פסק דין 1. התובע, יליד 1967. ביום 17.7.98 ביקר בבריכת השחייה אשר הוקמה במלון חוף הכרמל השוכן במבואותיה הדרומיים של העיר חיפה. הנתבעת הנה המחזיקה במקרקעין בהם הוקמה הבריכה והמנהלת בפועל של האתר. באותו יום בשעות אחר הצהרים שעה שהתהלך התובע על שפת הבריכה החליק ונפל. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה. כתוצאה מהתאונה סבל מפריקה של כתף ימין ונזקק לטיפול רפואי. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק. האחריות 2. גרסת התובע נשמעה מפיו בלבד. לדבריו, התאונה נגרמה כתוצאה מהצטברות מים חריגה שיצרה שלולית. משדרך עליה, החליק, נפל ונפגע בכתפו הימנית. בכתב התביעה טען התובע כי שפת הבריכה היתה מרוצפת במשטח נוח להחלקה ברם בעדותו לפניי לא חזר על גרסה זו ואישר, כי במקום הונח ריצוף מחוספס. העדה יעל פרנקל, מטעם הנתבעת, העידה אף היא כי בסמוך לשפת הבריכה הונחו מרצפות מחוספסות היוצרות משטח מונע החלקה. 3. חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 כמו גם חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 מחייבים, כתנאי לקבלת רשיון עסק והיתר בנייה להקמת בריכת שחייה, עמידה בתנאים, ובהם קיום הוראות התקנות והתקנים בתחום בטיחות המבקרים בה, לרבות סוג המשטחים בסמוך לבריכה עצמה. בהעדר ראיה אחרת, יש להניח שבריכת המלון פועלת ברשיון ועומדת בדרישות התקנות והתקנים. עובדה זו אך מחזקת את המסקנה כי לא היה פגם במבנה הבריכה עצמו. 4. נותרה אפוא טענת התובע כי הנתבעת לא דאגה לתחזוקה התקינה של שטח הבריכה בכך שאפשרה הצטברות מים עד כדי היווצרות שלולית ובה סכנת החלקה. מטבעה, בבריכת שחייה מצוי מצבור גדול של מים אשר נועדו לרחצת המבקרים בה. עם יציאת הרוחצים מתוך הבריכה נוטפים הם מים על הקרקע בעיקר על שפת הבריכה. ככל שמספר הרוחצים גדול יותר כך גם כמות המים שמצטברים על שפת הבריכה. ככל שמתקרבת שעת השקיעה כך פוחתת גם האפשרות שהמים יתאדו. 5. אך טבעי אפוא כי מי הבריכה יגיעו לשפתה וכתוצאה תגבר סכנת ההחלקה הקיימת גם אם המשטח מחוספס. סכנת ההחלקה בתחום בריכת שחייה, לא כל שכן בסמוך לשפת הבריכה, הנה בגדר הסיכונים הטבעיים שלא ניתן למנעם גם על ידי נקיטת אמצעי זהירות מוגברים. מה גם שהאפשרות שעובד תחזוקה יימצא תדיר על שפת הבריכה על מנת לייבש את המשטח אחר כל אחד מהרוחצים לא זו בלבד שמהווה דרישה בלתי סבירה אלא שיש בה כדי ליצור סיכון נוסף וחמור יותר של פגיעה במבקרים והכשלתם שעה שהם פוסעים בקרבת המנקה. 6. במקרה דנן לא הוכח קיומו של מפגע חריג היוצא מגדר הסיכונים הרגילים והטבעיים. הצילומים שהוגשו על ידי התובע (ת/1, ת/2) לא צולמו ביום התאונה כך שאין בהם כדי להעיד על מצב הבריכה במועד הרלוונטי. זאת ועוד, בהתחשב בטיבו וטבעו של המקום אין בהם כדי להצביע על מצב חריג ומסוכן מעבר לרגיל והטבעי. 7. התובע העיד כי אין בבריכה שלטי אזהרה או אמצעים אחרים למניעת התאונה. גם בעניין זה הסתפק התובע בעדותו היחידה, אף כי יכול היה לזמן עדים נוספים בתמיכה לגרסתו. המנעות התובע מהבאת ראיות שהיו בהישג ידיו פועלת לרעתו, ואין אלא להסיק כי לו הזמינם היה בעדותם כדי לתמוך דווקא בגרסת הנתבעת. יצוין, כי מעדות עדת הנתבעת עולה כי הותקנו שלטים כנדרש. גם בעניין זה ניתן למצוא תמיכה לגרסה זו בהנחה, שלא נסתרה, שהבריכה פועלת ברשיון. 8. גם אם היה התובע מוכיח כי לא הותקנו בבריכה שלטי אזהרה לא היתה משתנה התוצאה שהרי בני-אדם אינם נזקקים להדרכה כיצד להתהלך במקומות ציבוריים ואינם נזקקים לאזהרה כי במקום רטוב קיימת סכנת החלקה. 9. התובע לא הוכיח אפוא כי היה במקום סיכון החורג מהסכנות הרגילות הטמונות בתחום בריכת שחייה. דין התובענה להדחות מטעם זה. הנזק 10. חרף מסקנתי לעיל אתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה ואינו טוען לנכות. אין חולק כי עוד קודם לתאונה סבל התובע מפריקות כתף ימין חוזרות עקב פגיעה בזמן שירותו הצבאי. בשל פעילותו בענפי ספורט שונים חזרה התופעה על עצמה מידי פעם. עוד הוכח, כי ביכולתו של התובע לגרום בעצמו לפריקת הכתף, אך אין ראיה כי במקרה דנן כך נהג. 11. התובע סובל מחרדה על רקע מחלת נפש בגינה נמצא בטיפול רפואי ונזקק מידי פעם לאשפוז. בשל כך לא השתלב במעגל העבודה וגם אם לעתים עובד המדובר בעבודות מזדמנות בלבד. לטענת התובע, שאין לה תימוכין בראיות בלתי תלויות, עבד בזמן התאונה בשוק הירקות. לא הוכח סוג העבודה, משך העסקתו ועל ידי מי וממילא לא הוצגו תלושי שכר. 12. מאידך, הוכח כי התובע הוכר כנכה במסגרת נכות כללית וזכאי כיום לקצבת נכות. קודם לכן שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה. התובע לא הוכיח אפוא כי בזמן התאונה עבד בעבודה ששכר לצדה. 13. התובע הוכיח הוצאות רפואיות מסוימות (תשלום לד"ר אדלסון) אך לא הוכיח קשר סיבתי בין הוצאה זו לבין התאונה הנדונה. 14. לו קבעתי כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה הייתי פוסקת לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 8,000 ₪. סוף דבר 15. משנקבע כי אין לייחס לנתבעת אחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה דין התובענה להדחות. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. משהוכח כי התובע מתקיים למעשה מקצבאות המוסד לביטוח לאומי (בין מגמלת נכות כללית ובין מגמלת הבטחת הכנסה) ועל כן הוא בחזקת עני, אני פוטרת אותו מתשלום יתרת אגרת התביעה. תאונות בבריכהבריכת שחיה / בריכת מיםשלוליתנפילהמים