות שלא היה עליה לחזותן מראש, וכי היא לא יכלה למנוע תוצאותיו. הנתבעת לא הרימה נטל זה. 16. 16. לחילופין, היה ונפלה שגגה במסקנתי, אדון להלן בשאלה האם הנזק נגרם שלא בשל רשלנותה של הנתבעת. 17. 17. כאמור, אין מחלוקת כי הפולים אוחסנו בסילו. אין מחלוקת כי בסילו מותקנים 7 מדי טמפרטורה (סנסורים) המדווחים כל העת למחשבי הנתבעת על גובה הטמפרטורה, בכל אחד משבעת התאים בהם מותקנים מדי הטמפרטורה. 18. 18. בעדותו, טען מר ברזילי כי אחת לשבוע הוא בודק את הטמפרטורה בסילו עפ"י דוחות המחשב. ברם, מר ברזילי לא יכול היה להצביע על יום מסוים בשבוע בו נהג לבצע בדיקה זו. לא שוכנעתי כי מר ברזילי עשה כן באופן סדיר ועקבי, כטענתו. 19. 19. זאת ועוד, לשיטת מר ברזילי, באם הטמפרטורה עולה על כ- 30 מעלות, מלמד הדבר כי קיימת בעיה המחייבת דיווח לבעל הפולים, לשם איבחון סיבת ההתחממות. 20. כן עולה מעדותו של מר ברזילי כי באם שני מדי טמפרטורה ויותר אינם תקינים - הוא מזמין את הגורם המספק שירות וטיפול למדי הטמפרטורה על מנת שיתקן את הסנסורים. 21. לתצהירו של מר ברזילי צורפו פלטי מדי הטמפרטורה (נספח ג') לתקופה שמיום 12.07.99 ועד ליום 20.11.99. צורפו פלטים מהם ניתן ללמוד על הטמפרטורה שנמדדה ב- 10 ימים בלבד מתוך אותה תקופה של כ - 130 יום. מהתדפיסים ניתן ללמוד על שיעור הטמפרטורה שנמדדה בסילו באמצעות כל אחד משבעת מדדי הטמפרטורה. 22. עיון בפלטים מעלה, כי הסנסור הממוספר בספרה "1" לא מדד את הטמפרטורה בכל אותם ימים, וכי סנסור 4 לא מדד את הטמפרטורה ביום 29.11.99 וביום 30.11.99. מהתדפיס העוקב הקודם שצורף לתצהירו של מר ברזילי נושא תאריך 20.11.99, עולה כי סנסור מספר 1 בלבד לא היה תקין באותו מועד. 23. מהאמור לעיל עולה כי בין יום 20.11.99 ליום 29.11.99 התקלקל גם סנסור מס' 4. עיון בפלט מיום 10.11.99 מעלה כי בסנסור 2 נמדדה באותו יום טמפרטורה של 29.6 מעלות צלזיוס ובסנסור 3 טמפרטורה של 29.3 מעלות צלזיוס. הפלט העוקב הקודם שצורף לתצהיר נושא תאריך 13.10.99. עיון בפלט מיום 13.10.99, מעלה כי במועד זה נמדדה בסנסור 2 טמפרטורה של 22.3 מעלות ואילו בסנסור 3 נמדדה טמפרטורה של 23 מעלות. עיון בפלט העוקב הבא מעלה כי ביום 20.11.99 נמדדה בסנסור 2 טמפרטורה של 30.5 מעלות ובסנסור 3 נמדדה טמפרטורה של 29.8 מעלות. 24. עיון בפלטים מעלה כי בחודש נובמבר חלה עליה בטמפרטורה במיוחד בסנסורים 2 ו - 3, אולם גם בסנסורים הנוספים עלתה הטמפרטורה, אם כי בשיעור נמוך יותר. 25. עליה בטמפרטורה לכשעצמה אינה מהווה בעיה, אולם היא מעידה על קיומה של בעיה שהביאה לעליית הטמפרטורה. (יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר השמאי שפירא כי עליית שיעור הטמפרטורה עלולה לגרום נזק לפולים). במילים אחרות, שינויים בטמפרטורה מהווים אינדיקציה, ממנה ניתן ללמוד כי מתקיים בסילו תהליך של התססה, חמצון, שינוי צבע הפולים ופגיעה באיכותם, וכי קיימים חרקים בפולים כפי שאובחן ע"י השמאי סומפולינסקי. 26. בעדותו טען מר ברזילי כי התקשר למר גור אריה, דיווח לו על העלייה בטמפרטורה וביקשו לטפל בכך. מר גור אריה אישר כי יכול ואכן התקיימו שיחות טלפוניות בינו לבין מר ברזילי, אך הכחיש כי מר ברזילי התריע בפניו על עליה בטמפרטורה. 27. עדותו של מר גור אריה אמינה בעיני, והנני מעדיפה על פני עדותו של מר ברזילי. עדותו של מר ברזילי הן במחלוקת זו והן בכל הנוגע למעקב אחר עליית הטמפרטורה, הדברה מפני מזיקים, והמצאת פלטי מדי הטמפרטורה לשמאי סומפולינסקי - אינה אמינה בעיני. 20. 20. לשיטת מר ברזילי, הוא הודיע למר גור אריה לערך בסוף חודש אוקטובר, כי הטמפרטורה בסילו עולה ומאותו מועד ובמשך כחודש ימים לא נעשה דבר. 28. גם באם הייתי מגיע למסקנה כי יש להעדיף במחלוקת זו את עדותו של מר ברזילי על פני עדותו של מר גור אריה - לא היה די בכך כדי לסייע בידי הנתבעת. אין חולק כי התובעת לא עשתה דבר בעקבות אותן התרעות טלפוניות שנמסרו למר גור אריה (לשיטת מר ברזילי). שוכנעתי, כי הנתבעת לא עשתה דבר בעקבות מחדלה הנטען של התובעת, לא פעלה להקטנת הטמפרטורה, לא פעלה להדברת מזיקים, לא פעלה לאוורור הסילו, לא פעלה להעברת הפולים לסילו אחר, וכן לא הזמינה את אנשי השירות על מנת שיבדקו את התקלה שנמצאה בשניים מהסנסורים. 29. שוכנעתי כי השמאי סומפולינסקי אכן ביקש ממר ברזילי את פלטי מדי הטמפרטורה מיד לכשהגיע למקום ביום 28.11.99. זאת ועוד, הנתבעת מסיבות השמורות עימה, המציאה פלטים נבחרים של ימים מסוימים בלבד ולא המציאה פלטים רציפים של התקופה הקריטית, דהיינו חודש נובמבר 1999. 30. לא שוכנעתי כי הפולים נשוא התביעה מחייבים ".... תנאי אחסון מסוימים ומיוחדים...". (כטענת מר ברזילי בסעיף 8 לתצהירו). לא הובאה בפני כל ראייה כי קיים הבדל בין התנאים הנדרשים לאחסון הפולים נשוא כתב התביעה לבין פולים אחרים. 31. הנתבעת, מזה עשרות שנים, הינה מפעילת ממגורות לאחסון גרעינים מסוגים שונים, ועל כן היא היתה אמורה להיות בעלת הידע, הניסיון, הציוד והמיומנות הדרושים לצורך אחסון הפולים. 32. 32. בעדותו, טען מר ברזילי, כי כאשר הטמפרטורה עולה הוא: מודיע לבעל הטובין, מפעיל מאווררים להורדת הטמפרטורה, עולה לרום הסילו על מנת לבדוק באם נמצאים חרקים וכן מרסס מפני חרקים. ברם, מר ברזילי לא טען בתצהירו כי נקט בפעולה כלשהי מ- 4 הפעולות הללו, למעט הודעה למר גור אריה. 33. 33. טענת הנתבעת כי נמסרה הודעה למר גור אריה, עומדת בסתירה לתשובה לשאלה מס' 5 בשאלון שנשלח לה על ידי התובעת (ת/2). הנתבעת נשאלה: "האם הנתבעת הודיעה לתובעת במהלך התקופה בה אחסנה הנתבעת את פולי הסויה כי נגרם לתובעת נזק כלשהו ופולי הסויה נפגעו באופן כלשהו? ". בתשובה השיבה הנתבעת: "לא. מאחר ולא נראו סימנים לבעיה כלשהי בעת אחסון הפולים ולא היתה שום בעיה". 34. 34. זאת ועוד, מר ברזילי טען בתצהירו כי הטמפרטורה בסילו לא חרגה מהסביר והמקובל, אולם בה בעת הצהיר, כי בחודש נובמבר 1999, התקשר למר גור אריה והתריע בפניו על העלייה בטמפרטורה. לא ניתן ליישב אמירות אלו זו עם זו. 35. 35. למעלה מהדרוש אציין כי ספק בעיני באם מדי הטמפרטורה בסילו אכן שקפו את הטמפרטורה ששררה בסילו. בבדיקה שערך השמאי סמפולינסקי לפולים שהוצאו מהסילו נמדדה טמפרטורה של 36 - 38 מעלות בעוד שהקריאה על גבי הסנסורים בסילו הצביעה על טמפרטורה של 25 - 29 מעלות צלסיוס. מצאתי כי יש להעדיף את ממצאי השמאי סומפולינסקי על פני הממצאים שהוצגו ע"י הנתבעת, וזאת גם נוכח מסקנתי, כפי שיפורט בהמשך, כי חלק מהפולים הושחם וכי נזק זה יכול להיווצר רק בטמפרטורה בשיעור הגבוה באופן ניכר מזה שנמדדה בסילו, כפי שהעיד פרופ' שוסיוב. 36. 36. מהמאמר שצורף לחוות דעתו של פרופ' שוסיוב עולה כי "...חרקים מתפתחים ומתרבים בצורה הטובה ביותר בטמפרטורה 27 - 35 מעלות...". יוזכר כי מתדפיסי הטמפרטורה שהוגשו ע"י הנתבעת, עולה כי הטמפרטורה בחלק מהסנסורים הייתה 27 ומעלה, וביום 30.11.99 הטמפרטורה בכל הסנסורים התקינים (?) הייתה 27 מעלות ומעלה. 37. 37. גם באם, כטענת הנתבעת, היה צורך באישור התובעת לביצוע פעולות אוורור, או העברה לסילו אחר, או חיטוי הפולים, או כל פעולה אחרת שנדרשה להצלת הפולים - חייבת הייתה הנתבעת לפעול עפ"י הוראת סעיף 6 לחוק השומרים הקובעת כי שומר "רשאי" ( ולמעשה "חייב") לעשות כל פעולה תכופה הדרושה באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם לנכס, כאילו נתן לו בעל הנכס הרשאה לעשות כן. 38. 38. במקרה דנן, מתקיימים התנאים הדרושים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בדבר הדבר מדבר בעד עצמו. 39. 39. לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי הנזק שנגרם לפולים, כפי שיקבע להלן, נגרם בגין רשלנותה של הנתבעת, ולחילופין כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי הנזק נגרם בנסיבות שלא יכלה לצפותן מראש. רשלנות תורמת של התובעת 40. 40. הנני דוחה את טענת הנתבעת כי התובעת "הזניחה" את הפולים, וזאת לאור מסקנתי כי מר ברזילי לא דיווח למר גור אריה על עליית הטמפרטורה בסילו. גובה הנזק האם הוכח מה היה טיב הפולים עובר לאחסונם אצל הנתבעת 41. 41. ביום 22.07.99 ייבאה התובעת מארצות הברית כמות של 2,500 טון פולי סויה מסוג MGMO. המדובר בפולי סויה מאיכות גבוהה אשר היו אמורים לשמש לתובעת כחומר גלם לייצור מוצרי מזון. 42. 42. הפולים שונעו לארץ באמצעות אוניה. במקביל לשיגורם לארץ שלח היצואן לתובעת שק ובו דגימת פולים לצורך בדיקת טיב המשלוח. השק שנשלח באמצעות מטוס הגיע לארץ ביום 15.7.99. בהתאם למקובל, ערכה התובעת במעבדתה, באמצעות הגב' בוטביניק בדיקה מקיפה של הדגימה על מנת לוודא כי הפולים הינם באיכות המובטחת ע"י הספק מארה"ב. 43. 43. במסגרת בדיקה מקיפה זו נבדקים, בין היתר, אחוזי החלבון, השמן, הצבע ועוד (נספח א' לתצהיר הגב' בוטביניק). 44. 44. לטענת הנתבעת, לא הוכח כי הדגימה הנ"ל שנבדקה במעבדת התובעת אכן נלקחה מהמשלוח נשוא התובענה. 45. 45. כן מסתבר כי בעת שהפולים מגיעים לארץ נלקחת מהם דגימה מהאוניה לשם בדיקה במעבדת התובעת. הבדיקה הינה בדיקה מקוצרת וכוללת בדיקת אחוזי השמן והחלבון, אך אינה כוללת בדיקת צבע ובדיקת אחוז הפולים השבורים, כפי שבוצע בבדיקה הקודמת. 46. 46. יחד עם זאת, מתצהירה של הגב' בוטביניק עולה כי חלק מבדיקתה כולל בדיקה ויזואלית של הפולים, ובמקרים בהם צבעם כהה ולא תקין היא מדווחת על כך לאחראים עליה. (סעיף 7 לתצהיר). 47. 47. לא נסתרה טענת התובעת כי הפולים שנבדקו ביום 15.7.99 שייכים לפולים נשוא התביעה. ברם, גם באם נפלה שגגה במסקנתי זו, אין בכך כדי לסייע בידי הנתבעת, שכן ממצאי הבדיקה המקוצרת שבוצעו בפולים שהגיעו באוניה, (נספח 1 לתצהיר הגב' בוטביניק), מלמדים כי אחוזי החלבון, השמן והלחות היו תקינים ותואמים לממצאים שנמצאו בבדיקה המקיפה, ודי בכך ובבדיקה הויזואלית המתבצעת ע"י הגב' בוטביניק על מנת להרים את הנטל להוכחת מצבם התקין של הפולים עובר לאחסונם בסילו. 48. 48. נוהל עבודתה של התובעת בביצוע הבדיקה המקוצרת סביר בעיני, והוא משקף, כפי שעולה מעדויות עובדי התובעת, נוהל עבודה שוטף ורגיל. מכל מקום, הנתבעת לא הציגה כל בדיקה הסותרת את ממצאי הבדיקות שבוצעו ע"י התובעת, הן במסגרת הבדיקה המקיפה והן במסגרת הבדיקה המקוצרת. 49. 49. כפי שיוכח בהמשך, 1,500 טון מתוך כלל 2,500 הטון שהגיעו לארץ באותו משלוח נפרקו ישירות בחצרי התובעת ושימשו אותה לייצור מוצרי מזון למאכל אדם. לא נסתרה טענת התובעת כי איכות אותם פולים שנפרקו ישירות אצל התובעת הייתה טובה, נתון המחזק את טענת התובעת כי איכות הפולים הייתה טובה, עובר למסירתה לנתבעת. שווי הפולים נכון למועד אחסונם אצל הנתבעת 50. 50. לטענת התובעת, בגין הפולים שולם על ידה סך של 227.5 $ לטון. לתמיכה בטענתה זו מפנה התובעת בסיכומיה לחוות הדעת, לתצהירו של מר גור אריה, ולמסמכים שצורפו כנספח ה' לתצהירו של מר בן מלך, והמעידים על עלות הפולים. 51. 51. לטענת הנתבעת, התובעת לא המציאה קבלות המעידות על התשלום ששולם, לידי יצרן הפולים. 52. 52. השמאי סומפולינסקי, מר גור אריה ומר בן מלך לא נחקרו בנושא שווי הפולים, ולאור עדויותיהם שוכנעתי כי שווי הפולים הינו 227.5 $ לטון. האם הוכח כי נגרם נזק לפולים, ואם כן, באיזה שיעור 53. 53. כאמור, מיד לכשהבחינה התובעת ביום 25/11/00 בפגם שהתגלה בכמות הראשונה של הפולים שהועברו מהסילו לחצריה, היא פנתה למבטחתה ( להלן:"המבטחת") והודיעה לה על האירוע. בעקבות זאת, שלחה המבטחת את השמאי סומפולינסקי לשום את הנזק. 54. 54. כפי שעולה מחוות דעתו של השמאי סומפולינסקי אשר נערכה מטעם ולבקשת המבטחת בלבד, ( להלן:"חוות הדעת") הוא הגיע לחצרי הנתבעת ביום 26.11.00, ונפגש במקום עם מר גור אריה. כאמור בחוות הדעת: "במהלך ביקורנו, עלינו על גבי הסילו במעלית חיצונית ופתחנו צוהר האוורור מעל הסילו, ובמבט פנימה נראו כתמי עובש, לחות רבה, וחרקים (ראה תצלומים מצ"ב). פניתי לאחראי על המלאי מטעם המאחסנים (הכוונה למר ברזילי - ה.י.) בבקשה לקבל גרף טמפרטורה ממועד האחסון ועד עתה, אולם זה לא היה בידו, והוא לא ידע ליתן בידי נתונים בדוקים לנושא זה. על פניו, ועל פי ניסיוני רב השנים באירועים כאלה, ברור היה לי כי מדובר בכשל אחסוני, חוסר מעקב אחרי הטמפרטורה, חוסר אוורור לייבוש מי עיבוי, חוסר הנעת החומר במעליות כדי לייבשו עקב תחילת התחממות וכיוצ"ב. כדי לאשש את גרסתי, פניתי למנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני, בית דגן למחלקה לאיסום ובקשתי כי ישלחו למקום מומחה לאיסום גרעינים. ביום 29.11.99, בקרתי במקום מחדש עם המהנדס רפאל דיאס. שוב עלינו לגג הסילו, הוצאנו גרעינים מלמטה, מדדנו את החומר שנשפך למטה, ובו הייתה טמפרטורה של 36 - 38 מ"צ בעוד שהקריאה ע"ג צג חיישני הטמפרטורה של פולים בסילו היו 25 - 29 מ"צ. עפ"י חוות דעתו של המהנדס המומחה לאיסום גרעינים נקבע כי: ... ראה דו"ח המומחה מצ"ב. (הערה, בהחלטתי מיום 3.7.05 התרתי את הגשת "דו"ח המומחה" בכפוף לחקירתו, ומשהמומחה מר דיאס לא התייצב לחקירה - לא יהוו ממצאיו חלק מחומר הראיות בתיק זה - ה.י.) מבדיקותי ומסקנות המומחה עולה כי: • • עקב שינויי טמפרטורות יום/לילה בחודשי הקיץ הופרשו מי עיבוי אשר "נשרו" חזרה מגג הפח על פני הפולים בחלק העליון של הסילו. • • ריבוי הלחות ממי העיבוי שנשרו, גרמו לשעורי לחות בהם מתחילים תהליכי תסיסה אורגניים אירוביים. • • ההתחממות לא אובחנה בעוד מועד ע"י מעקב נאות ו/או זיוף ו/או אי כיול נאות של מכשירי המדידה. • • פעולת התסיסה העצמית וההתחממות המשיכה באין מפריע עד שאובחנה רק בתחילת הריקון. • • כתוצאה מההתחממות ניזוקו הפולים כדי 21% - 16%.( קביעה זו אינה משמשת כראיה שכן היא נסמכת על "דו"ח המומחה" - ה.י.). • • הנזק שהוסב לפולים הינו בלתי ניתן לתיקון והפולים אינם ראויים לשמש חומרי גלם לתעשיית המזון עקב קלקול חלקי בחלבון, באיכותו ובריח הנודף ממנו. היקף הנזק: כאמור, הפולים התחממו בדרגה זו או אחרת ואינם ראויים לשמש כחומר גלם לתעשיית המזון. הפולים נבדקו לשימוש לבעלי חיים על פי שיעור החלבון ורמת נעכלות ונקבע כי ערכם פחת כדי 25%. זאת ועוד, הפולים יובאו מזנים יחודיים להאכלת אנשים, ללא הנדסה גנטית כנדרש ע"י הצרכנים. זאת בעוד ששיווקם עתה להאבסת בעלי חיים, שם אין דרישה כזו ואין תשלום נוסף עבור היותם ממקור כפי שתואר. ס"ה הוצאו מהסילו בבני ברק כמות של 1,487.57 טון, ועוד 10 טון הושמדו עקב היותם בגוון חום כהה, המעיד על רמת הטמפרטורה אליה הגיעו חלק מהפולים. ... הערה: הפולים הפגומים נכנסו למעגל יצור מוצרים לבעלי חיים בסולבר חצור. לפי ערכם התזונתי נקבע כי ערכם כ - 75% ממוצר טוב וחישבנו כאמור ערכם לפי 170$/ט'. במכרז נסיוני שערכתי בין מרכזי מזון וסוחרים במוצרי גלם, הוצע לי מחיר מירבי ע"ס 110$/ט'. סיכום: א. א. המדובר בנזקי תסיסה למלאי פולי סויה שאוחסנו מחוץ לחצרי המפעל בממגורות רמיד את בנימין. ב. ב. התסיסה נגרמה כתוצאה מאחסון ממושך בתנאים שאינם נאותים וללא מעקב ובקרה המתחייבים ע"י מאחסן מקצועי סביר (בקרת טמפרטורה, מעקב, אוורור וכו'). ג. ג. אני מעריך את הנזקים, כמוסבר לעיל, בסך של 92,641$. ד. ד. לדעתי, יש מקום להמליץ בפני התובעים להפנות את תביעתם כלפי המאחסנים חב' "רמיד את בניימין" ו/או מבטחיה." 55. 55. בסופו של יום הסתבר כי הנזק שנגרם אינו מכוסה בפוליסה שהופקה לתובעת ע"י המבטחת. חוות הדעת הוגשה כראיה מטעם התובעת, מבלי שנערך בה כל שינוי ביחס לחוות הדעת שנערכה עבור המבטחת. 56. 56. עיון בתמונות שצולמו ע"י השמאי סומפולינסקי מעלה כי חלק מהפולים שצולמו אכן הושחמו באופן ניכר, וכי קשה להפריד בינם לבין הפולים שלא ניזוקו ושנראו בתמונות. 57. 57. בתביעתה, תובעת התובעת את הנזק שנגרם לה, תוך שהיא מחשבת אותו עפ"י תוצאות המכרז הניסיוני שנערך ע"י השמאי סומפולינסקי. 58. 58. תמצית טענות הנתבעת: התובעת כלל לא הוכיחה את איכות הפולים נשוא התובענה עובר לאחסונם אצל הנתבעת, יש להביא בחשבון ירידה באיכות הפולים כתוצאה מעצם אחסונם, התובעת לא הוכיחה מה היה מצב הפולים כאשר הגיעו לאחסון הפתוח במושב גבעתי ומה היה מצבם כאשר הועברו מאחסון זה למפעל התובעת, התובעת ערכה בדיקת מעבדה לפולים לאחר שיצאו מחצרי הנתבעת והיא הסתירה ממצאיה מפני ביהמ"ש והנתבעת (להלן: "הבדיקה שלא הוצגה"). 59. 59. בסיכומיה עותרת התובעת לפיצוי באחת משלוש הדרכים האלטרנטיביות: • • ירידת ערך עפ"י המכרז שנערך ע"י השמאי סומפולינסקי. • • ירידת ערך בשיעור של 25%, כפי שהוערך ע"י השמאי סומפולינסקי. • • פיצוי על דרך של אומדנה. 60. 60. בנוסף, עותרת התובעת לפיצוי בגין הוצאותיה הנוספות, לרבות הוצאות הובלה, אחסנה, עוגמת נפש ועוד. 61. 61. עיון בחוות הדעת מעלה כי אכן לא ניתן ללמוד ממנה כיצד הגיע השמאי סומפולינסקי למסקנה כי "...עפ"י שיעור החלבון ורמת נעכלות ונקבע כי ערכם פחת כדי 25%..." (עמ' 3 לחוות הדעת). במהלך חקירתו הנגדית של השמאי סומפולינסקי הסתבר לראשונה כי קביעה זו נעשתה על בסיס הבדיקה שלא הוצגה. 62. 62. עיון בחוות דעתו של השמאי שפירא מעלה כי הוא היה ער לכך כי "...בחוות דעתו של שמאי התובעים אין פירוט כנדרש כיצד נקבע כי "שיעור החלבון ורמת נעכלות כי ערכם פחת בכ- 25%" ". (סעיף 8.8.4 לחוות דעת השמאי אייל שפירא). מכאן כי היה לנתבעת בסיס להסיק על דבר קיומה של "הבדיקה שלא הוצגה" והיא יכלה לעתור מבעוד מועד לגילויה במסגרת ההליכים המקדמיים. 63. 63. כן עלה מחקירתו הנגדית של השמאי סומפולינסקי כי הוא סמך את ממצאיו ומסקנותיו, בין היתר, על ממצאי "הבדיקה שלא הוצגה". בחקירתו הנגדית העיד השמאי סומפולינסקי באופן ברור וחד משמעי על דבר קיומה של "הבדיקה שלא הוצגה" ועל ממצאיה, וכן הבהיר כי הגיע לממצאיו בדבר פחיתת ערכם של הפולים בשיעור של 25%, הן על בסיס "הבדיקה שלא הוצגה" והן על בסיס ספירת פולים שעשה במקום. 64. 64. הנתבעת מפנה את חציה, גם כנגד אותם ממצאים של "הבדיקה שלא הוצגה", תוך שהיא טוענת כי התובעת הסתירה את דבר קיומה. 65. 65. מעדותו של השמאי סומפולינסקי השתמע כי "ממצאי הבדיקה שלא הוצגה" אמורים להימצא ברשותו ביחד עם חומר הגלם שלא הובא על ידיו לביהמ"ש. זאת ועוד, בנקודת הזמן בה התגלה הדבר לנתבעת (במהלך ישיבת יום 6.2.06) יכלה הנתבעת לעתור להורות לשמאי סומפולינסקי להמציא את ממצאי הבדיקה שלא הוצגה ואת חומר הגלם. הנתבעת לא עתרה בבקשה לעשות כן. 66. 66. זאת ועוד, אין חולק כי הנזק הראשוני התגלה עוד ביום 25.11.00, וכי בסמוך לאחר מכן, נודע לנתבעת כי לטענת התובעת נגרם לפולים נזק, בשיעור כלשהו. יתרה מכך, הנתבעת, בתיאום עם התובעת, העבירה את הפולים לסילו אחר, ובסופו של יום, הפולים הוצאו מחצרי הנתבעת לאחר כחודש ימים. בתקופת זמן זו, יכלה הנתבעת ליטול דגימות של פולים, על מנת לסתור, בהמשך, את טענת התובעת כי נגרם לפולים נזק בשיעור כלשהו. הנתבעת לא עשתה כן, ומכל מקום לא הציגה בדיקת מעבדה סותרת. ואכן, בעדותו טען מר ברזילי כי כאשר בעלים של טובין מוציאים אותם בתום איחסון אצל הנתבעת הוא נוטל דוגמא לשם בדיקתה (עמ' 210 לפרוטוקול ישיבת יום 13.3.06). ברם, בהמשך טען מר ברזילי כי במקרה דנן לא נטל דגימה, על אף שאין חולק כי ידוע היה לו, באותו מועד, כי נגרם נזק לפולים. 67. 67. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ' שוסיוב, וכן את חוות דעתו של השמאי שפירא. שני המומחים מטעם הנתבעת לא בדקו את הפולים נשוא התובענה ולא נכחו במקום בסמוך לאחר התגלות הנזק. 68. 68. בחוות דעתו מאשר פרופ' שוסיוב כי "...טמפרטורת האחסון אכן עלתה במהלך ארבעת חודשי האחסון. בתחקיר שערכתי נאמר לי ע"י מר מאירי בן - יעקב שהודעה נמסרה לסולבר, אולם דבר לא נעשה ע"י סולבר. חשוב לציין כי ניתן בכל שלב להקטין את הנזק של הפולים מסילו אחד לשני, דרך רשת והעברה באמצעות מסוע. מוקדים נגועים מופיעים כגושים וניתן להרחיקם. בכל מקרה, פעולה כזו דורשת אישור ותיאום עם הבעלים של הפולים משתי סיבות עיקריות. האחת, פעולה זו יקרה, וכמו כן גורמת לשבירת פולים עד כדי 5%. תמונת האירוע מלמדת שסולבר לא גילו עניין בסחורה שלהם, ובהתרעה שנמסרה להם, וממילא לא ביצעו את הפעולות המתבקשות..." (עמ' 3 - 4 לחווה"ד). 69. 69. הוכח כי הנתבעת לא הודיעה לתובעת על עליית הטמפרטורה, ועל כן, מסקנותיו של פרופ' שוסיוב פועלות דווקא כנגד הנתבעת ולא כנגד התובעת. 70. 70. לא שוכנעתי כי נטילת הדגימות במהלך תקופת האחסון על מנת לבדוק "...לחות יחסית, צבע, טמפרטורה ומצב נגיעות של עבשים וחרקים" מוטלת על התובעת ולא על הנתבעת, במיוחד שעה שלשיטת מר ברזילי, הוא בודק המצאות חרקים. כן הוכח כי הטמפרטורה עלתה, אך למרות זאת לא דווח לתובעת על כך. 71. 71. משהגעתי למסקנה כי לא ניתן לסמוך על התדפיסים הספורדיים שהומצאו ע"י הנתבעת, לא שוכנעתי כי הטמפרטורה בסילו לא הגיעה לכדי 55 מעלות צלסיוז שהינה טמפרטורה, לשיטת פרופ' שוסיוב, אשר בה נגרמת פגיעה ברמת החלבון בפולים. 72. משהוכח כי חלק מהפולים הושחם ומשלשיטת פרופ' שוסייב הפגיעה לא נגרמת בטמפרטורה הנמוכה מ - 55 מעלות לערך - מתחזקת מסקנתי כי הסנסורים לא משקפים את הטמפרטורה לאשורה, או כי ברשות הנתבעת פלטים נוספים,(שלא הוצגו על ידה), מהם ניתן ללמוד כי הטמפרטורה היתה גבוהה יותר. יש לזכור כמו כן כי לקראת סוף התקופה שני סנסורים מתוך השבעה כלל לא עבדו. 72. 72. ממצאיו ומסקנותיו של השמאי סומפולינסקי באשר לעובש, הריח, החרקים והשחמת חלק מהפולים נתמכה בעדותו האמינה בעיני של מר גור אריה אשר עובר למועד עדותו חדל לעבוד אצל התובעת. 73. 73. יש לזכור כי חוות הדעת של השמאי סומפולינסקי נערכה מטעמה של המבטחת ולא מטעמה של התובעת, וכי לא נערך בה כל שינוי לצורכי תביעה זו. בנסיבות אלו, אין חשש כי השמאי סומפולינסקי, שהינו שלוחה של המבטחת ולא של המבוטחת (התובעת), היה מועל חלילה בתפקידו, מטה את ממצאיו לטובת התובעת ומעדיף את האינטרס שלה על פני האינטרס של שולחתו - המבטחת. 74. 74. הנני דוחה את טענות הנתבעת כי לראשונה בעדותו טען השמאי סומפולינסקי כי בדק כמות מסוימת של הפולים. יש לזכור כי חוות הדעת נערכה לצורכי המבטחת ולא לצורכי תביעה זו והיא נערכה בעת שידוע היה כי הפוליסה שהונפקה ע"י המבטחת אינה מכסה את הנזק שנגרם לפולים ועל כן נערכה חוות הדעת באופן שנערכה. 75. 75. השמאי סומפולינסקי ערך דגימה מתוך שני קילוגרם של פולים ולא ערך דגימה של דוגמאות מכל שלבי הפירוק של הפולים. יחד עם זאת, יש לזכור כי השמאי סומפולינסקי התרשם באופן בלתי אמצעי מהעובש, הריח, שינוי הצבע והחרקים בהם הבחין וכי נטל פולים מהחלק התחתון של הסילו, כפי שעולה הן מחוות דעתו וכן מעדותו בעמ' 87 לפרוטוקול . 76. 76. מר מרדית שהגיש חוו"ד מטעם התובעת העיד כי דהנטורציה גורמת לפגיעה באיכות החלבון, דבר שמביא להאטה של תהליך מיצוי השמן, ירידה בתפוקת הייצור ואינו מאפשר שימוש בפולים לייצור מוצרי מזון למאכל בני אדם. (סעיף 3.3 לחוות הדעת). 77. 77. לא מצאתי מקום לאמץ את המחירונים שהוצגו ע"י השמאי שפירא, המתיחסים לחודשים אוגוסט - ספטמבר 1999 ולא לתקופה הרלבנטית. 78. 78. בחקירתו הנגדית, אישר פרופ' שוסיוב כי פולים שחלקם השחים, המדיפים ריח ומצויים בהם חרקים - אינם תקינים, איכותם ירודה, ומחירם נמוך יותר. (עמ' 5, 6 ו - 11 לפרוטוקול ישיבת יום 6.2.06). 79. 79. השמאי שפירא, לאחר חקירה נמרצת של ב"כ התובעת, אישר כי איכותם ומחירם של פולים כהים, כפי שנצפים בתמונות, נמוך יותר. (עמ' 154 ו - 167 לפרוטוקול). 80. 80. מעדותו של מר מרדית הוברר כי לא נעשה שימוש בפולים לייצור מוצרי מזון לבני אדם. מר גור אריה העיד כי נעשה שימוש בפולים לייצר מזון לבעלי חיים. כן העיד מר מרדית, כי שימוש בפולים שניזוקו היה מביא לשינוי צבע המוצר המוגמר ולאי יכולת למוכרו. (עמ' 52 לפרוטוקול). 81. 81. אוסיף ואציין כי כשם שהנתבעת נוהגת, (לשיטת מר ברזילי), ליטול דגימות מטובין בעת שהם נלקחים ע"י בעליהם, כך גם יכלה הנתבעת לנהוג בעת שהטובין התקבלו אצלה לאחסון. 82. בתשובה לשאלות ביהמ"ש השיב השמאי סומפולינסקי כי ניהל את המו"מ עם מר גור אריה וכי האחרון לא נלהב להיענות להצעתו לעשות שימוש חליפי בפולים ולקבל פיצוי בגין היתרה. עקב כך, ניסה השמאי סומפולינסקי למכור את הפולים לסוחרים. ברם, מהשהגיע למסקנה כי התמורה שתתקבל ממכירת הפולים לא תעלה על 110$ לטון לחץ על מר גור אריה להגיע להסכמה וכל זאת במטרה להקטין את נזקיה של המבטחת (עמ' 100 לפרוטוקול). 82. 82. גם באם עיקר הנזק מצטבר בשכבה העליונה של הפולים - משהדגימה נלקחה מכמות קטנה של פולים שהוצאה ע"י השמאי סומפולינסקי והמהנדס דיאס מחלקו התחתון של הסילו ומשממצאי "הבדיקה שלא הוצגה" העלו כי הפחיתה הינה בשיעור של 25% - חזקה כי הפחיתה שהייתה נגלת בשכבה העליונה של הסילו, הייתה בשיעור שאינו נמוך מזה. 83. 83. השמאי סומפולינסקי הינו שמאי בעל ניסיון של עשרות שנים בענף החקלאות, והשימוש שעשה בממצאיו ובמסקנותיו של המהנדס דיאס היה לצורך אישוש מסקנותיו שלו ולא בא במקומן. 84. 84. באשר לשאלה מה היה מצב הפולים, עובר להעברתם למחסנים בגבעתי ועובר להוצאתם ממחסנים אלו - אין רלוונטיות לשאלה זו, שכן, ממצאי "הבדיקה שלא הומצאה" נעשו בפולים שנלקחו מהסילו נשוא התביעה עוד קודם להעברת הפולים לגבעתי. 85. 85. סוף דבר, שוכנעתי כי ערכם של הפולים פחת בשיעור של 25%, כפי שנקבע ע"י השמאי סומפולינסקי. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק בשיעור של 25%, או בשיעור גבוה יותר. 86. 86. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת זכאית לפיצוי, כפי שהוסכם בינה לבין השמאי סומפולינסקי, דהיינו לפיצוי בגין פחיתת ערך בשיעור של 25%, או לפיצוי בגין ירידת ערך עפ"י "שווי שוק" בשיעור של כ - 50%. 87. 87. אקדים ואומר כי מסקנתי הינה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פחיתת ערך בשיעור של 25% בלבד. 88. היה והתובעת לא הייתה עושה שימוש בפולים לצורך ייצור מזון לבעלי חיים - היה מקום לשקול באם ה"מכרז הניסיוני" שנערך ע"י השמאי סומפולינסקי הינו בגדר "מחקר שוק" שיש בו כדי להעיד על שווי הפולים. 89. 89. כפי שעלה מחקירתו הנגדית של השמאי סומפולינסקי, הוצע לו ע"י שני סוחרים מחיר מירבי של 110$ לטונה, תוך התניה כי המחיר כפוף לבדיקת הפולים, על כן יכול ובסופו של יום היה מוצע מחיר הנמוך אף יותר מהמחיר שהוצע ב"מכרז" הטלפוני. 90. 90. משהוכח כי התובעת עשתה שימוש בפולים, לצרכיה שלה, ובכך הקטינה את הנזק, יש לפצותה בגין הנזק שנגרם לה בפועל, ולא בגין הנזק שיכול היה להיגרם לה לו הייתה מוכרת את הפולים עפ"י "שווי שוק". 91. 91. הדבר דומה למקרה בו מכונית ניזוקה בתאונה ושמאי מעריך כי נגרמה לה ירידת ערך בשיעור של 30%, לדוגמא. ברם, למרות זאת, הבעלים של המכונית מוכרה במחיר המשקף ירידת ערך בשיעור של 10% בלבד. ברי, כי במקרה זה, זכאי הבעלים של המכונית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בפועל, ולא לפיצוי בגין הנזק שהוערך ע"י השמאי. יוזכר כי יש לחשב את הפיצוי הנזיקי עפ"י עקרון השבת המצב לקדמותו, ואין לפסוק פיצוי הגורם להתעשרות הניזוק. החזר תשלום עבור האיחסון אצל הנתבעת 92. 92. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת להשיב לה את הסך של 36,342 ₪ ששולם לה בגין אחסון הפולים. לטענת התובעת, הנתבעת התעשרה על חשבונה, שלא כדין, והתנהגותה מהווה עשיית עושר ולא במשפט. 93. 93. מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הסך הנ"ל, וזאת משהגעתי למסקנה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובעת לאחסון ושמירה נאותה של הפולים. סיכום 94. 94. סוף דבר, התובעת זכאית לפיצוי בגין פחיתת ערך, והוצאות נוספות שנגרמו לה כמפורט בחוות דעתו של השמאי סומפולינסקי בסך כולל של 92,641$ להשבת הסך של 36,342 ש"ח בגין התשלום ששולם לנתבעת, וכן לפיצוי,על דרך של אומדנה, בסך של 7,500 ₪ בגין בזבוז זמן ושעות עבודה של עובדיה לצורך טיפול בפולים שניזוקו. שאר נזקיה של התובעת, לרבות מוניטין, לא הוכחו בפני. 95. 95. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך בשקלים השווה ל - 92,641 $ לפי ערכו של השער הגבוה להעברות והמחאות של הדולר האמריקאי, כפי שפורסם ביום הגשת התביעה ביום 20.3.02, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.3.02 ועד לתשלום המלא בפועל. סך של 36,342 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. סך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסה"ד. לכל הסכומים הנ"ל יווסף שכ"ט עו"ד בסכום של 75,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד (המע"מ יווסף כפוף להמצאת חשבונית מס כדין), ובצרוף מחצית ראשונה בלבד של אגרת בימ"ש בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום, ומלוא שכ"ט העדים. התשלומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסה"ד. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. פיצוייםאחריות שומריםשומרים