פסק דין 1. ביום 3/1/01 פרצה שריפה בביתם של התובעים, שגרמה לנזק רב ומשמעותי לבית ולרכוש שהיה בתוכו, כולל ציורים אמנותיים בעלי ערך רב. התובעים פוצו על ידי חברת הביטוח "הפניקס", שביטחה את הבית ואת תכולתו, אך לטענתם, הפיצוי לא כיסה את מלוא הנזק שנגרם להם, ועל כך מוגשת תביעה זו. 2. לטענת התובעים, מקור השריפה היה במזגן, שרכשו מאת הנתבעות כשבע שנים קודם לכן, והאחריות על גרימת הנזקים מוטלת על הנתבעת 1, יצרנית המזגן ועל הנתבעת 2, המשווקת של המזגן. הנתבעות מכחישות את הטענה, לפיה מקורה השריפה היה במזגן, ולחילופין, הן טוענות, כי האחריות בנדון מוטלת על מתקין המזגן, שאינו קשור אליהן. הנתבעות טוענות עוד, כי התובעים פוצו על ידי חברת הביטוח על מלוא הנזק שנגרם להם, ואף יותר מכך. הגורם לשריפה 3. השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה, כמובן, הגורם לשריפה. להבנת הנושא, נקדים ונאמר, כי המדובר במזגן "מפוצל", שהיה מורכב מחלק המצוי בתוך הבית (המאייד או המפוח) וחלק המצוי מחוצה לו (המעבה או יחידת המנוע). 4. התובעת סיפרה (סע' 5 לתצהיר), כי בסביבות השעה 18:00 היא יצאה מביתה לצורך טיפול שיניים והפעילה את המזגן, כדי לחמם את הבית עד שובה. היא שבה בשעה 19:20 וראתה את הלהבות. גם כשהתובע הגיע לבית (בנפרד) מעט לפניה, בסביבות השעה 19:15, השריפה כבר היתה בעיצומה. בסיוע השכנים, הרחיקו את בלוני הגז מהבית והחלו בכיבוי השריפה, עד בוא מכבי האש מספר דקות לאחר מכן, שכיבו את השריפה, אך לאחר שכבר נגרם נזק רב, כאמור. הפרט הנוגע לעניננו עד כאן הוא עדותה, שלא הוכחשה, של התובעת, לפיה, היא הדליקה את המזגן קודם לצאתה מהבית. 5. רשף משנה כהן דוד, שהגיע עם מכבי האש באותו היום, חקר את מקור הדליקה, ומסקנתו, כפי שהועלתה ב"גיליון החקירה" (ת/3, נספח ה' לכתב התביעה), היתה כי מקור הדליקה הוא במזגן. כהן נחקר בבית המשפט (עמ' 20-30), ועדותו נמצאה, לטעמי, משכנעת וללא כל דופי. להלן חלקים מעדותו התומכים במסקנה האמורה: עמ' 20 - 21: "ש. לגבי מקור האש, אתה יכול לתת הסבר איך הגעת לממצא? ת. המכשיר עצמו הוא מזגן מפוצל, כאשר יחידת המנוע נמצאת מחוץ לבית. המפוח נמצא בתוך הבית. היחידה הזו מותקנת בסלון בקומת הקרקע של הבית. מצאתי מוקד אש אחד מעל הדופן הימני של המזגן עצמו באזור החיווטים. יש לי תמונות. אני צילמתי אותם. ניתן לראות בבירור שמעל המזגן נמצא חרוט הפוך של חריכה על הקיר, פיח. ש. האם יתכן שמקור האש היה חיצוני? ת. לא. ש. מדוע? ת. מצאתי מוקד אש יחיד ויצא ממכשיר המזגן עצמו. מוקד האש היה מימין לשמאל. לדוגמא אם יש מוקד אש, האש עצמה מקרינה חום לסביבה שלה. הסביבה הקרובה לאש, בה נמצאת החריכה העמוקה. ככל שנתרחק החריכה פחות עמוקה. במקרה שלנו זו התופעה, ניתן לראות בבירור מהקטע העיקרי באזור המזגן, אזור ההתפשטות היה לכיוון היציאה לגינה, וכיוון חלון סמוך. ש. כשאתה אומר נקודת התפשטות, האם המקום היה יותר שחור וכהה? ת. מעל אזור המוקד, אזור הפיח וחלקים הגבוהים ניתן לראות חריכה. כל חלקי העץ שהיו קרובים למזגן נשרפו יותר. באותו חומר, העץ והספוגים שמהווים חלק מהריהוט הרחוקים יותר, נשרפו בחריכה פחות עמוקה." (עמ' 24) "ש. מה הם העובדות או הממצאים מזירת האירוע שהביאו אותך למסקנה שמדובר בקצר? ת. מאחר ובסביבת המזגן עצמו לא מצאתי שום מכשיר חשמלי פעיל או שפועל, המכשיר היחיד שפעל על פי עדות בעלת הבית היה המזגן עצמו. לא מצאתי סימנים של זכוכיות בתוך הבית, מה שלא אופייני לשריפה שפורצת מתוך הבית אל החוץ, הדלתות היו סגורות. " (עמ' 26) "ש. על סמך כל התשובות המצטברות שלך, אני שואל אותך, איך שאתה רואה מזגן שרוף אתה יכול לומר ועל סמך מה אתה יכול לומר שהיה פה קצר? ת. אני מבקש להיעזר בתמונות. אני מראה על תמונה ת/2 באמצעות זכוכית מגדלת, ברגע שהפח היה סגור ניתן לראות את אזור ההתלהטות. דופן המזגן הימני בה נמצאים כל חיבורי החשמל, באזור העליון ניתן לראות חריכה קשה, באזור למטה החריכה קלה. אני מסמן בעיגול את מוקד החריכה בפח. היתה פה בעירה איטית התפתחות אש איטית ולכן המוקד של אזור ההתפתחות היה במקום שאני מראה. המזגן עצמו אינו יכול להישרף אם אין לו מקור אנרגיה פעיל. מאחר והמזגן עצמו הוזן בחשמל, וזה האנרגיה, והיה כשל בגלל החיבורים. מה שתיארתי קודם עם זכוכית המגדלת לא מראה בהכרח על קצר, אלא מראה את אזור ההתעבות הראשונית והקצר זה פשוט בגלל שהמזגן עובד על חשמל. " (עמ' 28) "ת. באזור מוקד האש חריכה עמוקה יותר ובאזור המרוחק יותר הפיוח הולך ונחלש. בתמונה הראשונה, חלקי טיח שצילמתי אותם, עובי של סמ' שנמצאים בקרקע ברגלי הכבאי, זה מעיד על מוקד השריפה. " כהן שלל את האפשרות שמקור האש במנורת השולחן שהיתה שם או במקור אחר: (עמ' 30) "ש. לגבי המנורה, נשאלת מדוע לא בדקת אותה, מה היו המניעים שלך שלא להתייחס למנורה או למוצרי... ת. כי מוקד האש נראה בבירור. בבדיקה עצמה אני בודק לראות אם אין עוד מוקדי אש באזור הבעירה. צילמתי במיוחד, כי השלטר של המזגן לא נשרף מה שמראה שהבעירה היתה מהמזגן לנקודת החשמל של חברת החשמל ולא להפך ". כן שלל כהן את האפשרות, שהאש התפשטה מהמטבח או מקומה אחרת (עמ' 23). 6. אמנם, כהן אינו חשמלאי (עמ' 24 למעלה), ואף לא התיימר לקבוע מהו הרכיב מתוך המזגן שגם לשריפה, וכיצד (עמ' 25 למטה), אך ניסיונו והכשרתו המקצועיים טובים בהחלט כדי לענות על השאלה: מהיכן פרצה השריפה, גם בלא לקבוע כיצד היא נגרמה. מסקנתו, לפיה השריפה פרצה מהמזגן, בהתאם לכל האמור לעיל, סבירה בהחלט. יחד עם זאת, נציין כבר כאן, כי סברתו לפיה "היה כשל בגלל החיבורים" (עמ' 26) מתאימה למסקנות המומחה מטעם התובעים, כמפורט להלן. 7. התובעים המציאו גם את חוות דעתו של מהנדס החשמל אשר סלוצקי. סלוצקי בדק את המזגן המדובר, או נכון יותר: מה שנותר ממנו, כארבעה וחצי חודשים לאחר האירוע. המזגן הונח בכל אותה עת בחצר הבית של התובעים, מתחת לפרגולה מחופה (התמונות, עמ' 13 לפרו'). סלוצקי ביסס את ממצאיו גם על הצילומים שהוצגו לו. סלוצקי שלל תחילה את האפשרות, לפיה מקור השריפה אינו מהמזגן, וזאת בהסתמך על מספר ממצאים מתוך אותם צילומים: סימני פגיעת חום בחלק השולחן הסמוך למזגן, ספה שהיתה קרובה למזגן נשרפה כליל, כבל ההזנה של המזגן נשרף דווקא בחלקו העליון, אולם עיקר חוות דעתו היה בגורם הישיר שגרם לכך, שהדליקה תפרוץ מהמזגן. סלוצקי מצא בתוך המזגן, או נכון יותר: בחלק המאייד, סימני התכה, שבעדותו כינה אותם "גולה", בנקודת החיבור של הכבל ("מזלג") המחבר את המאייד שבתוך הבית עם המעבה שמחוץ לבית, ואלה מסקנותיו הסופיות: "1. לאור הממצאים, העובדות והבדיקות, הנני בדיעה כי סיבת השריפה נובעת מכשל התרופפות של מגע מזלג חיבור ביחידת המאייד של מזגן האוויר. 2. כתוצאה מהתרופפות זו, התחוללה הקשת החשמלית בעוצמה חזקה אשר היתה מוגנת באמצעות מא"ז בגודל של A20 בלוח החשמל ואשר גרמה לאנרגיה הרבה וללהבה החזקה שפרצה מיחידת הפיקוד של המזגן במאייד". 8. בעדותו ידע סלוצקי להצביע על נקודת הכשל ("הגולה") בתמונות שהוצגו (תמונה מס' 13, התמונות צורפו לחוות דעתו), והסביר (עמ' 9): "ת. המזלג הוא למעשה לוחית נחושת שמניחים עליה גיד של כבל, ואת הלוחית מקפלים. אני מבקש לצייר, מחברים את גיד הנחושת, ואת שתי הלשוניות מקפלים, ואז מקבלים מעין נעל כבל שהוא עשוי בצורה שאני מצייר ומכאן יוצא גיד הנחושת. רואים בצילום את "הנעליים" האלה, מפנה לתמונה 11. ברגע שבנקודת החיבור מתחוללת התרופפות של החיבור, וזה יכול לקחת חודש, חודשיים, שנה או עשר שנים, נוצר חום, ובאיזשהו שלב נוצר נתק שיוצר קשת חשמלית. הקשת החשמלית גורמת להתכת הנחושת. זו טמפרטורה גבוהה שגורמת להתכת הנחושת, ויוצרת צורה גיאומטרית של התכת נחושת שאותה אפשר לראות בעין. לכן את אותו מזלג ניתן לראות בעין בקלי קלות, אפילו בלי להשתמש באמצעי הגדלה, לראות אותה נחושת (גולה). כל המזלגות האחרים במזגן הזה שלמים פרט לאותו מזלג שיש לו נחושת מותכת. זו צורה של גולה שנוצרת הן על הגיד והן על נעל הכבל. בתמונה מס' 12 רואים את המחברים שלמים. בתמונה 13 רואים התכה. אני מגיש את השרטוטים שציירתי. " בהמשך נשאל, האם ייתכן שאש חיצונית גרמה לאותה התכה במזגן, והשיב (עמ' 12): "על מנת ליצור התכה של נחושת, אמרתי מקודם שחייבים טמפרטורה של 1,083 צלסיוס. דבר ראשון שום שריפה חיצונית לא מסוגלת להגיע ל-1,082 צלסיוס. אני מקצין את מה שאני אומר. נניח שבשריפה היה אירוע שהיה מעורב בחומר דליק איזה רשף של חמצן שגרם לאש להיות יותר מ-1,083 צלסיוס, אז אנו רואים בתוך הפיקוד 20-30 מחברים שכולם תקינים. רק באותו מזלג ספציפי שהזין את המדחס, שנושא עליו את מירב הזרם שיש במזגן. רק הוא ורק הוא עשה התכת נחושת. אם היה פוגע בזה חום גבוה הרי כל המזלגות היו צריכים להיות מותכים. זה מותך בנקודת החיבור שאופיינית ליצירת קשת חשמלית. זה תרחיש מושלם, חיבור מתרופף, מתחמם, יותר קשת יוצר התכת נחושת. " 9. הנתבעת 1 המציאה מנגד, חוות דעת של מהנדס החשמל והאלקטרוניקה יוסף שוירמן. שוירמן כינה בחוות דעתו את ממצאיו ומסקנותיו של סלוצקי כ"יומרניות", "דמיוניות", "תלושות מהמציאות" וכד'. אולם, קביעותיו אלה מבוססות בעיקר על כך, שסלוצקי בדק את המזגן כ- ½ 4 חודשים לאחר הארוע, כאשר במשך חודשים אלה המזגן היה חשוף לפגעי מזג האויר החורפי. השגתו המקצועית נגעה בעיקר לתיאור התהליך שהביא לפרוץ השריפה באותה נקודה, עליה הצביע סלוצקי, תיאוריית "הקשת החשמלית". שוירמן (עמ' 6 למטה לחוות דעתו): "גם הכתוב בסעיף זה יומרני ודמיוני ללא שום בסיס טכנולוגי. האפשרות של היווצרות קשת חשמלית במתח הרשת של 230 וולט שואפת לאפס. להמחשה התיאור להלן: כדי ליצור קשת חשמלית באוויר חופשי בין שני מוליכים המרחק המרבי בין המוליכים צריך להיות 0.00002 ס"מ. מידה זו הינה חלק 200 של שערת אדם. כמו כן אין שום קשר בין גודל המא"ז לבין קשת חשמלית וכלל לא מובן למה התכוון אינג' סלוצקי כאשר הוא כותב שהקשת החשמלית גרמה לאנרגיה רבה. כל הכתוב בסעיף זה תלוש מן המציאות ומהווה היפותזה דמיונית ללא שום אחיזה בתורת החשמל ". 10. גם בעדותו, ניתן להבחין בין שלילתו המוחלטת את התיאוריה של סלוצקי להיווצרות השריפה ובין שלילתו המסויגת את מסקנתו של סלוצקי לגבי מקור השריפה עצמה. כך, למשל, חזר על דבריו, כי הסיכוי להיווצרות "הקשת החשמלית", עליה העיד סלוצקי שואף לאפס, וכי קשה לעשותה גם בתנאי מעבדה (עמ' 80 למעלה). לעומת זאת, העיד (עמ' 80 למטה): "...בהחלט היתה יכולה לפרוץ שריפה במזגן, אבל הארגומנטים שניתנו פה הם לא מספיק טובים". יצוין כי שוירמן לא הציע, מצידו, כל חלופה אפשרית ומנומקת למקור פריצת השריפה או לגרימתה. 11. נראה לי, כי יש להבחין בין מסקנותיו השונות של סלוצקי: המסקנה, לפיה השריפה פרצה מתוך המזגן (המאייד) מבוססת היטב (אך היא היתה מבוססת גם על פי ממצאיו של כהן). המסקנה, לפיה מקום פריצת השריפה בתוך המזגן הוא במקום חיבור הכבל שבתוך המאייד ("המזלג") מבוססת במידה סבירה ומספקת ונתמכת בצילומים שהוצגו. התיאוריה שהוצגה לגרימת השריפה, והנסמכת על התרופפות בנקודת החיבור, נסתרת בחוות דעתו המקצועית של שוירמן, ואין בידי בית המשפט להכריע בשאלה זו, לכאן או לכאן. 12. המסקנות עד כאן: א. הוכח במידה כמעט ודאית, כי השריפה פרצה מתוך המזגן, או מדויק יותר: מתוך המאייד. ב. הוכח במידה סבירה ומספקת, כי מקום פריצת השריפה הוא בתוך המאייד, בנקודת החיבור של הכבל (המזלג) המחבר את המאייד עם המעבה שמחוץ לבית. ג. לא הוכח לכאן או לכאן מה היתה הסיבה לפריצת השריפה בנקודת החיבור האמורה. האחריות לגרימת השריפה 13. סלוצקי הצביע למעשה על שתי נקודות, שלדעתו, יש בהן כדי להטיל את האחריות לגרימת השריפה על הנתבעות: האחת - נקודת הכשל המדויקת היתה במקום החיבור של גיד הכבל עם "הנעל", דבר שנעשה במפעל, ולא במקום חיבור "הנעל" למקומה בתוך המאייד, כ"תקע לשקע" (עמ' 15 למעלה לפרו'), דבר שנעשה על ידי המתקין. השניה - שהנתבעת 1 לא השתמשה בחומרים מסוג "כבים מאליהם", שיכלו למנוע את התפשטות השריפה בתוך המזגן ומחוצה לו. נדון, להלן, בשתי נקודות אלה. 14. באשר לנקודת הכשל המדויקת, ענין זה הועלה רק בעדותו של סלוצקי בבית המשפט, ולא נזכר בחוות הדעת. חוות הדעת דיברה על "התרופפות" בנקודת החיבור של הכבל בתוך המאייד, מבלי לעשות את האבחנה הנזכרת, והמובן הפשוט העולה מתוך חוות הדעת הוא חיבור רופף של הכבל לנקודת החיבור, דבר שנעשה על ידי המתקין. יתירה מזו, לא ברור, כיצד נעשתה אבחנה דקה זו, כדי לקבוע שהנקודה המדויקת היתה דווקא בנקודת חיבור גיד הכבל עם הנעל ולא בנקודת חיבור הכבל עם המקום המיועד לכך בתוך המאייד. סלוצקי התקשה להראות זאת בתמונות (עמ' 19 לפרו'). 15. מעבר לכך, אף אם נאמר כי נקודת הכשל המדויקת היתה בכבל עצמו, כמסקנת סלוצקי (ולא בנקודת החיבור של הכבל למאייד), לא הוכח כי המתקין השתמש בכבל של הנתבעות, דווקא. משה דגן, המנהל הטכני של הנתבעת 2, העיד, כי הכבל המחבר בין המאייד למעבה אינו מהווה חלק מהמערכת הנמכרת, והוא מסופק על ידי המתקין (סעיף 11 לתצהירו, עמ' 84 לפרו'). כך העיד גם פרדי סטרטייבסקי, סמנכ"ל התפעול של הנתבעת 1 (עמ' 71 לפרו'). 16. אמנם, התובע העיד (עמ' 51 לפרו'), כי ראה במו עיניו בשעת ההתקנה, כי הכבל החשמלי היה "בתוך שקית של תדיראן", ו"במסגרת כל הציוד שהגיע אלינו". אני מתקשה להאמין לעדות זו. כיצד התובע זוכר, לאחר שנים רבות, שהכבל היה דווקא בתוך "שקית של תדיראן", ומנין לתובע שהכבל שראה הוא דווקא הכבל שמחבר בין שני חלקי המזגן ולא כבל אחר? ואולי המתקין הביא אותו אתו והניח אותו יחד עם כל הציוד האחר? התובעים יכלו, אולי, לפתור שאלה זו בקלות, אילו טרחו להעיד את המתקין. 17. מעבר לכל אלה, עולה השאלה: מדוע אירע הכשל דווקא לאחר 7 שנים? האם לא יתכן שגורם אחר גרם לרעידות חזקות, להתרופפות ולכשל, כפי שנרמז בחקירתו של סלוצקי (עמ' 16, ש' 14-17)? מכל מקום, לא הובא כל טעם סביר ומסתבר לכך, שהכשל אירע לאחר תקופת שימוש כה ארוכה ודווקא במועד, בו אירע! 18. באשר לנקודה השניה: האפשרות לשימוש ב"חומרים כבים מאליהם" נזכרה כלאחר יד ללא כל פירוט נדרש. באילו חומרים נעשה שימוש, למעשה, במזגן הנדון? סלוצקי הודה, כי לא בדק זאת (עמ' 13 למטה לפרו'). מהם "החומרים הכבים מאליהם" וכיצד היה בהם כדי למנוע את התפשטות השריפה? גם על כך אין כל פירוט בחוות הדעת. סטרטייבסקי ציין בענין זה בתצהירו (סעיף 18), כי "חלקי הפלסטיק שמהם מיוצר המזגן הינם חלקים עמידים בפני בעירה בדרגת התקן המחמירה ביותר" וצירף מפרט המעיד על עמידות החומרים. 19. התובעים טענו, כי לא היה תו תקן למזגן. לא ברורה הרלבנטיות של טענה זו לפרוץ השריפה, ואפילו המומחה מטעם התובעים, סלוצקי, לא סבר כי הדבר רלבנטי (עמ' 14 למעלה לפרו'). מכל מקום, הוכח, כי במועד הרלבנטי יוצר המזגן הנדון בהתר שניתן על ידי מכון התקנים הישראלי (נספח א' לתצהיר סטרטייבסקי). 20. אינני סבור, כי לאחר שימוש של 7 שנים במזגן על ידי התובעים, כשהמזגן היה מצוי בבית התובעים, וכאשר ההתקנה והחיבור בין שני חלקי המזגן נעשו על ידי מתקין, שאינו קשור לנתבעות, ניתן לומר כי התקיימו יסודות "הדבר מעיד על עצמו" (סעיף 42 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)), כדי להטיל את חובת הראיה להוכחת גרימת הנזק על הנתבעות (או מי מהן). 21. חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"מ-1980, הנזכר על ידי התובעים איננו רלבנטי כלל לעניננו, שכן ענינו של חוק זה בנזקי גוף בלבד ולא בנזקי רכוש הנדונים כאן. 22. התובעים טענו בסיכומיהם לקשר, שיש בו כדי לגרום להטלת אחריות על הנתבעות, בין הנתבעות לבין המתקין. עילה זו לא נטענה בכתב התביעה וב"כ הנתבעות התנגד בצדק להרחבת חזית זו. ודאי, שלצורך כך היה על התובעים להעיד את המתקין. 23. המסקנות עד כאן: א. לא הוכח כי נקודת הכשל המדויקת היתה מצויה בנקודת החיבור שבין גיד הכבל ל"נעל" דווקא, ולא בנקודת החיבור שבין הכבל למקום המיועד לחיבורו בתוך המאייד. ב. לא הוכח כי הכבל שחיבר בין חלקי המזגן יוצר וסופק על ידי הנתבעות. ג. לא הוכח הגורם המדויק להיווצרות אותו כשל, ומדוע הוא לא נוצר אלא לאחר 7 שנים. מכאן, שלא ניתן להטיל את האחריות לגרימת השריפה על הנתבעות (או מי מהן). הנזקים 24. לאור המסקנות דלעיל, אתייחס לראש פרק זה בקצרה בלבד. דעתי היא, כי התובעים לא הוכיחו, כי הם זכאים לפיצוי כלשהו, מעבר לפיצוי ששולם להם על ידי חברת הביטוח הפניקס. 25. השמאים מטעם הפניקס ("סורדום") העריכו את נזקי התובעים בסכום כולל של 533,129 ₪. בפועל, ולאחר משא ומתן, פוצו התובעים בסכום של 600,000 ₪, כלומר: קרוב ל-70,000 ₪ מעל הסכום שהוערך על ידי השמאים. התובעים לא הציגו במסגרת תביעה זו כל חוות דעת של שמאי או כל מומחה אחר להוכחת עודף הפיצוי הנתבע על ידם, והסתפקו בתרשומת של התובע על עלות של סידרה שלמה של מוצרים וחפצי אמנות, ללא כל אסמכתא מתאימה: חשבונית רכישה, הצעת מחיר וכיו"ב. משכך, לא הוכיחו התובעים את תביעתם העיקרית ל"יתרת הנזק הרכושי", שלא כוסה על ידי חברת הביטוח (סעיף 27 לכתב התביעה). 26. באשר לתביעה עיקרית אחרת, להפסד כספי בשל ניצול ימי חופשה (סעיף 31 לכתב התביעה), העידה התובעת, כי בהיותם מועסקים בחברה משפחתית בשליטתם ובשליטת בנם, שכרם לא נוכה בשל העדרות זו (עמ' 49 לפרו'), ולכן גם דין תביעה זו להידחות. 27. באשר לנזק הנפשי הנטען, התובעים ויתרו (בעצת בית המשפט) על טענתם לנכות נפשית שנגרמה להם כתוצאה מהאירוע והסתפקו בטענה לעוגמת נפש מרובה שנגרמה להם. אין לזלזל בסבל הנגרם לנפשו של מי שחוזה בדליקה המכלה את ביתו והמשמידה את רכושו, ובכלל זה רכוש בעל ערך סנטימנטלי, כפי שהעידו התובעים. יחד עם זאת, נזק זה, בצירוף הוצאות נוספות שנטענו (סעיף 28 לכתב התביעה) יכולים להכלל בתוך הסכום העודף ששולם להם על ידי "הפניקס" מעבר לסכום שהוערך על ידי השמאים, ובהעדר שמאות נגדית. דברים נוספים 28. הנתבעות הכחישו תחילה בכתבי טענותיהם, כי המזגן שהיה בבית התובעים נרכש מאת חברת תדיראן. הן לא שבו עוד על טענתן זו בסיכומיהם, ובצדק. שכן, מעבר לעדותם הישירה בנדון של התובעים, השם תדיראן והסמל שלו נראים בבירור בתמונות שהוצגו. 29. עוד ראוי להדגיש, כי על פי טענת התובעים, והנתבעות לא טענו אחרת, בכל השנים שהמזגן היה בביתם, לא תוקן או טופל המזגן על ידי אף גורם אחר. משכך, לא היה מקום לדון באחריותו של גורם חיצוני אחר לקרות השריפה, מלבד הגורמים שנדונו כאן. 30. לעומת זאת, ניתן היה - אילו נקבעה אחריותם של הנתבעות (או מי מהן) - לדון, לכל הפחות, בשאלת הרשלנות התורמת של התובעת שהשאירה את המזגן דולק, כשאיש איננו בבית (השוו: ע"א (מחוזי ת"א) 1434/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שהרבני). 31. עקרונית, יש מקום לאבחן בין הנתבעת 1, יצרנית המזגן לבין הנתבעת 2, המשווקת שלו, בכל השאלות שנדונו כאן. משום המסקנות, אליהן הגעתי, אינני מוצא צורך לעשות זאת, כי אז היתה עולה שאלת מעמדה של הנתבעת 2 כמשווקת מוצר, שהתגלה בו פגם כנטען, מעבר לטענות שהועלו כנגדה על ידי התובעים. 32. אינני סבור, כי עמידתה של הנתבעת 2 על נקיבת שמה המדויק בכתב התביעה, מוסיף לה כבוד, כאשר העד מטעמה התקשה לנקוב בעדותו בגלגולים השונים של שמותיה (עמ' 83 למעלה לפרו'). גם שאלה זו מתייתרת לאור המסקנות דלעיל. תוצאה 33. התביעה הנדחית. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪ (לכל אחת). מזגןשאלות משפטיותשריפה