פסק דין 1. התובעת קטינה, ילידת 4/12/91, הגישה תובענה לנזקי גוף אשר לטענתה נגרמו לה באשמת הנתבעת 1, עיריית אשקלון. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1. 2. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי ביום 12/9/98 עת שהלכה על מדרכה בסמוך לביתה ברחוב בנימין באשקלון, מעדה ונפלה עקב קיומה של מרצפת שבורה באופן שיצר מהמורה במדרכה . בעקבות חבלה זו, טענה התובעת, כי נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים "ברזילי", שם אובחן חתך עמוק בסנטר, בוצעה תפירה, חבלה במרפק שמאל וימין וחבלה בשיניים, תוך שהיא משוחררת עם הוראות למנוחה ולקיחת משככי כאבים. 3. התובעת ויתרה על צירוף חוות דעת רפואית ועתרה לפיצוי בגין כאב וסבל והוצאות מיוחדות שנגרמו לה ולהוריה בעקבות האירוע הנדון, כשהיא אומדת פיצוי זה בסך כולל של 10,000 ₪. 4. מנגד כפרו הנתבעים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. לטענתה, האירוע לא ארע כפי שמתואר בכתב התביעה, כי אם בנסיבות אחרות בהן שיחקה התובעת במקום אחר מתחת לביתה ותוך כדי משחק מעדה ונפלה. לחילופין, טענו הנתבעים כי לא הוכיחה התובעת את הנזק הנטען מאחר וכל עניין שברפואה יש להוכיח בדרך של צירוף חוות דעת, שכאמור לא צורפה בענייננו זה, והוצאות מיוחדות יש להוכיח במסמכים אשר לא הוגשו בענייננו זה. 5. טעם רב מצאתי בטענות הנתבעים. אשר לשאלת האחריות - סבורתני כי עניין זה לא הוכח על ידי התובעת. אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת 1 כלפי התובעת, אך חובת זהירות ספציפית לא הוכחה. אמה של התובעת אשר מסרה עדות אודות מקום האירוע בו נפגעה התובעת בסנטרה, חזרה וציינה כי בתה נפלה במהמורה אשר במדרכה. האם ציינה, כי לא הייתה עדה לאירוע ועל מקום האירוע למדה מאנשים אחרים אשר היו עדים לאירוע. עדות זו הינה בבחינת עדות שמיעה ואין לייחס לה משקל כלשהו. התובעת הינה ילדה כבת 11 היום, נחקרה בלשכתי על ידי הצדדים אודות נסיבות קרות האירוע בו נפגעה בסנטרה. כאשר הוצגו בפני התובעת תמונות של מקומות אפשריים למקום קרות האירוע; תמונה אחת (ת/1) המצביעה על מהמורה במדרכה, והשניה משטח מרוצף מתחת לבנין מגורים (נ/1), השיבה התובעת כי נפלה בשני המקומות במהלך משחק מחבואים אותו שיחקה עם חבריה. כאשר נשאלה היכן נפגעה בסנטרה, סירבה למסור תשובה כשהיא חוזרת ומתבוננת באמה באופן המלמד כי חששה מלומר את האמת בנוכחות אמה. זה המקום לציין, כי במהלך החקירה הקצרה לתובעת שיתפה היא פעולה הגם בישנותה וענתה לשאלות. כל זאת עד אשר נדרשה לענות על שאלה מכרעת זו של זיהוי מקום הנפילה בו נחבלה בסנטרה. נדמה כי הצורך לומר את האמת הביא את הילדה למצוקה בה העדיפה שלא להשיב על השאלה שמא תמצא אמה דוברת שקר. משמוטל נטל ההוכחה על כתפי התובעת להוכיח את התביעה, הרי מקום שסירבה התובעת להשיב על שאלה כה חשובה ומהותית והיא מקום בו ארע הנזק, אין לומר כי הוכיחה כי נפלה במהמורה הקיימת במדרכה, ולפיכך אין לומר כי הוכיחה את חבותה של הנתבעת 1. לא אחת נקבע כי הליכה בדרך, לא כל שכן משחק וריצה, עשויים לצפון בחובם סכנה כלשהי ואין לומר כי מעידה או נפילה תקים לכשעצמה אחריות בנזיקין מצד מחזיק המקרקעין. המדובר בסיכונים טבעיים ורגילים לפעולות אנוש מקובלות, בפרט כאשר מספרת הילדה, כי נפילתה ארעה בשעת משחק מחבואים המלווה בריצה. הסיכון של נפילה או התחלקות במהלך ריצה הינו סיכון סביר אותו יש לקחת בחשבון כחלק מתופעה רגילה בחיים. (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה אזורית בית שמש, פ"ד לז(1)). גם אם הייתה התובעת מוכיחה את אשמת הנתבעת 1 בתיק זה, אזי סבורתני כי לא הוכיחה כנדרש את הנזק הנטען. עניין שברפואה יש להוכיח בחוות דעת רפואית או תעודה רפואית כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. התובעת לא רק שלא תמכה תביעתה בחוות דעת רפואית, גם לא מצאה לנכון לתמוך תביעתה ולהגיש לבית המשפט כל תיעוד רפואי כלשהו המלמד על אופי הפגיעה, היקפה או טיפולים אחרים שקיבלה בעקבות כך, כפי שטענה אמה של התובעת. אשר לנזק המיוחד לו טענה התובעת, גם כאן חובה על התובעת המבקשת להוציא מחברה, להוכיח את נזקיה המיוחדים, בין בדרך של הצגת מסמכים המלמדים על הוצאות בפועל אותן הוציאה כחלק מנזקיה, או בדרך אחרת של מתן עדות בעל פה. התובעת לא רק שלא המציאה מסמכים כאמור, אלא אף לא מסרה עדות בעל פה אודות הוצאות אלו. נזק מיוחד לעבר אין לפסוק בדרך של אומדנה, כפי שביקשה התובעת, כי אם בדרך של הוכחה בפועל. 6. לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את התביעה. בנסיבות המיוחדות של העניין, אינני מחייבת בהוצאות. קלוןעירייהתביעה נגד עירייה