פסק דין המערער נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 8.3.92 עת טיפס על סולם במסגרת עבודתו כטכנאי בשירות המשיבה. בגין נזקי הגוף שנגרמו למערער, לטענתו, הוגשה תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 3197/97). ביום 26.7.00 החליט בימ"ש השלום (כב' השופט ענבר) כי המשיבה חבה בנזקיו של המערער, כאשר למערער עצמו נקבעה רשלנות תורמת בשיעור 25%. באותה החלטה נדחתה תביעת המערער כנגד נתבעים נוספים. לרגל מינויו של כב' השופט ענבר לבית משפט זה, המשיך הדיון להתנהל לפני כב' השופטת ע' כהן. על פסק דינה של כב' השופטת כהן מיום 7.11.05, כמו גם על החלטתו של כב' השופט ענבר, הוגש הערעור דנן. בית משפט השלום דחה בסופו של דבר את תביעת המערער וחייבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪ לאחר שמצא שסך הפיצוי שעל המשיבה לשלם למערער נבלע בגמלאות המוסד לביטוח לאומי שקיבל המערער בגין תאונת העבודה. נפסק, כי סך כל הפיצוי הוא בסכום של 130,790 ₪ (50,000 ₪ כאב וסבל בצירוף ריבית מיום האירוע, בסה"כ 90,790 ₪, ובנוסף 40,000 ₪ הפסדי שכר בעתיד). מתוך סכום הפיצוי הנ"ל זכאי המערער ל-75 אחוז בלבד (שהם 98,092 ₪) לנוכח שיעור האשם התורם שנקבע. סך כל הגמלאות שקיבל המערער עמד על 114,486 ₪. את עיקר טענותיו מיקד ב"כ המערער כנגד מסקנת בית משפט השלום לפיה אין קשר סיבתי בין המחלה הנוירולוגית ממנה הוא סובל לבין החבלה מיום 8.3.92. עו"ד גבעון הדגיש כי קודם לתאונה לא סבל המערער מהמחלה הנ"ל, כי הסימפטומים הראשונים של המחלה הופיעו כבר סמוך לאחר התאונה, כי המומחים הרפואיים שהעידו ציינו כי מנגנון החבלה עלול לגרום למחלה הנדונה, כי המחלה הופיעה בצורה לא סימטרית המאפיינת פריצתה בעקבות אירוע חבלה. לטענתו, די בכל אלה, במאזן ההסתברויות, כדי להוליך למסקנה לפיה אירוע התאונה גרם לפרוץ המחלה. למעשה הסכימו כל המומחים שהופיעו לפני בית המשפט, לרבות המומחים מטעם בעלי הדין עצמם, כמו גם המומחים שמינה בית המשפט, כי אין קשר סיבתי בין המחלה הניוונית ממנה סובל המערער לבין התאונה וכי התאונה לא גרמה להחמרת המחלה או להופעתה. טענת ב"כ המערער לפיה התלונות המצביעות על פרוץ המחלה נשמעו סמוך לאחר אירוע התאונה, גם היא אינה נתמכת בחומר הראיות ונשללה על ידי כל המומחים. במצב דברים זה לא ראינו לנכון להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט השלום בעניין הקשר הסיבתי. עו"ד גבעון טען בעניין האפשרות להסתמך על עדותו וחוות דעתו של פרופ' הדני, המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט, בהתחשב בכך שפרופ' הדני שינה במשהו את דעתו במהלך חקירתו הנגדית ובהתחשב בכך שלא טרח לשמור על ניירות העבודה ששימשו אותו להכנת חוות הדעת. בנסיבות העניין, כאשר המסקנה אליה הגיע בית המשפט מבוססת לא רק על חוות דעתו ועדותו של פרופ' הדני אלא גם על עדויותיהם של יתר המומחים, ובהם מומחה נוסף מטעם בית המשפט, אין לטענות האמורות משקל שיש בכוחו להביא לשינוי התוצאה אליה הגיע. במסגרת הערעור נטען גם כנגד קביעת אשם תורם מצידו של המערער וכנגד סכומי הפיצויים שנפסקו. גם אם שיעור האשם התורם נוטה לצד הגבוה, אין מדובר בטעות שמצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. בדומה לכך לא מצאנו כל יסוד להתערב בסכומי הפיצוי שנפסקו, לאחר שבית המשפט מצא שהמחלה הניוונית אינה נובעת מהתאונה, ואילו מרבית הפסדי השכר שנגרמו למערער נובעים ממחלה זו. כמו כן לא ראינו להתערב בסכום הפיצוי שנפסק בגין כאב וסבל. בסופו של יום אכן נדחתה תביעתו של המערער. דחייה זו נובעת מכך שסכומי הפיצוי נבלעו בתגמולי המל"ל. לא ניתן לומר על תביעת המערער שהייתה תביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, הגם שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגית ההוצאות, ראינו לנכון, לפנים משורת הדין, לבטל את חיובו של המערער בהוצאות המשיבה, כפי שנפסק על ידי בית משפט השלום בסעיף 34 לפסק הדין. בכפוף לביטול החיוב בהוצאות אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות. ערעורתאונת עבודה