פסק דין "שתוק! שתוק, תשתוק כבר! אתה אפס! אתה אפס! אתה מאפיונר! אתה מאפיונר!" זו האמירה בגינה הגיש עו"ד רועי סלוקי תביעת לשון הרע לביהמ"ש, כנגד עוה"ד אבי פרץ, כמי שמפיו יצאו הדברים כלפיו בתום דיון משפטי, באולם כב' השופט יונה אטדגי. עוה"ד אבי פרץ מכחיש דברים אלה וטוען כי פנה לעו"ד סלוקי בשקט, לאוזניו בלבד, בבקשה לחדול מפניה מאיימת למרשתו, שכן, "איומים הינם סגנון ושיטות התנהגות פסולים, האופייניים למאפיה וכי רק אפס יכול לאיים על אישה". עוה"ד אבי פרץ מוסיף וטוען, כי דבריו אלה נאמרו במענה לפניה מאיימת של עו"ד סלוקי כלפי מרשתו, כשאמר לה "איתך יש לי חשבון אחר". עוה"ד סלוקי מאשר כי פנה למרשתו של עוה"ד אבי פרץ בדברים אלה, אלא שהוא טוען כי עשה זאת לאחר דבריו של עוה"ד אבי פרץ כלפיו. לכאורה, היה עלי להכריע בשאלת נוסח הדברים המדויק של עוה"ד אבי פרץ, בשאלה אם דבריו אלה קדמו לאיומיו של עוה"ד סלוקי כלפי מרשתו, או אחרו לה, ובשאלה מה היה הטון בו נאמרו הדברים ואולם, לאחר שהיפכתי בדברים ושמעתי את הראיות, סבורני כי הכרעה זו מיותרת. האירוע נשוא כתב התביעה כאן, התרחש בעיצומו של הליך משפטי קשה וטעון רגשית ואין הוא משקף, אלא רמת דיון ותרבות נמוכה. הדברים המיוחסים לשני עורכי הדין, עונים יותר לקריטריונים של דברי גידוף, יותר מאשר לפרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות. הסיטואציה כולה היא משפילה למקצוע עריכת הדין, היא מלמדת יותר על המתקיף מאשר על המותקף, לא ניתן להתייחס אליה במושגים של "אמת דיברתי", כיוון שאין היא מכילה כל עובדה ממשית. בסיכומו של דבר, מדובר באירוע שהוא נלווה לדיון משפטי. הוא אולי אינו מוגן לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע (שהרי לא נבקש להגן על אלימות מילולית) ואולם, אין הוא נועד להגנה במסגרת התכלית החקיקתית של חוק איסור לשון הרע. בתי המשפט פסקו לא פעם בעניין זה, כי דברים שנאמרו בעידנא דריתחא, אינם משפיעים על הבריות והנוכחים מבינים כי הדברים נאמרים כהתפרצות רגשית ואפילו יותר, כחוסר שליטה של המתפרץ מאשר פגיעה בכבודו של האחר. ההתנהלות שנחשפה בפני, מחייבת טיפול במימד של תרבות הדיון ולא במסגרת "לשון הרע". יו"ר ועדת האתיקה, ציין בהחלטתו (18.01.09), לגנוז את תלונתו של עו"ד סלוקי בעניין כי הטענות מתבררות בבית המשפט ואין טעם, כביכול, בכך שמוסדות הלשכה ינהלו הליך מקביל בעניין. לדעתי, היתה לשכת עורכי-הדין צריכה לקבל על עצמה להיות הגוף המוביל בהכרעות מסוג זה ולהקדים בהכרעה אתית קוהרנטית את התהליך המשפטי כאן. בהקשר זה, אפנה להחלטת הנשיאה בייניש, בדיון הנוסף מס' 7025/09, המדגישה את תפקידה של לשכת עורכי-הדין בנושאים אלה. אין זה סביר בעיניי, כי נושא הנוגע באופן מובהק לכללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין ומהווה ספיח להתנהלות משפטית בבתי המשפט, יחזור וייבחן בביהמ"ש, כהליך בפני עצמו, בו מבקשים הצדדים כולם לבחון את התנהגותם האתית, לאורך תקופות הייצוג השונות. התביעה נדחית. החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. עורך דין