פסק דין מבוא ותמצית טענות הצדדים 1. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה הינה מהו היקף שיקול דעתו של עורך דין ככל שמדובר במתן הסכמה לסיום הליכים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט מבלי שנתקבלה מראש הסכמת מרשו. 2. הנתבע מס' 1 (להלן-"הנתבע"), עורך דין במקצועו ייצג את התובע -רופא מרדים במקצועו בתביעת רשלנות מקצועית שהוגשה כנגדו בה אף נשלחה הודעת צד ג' מטעם התובע כנגד בית החולים בו עבד, הטענה המרכזית בהודעה לצד ג' היתה כי על בית החולים לשאת בכל התשלומים הן כמעביד והן כמי שלא דאג לביטוח אחריות מקצועית של עובדיו. 3. בישיבת קדם משפט הוסכם בין הצדדים כי התביעה תדחה. מאחר ונותרה מחלוקת בדבר ההוצאות, ניתנה הסכמת הצדדים כי שאלת ההוצאות תוכרע לפי סעיף 79א'. הסכמה זו ניתנה ללא ידיעת התובע ומבלי שבפועל הסכים לה. 4. בית המשפט הכריע במחלוקת על פי סעיף 79א' וקבע כי התובע באותו תיק מר דוד אלדורי ישא בהוצאות התובע שבפניי בסכום של 2,000 ש"ח וכי לא ייפסקו הוצאות בקשר להודעה כנגד צד ג'. 5. מאחר והתובע שילם שכ"ט לנתבע בגובה של 87,750 ש"ח, הוא הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע ומבטחתו-הנתבע מס' 3 בטענה כי בשל רשלנות הנתבע אבדו סיכויו לקבל בחזרה מצד ג'-בית החולים את הסכומים ששילם כשכר טרחה והוצאות לנתבע. סכום התביעה הועמד על 139,911 ש"ח. התובע מלין הן על רשלנות הנתבע במתן ההסכמה בשמו והן על תוכן ההודעה לצד ג'. 6. התביעה במקורה הוגשה גם כנגד הנתבע מס' 2 אלא שהיא נמחקה בהסכמה במהלך ההליכים המקדמיים. 7. הנתבעים כפרו בהפרת חובת זהירות כלשהי, הם הפנו להצלחה בדחיית התביעה, הדגישו כי סייגו הסכמתם לפסיקת הוצאות לפי סעיף 79א' בהגשת סיכומים מטעם הנתבע והבהירו כי מדובר בהחלטות מתחום שיקול הדעת הנתון לעו"ד המנהל את התיק. 8. הנתבעים מדגישים כי היו מוסמכים להתפשר בשמו של התובע על פי תוכן יפוי הכח שנמסר להם וכי שכ"ט היה עבור הטיפול בתביעה. 9. לאחר שהוגשו תצהירים מטעם הצדדים: תצהיר התובע ותצהיר הנתבע הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על סמך סיכומים שיוגשו על ידם. הצדדים הגישו סיכומיהם לרבות סיכומי תשובה מטעם התובע וסיכומי תגובה לתשובה מטעם הנתבעים, עוד יצויין כי לסיכומי התובע צורף בהסכמה תצהירו של עו"ד אליעזר מרצקי ז"ל. העובדות שאינן במחלוקת 10. בשנת 1992 הגיש מר אלדורי תביעה לבית המשפט המחוזי בטענת רשלנות מקצועית כנגד התובע (רופא נוסף) וכנגד בית החולים אלישע, באותו הליך יוצג התובע ע"י עורכי הדין של בית החולים, (נספח ב' לתצהיר התובע). 11. בחודש 4/96 הוגשה כנגד התובע תביעת אחרת- של תובע בשם הלוי, הנתבע ייצג התובע באותה תביעה. 12. ביום 16.10.96 נדחתה התביעה כנגד בית החולים והתובע נותר כנתבע (ביחד עם רופא נוסף) כשבית החולים מתנער מהמשך ייצוגו, (נספח ג'-ד' לתצהיר התובע). 13. ביום 8.11.96 חתם התובע על יפוי כח לפיו מינה את הנתבע כעורך דין מטעמו לייצגו כנגד תביעת מר אלדורי (נספח א' לתצהיר הנתבע). התובע שילם לנתבע בתשלומים שונים עבור טיפולו, שכ"ט בסכום כולל נומינלי של 87,750ש"ח. 14. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו של התובע והודעת צד ג' כנגד בית החולים, (נספחים ה' ו' לתצהיר התובע). 15. בשנת 98 הועברה התביעה לבית משפט השלום ונדונה בפני כב' הש' למלשטרייך, (ת.א.24811/98). 16. בישיבת קדם משפט מיום 2.3.00 הודיע ב"כ מר אלדורי כי מר אלדורי מבקש למחוק תביעתו מבלי שיחויב בהוצאות, בתגובה בקשו הצדדים האחרים כי תדחה התביעה וייפסקו הוצאות, הדיון הסתיים בהצהרת הצדדים כי הם מסכימים שבית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות לפי ס' 79א', עו"ד נאשף שהופיעה מטעם הנתבע, הודיעה כי הסכמתה מותנית בכך שלא תמסר הודעה אחרת בהמשך היום (נספח ז' לתצהיר התובע). 17. ביום 5.3.00 מסר הנתבע כי התובע מסכים להכרעה בענין ההוצאות לפי סעיף 79א', אך הוא מבקש להגיש סיכומים בכתב בענין פסיקת ההוצאות, (נספח ח'). ביום 5.3.00 ניתן פסק דין ע"י כב' הש' למלשטרייך בשאלת ההוצאות לפי סעיף 79א' ובו נקבע כי מר אלדורי ישא בהוצאות התובע בגובה של 2,000 ש"ח, ללא חיוב הוצאות כנגד הצדדים האחרים, (נספח ט' לתצהיר התובע). 18. במאמר מוסגר אציין כי בפועל בדיון בפני כב' הש' למלשטרייך השתתפה עו"ד נאשף ממשרדו של הנתבע אך מאחר והנתבע אימץ את הודעותיה ופעולותיה, אתייחס כאילו הנתבע הוא זה שפעל כאמור. המחלוקת הצדדים מעוררים בסיכומיהם שאלות רבות- אדון רק בחשובות שבהן: 19. השאלה המרכזית הינה האם התרשל הנתבע במתן הסכמתו בשם התובע למתן פסק דין בשאלת ההוצאות בתביעה העיקרית ובהודעה כנגד צד ג' לפי סעיף 79א'. 20. שאלות נלוות הינן האם היה חייב או צריך הנתבע לקבל הסכמת התובע. 21. גם אם ייקבע כי הנתבע הפר חובת זהירות כלפי התובע, תשאל השאלה האם הוכח קשר סיבתי בין הנזק הנתבע-שכ"ט עבור הטיפול בתביעה ובהודעת צד ג' לבין אותה רשלנות, או במילים אחרות, אם היה הנתבע עומד על נהול ההליך עד תומו האם אותו הליך היה מסתיים בפסיקת 139,911 ש"ח החזר הוצאות לטובת התובע. דיון 22. כרקע לניתוח טענות הצדדים אפתח בציטוט מפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין שניתן בימים אלו ברע"א 417/05 מרים אברהם נ' מרצל קדם, עו"ד תק-על 2005(3), 524. "אכן, הערכת עבודתו המקצועית של בעל מקצוע וקביעת רשלנותו אינה משימה קלה; יתכן שקשה היא במיוחד כשהמדובר בעורך דין, אלא אם כן הרשלנות וחוסר המקצועיות זועקים. הלא בשאלה אם לנקוט בצעד פלוני בטיפול בתיק, כגון הגשת ראיות או בחירת עדים, תיתכן החלטה אחת ותיתכן החלטה אחרת, וטעות בשיקול דעת אינה בהכרח רשלנות...אין בידי אלא לחזור לנפסק בבית משפט זה שציטט בית משפט השלום (ע"א 4707/90 מיורקס נ' ברנוביץ, פ"ד מז(1) 17, 25 מפי השופט - כתארו אז - חשין, והאסמכתאות שצוטטו שם), וכלשונו: "עורך דין - כמוהו כרופא - עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול דעת תחייבו ברשלנות"; ומשכבר הימים ציין השופט ח' כהן (כתארו אז) באשר לעורכי דין שנתבעו בגין רשלנות "וטעות שטעו בשיקול דעתם (אם טעו) אינה עולה כדי התרשלות" (ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75, 82)". 23. חשוב למקם את טיב המחלוקת כבר עתה שכן מקריאת סיכומי התובע ובעיקר סיכומי תשובתו מתקבל רושם כי לתובע היתה תביעה עצמאית "תביעת התובע כנגד ביה"ח אלישע" עליה ויתר הנתבע ברשלנות ולא כך היא. 24. עיון בפרוטוקול הדיון שבו נולדה לכאורה עילת התביעה (נספח ז' לתצהיר התובע) מראה כי הדיון נפתח בהכרזת ב"כ מר אלדורי כי הוא חוזר בו מתביעתו תביעה שנדחתה לאור אותה הצהרה, בנסיבות אלו המשך נהול התיק אינו בשליטת הנתבעים או באי כוחם. השאלה היחידה הינה שאלת הוצאות המשפט. זו גם השאלה היחידה ככל שמדובר בהודעה לצד ג' שהגיש התובע ויהא נוסחה אשר יהיה שכן אזכיר את נוסח תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה הודעה לצד שלישי כרוכה בטבורה לתובענה העיקרית, נדחית התביעה העיקרית מתייתר הצורך בדיון בהודעה לצד ג' שתוכנה הפך תאורטי בלבד. מרגע הודעת התובע על חזרה מתביעתו, הועם זוהרה של ההודעה לצד ג' ונותרה שאלת הוצאות המשפט בלבד )ר' למשל כיצד אין להודעה לצד ג' ביטוי כלל בפסק דינה של כב' הש' למלשטרייך). 25. אמור מעתה בלי כל קשר להודעות או הסכמות הנתבע, על הפרק בפני כב' הש' למלשטרייך עמד דיון אחד בלבד: האם זכאי התובע להוצאות משפט ממר אלדורי שהגיש כנגדו תביעה והאם זכאי התובע להוצאות משפט מהצד השלישי שלכאורה אילצו לפתוח בהליך כנגדו ולהוציא מכיסו את הוצאות נהול ההליך כנגד מר אלדורי או במילים אחרות השאלה היא מה רשאי עורך הדין בנושא פסיקת הוצאות משפט לעשות ללא ידיעת והסכמת מרשו. 26. למען הסדר אזכיר את דרך התייחסות המשפט לנושא הוצאות. פסיקת ההוצאות הינה טפלה לעיקר, התובע במועד שכירת שרותיו של הנתבע עמד בפני תביעת המייחסת לו רשלנות מקצועית המוגשת לבית המשפט המחוזי שמוסמך לפסוק כנגדו פיצוי בגובה של מיליוני שקלים, מתביעה זו חשש התובע ותביעה זו נדחתה. 27. פסיקה בנושא הוצאות לפי סעיף 79א' אינה שונה בהרבה מפסיקת הוצאות בדרך רגילה, בשני המקרים לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ובית המשפט מתבונן במבט כולל על התיק, דרך נהולו, עיתוי סיום ההליכים והסיבות לכך ורק לעיתים נדירות תתערב בנושא זה ערכאת הערעור ר' למשל ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2909 "כלל נקוט הוא בידי בית-משפט זה, כי בית-המשפט שלערעור אינו מתערב בשכר-הטרחה ובהוצאות שנפסקו בבית-המשפט קמא (ראו ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד ל"ג (1) 509, 510) וכי "אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בשאלת הוצאות משפט אלא במקרים חריגים ונדירים" (ראו בש"א 198, 88/195 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה; קרן הופר, עמותה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ב (3) 32, 41; וכן ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 517)". 28. אלו הנתונים שעמדו בפני הנתבע במהלך הדיון בו נתבקש להביע עמדתו בשאלת דרך ההכרעה בנושא ההוצאות. זה הזמן להפנות לפסק דינה של כב' הנשיאה הש' גילאור בע"א (חיפה) 4507/99 עו"ד פושנר נ' חיה הדר תק-מח 2000(3), 25800. בו היא מסווגת את שיקולי עורך הדין :"בקו התפר שבין רשלנות לטעות בשיקול דעת, קיים מתחם שיקולים, משיקולים שונים, היוצרים את האבחנה בין השניים, ויש מקרים בהם גם אם היה שיקול דעת מוטעה אין הדבר מגיע כדי רשלנות, ומשכך, אין עוולה בנזיקין....באופן עקרוני ולפי מדיניות משפטית נכונה, נראה שעלינו להימנע ככל האפשר מהתערבות בחדירה לפרטי השאלות שהוצגו ע"י עו"ד בחקירה נגדית כי עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת על אופן ניהול המשפט, ויש סיכון ממשי שבו בתביעה אחרת ומאוחרת בין צדדים שונים, כמו במקרה שלפנינו, יבחנו "במבט לאחור" את אירועי ההליכים של המשפט הקודם, מבלי שיש יכולת אמיתית לברר "מה היה קורה אילו". עוד בע"א 735/75 מדרכי רוטמן, עו"ד נ' יצחק אדרת ואליהו גיצלטר, עו"ד, פד "י ל'(3) עמ' 75, בחן כב' השופט ח. כהן את חובת הזהירות והמיומנות המוטלות על עו"ד בניהול המשפט, באומרו: "חובת הזהירות וגם חובת המיומנות המוטלת על סניגור בניהול המשפט אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול דעת לענין במסגרת הנתונים המשפטיים - המהותיים והדיוניים - הקיימים... ובפרט, אין שום חובה מוטלת על סניגור לטעון טענות או לשאול שאלות אשר לקוחו דורש מאתו או מורה אותו לטעון או לשאול: נהפוך הוא - החובה המוטלת על הסניגור היא לשקול דעתו שלו, ואסור לו לדחות שיקול-דעתו שלו מפני שרצונו או הוראותיו של לקוחו. סניגור הנוהג בניגוד לדעתו השקולה, אך מפני שלקוחו דורש זאת ממנו, מפר חובתו כלפי לקוחו - ואין נפקא מינה לענין זה שהלקוח אינו יכול לבוא עליו בטרוניה ובתביעה...כאשר בוחנים את מעשה הרשלנות שנבדק בשלב מאוחר, אם הלקוח מגיש נגד עוה"ד תביעה בגין רשלנותו יש להשאיר בידי עוה"ד המנהל את ההליך עבור מרשו שיקול דעת רחב ועצמאי אם לחקור עד בחקירה נגדית או היקף ומידת החקירה". 29. אין ספק כי החלטה להענות לפסיקת הוצאות לפי סעיף 79א' הינה בתחום שיקול הדעת של עורך הדין, אלא שבהתחשב במאטריה כפי שתארתי לעיל הנני סבור כי אין עו"ד חייב לקבל הסכמת לקוחו לענין זה ואפילו אין הוא חייב לידעו מראש. עו"ד המחזיק בידיו יפוי כח- כמו במקרה זה המתיר לו להגיע לידי פשרות ובפניו דרך סיום התביעה העיקרית בדחייתה, יכול להותיר פסיקת ההוצאות לשקול דעת בית המשפט לפי סעיף 79א' והסכמה שכזו אינה מהווה הפרת חובת הזהירות ואינה רשלנות. 30. למרות האמור לעיל הנני סבור כי מפרוטוקול ישיבת 2.3.00 (נספח ח') והמתרחש לאחריה עולה כי הנתבע הפר את חובת הזהירות והתרשל כלפי התובע. 31. חשוב לזכור כי רק בידיעת הנתבע והתובע היה מידע חשוב מאד שלא גולה לבית משפט ולמעשה גם לא לצדדים האחרים והוא סכום שכר הטרחה ששילם התובע שהינו בבחינת סכום עתק בגובה נומינלי של 87,750 ש"ח ואשר את השבתו הוא דורש. (ר' סעיף 35 לתצהיר התובע שאינו במחלוקת). אזכיר כי לפי סעיף 6 לתצהיר הנתבע הציעה השופטת באותה ישיבה לדחות התביעה וההודעה לצד ג' ללא פסיקת הוצאות כלל, זה השלב שבו עורך דין הדואג במסירות לאינטרסים של מרשו חייב להסביר לבית המשפט כי אינו יכול להענות להמלצה שכזו כשבכיסיו של מרשו חסרים 87,750 ש"ח. 32. מתוכן פרוטוקול ישיבת 2.3.00 עולה כי עו"ד נאשף נציגת הנתבע נתנה הסכמה לטיעון לפי סעיף 79א' אלא אם תודיע אחרת "בהמשך היום"!!!, אמור מעתה אם לבית המשפט לא תמסר הודעה אחרת במהלך 2.3.00, הצדדים הסמיכוהו לפסוק בשאלת ההוצאות ללא כל טעון מצד מי מהצדדים ובכלל זה ללא אזכור ולו ברמז מהו היקף הסכומים ששילם התובע. דרך זו בה בחרה נציגת הנתבע הפכה את עיתוי ההודעה "בהמשך היום" למהותי ביותר, על המאזנים שתי אפשרויות הסמכת בית משפט לפסוק לפי שקול דעת כמעט מוחלט ללא נתונים ומידע (כפי שקרה בפועל) או סיוג ההסכמה עד כדי חזרה ממנה בדרך של מסירת הודעה ורק לנתבע בהתאם להודעה שיודיע באם יודיע -היתה שליטה על המסלול לפיו יסתיים התיק ואזכיר כי אין מחלוקת שההודעה הראשונה מטעם הנתבע נמסרה לבית המשפט רק ביום 5.3.00. 33. גם אם סבר הנתבע כי ניתן להסכים כי בית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות לפי סעיף 79א' ואיני שולל שיקול דעת המביא למסקנה שכזו, חובה היה על הנתבע להודיע מיידית כבר בישיבת 2.3.00 לבית המשפט כי התובע שילם בפועל שכר טרחה בסכום גבוה מאד- סכום של 87,750 ש"ח, אציין כי מידע מהותי זה לא גולה לבית המשפט אפילו בהודעה שנמסרה ביום 5.3.00 (נספח ח')!. 34. חשוב לזכור כי כאשר בית משפט מפעיל שיקול דעתו בעת פסיקת הוצאות- הוא פועל לפי המידע המוצג בפניו או בהתאם לתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין . עיון בתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין מראה כי בתביעות נזיקין שכר הטרחה נקבע באחוזים מהסכום שנפסק בסופו של ההליך ולכן בית משפט יכול להניח כי סכום כלשהו טרם שולם ע"י התובע (במאמר מוסגר אוסיף כי אין בתעריף המומלץ התייחסות לגובה שכר הטרחה ליצוגו של נתבע שלזכותו כמובן לא נפסקים פיצויים). בשל רשלנות הנתבע במסירת המידע לענין גובה שכר הטרחה שקבל בפועל לבית המשפט בעת מתן פסק דינו לא היו הכלים לפסוק את גובה ההוצאות הנכון. 35. אמנם יום 2.3.00 היה יום ה' בשבוע, אלא שאין בכך להצדיק המתנה עד לאחר מתן פסק הדין שניתן ביום 5.3.00. מתוכן פסק הדין ניתן ללמוד כי ההודעה מיום 5.3.00 לא היתה בפני בית המשפט שכן ההודעה טומנת בחובה בקשה לסכם בכתב ובית המשפט לא מזכיר את ההודעה-בקשה ולו ברמז. גם בענין זה הנני רואה הפרת חובת זהירות מצידו של הנתבע. הנתבע התחייב למסור הודעתו לבית משפט ביום 2.3.00, מתוכן הודעתו שנמסרה ביום 5.3.00 עולה כי הנתבע היה סבור כי בטרם יינתן פסק דין יש לאפשר לנתבע להגיש טעוניו בדרך של סיכומים בכתב. במקרה כגון זה עו"ד סביר וזהיר חייב היה לדאוג להגשת ההודעה למזכירות בית משפט כבר ביום 2.3.00 כפי שהתחייבה עו"ד נאשף בדיון מיום 2.3.00 "אודיע בהמשך היום". מסעיף 3 להודעה עולה כי עו"ד נאשף הגיעה לאולם בית המשפט באותו היום למסור הודעתה אלא שנמסר לה שהשופטת עזבה את הבנין. בנסיבות אלו אסור היה על הנתבע להמתין עד ליום 5.3.00 המתנה שהסתבר היתה ארוכה ובלתי זהירה. גם עם השופט "עזב את הבנין", הבנין על מזכירויותיו עומד על מכונו, היה על הנתבע להגיש ביום 2.3.00 הודעה-בקשה על כוונת הנתבע להגיש סיכומים בכתב ולהזכיר כבר באותה הודעה כי לא מדובר בדבר של מה בכך אלא בהוצאות שהוציא התובע מכיסו בשיעור ניכר. מעו"ד מסור ומיומן הייתי מצפה כי בנוסף לכך הוא יתייצב בבוקרו של יום 5.3.00 (יום א' בשבוע) במזכירות או באולם השופטת ולבקש כי הודעתו-בקשתו תוצג בפני השופטת בטרם מתן פסק הדין). 36. הנתבע לא הראה מה עלה בגורלה של הודעתו מיום 5.3.00, לא ידוע מתי הוגשה בפועל ההודעה, מתי ניתן בפועל פסק הדין ומדוע "לא נפגשו השניים". משלא אוזכרה ההודעה בפסק הדין סביר להניח כי היא לא היתה בפני בית המשפט. אך חזקה היא כי בבית משפט לא נותרות בקשות ללא טיפול, משמגיעה בקשה לבית המשפט גם לאחר מתן פסק דין אף היא זוכה להתייחסות כלשהי מצד בית המשפט והתייחסות שכזו לא הוצגה בפניי. 37. לכך אוסיף כי הנני מצפה מעורך דין סביר שלא "להרים ידיו" במקרה בו ניתן פסק דין כנגד מרשו מבלי שהוצגה בפני בית המשפט התמונה המלאה וחובה עליו להמשיך ולפעול לטובת מרשו. העובדה כי הנתבע נאלם ולא מחה על ההתעלמות מהודעה שהגיש ביום 5.3.00 יוצרת הרושם כי סבר שרשלנותו הביאה לתוצאה העגומה וכי פנייה לשופטת הנכבדה או לערכאת הערעור רק תחשוף רשלנותו ברבים ואולי לעובדה זו יש ביטוי בתוכן השיחה הנטענת ע"י עו"ד מרצקי ז"ל בתצהירו. 38. במאמר מוסגר אציין כי לגרסת הנתבע כמתואר בסעיף 8 לתצהירו- גרסה שאינה מקובלת עליי- בית המשפט נתן החלטתו כאשר ההודעה היתה בפניו, אם סבר הנתבע שכך הדבר חובה היה עליו להגישה ערעור על אותו פסק דין כשהנימוק המרכזי בערעור היה צריך להיות הטענה כי נשללה זכותו של התובע שהתנה הסכמתו לפסק דין בסיכומים בכתב שנמנעו ממנו, וגם ערעור כזה לא הוגש ע"י הנתבע. 39. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הנתבע התרשל בכך שלא גילה מיד לבית המשפט את גובה שכר הטרחה 87,750 ש"ח ששילם התובע ושאת השבתו הוא דורש והתרשל בכך כי הודעתו בדבר הסכמת הנתבע למתן פסק דין לאחר סיכומים, הוגשה באיחור ולאחר שכבר ניתן פסק דין. 40. זה השלב להבהיר כי הנתבע חטא בנושא נוסף (למעשה עו"ד נאשף ממשרדו). בהודעה לבית המשפט מיום 5.3.00 (נספח ח' לתצהיר התובע) נרשם בסעיף 4 כי התובע "אשר מסכים כי ההכרעה בענין ההוצאות תתקבל לפי סעיף 79א..." הודעה הנמסרת בהמשך להודעה שנרשמה בפרוטוקול מיום 2.3.00 לפיה עומדת להתרחש שיחה בנושא בין הנתבע לבין הנתבע. המידע שנמסר לבית המשפט לא היה נכון. הנתבע והתובע לא שוחחו במהלך הימים 2.3.00-5.3.00 וכמובן שהתובע לא נתן הסכמתו לדרך זו ולכן אסור היה למסור לבית המשפט הודעה שתוכנה אינו אמת. יכול היה להודיע הנתבע כי הוא נותן הסכמתו ללא צורך באישור התובע, אך אסור לו היה ליצור מצג אחר. לכך אוסיף כי תמוה בעיניי מדוע לא התרחשה שיחה בין התובע לבין הנתבע באותם ימים. עו"ד נאשף מתארת בהודעתה נספח ח' כי ביום 2.3.00 שבה לאולם לאחר מספר דקות למסור הסכמתה וגילתה כי השופטת עזבה את הבנין, משלב זה המתין הנתבע 3 ימים עד להודעתו לבית המשפט, משבחר הנתבע להמתין 3 ימים למעשה הוא יצר בכך מירווח זמן גדול למדי בו היה חייב ליצור קשר (או לפחות לנסות ליצור קשר) עם התובע ולעדכנו לגבי ההתפתחויות. 41. משקבעתי כי התרשל הנתבע למרות שרשאי היה להסכים לקיום ההליך לפי סעיף 79א', הרי שהסכמה זו פועלת דווקא בעוכריו כשבאים לדון בשאלת הנזק. צודק הנתבע ובתביעה כגון זו על התובע להוכיח את נזקו שכונה בתביעתו "אובדן הסיכוי להחזר ההוצאות המשפטיות". אלא שחשוב לזכור כי לו היה מתקיים דיון בשאלת ההוצאות לפי סעיף 79א', דיון זה היה מתקיים ללא הבאת עדויות ואפילו ללא הצגת ראיות קבילות ובמובן זה דווקא בזכותו של הנתבע הוקל הנטל בו צריך היה התובע לעמוד כדי להוכיח בקשתו לכיסוי ההוצאות מבית החולים. בהליך שכזה ובמיוחד שמדובר בפסיקת הוצאות הצדדים מציגים עמדתם בטעון בע"פ, בסכומים בכתב כפי שביקש הנתבע או אפילו ללא טעון מסודר ואזכיר כי גם בית החולים שהתכחש בכתב הגנתו לזכות כלשהי של הנתבע, הסכים כי שאלת ההוצאות תדון על פי סעיף 79א' על כל המשתמע מכך. במילים אחרות יש להעמיד הצדדים במצב כאילו לא התרשל הנתבע דהיינו- כאשר בפני בית המשפט טענות הצדדים למשל כמתואר בכתבי הטענות והם מסכימים להכרעה לא מנומקת לפי סעיף 79א'. בנסיבות כאלו הנני משוכנע כי התובע לא היה יוצא עם פסק דין המורה על השבת מלוא סכום ההוצאות הנתבע אך הוא גם לא היה יוצא עם "ידיו על ראשו" ללא פסיקת סכום כלשהו כפי שקרה בפועל. ר' למשל פסק דינו של כב' הש' רובינשטיין ברע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל ואח' תק-על 2004(3), 389 בעמ' 391 "הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי, כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה - יהיו נדירים וחריגים". 42. משכרו של התובע נוכה מידי חודש תשלום עבור "ביטוח מקצועי", לבית החולים כמתואר בכתב הגנתו גרסה שונה, הנני מעריך כי לפי סעיף 79א' היה זוכה התובע להחזר חלקי של הוצאות שאני מעריך כי בהתאם לתצהיר התובע ותוכן כתבי הטענות, בית המשפט המוסמך לפסוק לפי סעיף 79א' היה פוסק לזכות התובע השבה מצד ג' בגובה של של 14,000 ש"ח +מע"מ נכון ליום פסק הדין 5.3.00 והחזר זה נמנע ממנו בשל רשלנות הנתבע שלא יידע ובמועד את בית המשפט לענין היקף ההוצאות. 43. במאמר מוסגר אציין כי התובע מלין גם על תוכן ההודעה לצד ג', טענה זו אינה במקומה. ההודעה לצד ג' לא נדונה כלל בשל הסכמת הצדדים לדחיית התביעה בנסיבות אלו תוכנה לא עמד כלל למבחן מעשי, שאלת ההוצאות שהיא היחידה העומדת על הפרק, מתוארת בהודעה ולכן בנושא זה לא התרשל הנתבע. סיכום 44. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים מס' 1 ו-3 לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסכום של 14,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.3.00 ועד ליום התשלום בפועל. 45. הנתבעים 1 ו-3 ישיבו לתובע רק חלק מהאגרה ששולמה על ידו והנני מעמיד חלק זה על סכום של 500 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה- 29.9.02 ועד ליום התשלום בפועל. 46. הנני מחייב הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 47. אזכיר כי התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נמחקה בהסכמה. פסק דין בפשרה (סעיף 79א')