פסק דין 1. התובע הוא קטין, יליד 6.8.84, תושב נצרת, המתגורר בבית הוריו בשכונה המזרחית. הבית ממוקם במעלה הגבעה, והכביש יורד מטה אל צומת בצורת האות T. ביום 1.8.97 בצהריים, רכב התובע על אופניו מן הבית, בכביש, במדרון למטה אל הצומת. בצומת נעשו באותה תקופה עבודות חפירה שונות, והתעלה שבכביש, לא היתה מכוסה היטב. תוך כדי רכיבה במהירות, במקום בו בוצעו העבודות, התהפך התובע, נפל לכביש, ונפגע. מן הנפילה איבד התובע את הכרתו, פונה לבית החולים האנגלי בנצרת, ומשם הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אושפז. בגין פגיעתו מבקש התובע להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת, עירית נצרת, האחראית על תחזוקת הכבישים בתחום שיפוטה, ובהם הכביש בצומת האמורה לעיל. הדיון פוצל, כך שתחילה תוכרע שאלת האחריות, ועל כך נסב פסק הדין, להלן. 2. הראיות כוללות תמונות של מקום התאונה: ת1/ ות2/, ת6/ וכן נ2/ עד נ7/, והן מראות כי אכן מצב הכביש במקום התאונה לא היה תקין. הרופא ד"ר אבו אחמד ראמז העיד כי שמע צעקות לעזרה וניגש לעזור לתובע שדימם מפגיעה בראשו, היה בהכרה מעורפלת, כשהוא שוכב על הכביש בצומת, ולידו האופניים. כמו כן אישר כי בכביש נעשו באותה תקופה עבודות. התובע העיד כי קיבל את האופנים כמתנה מסבו, רכב עליהם כלפי מטה; המקום היה מוכר לו, אך בגלל העבודות היו שם "אבנים מפוזרות". לדבריו, הוא הופתע ממצב הכביש: "אני הופתעתי מצאתי כביש חפור. אתמול היה 100 אחוז ולמחרת הופתעתי." בצומת לא היה גידור, ולא היו במקום שלטי אזהרה או סימונים אחרים. אמו של התובע העידה כיצד הגיעה אליו כששכב על הכביש. היא לא ידעה את נסיבות התאונה, ואישרה כי כאשר שאלוה הרופאים על נסיבות התאונה, אמרה: "לא יודעת אולי הוא נתקל בקיר". בן דודו של התובע, מר מחרום עאמר צילם סמוך לארוע את התמונות ת1/ ות2/. מטעם הנתבעת העידו מר גרייב, מ"מ מנהל מחלקת התחזוקה בעירית נצרת, וכן חביבאלה, מנהל מחלקת בינוי ופיתוח בעירייה. מעדותם עולה כי העירייה לא ביצעה באותה עת, אם ישירות ואם על ידי קבלנים מטעמה, עבודות באותה צומת. עוד אישרו, שבאותה תקופה בוצעו בנצרת עבודות ציבויות נרחבות, במסגרת מבצע "נצרת 2000". 3. גירסת הנתבעת היא כאילו רכב התובע על האופניים ונתקל בקיר תומך מעבר למדרכה שבצומת. על כך ניתן ללמוד מן המסמך נ1/, טופס העברת התובע מבית החולים בנצרת לבית החולים רמב"ם, שם נכתב: "בן 12 ש'. נפל מאופניים. ונכנס לתוך קיר בטון..", וכן מן המסמך נ8/, טופס התביעה שהועבר אל חב' הביטוח כלל (מבטחת תלמידי בתי הספר בנצרת), נרשם: "עת רכב התובע על האופניים בירידה התלולה בסמוך לביתו בסוף הירידה ועקב חפירות בכביש איבד שליטה באופניים והתנגש בקיר ממול." כמו כן, במסמך ת5/, דו"ח הנט"ן שהעביר את התובע לבית החולים, נרשם: "בן 14 שנים היה מעורב עם תאונת דרכים התנגש האופניים כנגד הקיר נחבל בראש ובבטן ובית החזה לא ידוע על איבוד הכרה היה בהכרה מעורפלת". לאחר שקילת העדויות, ובמיוחד לאחר שאני נותן אמון מלא בעדותו של הרופא ד"ר ראמז, אני קובע כי התאונה ארעה בכביש, בצומת האמור, ללא כל קשר לקיר שבצומת. התובע הגיע אל הצומת כשהוא רוכב על אופניו במורד במהירות רבה, התהפך ונפל מן האופניים אל הכביש בצומת, והדבר קרה בגלל האבנים הפזורות על הכביש ובגלל השקע בכביש בתעלה החפורה לרוחבו, שלא כוסתה ולא הודקה כראוי. כמו כן יש לקבוע, כי במקום התאונה לא הוצבו שלטי אזהרה, ולא ננקטו אמצעים כלשהם, למניעת תאונה או לשם הפחתת הסכנה למשתמשים בדרך, ובהם התובע. מצב דברים זה מצדיק הטלת אחריות בנזיקין על הנתבעת, החייבת בתוקף סמכויותיה, לדאוג לתחזוקה נאותה של הכבישים בתחום שיפוטה, ולנקיטת אמצעי אזהרה, שילוט, גידור וכיוצא באלה, המיועדים להפחית את הסיכון הנובע מן העבודות האמורות, למשתמשים בדרך. אין לדעת מיהו הגורם (העיריה, קבלנים מטעמה, עובדיה או גורם אחר כגון בזק, חברת חשמל וכדומה), אשר ביצע את העבודות בפועל, באותו מקום. מאידך, סביר היה לצפות מהנתבעת שתוכל לבוא ולהראות ברישומים מתאימים, מיהו זה שאכן ביצע את העבודות. לא הובאו רישומים או נתונים כאלה, והעדר הידיעה על מבצע העבודות, אינו צריך למנוע את הטלת האחריות על הנתבעת. נפנה בהקשר זה לסעיף 249(11) לפקודת העיריות [נוסח חדש], המסמיך את העיריה "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור", וכן לסעיף 235 של הפקודה הקובע כי היא "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט", וכן "תמנע ותסיר מכשולים להסגת גבול ברחוב", וכן על פי תיקון מס' 78 לס' 235 לפקודת העיריות מיום 23.12.01 "תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות." אף שהתיקון האמור נחקק לאחר מועד ארועה של התאונה דנן, ניתן לומר שחובה זאת באשר לנקיטת אמצעי זהירות, חלה על הנתבעת, במועד בו ארעה התאונה, מכח חובת הזהירות הכללית. נראה לי שמסקנה זו תואמת גם את הפסיקה. בע.א. 73/86 לוי שטרנברג נ' עירית בני ברק, פ"ד מג(3) 343, נדון מקרה בו דילג אברך בשעת בוקר על כביש שהיה מוצף מי ביוב, בתקוה שרגלו תנחת על אבן בכביש. הוא מעד ונפגע בברכו. בביהמ"ש העליון נקבע (שם, בעמ' 347) כי אמנם "אין להסיק דבר קיומה של התרשלות מאירועו של כל נזק שנגרם לפלוני בעטיין של תקלות כאלה. אולם, מחובתה של העירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי הנזקים הצפויים מאי-הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם; משך הזמן בו לא תוקנו התקלות והפתרונות החלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים." על המערער באותו מקרה הוטל לשאת במחצית הנזקים בגין רשלנותו התורמת. בע.א. 862/80 עירית חדרה נ' אהרון זוהר ואח', פ"ד לז(3) 757, נדון מקרה בו נפלה סככה על משתמש בשטח ציבורי. כב' השופט אור ציין בערכאה הראשונה כי "חובותיה של הרשות המקומית ... ביחס לדרכים שברשותה מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים." מצוטט שם מה שנקבע בע.א. 176/59 עירית תל אביב נ' ראש חודש, פ"ד טז 301, מפי כב' השופט אגרנט, כי לאור סמכויות הפיקוח המוקנות לעיריה כאמור בפקודת העיריות, "מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים." 4. אף שהתובע העיד כי יום קודם לכן הכביש היה מאה אחוז בסדר, וכי הוא הופתע מן התעלה ומן השקע, דברים אלה לא שיכנעו אותי שלא היה בידיעתו, עוד קודם לתאונה, שנעשות עבודות בכביש בצומת למטה. הוא היה אז כבן 13 שנה, ויכול וצריך היה להיות יותר זהיר באופן נהיגתו באופניים. אעריך לזקוף לחובתו רשלנות תורמת בשעור של 25 אחוזים. 5. לסיכום: הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובע בגין האירוע נשוא התביעה. היא תפצה אותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה בשעור של 75 אחוזים. אופנייםחפירהעירייהתביעה נגד עירייהנפילהכביש