פסק דין התובעת עוסקת בשירותים מקצועיים בתחום הנדסת מכונות. בשנת 96, היתה התובעת שוכרת במגרש שעליו מחסן באזור התעשיה בטירת הכרמל, שבבעלותו או בחזקתו או בשליטתו או בניהולו של הנתבע 1. בשנת 98 רכשה התובעת 4 מכונות ברזל שלטענתה עמדה עלותן אותה שעה על 22,880 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. לטענתה, המכונות נרכשו על מנת להשמישן בעלות נוספת של 1,000 דולר כל אחת. לטענתה, מחיר השוק של כל המכונות ביחד כשהן תקינות וברות שימוש, 60,000 דולר ארה"ב. התובעת ביקשה לאחסנן בחצר מגודרת בשטח המגרש השכן שאף הוא בבעלותו או בהחזקתו או בשליטתו של הנתבע 1, אשר היתה מושכרת לחברה בבעלותו או בניהולו של הנתבע 2. הנתבע 1 הסכים לכך, לדבריו לאחר שביקש את הסכמת הנתבע 2. לטענת התובעת, מעת לעת ביקרו נציגי התובעת בחצר הנ"ל, לצורך הצגה לרוכשים פוטנציאליים ולצורך בדיקה כללית. ואולם, ביום 26.12.02 הגיע עובד התובעת לחצר וגילה שהמכונות נעלמו. בבירור שערכה הסתבר לה שהנתבע 2 פינה את המכונות לפי הוראת הנתבע 1 מאחר שמדובר בגרוטאות. לפיכך, תובעת התובעת מהנתבעים את ערכן של המכונות לפי שווי השוק שלהן בניכוי עלויות השמשתן. הנתבע 1 טוען כי תחילה הוסכם עם התובעת לאחסן ציוד שלה בצריף סגור למשך שנה מיום 30.5.99 במחיר נמוך. כעבור שלושה חודשים, באוגוסט 99, ביקשה התובעת להעביר גוש ברזל גדול, שככל הנראה הוא המכונה או המכונות נשוא התביעה, לחצר סמוכה ללא גג, שהושכרה לחברה בניהול הנתבע 2 (להלן: טול) החל מאפריל 99, ולפני כן נמסרה כשהיא ריקה. הנתבעים הסכימו לכך. מאז 1999 ועד סוף 2002 ניצב גוש ברזל זנוח ונטוש ומתפורר בגשם, בלחות בקור ובחום. באותה תקופה מקיפות את הגוש גרוטאות נוספות. בתום תקופת השכירות של טול במגרש, עליה להשיב את החצר נקיה מכל חפץ. מוביל מטעם הנתבע 2 הוביל את גוש הברזל המתפורר בסוף נובמבר 2002 למגרש גרוטאות אחר, בלי ידיעת הנתבע 1. רק בסוף 2002, לפי פניית רואה חשבון התובעת שמבקש לדעת כיצד לרשום זאת בספרים, מתעוררת התובעת ומאשימה את הנתבעים. הוכחש ערך המכונות. הנתבע 2 טוען כי אין יריבות בינו לבין התובעת ומערכת היחסים היא בין התובעת לנתבע 1. מאחר שחברת טול נכנסה למגרש רק בשנת 99, לא יכול להיות שהיא נתנה הסכמתה בשנת 98. כמו כן נטען שמעולם לא נכנס נציג התובעת או ערך ביקור בשטח. הפינוי בוצע לפי הנחיית הנתבע 1. הוכחש ערך המכונות. הנתבע 2 הגיש כנגד הנתבע 1 הודעה לצד ג' ובה טען כי לבקשת הנתבע 1 הסכים לכך שאוסף הגרוטאות נשוא התובענה יונח בשטח החצר, בתנאי שטול, בעליה או עובדיה לא יהיו אחראים לו. אוסף הגרוטאות פונה לפי דרישת הנתבע 1 לפינוי החצר, ובעת שהועלו על המשאית התפוררו המכונות לחתיכות שכן היו חלודות ורקובות. צד ג' טוען כי לא דרש לפנות את הגרוטאות אלא דרש לקיים את ההסכם ולפנות את החצר בלי להתיחס למכונה זו או אחרת. בהסכמת הצדדים, ניתנת הכרעה זו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ועל כן לא אנמק את פסק הדין. לצורך פסק הדין הכרעתי בין היתר, כדלקמן: א. המכונות נרכשו תמורת 95,996 ₪ כולל מע"מ ביום 27.1.98 והועברו ביום 9.2.98 למגרש ששכרה התובעת מחברה בבעלות הנתבע 1. אמנם, היה זה במסגרת עיסקה כוללת שאינה משקפת שווי אמיתי בבמכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון, אך זהו בסיס הרכישה, ואקח בסיס זה ונסיבותיו בחשבון. ב. בסוף מאי 99 הסתיימה תקופת השכירות של התובעת, והיא ביקשה לאחסן את המכונות במחסן תמורת 1,170 ₪ לחודש, כולל ארנונה ומע"מ. לאחר מכן, בהסכמת הנתבעים, העבירה התובעת את המכונות לחצר פתוחה במגרש שהושכר לטול. ג. אף אם נראו כמו גרוטאות, מעמדן של המכונות עד פינויין היה נכס מטלטלין שבבעלות התובעת, המצוי אצל טול שבבעלות וניהול הנתבע 2. הנתבע 2, כמנהל החברה, ידע על בעלותה של התובעת במטלטלין אלה. דהיינו, מעמדה של חברת טול הוא מעמד של שומר חינם. ד. המחזיקה היתה חברת טול ולא הנתבע 2. כך היה ברור עוד לפני שהוגש כתב התביעה, וכך נוסחה התביעה. למרות זאת לא הוגשה תביעה כנגד החברה. הנתבע 2 אישית לא החזיק במגרש. לכן, הוא לא היה שומר כלל. ה. אפילו אם התובעת לא ביקרה את מטלטליה במשך שלוש שנים וחצי, היא נשארה בעלים שלהם ולא הפקירה אותם. ו. זריקת המטלטלין של התובעת, או המכונות, או הגרוטאות, כפי שנראו לנתבעים, היתה פגיעה בזכויות הקנין של התובעת. מעשה זה הוא עוולה בנזיקין, שאף אם בוצע על ידי הנתבע 2 בשם החברה, מכל מקום נושא הנתבע 2 באחריות לגביו. היה על הנתבעים תחילה להודיע לתובעת על רצונם בפינוי המטלטלין ולדרוש פינוים. ז. חוות הדעת הן תיאורטיות, שכן איש מהמומחים לא בדק את המכונות. איש לא יודע מה מצבן, והאם יש עליהן רק חלודה שניתן לשפשפה ולהורידה או שמדובר בגושי ברזל מתפוררים, מלבד עדותו של בנו של נתבע 2, ישי טולוצ'ינסקי והמוביל נתנאל ליסבונה שהן התפוררו. לא ניתן לגזור את ערכן של המכונות מערך מכונה חדשה, כאשר אלה מכונות מתפוררות. ח. המכונות לא עמדו למכירה. הרוכש הפוטנציאלי היחיד שאותר העיד כי הסכים להציע 5,000 ₪ עבור המכונות. בנסיבות אלה, יש לקבוע את ערך המכונות בזיקה לשווי רכישתן בניכוי פחת סביר בשיעור של 15% לשנה, צמוד. ערך המטלטלין הוא 20,000 ₪, כולל מע"מ, נכון להיום. ט. הנתבע 1 הורה לחברה לפנות את החצר כדי שתחשב מקיימת את חוזה השכירות. כנראה שהתיחס במפורש גם למטלטלין של התובעת. לא היה על הנתבע 2 לקבל הוראות לזרוק מטלטלין של אדם אחר, והיה עליו לדרוש מהתובעת שתפנה את חפציה מיידית ולא לזרוק אותם ללא ידיעתה. אף הנתבע 1 התרשל בכך שהורה לזרוק מטלטלין שאינם שלו. על כן, יש לחלק את הפיצוי בין שני הנתבעים שווה בשווה. י. אף אם הוסכם שהנתבעים לא יהיו אחראים לנזק שיגרם למכונות, לא הוסכם שהנתבעים לא יהיו אחראים לאובדן המכונות שנעשה על ידם. לאחר ששקלתי את הטענות ואת ראיות הצדדים, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים, לשלם לתובעת 20,000 ₪ כולל מע"מ. בנסיבות הענין, לאור התוצאה אל מול התביעה, אין צו להוצאות. אני מקבל את ההודעה לצד ג' ומחייב את צד ג' לשלם למודיע כל סכום שישלם מעבר למחצית הסכום שנקבע לעיל. אין צו להוצאות בהודעה לצד ג'. ברזל