פסק דין עניינה של התביעה דנא בהודעה לעיתונות שצוטטה באמצעי התקשורת, בהם התייחס הנתבע למאבק שמנהל התובע כנגד חברות הגז וזו לשונה: "מזה זמן אני עוקב אחר המאבק שאתה מנהיג. מהסיבה הזו ביקשתי להיפגש עימך..... אלא שאז התברר כי אינטרסים כלכליים, מסחריים ויתכן אף אישיים-פוליטיים של בכירים בהסתדרות, הפועלים מאחורי הקלעים, הם האידאולגיה כביכול המנחה את המאבק…" התובע עתר לבית משפט זה וטען כי הפרסום האמור מהווה לשון הרע. התובע טען בתביעתו, שההודעה לעיתונות פורסמה בכלי תקשורת רבים ביותר. בכתב התביעה מפורטים כל הפרסומים בעיתונות הכתובה ובאינטרנט אשר ציטטו את הודעת הנתבע. לאחר פרסום ההודעה, התראיין הנתבע לתוכניות רדיו ברשת ב' של קול ישראל וחזר על דבריו. בהתייחס לתובע, הוסיף כהאי לישנא: "..דבר שני, יש לי יותר מחשדות שגם חברות קטנות וגורמים אחרים מפעילים אותו". התובע ציין בכתב תביעתו, שמדובר בפרסומים שקריים, שאין הוא קשור כלל לחברות גז מתחרות של פז גז ואין לו כל אינטרס כלכלי מהמאבק בחברות הגז, זולת מניעים צרכניים טהורים. התובע טען שהפרסום גרם לו לנזק רב, אולם אין ביכולתו לנהל מאבק משפטי בעלוּת יקרה ועל כן הוא עותר לפיצוי בגבול סמכותו של בית משפט זה. בהקשר זה אציין, שלא הועלתה כל טענה מצד הנתבע להעברת הסכסוך לבית משפט השלום, ובנסיבות אלה, ראיתי לנכון לדון בתביעה, תוך שאני מקפיד על קיומם של דיני הראיות הרגילים. הנתבע השיב בכתב הגנתו, שהתובע לא השיב למכתב ששלחו אליו נציגי פז גז בו דרשו לברר מי הם הגופים שנתנו חסות לאתר האינטרנט שהקים התובע למאבק בחברות הגז. לטענת הנתבע, התובע משמש כדובר ההסתדרות וכן כחבר המועצה המקומית ועל כן הוא אדם פוליטי הנהנה מהחשיפה לתקשורת בעקבות מאבקו בחברות הגז. עוד טען הנתבע, כי ידוע לו על קשרים בין התובע לבין חברות גז כגון חברת "מרכז הגז" בניהולו של מר אבי פרל. הנתבע סיכם ואמר שההודעה לעיתונות אכן נאמרה על ידו והופצה ע"י חברת פז גז, שהנתבע הוא יו"ר האקזקוטיבה שלה. לטענת הנתבע, הוא פעל כדין בפרסום ואין כל פגם בכך שהביע את דעתו על מאבקו של התובע. במהלך הדיון העידו התובע, הנתבע וכן שני עדים שזימן התובע - מר אבי עמית, עורך המשנה של תוכנית הטלוזייה "בולדוזר" ומר שמואל בן חיים, סמנכ"ל חברת "מרכז הגז". כן הוצגו בפני מספר מוצגים. דיון: התובע טען שהנתבע פירסם אודותיו פרסומים המהווים לשון הרע. מדובר למעשה בשני פרסומים: הראשון, הינו הודעה לעיתונות מתאריך 17 למאי 2005. הודעה זו הופצה בכמה כלי תקשורת ואתרי אינטרנט (נספחים ז-ט לכתב התביעה). הפרסום השני הינו ראיון ברדיו (ברשת ב') בשעות הצהריים בו אמר הנתבע ביחס לתובע: "יש לי יותר מחשדות שגם חברות קטנות וגרומים אחרים מפעילים אותו". אין ספק שההודעה לעיתונות והראיון ברדיו מהווים "פירסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק"). סעיף 1 לחוק קובע מהי לשון הרע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול- (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. ...". ההגדרה שבסעיף 1(1) היא הגדרה רחבה שמתארת את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות. [ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' פ"ד לא(2) 281, 293; ע"א 1104/00 אפל נ' חסון ואח', פ"ד נו(2) 607.] מעיון בהודעה לתקשורת ומתמליל הראיון ברשת ב', עולה כוונה חד משמעית של הנתבע לייחס לתובע מניעים כלכליים ומסחריים למאבקו הצרכני. אם למאן דהוא היה ספק לגבי אותם אינטרסים הרי שהנתבע הוסיף והבהיר את דבריו בראיון הרדיו בו אמר: "יש לי יותר מחשדות שגם חברות קטנות וגורמים אחרים מפעילים אותו" (ההדגש הוסף - א.ש.). במילים אחרות, הנתבע, במסע תקשורתי מאורגן היטב, תקף את מניעיו של התובע מתוך מטרה להשפילו ולבזות אותו תוך הדבקת מניעים זרים למאבקו הצרכני בחברות הגז, בינהן פז גז. התובע העיד בפני שהוא נפגע מאוד מהפרסום - אנשים סביבו החלו להגיד לו "אין עשן בלי אש" (פר' עמ' 2 ש' 16). אכן, די להתבונן בכותרות העיתונים ובכותרות הכתבות באינטרנט שבאו בהסתמך על ההודעה לעיתונות מטעם הנתבע כדי להתרשם מעוצמת המהלך התקשורתי שנקט הנתבע כנגד התובע. תוצאת המהלך התקשורתי הייתה שבציבור נוצר הרושם שמאחורי מאבקו של התובע עומדים אינטרסים זרים - אינטרסים אישיים וכלכליים. משכך, אני קובע שיש בפרסומים מצד הנתבע כדי לשון הרע. להגנתו טען הנתבע, בין היתר, שמדובר בהבעת דעה, כי דיבר אמת וכי התובע הוא איש פוליטי הנהנה מהחשיפה לתקשורת. אדון בטענות אלה אחת לאחת. אשר לטענת ההגנה שדברי הנתבע היו בגדר "אמת דיברתי", נשמעו בפני מספר עדים בהקשר זה. הנתבע טען שחברת גז הקימה עבורו אתר אינטרנט. התובע הכחיש הדברים בעדותו. לחיזוק דבריו הציג התובע מספר מוצגים, מהם עולה שהוא פנה לחברות אינטרנט על מנת שיסייעו לו להקים אתר (מוצג ת/2). לאחר מכן פרסם התובע הודעה לעיתונות (ת/3) בו נאמר במפורש שנותנת החסות לאתר היא חברת "תמונה מדברת" המתמחה בהקמת אתרים. התובע אף הציג צילום של דף הבית של האתר ובו ניתן קרדיט לחברת "תמונה מדברת" (ת/1). הנתבע הציג, כחלק מכתב הגנתו, מכתב שנשלח באמצעות מכשיר הפקסימיליה לתובע. במכתב זה הפנה סמנכ"ל פז גז שאלה אל התובע, זאת בעקבות ההודעה מצד התובע על הקמת האתר בחסות חברת "תמונה מדברת". התובע נשאל לשמה של החברה נותנת החסות לאתר ולעלויות הכרוכות בהקמת האתר. דא עקא, התובע העיד שהמכתב לא נתקבל אצלו ועל כן לא השיב לפנייה. הואיל ולא הוצג בפני אישור משלוח ההודעה בפקסמיליה, אני מעדיף את גירסת התובע כי ההודעה האמורה כלל לא התקבלה אצלו. הנתבע הוסיף וטען, באופן כללי, כי לתובע זיקה לאתר האינטנרט של חברה בשם "קל גז". הראייה לכך, היא קישורית לאתר של התובע. התובע הכחיש טענה זו והעיד כי אין לו קשר לאתר זה. התובע הוסיף כי הוספת קישורית מאתר לאתר דבר יכולה להיעשות ע"י כל גרום וכי הדבר נעשה שלא בהסכמתו ושלא על דעתו (פר' עמ' 3 ש' 11-14). הנתבע טען בכתב הגנתו לקשרים של התובע עם חברת גז המרכז. לעניין זה, העיד בפני מר אבי עמית, עורך המשנה של תוכנית בולדוזר. עד זה אישר, כי היוזמה להופעה המשותפת של התובע ומנכ"ל גז מרכז בתוכנית היתה שלו בעקבות תחקיר עצמאי שביצעה תוכנית בולדוזר. עוד העיד בפני סמנכ"ל חברת גז מרכז, שאישר את טענת התובע כי אין לחברה קשרים עסקיים או מסחריים עם התובע וכי הם לא מעניקים לתובע כל טובת הנאה ישירה או עקיפה. לאחר שהתרשמתי מהעדויות והמוצגים, הגעתי לידי מסקנה, כי אין יסוד לטענת הנתבע כאילו מאחורי מאבקו של התובע עומדות חברות גז. הוכח בפני שלתובע אין כל קשר לחברות הגז והתמיכה שנתניה לאתר האינטרנט שלו היתה מצד חברת מיחשוב. השתכנעתי שאת קשר בכתבת הטלויזייה יצרה תוכנית בולדוזר ולא התובע. אני קובע שלתובע אין כל קשר לחברת "גז מרכז" וכי אין הוא מקבל ממנה כל טובת הנאה במישרין או בעקיפין. לא זו אף זאת, התובע הודיע ברבים שחברת "תמונה מדברת" נתנה חסות לאתר האינטרנט שלו. עובדה היא שפנייתו של סמנכ"ל פז גז נעשתה אל התובע בעקבות אותה הודעה. למרות זאת, בחר הנתבע להמשיך ולדבוק בטיעוניו כאילו חברות הגז המתחרות הן שעומדות מאחורי התובע. אני סבור שבכך ניטלת מהנתבע גם הגנת תום הלב. עמדתו של התובע, בסיכומיו, שטען כי דבריו היו שמדובר בחשדות אינה יכולה להתקבל. על פי תמליל הראיון לרשת ב' אמר הנתבע שיש לו יותר מחשדות.... הנני רואה לנכון לדחות גם את יתרת טענות ההגנה של הנתבע כאילו הדברים היו אך הבעת דיעה וכאילו התובע הוא איש ציבור שניתן לפרסם אודותיו דעות בלתי מחמיאות. על המבחנים להגדרת אדם כאישיות ציבורית, עמדה כב' הש' בייניש בע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון ו-3 אח', פ"ד נו(2), 607 ,עמ' 620-621: "...ניתן לומר כי אדם יחשב "דמות ציבורית" ככל שנגיעתו לענייני ציבור והשפעתו עליהם היא רבה יותר, וככל שהופעתו בציבור וגישתו לאמצעי התקשורת רבה יותר. יש ועקב מעורבותו של אדם בעניין הנוגע לציבור יש לראותו "כדמות ציבורית" לצורך העניין הנדון, ויש שהמעמד הציבורי נקבע בשל היותו נושא משרה או תפקיד ציבורי. מכל מקום "דמות ציבורית" היא דמותו של מי שיש לו נגיעה לענייני ציבור והשפעה עליהם במידה זו או אחרת, וההגדרה הקונקרטית כרוכה בנסיבותיו של כל עניין." העסקת התובע כדובר ההסתדרות איננה הופכת אותו לאיש פוליטי. מדובר במינוי מקצועי לכל דבר ועניין. גם חברות באיזשהי מועצה מקומית אינה הופכת את התובע לאישיות פוליטית, בייחוד כשהרקע למאבק הוא צרכני ולא מוניציפלי. אני רואה לנכון אף לדחות את טענת הנתבע שהפרסומים נשוא כתב התביעה היו הבעת דיעה. אני קובע שהפרסומים לא היו הבעת דיעה אלא חלק ממאבק מסחרי - מדובר בהודעה לעיתונות שהופצה מטעם יו"ר מועצת המנהלים של חברת פז גז. הנתבע אף חיזק את דבריו בראיון ברדיו. התרשמתי מהנתבע ומעדותו לפני. אני רואה בנתבע גורם ניהולי בכיר ורב השפעה במשק האנרגיה. אין מדובר בדברים שנאמרו בהיסח הדעת אלא במסע תקשורתי, מאורגן היטב, שתכליתו אחת - הדבקת ריח רע למאבקו הצרכני של התובע. הזכות לשם טוב היא זכות מוכרת ומוגנת. עמדת על הדברים כב' הש' ברק (כתוארו אז) בע"א 214/89 אריה אבנרי ו-3 אח' נ' אברהם שפירא ואח', פ"ד מג(3), 840 ,עמ' 856-857: "כבוד האדם, ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים". אין להתפלא, איפוא, כי תפיסתנו הינה כי "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז,א). נאמר במקורותינו כי "לא נחתם גזר-דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד" (רמבם, הלכות דעות, פרק ז' )..". הנתבע פגע בשמו הטוב של התובע ומן הדין כי יישא בנזק שגרם. לאחר שעיינתי בפרסומים, ולאחר ששקלתי את טענות התובע לגבי הנזק שנגרם לו, פניות הציבור אליו וכותרות העיתונים ואמצעי המדייה האחרים, אני רואה לנכון לקבוע שהנתבע יפצה את התובע הסך של 12,000 ₪. בנוסף, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך של 750 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד תשלומים המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. עיתונות