פסק דין 1. המערער נפגע במלחמת השחרור, וועדה רפואית קבעה ביום 16.9.02 נכות כוללת בשיעור של 68 אחוזים על פי המבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל - 1969 (להלן - התקנות), בגין 8 פגימות בהן הכירה, ובהן 10 אחוזי נכות בגלל ארטרזיס של הברכיים וכן אחוז אחד של נכות בגלל כאבים בצוואר עם שינויים ניווניים ללא הגבלה בתנועות. 2. ביום 2.12.04 ביקש המערער שסבר כי מצבו החמיר, להיבדק שוב על ידי ועדה רפואית, על מנת שתבחן את תלונותיו בדבר כאבים חזקים בברכיים חוסר יציבות וחולשה בשרירי הרגליים, כאבים בגב ובחוליות הצוואר, חוסר שליטה בדרכי השתן, וקשיים בפעולת המעיים. 3. ועדה רפואית שדנה בענינו ביום 22.12.04 וביום 23.3.05 השאירה את הנכות בעינה. הועדה קבעה כי אין שינוי במצבו באשר לעמוד השדרה והצוואר. באשר למתן השתן, קבעה הועדה כי ההפרעות בתחום זה אינן קשורות לנכות המוכרת והן "תוצאה של הפרעה חסימתית על רקע ערמונית מוגדלת וחוסמת". בפרוטוקול הועדה נרשם כי אין החמרה במצב עמוד השדרה המותני והצווארי; פורטו ממצאי בדיקת הצוואר; ובאשר לברכיים נרשם כי "השינויים בברכיים בבדיקה ובצילומים הינם תוצאה ישירה של התקדמות המחלה עם הגיל ולכן אין שינוי באחוזי הנכות" כמו כן נרשם כי "מבחינת הברכיים - ההחמרה במצבו הינה תלוית גיל ועל כן אין שינוי באחוזי הנכות." 4. המערער עירער על קביעות אלה בפני הועדה הרפואית העליונה. הוא טען בכתב הערעור כי הפגימה בברכיים היא תוצאה של הנכות המוכרת וכן הדגיש את סבלו מן השיתוק המוחלט של שלפוחית השתן ומן ההיזקקות לקטטר. בהופיעו בפני הועדה התלונן המערער רק על הבעיות בהטלת שתן והסביר כי הן החמירו מאד לאחרונה. בבדיקה נבחן מצבו בתחום האורטופדי וכן באשר להטלת השתן. הועדה עיינה בחוות הדעת שעמדו בפניה וציינה כי "פרופ' שטיין קושר את השינויים בברכיים קשר של תקנה 9 לפציעה המוכרת, אך הועדה מתרשמת ורואה בפרוטוקולים קודמים כי אכן הפגיעה בברכיים היא מוכרת ולכן אין לקשור אותה בתקנה 9, המחלה המתוארת בברכיים הינה מחלה פרוגרסיבית וממצאי הבדיקה הם מתאימים למהלך הטבעי של המחלה ולכן אין החמרה. בגב גם כן אין ממצאים חדשים. ... בברכיים וגב - אין החמרה ולכן הועדה דוחה את הערעור." באשר להטלת השתן קבעה הועדה כי "אין קשר בין תלונותיו לגבי הפרעה בהטלת שתן ובין הנכות המוכרת." 5. לא השתכנעתי כי עלי להתערב בקביעות הועדה בכל הקשור לגב ולהטלת השתן. בדיקתה היה נאותה ואלה הן קביעות רפואיות הנראות סבירות ומבוססות. 6. באשר לברכיים: המערער הוכר בפגימה מס' 6 בגלל "ארטריטיס פרימרית עם השפעה קלה על כושר הפעולה" לפי ס' 35(1)(ב) למבחנים, ובגין זה נקבעה נכות של 10 אחוזים. לטענת המשיב, חלה על כך תקנה 8 של התקנות. היא מבחינה במקרה של החמרת המחלה המוכרת בין "שלב מוסב" לבין "שלב בלתי מוסב" המוגדר כ"שלב בהתפתחות הפגימה שאינו נובע מהחמרת המחלה שאירעה לנכה בזמן שירותו עקב שירותו אלא ממהלכה הטבעי של המחלה ואשר היה בא גם לולא ההחמרה האמורה". הואיל ובכל הקשור לברכיים קבעה הועדה כי מדובר בהתפתחות טבעית של המחלה הפרוגרסיבית, אין לקשור את ההחמרה האמורה אל השירות או אל הנכות המוכרת. לפי עמדת המערער חלה על ענייננו תקנה 9, הדנה ב"פגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת" והקובעת אם "היתה פגימה מסויימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות." 7. אינני בטוח כי חלה על ענייננו תקנה 9, שכן בה ".. מדובר ... כאילו על שני רבדים של מחלות: הראשונה הקשורה לשירות, והשניה הצומחת מתוך המחלה הראשונה, אם כי אינה קשורה לשירות אלא למחלה הראשונה" שאז יש לבדוק "אם יש קשר בלתי אמצעי המוביל מן המחלה הראשונה אל המחלה הנוספת בה לקה הנכה". ע"א 459/89 - קצין התגמולים נ' צבי חריטן ו-3 אח' . פ"ד מה(5), 374. כאן מדובר באותה המחלה עצמה, שהחמירה. החוק מבחין בין "פגימה מוסבת" לבין "פגימה מוחמרת" באשר לפגימה המוחמרת שחל בה שלב נוסף שהתפתח בפגימה. יכול שאותו שלב יהא "שלב מוסב" או "שלב בלתי מוסב" שאין לקשור בינו לבין ההחמרה המוכרת באשר הוא בא לעולם "גם לולא ההחמרה האמורה" שנגרמה בשירות. לא כך, באשר למחלה שנגרמה כולה עקב השרות. דרגת הנכות עשויה להשתנות "מזמן לזמן" (ס' 10(א) לחוק), אם להקלה או להחמרה. אם היא החמירה, זכאי הנכה לפנות למשיב ו"לבקש שועדה רפואית תקבע את דרגת נכותו מחדש" כאמור בתקנה 7א לתקנות הנכים (ועדות רפואיות), תשכ"ו - 1965. אם המחלה המוכרת מתפתחת ומתרחבת או אם השינויים והמגבלות שהיא גורמת החמירו, יש לזקוף אותם, כך נראה לי, בשלמות, לנכות שבגין המחלה שנגרמה, מיסודה, על ידי השרות. זאת להבדיל מנכות שהוכרה על דרך של החמרה, שם יש להבדיל בין ההחמרה המוסבת, לבלתי מוסבת. 8. התוצאה היא כי הערעור מתקבל במובן זה שהדיון מוחזר אל הועדה על מנת לקבוע אם חלה החמרה בהתפתחות הארטריטיס בברכיו של המערער, לרבות אם הדבר נגרם בגין המהלך הטבעי של המחלה, ולקבוע, בהתאם לכך, את שיעור הנכות לה זכאי המערער, בפריט זה. צבאנכותאחוזי נכותמלחמה