פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959, מיום 15.12.03. המערערת ילידת 1957 הוכרה כנכה לפי חוק הנכים בגין חבלה אקוסטית וטנטון שנגרמו בתאריך 22.1.1995, עת נחשפה המערערת לאירוע פיצוץ בבית ליד וכן כמי שסובלת מפגיעה וסטיבולרית ופגיעה נפשית PTSD; נכותה נקבעה בשיעור של 57% משוקלל. בנוסף תבעה המערערת הכרה בסכרת מסוג 2 כנכות מוסבת בהסתמך על הוראת תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות). תביעתה להכרה בסכרת נדחתה לנוכח פער הזמנים בין האירוע הטראומטי וגילוי הסכרת. ערעור שהוגש על החלטה זו נדון בפני כב' השופטת שטופמן (ע"א 1652/01) ונדחה. המערערת הגישה בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 4494/02). בהמלצת בית המשפט העליון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הדיון יוחזר לועדה הרפואית העליונה, שתדון מחדש בסוגיות שהועלו בו, וכי בא כוח המבקשת יהיה רשאי להעלות את כל טענותיו לפני הועדה במעמד המבקשת עצמה. בית המשפט הדגיש ואמר: "אנו מניחים כי הוועדה תדון בהשגותיו של בא כוח המבקשת, למרות הדיונים שהיו בלב פתוח ובנפש חפצה כבדיון מקורי." בסיומו של הדיון שקיימה הועדה הרפואית העליונה בתאריך 15.7.03, התבקשה המערערת להציג חומר רפואי נוסף שיכלול תעוד של רופא המשפחה בקופ"ח (צילום תיק רפואי מלא), כולל רישומים לפני 1994 עד היום, סיכום מחלה מביה"ח לניאדו 1994 וסיכומי מחלה מד"ר ברעם הכולל עותק מבדיקות מעברה, אם בוצעו. לאחר שהובאו בפני הועדה המסמכים הרפואים חזרה הועדה ודחתה את הערעור. בערעור שבפני טוען ב"כ המערערת כי הועדה לא פעלה על פי הנחיית בית המשפט העליון ולא דנה בפתיחות בטענותיה. עו"ד ביבר אינו חולק על כך כי הרישום הראשון בדבר גילוי מחלת הסכרת הינו משנת 1997, כשנתיים לאחר האירוע, אולם לגרסתו לכל אורך הדרך טענה המערערת כי תסמינים ראשונים של המחלה הופיעו סמוך לאירוע, אולם תלונותיה בדבר יובש בפה וצמא לא נרשמו מאחר שרופא המשפחה ייחס את התופעות לתרופת הפרוזק אותה היא נוטלת בשל מצבה הנפשי. לפיכך, סבור עורך הדין, היה על הועדה להתייחס ביתר פתיחות לטענתה זו של המערערת ולדון בקשר שבין הסכרת לטראומה על פי המועד לו טוענת המערערת. עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 15.7.03 מעלה כי הועדה רשמה את כל טענות המערערת וכן נרשמה מפיה גרסתה לפיה התלוננה על יובש בפה סמוך לאירוע. לאחר שנבחן החומר שהיה בפני הועדה הוחלט, כאמור לעיל, על קבלת מסמכים רפואיים נוספים ואכן, בהמשך להחלטה, הועברו לועדה כרטיסי קופ"ח של המערערת משנת 1989 ואילך ורק לאחר שנבחנו מכלול הנתונים, כעולה מגרסת המערערת, תוך השוואתם לחומר האובייקטיבי, הגיעה הועדה למסקנה כי לא הוכח הקשר בין הנכות המוכרת לסכרת. הועדה מציינת כי אין בדפי המעקב של המערערת עדות לפיה התלוננה תלונות המאפיינות סכרת כגון השתנה מרובה, צמא מרובה, ירידה במשקל או טשטוש בראיה וכיו"ב וזאת בתקופה בה הייתה במעקב אקטיבי במסגרת המרפאה. עוד מציינת הועדה כי בדפי המעקב מופיעה בפעם הראשונה עדות על סכרת בתאריך 26.10.1997, למעלה משנתיים וחצי מאז האירוע המלווה במתח נפשי. מוסיפה הועדה וקובעת כי מדובר בסכרת מטיפוס 2, אשר לפי הספרות אין לה כל קשר למתח נפשי ולכן נדחה הערעור. מסקנות הועדה הרפואית מעוגנות בנתונים עובדתיים רפואיים שההחלטה לגביהם נתונה לשיקול דעתה הבלעדי. על פי הוראת סעיף 12א לחוק הנכים מוגבל בית משפט של ערעור לדיון בשאלות משפטיות בלבד ולא מצאתי כי קביעת הועדה מעוררת שאלה משפטית כלשהי. הועדה פעלה על פי מצוות בית המשפט העליון ובחנה ביסודיות את הנתונים הרפואיים, לא ניתן לצפות מועדה רפואית שתנהל חקירה "משפטית" וחזקה על חבריה שהם מסיקים מסקנות עובדתיות ורפואיות על פי ניסיונם המקצועי. אין אני סבורה שבית המשפט אמור, במסגרת ביקורתו השיפוטית, לכפות על הועדה לקבל גרסה זו או אחרת של תובע. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור. המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. טינטוןשמיעהאקוסטיקה