פסק דין 1. התובע, יליד 1980, הגיש תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך משחק כדורגל, שהתקיים ביום 11.4.98. התובע טען כי הפגיעה ארעה כאשר נתקל בבור במהלך המשחק, בשל כך שהמגרש לא היה תקין כי היה מלא מהמורות. 2. העובדות שהוכחו 2.1 התובע היה שחקן קבוצת כדורגל מאורגנת, היא הנתבעת 1 , מועדון כדורגל נווה יוסף. 2.2 התובע עלה בסוף שנת 97 מקבוצת נערים א לנוער, שם משחקים תקופה של שנתיים. (עמ' 17 לפרטיכל). התובע היה צעיר בקבוצה, רוב השחקנים היו בקבוצה כבר שנה שניה. מספטמבר 97, תחילת עונת המשחקים עד לאפריל 98, מועד הארוע, התובע לא השתתף במשחק ליגה רשמי בשל כך שהיו שחקנים ותיקים יותר והיתה להם העדפה מקצועית עליו. (עמ' 18 לפרטיכל). המשחק נשוא הדיון היה המשחק הראשון של התובע בקבוצת הנוער. 2.3 התובע כבר שחק בעבר במגרש בעתלית, המגרש בו התקיים המשחק נשוא התביעה.(עמ' 17,18 לפרטיכל). 2.4 לגבי נסיבות הפגיעה התובע הסביר במהלך החקירה הנגדית כי קפץ הצידה עקב הטעיה של שחקן שבא ממולו. "שחקן עשה הטעיה לצד ימין שלו, שמאל שלי, אני קפצתי איתו, והוא לקח את הכדור לצד ימין שלי אכלתי את ההטעייה שלו. " התובע נשאל אם כדי לבלום את השחקן נסה לשנות מהזווית שבה הוא נמצא והשיב "הוא לקח ימינה, אני אכלתי את ההטעיה שלו, נשארתי באותו סטטוס עם סיבוב הברך והוא לקח את הכדור ועבר אותי". התובע אישר כי רצה להמשיך ולעצור את השחקן לכיוון שאליו פנה לאחר ההטעיה. (עמ' 19,20 לפרטיכל). 2.5 התובע טוען כי מעבר לתנועה הסיבובית שנבעה מהמשחק, היה משהו שהוסיף לכך וזה הבור במגרש. וכך בלשונו, במהלך החקירה הנגדית - " שחקן מולי עשה הטעייה. אני לקחתי שמאלה, נכנסתי בבור, עצם ההטעיה אני צריך לרוץ לכיוון שלו, ואז הוא פנה ימינה ועבר אותי. אח"כ הסתובבה לי הברך וניסיתי לרדוף אחריו". כשנשאל מתי הסתובבה הברך הוא משיב "באותה תנועה כשניסיתי לפנות שמאלה". התובע מציין כי זה לא היה בור עמוק, אלא מכשול קטן. (עמ' 21 לפרטיכל). 2.6 התובע מאשר בחקירתו כי גם במגרשי כדורגל אחרים ששחק בהם היו "בורות". כשנשאל אם מה שהפריע לו זה הבור, ציין "כן, גם". (עמ' 22 לפרטיכל). התובע אישר כי כי בליגות התחתונות יש הרבה מגרשים כאלה. (עמ' 23 לפרטיכל). צורפו תמונות המגרש, והתובע סימן את מקום נפילתו על גבי התמונה .(נספח א' לתצהיר ת / 1 ). מאמן הכדורגל במועדון הנתבעת העיד כי היה במגרש בעתלית, איננו חושב שבמגרש היתה מהמורה של 20 ס"מ (עמ' 39 לפרטיכל) ואישר שבמגרשי כדורגל רבים קיימות קרחות דשא, שאינן מונעות משחק. לדבריו כך ב-99% מהמגרשים בארץ וב-90% מהמגרשים בעולם. (עמ' 37 לפרטיכל). 2.7 מאמן הקבוצה העיד כי לפני כל עונה עורכת התאחדות הכדורגל לישראל בקורת מגרשים בכל הארץ ומשחקים מתקיימים רק במגרשים שאושרו למשחק. בנוסף לפני כל משחק עורך השופט בדיקה כללית של המגרש והוא מאשר את המגרש למשחק אם הוא מוצא אותו תקין. צורף עמוד אחד של דו"ח שיפוט ספציפי למשחק מיום 11.4.98 במגרש בעתלית, שם נרשם כי המגרש תקין.(נספח א' לנ / 5 ). לא נחזית על פני הדף חתימת השופט אך קיימת חותמת ליד סימן חתימה, של רכז הליגות מיום 14.4.98. 2.8 התובע מאשר בחקירתו כי לא נפל במהלך המשחק, וכי לא עצרו את המשחק בשל כך. המשחק נמשך כרגיל. התובע מאשר כי במהלך המשחק לא היה שום דבר שהוא חריג, שנראה בעיניים לאחד האנשים ששחק עימו כמשהו שיכול להיות דבר יוצא דופן או המזכיר שנפצע. (עמ' 16 לפרטיכל). התובע מנסה להסביר שזאת הסיבה , שעל אף ששאל הרבה שחקנים, לא זכרו שהוא נפצע. (עמ' 16 לפרטיכל). ואכן עדות התובע לעניין חבלתו, היא עדות בעל דין יחידה. 2.9 התובע אף לא יצא מהמשחק מיד בסמוך לפציעה הנטענת, אלא המשיך לשחק עד תום המחצית הראשונה, והוחלף רק לקראת המחצית השניה. (ס' 5,6, לת/1). התובע מסביר כי זה היה המשחק הראשון שלו בעונה, והיה עליו להוכיח את עצמו. 2.10 התובע הגיע לראשונה לטיפול רפואי כשבועיים לאחר תאריך המשחק. הביקור מתועד במסמך נ / 1 מיום 6.5.98, שם נרשם "כאבים בברך שמאל לאחר תנועה סיבובית במשחק". בביקור מיום 23.8.98 נרשם "ברך שמאל לא מתיישרת. מלפני 4 חודשים בזמן משחק כדורגל, בעת קפיצה, חש כאבים בברך, בלי נפילה".(נ / 2 ) . גם בחוות דעת אורטופד אליו נגש התובע, מפברואר 2000 נרשם "לפני כשנה וחצי, בזמן משחק כדורגל קפץ ונחבל ברגל שמאל". 2.11 התובע מסביר בתגובה, כי קפץ הצידה עקב הטעייה של שחקן שבא מולו. (עמ' 19 לפרטיכל). התובע נשאל אם הקפיצה היה נסיון להתחמק ממכשול מסויים כמו תיקול של שחקן יריב, והוא השיב שאין קשר. (עמ' 21 לפרטיכל). בהמשך החקירה הנגדית לעו"ד אחר השיב " היתה הטעיה, קפצתי לצד אחד, הברך הסתובבה, חזרתי חזרה". (עמ' 28 לפרטיכל). 2.12 התובע ספר כי יום למחרת המקרה הגיע לקבוצה לאימונים, אך לא יכול היה לשחק ומנהל הקבוצה בקש ממנו לנוח שבועיים. לאחר שבועיים חזר לשחק, "אבל אחרי סיבוב אחד לא הצלחתי". (עמ' 24 לפרטיכל). התובע מסתבר השתתף כשחקן ספסל במספר משחקים, ואף השתתף לאחר מכן כשחקן במשחק נגד מכבי ת"א, בפברואר 99. (עמ' 24, 25 לפרטיכל ). התובע המשיך להיות רשום בקבוצה. חידוש כרטיס שחקן מדי שנה מותנה בבדיקה רפואית, והתובע עבר אותה. מאמן הקבוצה אשר העיד מטעם הנתבעת אישר כי התובע המשיך לשחק בקבוצה לאחר התאונה הנטענת, ללא מגבלות, ומבלי שהתאונן על כאבים . (וראו ס' 8,9, לתצהיר נ / 5). בחקירתו מוסיף המאמן כי התובע המשיך להתאמן לאחר המקרה, ושחקן שיש לו בעיה בברך, לא יכול לרוץ או להתאמן במשך 90 דקות. (עמ' 38 לפרטיכל). 3. דיון 3.1 עדותו של התובע לגבי נסיבות הפגיעה הינה עדות בעל דין יחידה. 3.2 על התובע להראות כי נסיבות הפגיעה הן כאלה המלמדות על כך שהנתבעים או מי מהם הפרו את חובת הזהירות כלפיו. 3.3 נסיון הטעייה של שחקן ממול, הגורם לתנועה סיבובית בברך בשל הרצון לשנות באופן חד ומידי את כיוון התנועה, (ללא מעורבות תשתית המגרש) -הינו סיכון רגיל הטמון בעצם משחק הכדורגל. גם אם נצא מהנחת מוצא שקיימת חובת זהירות מושגית, הרי שלא קיימת חובת זהירות קונקרטית של הנתבעים למקרה מסוג זה. וראו מדברי כב' הנשיא ברק בע.א. 80/145 ועקנין נ. מועצה מקומית בית שמש, פ"ד ל"ז I בעמ' 127 - "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". סיכון של סיבוב ברך בעקבות תנועה חדה במהלך המשחק הוא סיכון צפוי וסביר. ולענין סבירות הסיכון מובאים בזאת דבריו של כב' הנשיא ברק באותו פסק דין, עמ' 126 - "... סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות". "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור". "...השאלה אינה אם הניזוק קבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קבל אותו סיכון - לא ישמע. ענין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות..." "...ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן שהרצפה חלקה, המתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה, המשחק עם כלב עשוי להשרט והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו". 3.4 התובע טוען כי במגרש היו מהמורות ובורות, וכי גורם נוסף לפגיעתו הוא בור שהיה במקום. בטענה זו נוגסות העובדות הבאות: א. טענה זו נטענה לראשונה רק בכתב התביעה, כשלוש שנים ושבעה חודשים לאחר הארוע. ב. טענה זו איננה מוצאת ביטוי במסמכים קרובים לארוע ובדברי התובע בפני רופאים בודקים בסמוך לארוע. (עד אז נטען רק סיבוב ברך במהלך משחק וקפיצה). ג. טענה זו נטענה ע"י התובע עצמו בלבד, מבלי שקבלה תימוכין ע"י עדות או ראיה אחרת. ד. טענה זו נסתרה ע"י עד הנתבעת שטען כי המגרש היה תקין, היה בו דשא וכי התאחדות הכדורגל אשרה אותו למשחק, והשופט אשר את המגרש למשחק. ה. התובע עצמו ציין כי מדובר בסיבה מצטברת. דהיינו היתה פעולת סיבוב של הברך כתוצאה מהחלפת כייוון תנועה, אך היה גם בור. גם אם הייתי מקבלת את הטענה כי היה בור, לא ניתן להראות כי את הפגיעה יש לשייך לקיומו של בור ולא לתנועה הסיבובית. ו. התובע טוען לחבלה בברך ,שמסמכים על מידת חומרתה קיימים רק שנים לאחר מכן. התובע המשיך לשחק כדורגל לאחר הפציעה, המשיך להתאמן, חדש את כרטיס השחקן שלו ואף השתתף במשחקים בפועל. לא קבלתי טענת התובע כי מצב המגרש היה לא תקין, וכי קיומו של בור במגרש הוא הגורם לפציעתו. 4. לסיכום 4.1 התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להראות כי הנזק לברך לו הוא טוען נגרם לו במהלך משחק כדורגל מיום 11.4.98. גם אם הייתי מניחה שהפגיעה ארעה במהלך משחק כדורגל הרי שאין ממצאים כלשהם היכולים לקבוע התרשלות של הנתבעות. 4.2 לפיכך, על בסיס האמור לעיל אני דוחה תביעתו של התובע. 4.3 התובע ישא בשכ"ט ב"כ נתבעת 1,2 בסכום של 7500 ₪+ מ.ע.מ וכן בשכ"ט ב"כ נתבעות 3 בסכום של 7500 ₪ + מ.ע.מ וכן בהוצאות שהוצאו על ידי הנתבעים, לרבות שכר טרחת המומחים. 4.4 התשלום בתוך 30 יום מהיום. כדורגלדיני ספורטקרקעות