פסק דין כללי 1. התובע יליד 1984. במועד הרלוונטי לתובענה היה ילד בן תשע שנים, תלמיד כיתה ד' בבית ספר "חיפה ה", מוסד חינוך ממלכתי בפיקוח משרד החינוך (להלן: בית הספר והמדינה בהתאמה). הנתבע 1 (להלן: אדרי) עבד באותה עת אצל הנתבעת 2, חברת א. ביטחון אזרחי בע"מ, אשר עסקה בין היתר במתן שירותי אבטחה למוסדות (להלן: חברת ביטחון אזרחי). התובע משתייך למגזר הערבי-מוסלמי ואדרי למגזר היהודי. השנים היו שנות אינתיפאדה ופיגועים פקדו את הארץ. 2. ביום 1.12.93 בתום יום הלימודים המתין התובע לאביו, אשר מידי יום נהג לאסוף אותו, את בתו ובני משפחה אחרים ולהסיעם הביתה. באותו יום, ומזה חודשים אחדים, הוצב אדרי כמאבטח בבית הספר. במסגרת תפקידו היה עליו, בין יתר תפקידיו, לעמוד בשער הכניסה ולבדוק את הבאים לתחום בית הספר. כן היה עליו לסרוק את המבנה מידי שעה ולוודא שהכל כשורה. 3. ביום 1.12.93 בשעות הצהרים התרחש אירוע בו היו מעורבים התובע ואדרי בסופו נפצע התובע לטענתו. נסיבות האירוע שנויות במחלוקת. המקרה נחקר על ידי משטרת ישראל. אדרי הועמד לדין פלילי וזוכה מחמת הספק. בהמשך הגיש התובע את התובענה דנן נגד אדרי, מי שלטענתו ביצע כלפיו עוולת תקיפה; נגד חברת ביטחון אזרחי, מעבידתו של אדרי החבה הן מכח אחריות שלוחית למעשיו ומחדליו והן מכח אחריות אישית הנובעת בין היתר מרשלנות בבחירת עובדיה והעדר הדרכה מתאימה; ונגד המדינה בשל רשלנותה בבחירת בעל חוזה עמה והעדר פיקוח נאות. 4. המדינה שלחה הודעה לצד שלישי כנגד אדרי, חברת ביטחון אזרחי ועיריית חיפה (להלן: העירייה). כלפי האחרונה נטען כי אם ייקבע כי קיימת אחריות כתוצאה מהתקשרות עם חברת בטחון אזרחי אזי מוטלת זו על הרשות המקומית. 5. במהלך הדיון מונה לחברת בטחון אזרחי מפרק ולפי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 556/02 ההליכים נגדה עוכבו. ההתייחסות להלן תהא אפוא לאחריות אדרי והמדינה, ואם תמצא האחרונה אחראית יהא מקום לבחון גם את חבות העירייה. 6. בעלי הדין הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על סמך חומר הראיות המצוי בתיק והכולל העתק תיק המשטרה, פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי שהתנהל נגד אדרי בבית משפט השלום בחיפה והכרעת דין, תצהירי עדות ראשית, מסמכים רפואיים וחוות דעת המומחים מטעמם. גרסת התובע 7. לגרסת התובע, ביום המקרה לאחר הלימודים נשארו הוא וחבריו בתוך כותלי בית הספר ושיחקו כדורגל. בשלב מסוים יצא את בית הספר דרך שער הכניסה כאשר אדרי לא היה במקום, ניגש עם חברו לחנות מכולת שכונתית, קנה משקה (שקית שוקו) ושב לבית הספר. 8. בהגיעו לשער פגש באדרי ונשאל על ידו האם הוא תלמיד בית הספר. משענה בחיוב סטר לו האחרון בפניו וביקש ממנו לגשת למנהל בית הספר. התובע שנבהל מהתנהגות אדרי, החל במנוסה בחצר בית הספר כשאדרי דולק אחריו. משהשיג אותו הכשילהו ברגלו, הפילו ארצה והחל להפליא עליו את מכותיו באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו. משהצליח להשתחרר שב והפילו ארצה וכך עשה שלוש פעמים. לבסוף גרר אותו אדרי לכיוון חדר המנהל תוך כדי אחיזה חזקה בבגדיו באזור העורף ועל ידי כך גרם כמעט לחניקתו. כל הדרך המשיך אדרי להכותו וחדל רק בהתערבותם של מורה, שראתה את התקיפה, ומנהל בית הספר, שהוזעק על ידי ילד אחר. 9. אביו הגיע כעבור זמן מה, ומששמע את אשר התרחש וראה את מצב התובע הביא אותו לבית חולים רמב"ם. בעת יציאתם מבית הספר נשאל אביו על ידי אדרי מה בדעתו לעשות ולאחר מכן השמיע באוזני האב איום כי הוא - אדרי - יתלונן במשטרה. 10. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לתובע זעזוע מח וחבלות בכל חלקי גופו בגינם נזקק לאשפוז. בהמשך, וכתוצאה מהתקיפה האכזרית, התפתחה אצלו תסמונת פוסט-טראומטית ונותר בעל נכות בשיעור 10% לצמיתות. גרסת אדרי 11. גרסת אדרי שונה. לגרסתו, לא היתה זו התקלות ראשונה עם התובע. הלה נהג להעליבו ולקללו תוך השמעת התבטאויות בעלות אופי לאומני. באותו יום חזרו על עצמן התבטאויות כגון "יהודי מסריח" וקללות המופנות כלפי אביו של אדרי "אנעל אבוק". בעקבות זאת פנה למנהל בית הספר. 12. בשעת המקרה בעת שעמד בעמדת השמירה ליד שער בית הספר ראה כי מתפתחת תגרה בין תלמידים ששיחקו כדורגל, ביניהם התובע. השעה היתה לאחר סיום הלימודים ועל כן לא נכחו מורים משגיחים בחצר. הוא ניגש אפוא על מנת להפריד בין הנצים. או אז פנה אדרי אל התובע וביקש ממנו להתלוות אליו למשרד מנהל בית הספר. התובע סירב ובעט ברגלו. בעקבות זאת אחז אדרי בצווארון בגדיו והוביל אותו למשרד מנהל בית הספר, האחרון סטר לתובע פעם או פעמיים, פנה אליו בשפה הערבית ושלח אותו לדרכו. במקביל, הורה לאדרי לשוב לעמדתו בשער. 13. בשובו לעמדת השמירה יצר קשר עם הממונים עליו, ואלה נתנו לו גיבוי מלא. כאשר יצאו התובע ואביו את בניין בית הספר וחלפו על פניו צעד התובע על רגליו ושוחח עם ילדים אחרים שהתלוו אליו. אביו של התובע איים עליו וקללו בהערות בעלות אופי לאומני. ההליך הפלילי 14. אדרי הועמד לדין פלילי בגין עבירה לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (תקיפת חסר ישע). בדיון שהתקיים העידו מטעם התביעה, מלבד התובע גם מחנכת הכיתה אשר צפתה מחדר המורים במתרחש בחצר בית הספר, מנהל בית הספר, ילדים שהיו בחצר בית הספר בשעת האירוע, אביו של התובע וכן שני רופאים שטפלו בו בבית חולים ובמרפאת קופת חולים. מצדו של אדרי העיד הוא בלבד. 15. בתום הדיון זוכה אדרי מחמת הספק. לפי קביעת בית המשפט היתה גרסת אדרי מהימנה, עקבית והגיונית ועל כן היתה עדיפה על פני גרסת התביעה, שהעדויות מטעמה היו מגמתיות ונתגלו בהן סתירות ואי-דיוקים רבים. כמו כן קבע בית המשפט כי לפי התרשמותו תיאמו חלק מהעדים גרסאות מראש. דיון 16. מטעם התובע קיים מספר מרשים של עדים התומכים בגרסתו. אין ספק כי במבחן הכמות ידו של התובע על העליונה ואולם, אין הכמות מעידה בהכרח על איכות העדויות. אין בכוונתי לנתח את כל עדויות עדיי התובע, שכן ניתוח זה נעשה באריכות וביסודיות בהכרעת הדין בהליך הפלילי. 17. לכן, אוסיף הערות אחדות משלי. מעדות התובע מצטיירת תמונה קשה של שימוש באלימות לשמה, ללא סיבה, כלפי חסר ישע. לגרסת התובע חזר לתומו לתחום בית הספר בו למד כאשר התובע תקף אותו במפתיע ולאחר מכן דלק אחריו ותקף אותו בברוטאליות בכל חלקי גופו בעזרת ידיו ורגליו. אכן, התנהגות הראויה לכל גינוי. 18. ואולם, תקיפה כה קשה כפי שמצטיירת מתיאור עובדתי זה חייבת היתה להותיר אותותיה בגופו של התובע, ולא היא. מעיון בסיכום מחלה (תעודת חדר המיון לא הוגשה) ומעדות הרופא שערך אותה עולה, כי התובע התקבל בהכרה מלאה, לא הקיא בבית החולים ומלבד מצב של "מעט ישנוניות" לא נמצא ממצא כלשהו. ההחלטה להשאירו מאושפז למשך יממה לצורכי השגחה נתקבלה נוכח הסיפור הקשה שהוצג על ידי אביו של התובע ולא בהסתמך על ממצאים של ממש. הרופא המטפל הסכים כי יתכן שהישנוניות נבעה מעייפות גרידא. מאחר שלא הוגשה תעודת חדר המיון אין אפשרות לדעת באיזו שעה התקבל התובע בבית החולים. לפי העדויות התרחש האירוע בסוף יום הלימודים, התובע השתתף במשחק כדורגל בחצר בית הספר ולאחר מכן התעכב עקב ההתרחשויות נשוא תובענה זו. מבית הספר נסע ברכב האב לביתו שם לפי עדות האב הוריד את בתו והמשיך לחדר המיון של בית החולים. לפי תאור זה סביר בהחלט שהתובע, אז ילד בן תשע, יהיה מותש וישנוני. אם ניגשו לבית החולים בשעה מאוחרת יותר, על אחת כמה וכמה. 19. מעבר לכך, חרף העדות על המכות הקשות שספג, לא נמצאו סימני אלימות , שפשופים ושטפי דם בגוף התובע. כזכור, העידו התובע וחלק מעדיו כי אדרי הפילו בחוזקה שלוש פעמים על משטח חצר בית הספר כשהוא בועט וסוטר בו ללא הפסקה. 20. עדות התובע הנה על פניה מגמתית ומוגזמת ואין אפשרות לקבוע ממצאים על פיה. גם עדויות יתר העדים אינן מאפשרות לקבוע ממצא כי אדרי נהג כלפי התובע באלימות קשה. 21. לפי עדות מחנכת כיתת התובע, שהתה בעת המקרה בחדר המורים. לשמע הצעקות והמהומה התקרבה לחלון הצופה לחצר בית הספר וראתה את אדרי מכה את התובע בעודו שרוע על הארץ. עדות זו שונתה בעדותה בהליך הפלילי שם העידה כי ראתה התקהלות ילדים ואת אדרי גורר את התובע לכיוון מדרגות הכניסה לבית הספר, עובדה המתיישבת יותר עם גרסת אדרי מאשר עם גרסת התובע. משראתה את האירוע פנתה לדבריה לאדרי בקריאה לגשת אליה והלה שמע בקולה. היא עצמה ניגשה לכיוון המדרגות שם החלה להרגיע את התובע והפנתה את אדרי למנהל, והוא אכן ניגש אליו. גרסת התקיפה הקשה אינה מתיישבת עם תגובת המורה כמו גם עם צייתנות אדרי אשר לפי תיאור התקיפה נראה כמי שיצא מכלל שליטה. אם אמנם תקף אדרי את התובע - אז ילד בן תשע - והפעיל עליו כח בלתי סביר בעליל (בין אם קדמה לתקיפה התגרות מצד התובע ובין אם לאו) כל זאת לעיני מורתו, אין זה סביר כי תמשיך לצפות ותסתפק בקריאה לאדרי לבוא לקראתה. לו היה המקרה חמור כפי שתואר ניתן היה לצפות כי תפנה בעצמה באופן מיידי למנהל בית הספר ותזעיק עזרה. התנהגותה הפסיבית אינה מתיישבת עם היותה מורה ומחנכת אשר בתוקף תפקידה מוטלת עליה הדאגה לשלום תלמידיה ואף אינה מתיישבת עם התגובה הצפויה מבן אנוש. לא זו אף זו, לפי עדותה, משנרגעו הרוחות והתובע ואביו (שהגיע בינתיים לבית הספר) עזבו את המקום, והיא יחד עמם, שמעה מאבי התובע כי בכוונתו לפנות לקבלת טיפול רפואי ולהתלונן נגד אדרי, הפצירה בו שלא להתלונן ואף הפנתה אותו למנהל בית הספר להיוועץ עמו בטרם יפנה עם התובע לקבלת טיפול רפואי. לו באמת ובתמים תקף אדרי את התובע ונגרם לתובע נזק גוף, לא כל שכן באופן חמור כפי שתואר, היתה היא מפנה אותו לטיפול רפואי או למצער מפצירה באב לעשות כן. 22. עדות מנהל בית הספר אינה מתיישבת אף היא עם גרסת התובע. האירוע כפי שתואר חריג בחומרתו. חרף זאת לגרסתו לאחר ששמע את אדרי שלח אותו בחזרה לעמדת השמירה. התנהגות זו אינה מתיישבת עם אירוע אלים שכזה. גם אם כדבריו היה מעוניין לשמור על שמו הטוב של בית הספר ולכן בחר שלא לערב את המשטרה במקרה הרי שנוכח חומרת המקרה והחבלה הקשה שנגרמה לתובע, לטענתו, לא יכול היה להחריש. אין אלא להסיק כי הנסיבות היו שונות מאלו שתוארו על ידי עדיי התביעה וכי נוח היה למנהל בית הספר, אף הוא "בחזקת חשוד", שהרי לפי עדות אדרי סטר לתובע לשמע נסיבות המקרה (למותר לציין כי נוהג הכאת תלמידים על ידי המנהל ועל ידי המורה אושר בעדות אחת התלמידות שהעידו מטעם התביעה), להפוך את אדרי, שומר ארעי בבית הספר, לשעיר לעזאזל. 23. מעדות מנהל בית הספר והמורה עולה כי לפני המקרה דנן היה אדרי מעורב באירוע אחר בשעת עבודתו, בו לטענתם דרך אדרי את נשקו על אחד מהוריי התלמידים. נסיבות אירוע זה לא התבררו כדבעי, אך עולה מהעדויות כי הדברים לא כצעקתם. הוכח כי באותו מקרה ניסה אחד מהוריי התלמידים להכנס לתוך בית הספר על ידי קפיצה מעל הגדר ואדרי מנע זאת ממנו. האירוע נבדק ולא נמצא דופי בהתנהגותו. אם אמנם היה דופי בהתנהגות אדרי, הכיצד הסכימו מנהל בית הספר ומוריו כי אדרי ימשיך בעבודתו כשומר? ראוי לזכור כי במשך שנה אחת התחלפו שלושה עשר מאבטחים. לפי עדות אדרי היה הרקע לעזיבתם לאומני. יהא הרקע לעזיבתם אשר יהא ניתן להסיק כי בעבר לא היסס מנהל בית הספר, אם סבר כי קיימת הצדקה לכך, לדרוש חילופי מאבטחים ובכל מקרה לא ראה להתערב בהחלטה להחליפם. לאור זאת אין הסבר מדוע דווקא במקרה החמור כביכול של אדרי, שזו לא היתה מעידתו הראשונה לדבריו, ישלח אותו להמשיך בעבודה במקום לשלחו. 24. עדות אביו של התובע מגמתית, אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים אצל התובע ואף אינה מתיישבת עם עדויות יתר עדיו. לפי גרסתו הקיא התובע בבית הספר והמורה שטפה את פניו. אין אף עדות נוספת, גם לא עדות המורה, התומכת בגרסה זו. כמו-כן עדותו כי התובע הקיא בהגיעו לבית חולים נסתרה בעדות הרופא המטפל. האב עצמו לא היה עד לתקיפה הנטענת ולכן אין עדותו בעלת משקל לצורך קביעת ממצאים בנוגע למה שהתרחש. 25. ראוי לשים לב להיבט נוסף היכול להסביר את התנהגות התובע. מעיון בעדות האב בבית המשפט עולה כי המתין לבוא הילדים זמן ממושך מהרגיל ורגז על כך ("...ישבתי ברכב כמו טמבל ומחכה לילדים שלי שירדו, אז ראיתי שהם מאחרים ברבע שעה, אז סגרתי את הרכב ועליתי, כי הכביש רחוק מבית הספר 100 מטר.."). לא מן הנמנע שהתובע, אשר חשש מתגובת אביו משום שהתעכב בשל משחק הכדורגל, ראה לנכון לנפח את האירוע. 26. בעדויות התלמידים שנכחו בעת האירוע נמצאו סתירות ואי-דיוקים רבים. על אף עדותם כי אדרי תקף את התובע תקיפה קשה איש מהם לא ראה למעשה את המתרחש, ונראה כי עדותם מבוססת יותר על סיפורים שספרו איש לרעהו מאשר על עובדות. בן דודו של התובע, שמלבד היותו בן משפחה ולכן יש להתייחס לעדותו משנה זהירות, שינה גרסה חדשות לבקרים. במשטרה מסר גרסה אחת, בבית המשפט, שנים אחדות לאחר המקרה מסר גרסה אחרת ובתצהיר עדות ראשית שמסר בתובענה דנן מסר גרסה שלישית התואמת להפליא לגרסת התובע. על כן אין לסמוך על עדויות אלו. 27. כפי שנקבע בהכרעת הדין בהליך הפלילי מעיון בעדות אדרי עולה גרסה עקבית, הגיונית המתיישבת עם ראיות בלתי תלויות דוגמת המסמכים הרפואיים או עדויות הרופאים, אשר לא מצאו ממצא חולני כלשהו אצל התובע והסתמכו על דברי האב. 28. העובדה שהאב לא התלונן במשטרה והעניין הובא לידיעתה על ידי בית החולים תומכת אף היא במסקנה כי המקרה לא היה כפי שתואר על ידי התובע. 29. אני קובעת אפוא כי האירוע התרחש כפי שתואר על ידי אדרי, שעה שאדרי ניסה להפריד בין הנצים במשחק הכדורגל, והתובע שהיה ביניהם, התגרה בו, פנה אליו בקריאות גנאי ואף בעט בו שעה שהופנה על ידי אדרי למנהל בית הספר. כתוצאה מהתנהגות התובע, תפס אדרי בבגדיו באזור העורף והוביל אותו בדרך זו לחדר המנהל. התקיפה 30. סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) מגדיר תקיפה כדלקמן: "(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". 31. מגרסת אדרי עצמו עולה כי תפיסת התובע בבגדיו והבאתו בדרך זו לחדר המנהל נעשו במתכוון וללא הסכמתו של התובע. המדובר בשימוש בכח נגד גופו של התובע שלא בהסכמתו, ועל כן היא בבחינת תקיפה. 32. כפי שנקבע לעיל, קדמה לתקיפה התגרות מצד התובע. מעדות אדרי עולה כי על אף שלא הוסמך במפורש להתערב במריבות בין תלמידים עשה כן לפי שיקול דעתו בהיותו המבוגר היחיד הנמצא בקרבת מקום. בנסיבות המקרה אין למצוא פגם בדרך בה הפעיל אדרי את שיקול הדעת. זאת, גם אם כחוכמה שלאחר מעשה ניתן להסכים כי מוטב היה לו הזעיק את מנהל בית הספר או את אחד המורים ששהו בו אותה שעה. 33. לא הוכחה קיומה של אחת ההגנות המנויות בסעיף 24 לפקודת הנזיקין [שהרלוונטית לענייננו יכולה להיות זו שבסעיף 24(8)]. עם זאת אין להתעלם מהתגרות התובע באדרי. לא זו אף זו, האירוע נופח בהמשך והוצא מכל יחס סביר בהתחשב בנסיבות ובתוצאותיו. 34. אדרי תפס את התובע בבגדיו והביא אותו בדרך זו לחדר המנהל. אירוע כגון זה, גם אם היה מביך מבחינתו של התובע כי התרחש בנוכחות חבריו, לא הצדיק את היקף הטיפול הרפואי שניתן לו, שהרי לולא סיפורו הקשה שכלל תיאור של מכות בראשו, הקאות ואבדן הכרה, שלכל אלה אין יסוד מלבד בראשם של התובע ואביו, לא היה מאושפז לצורכי השגחה ויתכן שגם ההליך הפלילי שננקט נגד אדרי היה נחסך. 35. עם זאת, אין להשלים עם תופעות של אלימות מכל סוג שהוא. למרבה הצער שימוש בכח הפך לאמצעי לגיטימי בשכבות שונות של החברה ותופעה זו ראוי לעקרה מן השורש. במקרה דנן גם אם נהג נכון אדרי שעה שהתערב וניסה להפריד בין הנצים, חרג הוא כאשר הפעיל כח, ולו מועט, על התובע. בעשותו כן פעל אדרי בעידנא דריתחא מבלי ששקל את מעשהו ואת תוצאותיו והגיב על התגרות של ילד בן תשע, שגם אם ראויה לגינוי, לא כל שכן על הרקע בו היא באה, חרגה מהנחוץ ומהסביר. בשלב זה יכול היה אדרי לחזור על עקבותיו, לפנות למנהל בית הספר או למי מצוות המורים או מהממונים עליו. תחת זאת נטל בשעת כעסו את תפקיד המחנך והשתמש בכח. בנסיבות אלו אין לראות בתקיפה מעשה של מה בכך אשר אינו מצדיק חיוב בנזיקין. 36. ברי, כי בפסיקת הפיצוי יש להביא בחשבון הן את נסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל והן את הנזק האמיתי שנגרם לתובע, הרחוק מהנטען בסיכומי בא כוחו כמרחק מזרח ממערב (נתבע פיצוי בסך 1,399,500 ₪). אחריות המדינה 37. בנסיבות לא מצאתי להרחיב בנוגע לאחריות המדינה. די אם ייאמר כי גם אם נראה את המדינה כשולח, הרי נוכח הוראת סעיף 25 לפקודת הנזיקין "על אף האמור בפקודה זו, לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה" אין מקום להטיל עליה חבות. אין טענה וממילא אין ראיה כי המדינה אשרה את מעשה התקיפה או אשררה אותו בדיעבד. 38. למותר לציין כי לא הוכחה רשלנות המדינה בבחירת בעל חוזה (חברת ביטחון אזרחי). בהנחה שהיא זו שהתקשרה עמה לא הוכח פגם בחברת האבטחה וגם לא בבחירת אדרי כמאבטח. טענות שהועלו בסיכומי טענות בא כח התובע ועניינם העדר השגחה בחצר בית הספר לא נטענו בכתב התביעה, אינן מהוות עילת התביעה נגד המדינה ועל כן הן נדחות. 39. דין התובענה נגד המדינה אפוא להדחות. כפועל יוצא מכך גם דין התובענה נגד העירייה להדחות. טענות התובע בסיכומיו המופנות לחבות העירייה אינן דורשות התייחסות בהעדר חזית בינו לבין העירייה. הנזק 40. כפי שנקבע לעיל, תלונותיו של התובע אשר היוו יסוד לאשפוזו לצרכי השגחה לא הוכחו. מקור הרישום בסיכום המחלה בדברי האב. מהתיעוד הרפואי הדל שהוצג עולה כי מלכתחילה כל הבדיקות שנעשו לתובע היו תקינות, ללא ממצא חולני כלשהו. 41. טענת התובע כי עקב התקיפה נפגעה יכולת הריכוז שלו ונזקק לסיוע של מורים פרטיים הנה טענה בעלמא שאין לה יסוד בחומר הראיות. 42. התובע נבדק על ידי ד"ר וייל, פסיכיאטר מומחה, אשר העריך את נכותו בשיעור 10%. פרופ' טיאנו, שבדק את התובע מטעם הנתבעים היה בדעה כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 10% למשך שלושה חודשים, הא ותו לא. ספק בעיני אם המומחים הנכבדים היו מעניקים לתובע נכות כלשהי לו ידעו כי לגרסת התובע ואביו אין יסוד. למעשה אין הבדל משמעותי בין חוות דעת המומחים. בניגוד לטענת התובע לא העריך ד"ר וייל את נכותו לצמיתות. אין בחוות דעתו בשום מקום ציון כי הנכות צמיתה. ד"ר וייל, שהיה פסיכיאטר מחוזי, הנו רופא מנוסה המרבה לתת חוות דעת, כך שאין לראות בחוסר התייחסותו לנכות צמיתה משום השמטה מקרית. מכאן שגם ד"ר וייל לא ראה כי מצבו הרפואי של התובע הצדיק הענקת נכות צמיתה. 43. מאז התקיפה המשיך התובע בלימודיו, סיים את בית הספר, קיבל תעודת בגרות ובעת הדיון היה סטודנט למשפטים באחת המכללות, כך שגם אם הותיר המקרה אותותיו היה זה לזמן קצר והוא שב לאיתנו. 44. התובע לא הוכיח הוצאות רפואיות או אחרות עקב האירוע. גם אם נדרש לשלם לבית החולים בגין הטיפול הרפואי שניתן לו שכלל אשפוז, אין מקום לחייב את אדרי בפיצוי, שכן הוכח כי הטיפול ניתן לו רק בשל הצגת תמונה מוגזמת ובלתי נכונה, על ידו או על ידי אביו. 45. משלא נותרה נכות אין התובע זכאי לפיצוי בגין אבדן השתכרות או אבדן כושר השתכרות. התובע זכאי לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בלבד. על יסוד האמור לעיל אני מעריכה את הפיצוי בסך של 3,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. סוף דבר 37. אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ כפיצוי בעד כל נזקיו הנובעים ממעשה התקיפה נשוא תובענה זו. ההליכים נגד הנתבעת 2 מעוכבים בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. התובענה נגד הנתבעת 3 נדחית. כפועל יוצא מכך נדחית גם ההודעה לצד שלישי. לולא הציג התובע תמונה מעוותת ומוגזמת סביר להניח שהיה נחסך מאדרי ההליך הפלילי וגם הליך זה היה מתנהל באופן אחר. לכן, אף כי זכה בפיצוי איני עושה צו להוצאות ביחסים שבין התובע לנתבע 1. ביחסים שבין התובע לנתבעת 3 יישא התובע בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ ומע"מ. ביחסים בין שולחת ההודעה לצדדים השלישיים איני עושה צו להוצאות. משפט פלילידיני חינוךאלימותתקיפהבית ספר