החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 12.1.05, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש להורות למשיב לפתוח בהבאת הראיות בערעור שהגיש המבקש לעניין שומת המס שהוצאה לו על פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - חוק מס ערך מוסף). 2. לטענת המבקש, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לעצם קביעתו של המשיב כי המבקש הינו "עוסק במקרקעין", קביעה שהיא הבסיס לשומה שהוצאה למבקש ולפסילת פנקסיו. המבקש טוען, כי לפני שתידון שאלת ניהול הפנקסים, יש לקבוע האם המבקש הינו אומנם "עוסק במקרקעין". בעניין זה, כך מוסיף וטוען המבקש, נטל הבאת הראיה הוא על המשיב ועליו לפתוח בהבאת ראיותיו. בית משפט קמא קבע, כי משנפסלו פנקסיו של המערער ביחס לחלק מרכיבי הערעור ולאור היותה של שאלת סיווג המבקש כ"עוסק" שאלה לבר-פנקסית מובהקת, על המבקש להתחיל בהבאת הראיות. 3. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי כאשר עסקינן בשאלה לבר-פנקסית, היינו שאלה שאת התשובה לה לא ניתן ללמוד מפנקסי הנישום, נטל ההוכחה בהליך הערעור מוטל על הנישום (בין אם ניהל את פנקסיו כדין ובין אם לאו) ועליו לפתוח בהבאת הראיות (ראו: רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891 (להלן - פרשת כ.ו.ע.), בעמ' 908); רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5) 101, 113). הטלת נטל ההוכחה על הנישום מקורה, בין היתר, בחזקה כי רשויות המס, בהיותן רשויות ציבוריות, פעלו כדין כאשר הוציאו את השומה (ראו, רע"א 1436/90 הנ"ל, בעמ' 108-107). חזקה זו הינה ביטוי ל"חזקת התקינות" המוכרת במשפט המינהלי, לפיה כאשר אדם טוען לפגם כלשהו בפעולתה של הרשות, עליו הנטל להוכיח כי פעולתה של הרשות הייתה שלא כדין (ראו לדוגמה, רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417; ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 756). יש לציין עם זאת, כי בפרשת כ.ו.ע. הטילה השופטת ט' שטרסברג-כהן ספק, בכך שבכל ערעור לפי חוק מס ערך מוסף יהיה זה נכון להטיל את נטל השכנוע דווקא על הנישום (ראו, פרשת כ.ו.ע., בעמ' 903-902; וכן ראו, ד' ביין "נטל השכנוע וחובת הראיה בדיני המסים" משפט וממשל ג' (תשנ"ה) 277). מקור נוסף להטלת החובה להביא את הראיות על הנישום הוא תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), שקובעת כי כאשר הנתבע איננו מודה בעובדות להן טען התובע, על התובע להתחיל בהבאת הראיות. תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי חלה על ערעורים לפי חוק מס ערך מוסף מכוח תקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976. יצוין עוד, כי תקנה 10(ב) לתקנות אלה קובעת, כי יש לראות את המערער בערעור לפי חוק מס ערך מוסף כ"תובע" לפי תקנות סדר הדין האזרחי. 4. במקרה דנא, הסוגיה שבמחלוקת נוגעת לסיווגו של המבקש כ"עוסק במקרקעין". שאלת סיווגו של המבקש הינה שאלה לבר-פנקסית טיפוסית (השוו לרע"א 8722/03 וולקן מצברים בע"מ נ' מנהל המכס, מס קניה ומע"מ - חיפה (לא פורסם), שם התעוררה שאלת סיווג לקוחותיה של הנישומה כסיטונאים או כיצרנים ובתי מלאכה). במקרה דנא אף המבקש עצמו אינו חולק על כך שהתשובה לשאלת היותו "עוסק" איננה נמצאת בפנקסיו. היות והשאלה במקרה דנא הינה שאלה לבר-פנקסית, נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש ועליו להתחיל בהבאת הראיות. לאור העדר מחלוקת ממשית בדבר היותה של השאלה שאלה לבר-פנקסית, לא מצאתי כל טעם להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע האם מדובר בשאלה פנקסית או לבר-פנקסית, כפי שביקש המבקש בגדר הסעד החלופי. זאת ועוד, במקרה דנא נפסלו כאמור פנקסיו של המבקש. במצב זה קובע סעיף 83(ד) לחוק מס ערך מוסף מפורשות, כי חובת הראיה היא על המערער. לפיכך, אף אם לגבי נושאים אחרים היה נטל הבאת הראיה על המשיב, הרי בית המשפט המחוזי היה רשאי שלא לפצל את הדיון ולהורות למבקש להתחיל בהבאת הראיות לגבי כל הסוגיות שהתעוררו בערעור (ראו: רע"א 8722/03 הנ"ל; רע"א 2840/90 זוכוביצקי נ' פקיד שומה ת"א 1 (לא פורסם); ע"א 272/68 קבוצת מכוניות "גרר" בע"מ נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(2) 600, 601). 5. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בלא צורך בתשובה. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)נטל הראיה / נטל הבאת הראיותראיות