החלטה 1. זוהי בקשה אשר הוגשה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"המבקשת") לפיה יש לדחות על הסף את התביעה אשר הוגשה כנגדה על-ידי המשיב וזאת מחמת התיישנותה של התביעה. 2. המשיב הינו בעליה של חברה השוכנת בחיפה בשם "וייצנר צבי צרכי גידור בע"מ". המבקשת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה במועד הרלבנטי לתביעה את החברה שבבעלותו של המשיב. הפוליסה הנ"ל כללה, בין היתר, כיסוי ביטוחי בגין תאונות אישיות. פוליסת הביטוח נערכה על-ידי המשיב הפורמלי, סוכן ביטוח ובעליה של סוכנות ביטוח "יוסי כבירי". 3. כעולה מכתב התביעה, נפל המשיב בתאריך 1/5/98 מסולם ונחבל בכתף ימין. כתוצאה מהתאונה נגרם למשיב שבר מרוסק בחלק הפרוקסימלי של עצם הזרוע. המשיב טוען בכתב התביעה כי פנה למבקשת באמצעות המשיב הפורמלי בכדי לקבל את הפיצויים המגיעים לו על פי הפוליסה. בסוף חודש יוני 1998 הגיש המשיב באמצעות המשיב הפורמלי דרישה למבקשת לתשלום הפיצוי הנ"ל. 4. המשיב טוען כי קיבל מן המבקשת פיצויים בגין נכותו הזמנית. בתחילת שנת 2002, לאחר שנקבעה למשיב נכות צמיתה של 36%, טוען המשיב כי פנה למשיב הפורמלי במטרה שהאחרון יפנה למבקשת בכדי שזו תשלם לו את הפיצויים המגיעים לו עקב נכותו הצמיתה. בסוף שנת 2002 קיבל המשיב מכתב תשובה מאת המבקשת לפיו היות ותביעתו הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים מיום קרות הנזק הרי שתביעתו התיישנה ולכן אין לה אלא לדחות את תביעתו. 5. המשיב הגיש את תביעתו נשוא הבקשה דנן כנגד המבקשת והמשיב הפורמלי, בין היתר, בטענה כי המבקשת מנסה להתחמק מתשלום הפיצויים המגיעים לו על פי הפוליסה. לטענתו, ידעה המבקשת כי הוא עתיד לתבוע פיצוי בגין הנכות הצמיתה שתיקבע לו, שכן הוא הצהיר בפניה כי תביעתו אינה סופית ולכן הטענה כי תביעתו לא הוגשה במועד אינה נכונה. לטענתו, היות והמבקשת ידעה על קרות התאונה ותוצאותיה בזמן אמת, הרי שהיה בכוחה להתארגן ולהעריך את הסיכון הצפוי. לטענתו, המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו התגבש הנזק הקבוע. 6. המבקשת טוענת כי דינה של התביעה נשוא הבקשה דנן להידחות מחמת התיישנותה. זאת משום שהתביעה הוגשה בגין תאונה שהתרחשה בשנת 1998. המבקשת טוענת כי על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, במועד בו תבע המשיב פיצוי בגין נכותו הצמיתה תביעתו כבר התיישנה ולכן יש לדחות את תביעתו על הסף. המבקשת טוענת כי מיום קרות הנזק ועד הגשת התביעה חלפו למעלה משלוש שנים וזאת בין אם יום קרות הנזק הוא יום התאונה ובין אם מועד קביעת הנכות הצמיתה. 7. המשיב טוען כי בין היתר תבע את המבקשת בגין אחריותה השילוחית למעשיו של המשיב הפורמלי ובגין התרשלותה והפרת חובות חקוקות על ידה שכן לא פיקחה על המשיב הפורמלי, הפרה את חובת הנאמנות והמהימנות ולא קיימה את החוזה עמו בתום לב. המשיב טוען כי היות ותביעתו מבוססת על דינים שונים מלבד חוק חוזה הביטוח, הרי שההתיישנות לגבי עילות אלו הינה שבע שנים. עוד טוען המשיב, כי אף לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי תביעתו לתשלום גמלת הביטוח התיישנה וזאת מן הטעם שלא ניתן לקבוע בבירור מהו המועד בו התגבשה הנכות הצמיתה על פי חוות דעתו של פרופ' אידלסון. כמו כן, לטענתו, היות וימים ספורים לאחר התאונה הוא הגיש למבקשת תביעה לתשלום התגמולים המגיעים לו והודיע למבקשת במועד זה כי תביעתו אינה סופית, הרי שכעת לא תשמע טענתה של המבקשת שנפגעה יכולתה להתארגן ולהאריך את הסיכון הצפוי לה. 8. המשיב הפורמלי טען אף הוא כי חלק מעילות התביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת מתייחסות לאחריותה השילוחית של המבקשת למעשיו ולדידו עילות אלו, שהתביעה בגינן מתבססת על חוק השליחות, טרם התיישנו. 9. כאמור, כפי שטענו המשיבים, התביעה דנן איננה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח גרידא. התביעה נשוא הבקשה דנן אמנם עוסקת בין היתר בתשלום תגמולי ביטוח, אשר לטענת המשיב על המבקשת לשלם לו, אך התביעה הוגשה גם בגין עילות מכוח חוק השליחות, חוק החוזים ופקודת הנזיקין כמפורט לעיל. תקופת ההתיישנות אשר נקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, עוסקת בהתיישנותה של תובענה שעניינה תשלום תגמולי ביטוח. סעיף זה אינו עוסק בהתיישנות תביעות של מבוטח כנגד מבטחו ככל שהתביעות עניינן תביעת זכויות מכח הדין הכללי. במקרה דנן התביעה עוסקת גם בהתרשלותה הנטענת של המבקשת, באחריותה השילוחית למעשיו של המשיב הפורמלי ובמילוי החוזה שבינה לבין המשיב שלא בתום לב. לצורך עילות אלו ההתיישנות שחלה בין המבקשת והמשיב היא תקופת ההתיישנות הרגילה לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, אשר עומדת על שבע שנים. לגבי עילות אלה, ככל שיוכחו, אין ספק כי תביעתו של המשיב כנגד המבקשת טרם התיישנה. 10. משלא ראיתי, איפוא, להורות על דחיית התביעה בכללותה כנגד המבקשת, לא ראיתי להכריע בשלב זה האם התביעה לתשלום גמלת הביטוח מכוח חוזה ביטוח התיישנה. ב"כ הצדדים יהיו רשאים לשוב ולהעלות טענותיהם בהקשר זה במסגרת הסיכומים. 11. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשת לדחיית התביעה נשוא הבקשה דנן על הסף. 12. בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק הוצאות. ביטוח תאונות אישיותאחריות שילוחית