פסק דין השופט י' עדיאל: 1. בעתירה זו מבקשת העותרת כי נורה למשיב 1, מנהל מס ערך מוסף באשדוד (להלן - המשיב), להמציא לידיה את השומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו על-ידו לחברת לב היהלום שבניקיון בע"מ (להלן - החברה). לחלופין מבקשת העותרת כי יועמד לעיונה כל החומר המצוי ברשות המשיב, הנוגע לחברה. 2. העותרת והמשיב 2 הם בעלי המניות בחברה, המחזיקים כל אחד, בחמישים אחוזים ממניותיה המוקצות של החברה. העותרת טוענת, כי המשיב 2 הפך עצמו למנהל החברה ולמורשה החתימה היחיד בחברה, באמצעות זיוף פרוטוקול אסיפת מנהלים של החברה, וכך, בין היתר, שלח ידו בכספי החברה. העותרת טוענת כי אביה, ששימש כמיופה כוחה בענייני החברה, גילה מעשים פליליים שביצע המשיב 2, תוך ניהול החברה, ועל כן פנה למשיב. בעקבות חקירה שערך המשיב, נמסר לעותרת כי הוצאו לחברה שומות לפי מיטב השפיטה. העותרת מוסיפה ומציינת כי בינה לבין המשיב 2 קיים סכסוך משפטי הנובע ממעשיו הנטענים. 3. לטענת העותרת, היא פנתה אל המשיב מספר פעמים, וביקשה לקבל לידיה את השומות, ואף הבהירה בפניותיה כי מעשיו הנטענים של המשיב 2 גרמו נזקים רבים, לה ולחברה. העותרת זקוקה לשומות ולחומר החקירה כדי שתוכל, לטענתה, לייצג את עניינה האישי ואת עניינה של החברה לפני הרשויות. ואולם, המשיב סרב בעקביות ומטעמים שונים ליתן לה את מבוקשה, למעט מתן מסמכים הנוגעים לחודשים שקדמו לתחילת תפקידו של המשיב 2 כמנהל החברה, ובהם שימש אבי העותרת כמנהל. מכאן העתירה שלפנינו. 4. החלטת המשיב שלא למסור לידיה את החומר המבוקש נגועה, כך טוענת העותרת, באי סבירות קיצונית ובאי חוקיות, ופוגעת, בין היתר, בכללי השקיפות המחייבים את הרשות המינהלית. כן נפגעת זכותה של העותרת להגן על קניינה (באמצעות הגשת השגה על השומות שהוצאו לחברה). זכות זו נובעת, על-פי הטענה, מהיות העותרת בעלת חמישים אחוזים ממניות החברה. העותרת סבורה כי נפגעה אף זכותה לקבל מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע). היא טוענת, כי כל המידע שנאסף על-ידי המשיב מוחזק, בין היתר, בנאמנות עבורה, וכי בחשיפת המידע אין משום פגיעה בלתי סבירה במשיבים. העותרת אף מצטטת בהרחבה את שנקבע בפסק הדין שניתן ברע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221, לפיו זכאי הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המינהלית. 5. כנגד זאת טוען המשיב בתגובתו, כי יש לדחות את העתירה על הסף וכי קיימים טעמים המצדיקים אף את דחיית העתירה לגופה. טענותיו של המשיב לעניין דחיית העתירה על הסף, כפי שיובאו להלן, מקובלות עלינו, ומשכך, איננו נדרשים לטענות הנוגעות לגוף העתירה. 6. כבעלת מניות בחברה, העיון המבוקש בחומר הקשור לחברה הוא בעייתי. שהרי, כמתחייב מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, החברה היא הנישומה, והמידע המצוי בידי המשיב בעניינה נוגע אליה בלבד. העותרת איננה עומדת בנעלי החברה, למרות היותה בעלת מניות בה, והיא אף איננה אורגן של החברה-הנישומה. 7. באמור לעיל אין כדי למנוע מהעותרת לפנות בעניין זה לשר האוצר. סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, שכותרתו "סודיות", מורה כי אדם לא יגלה ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע החוק האמור, אלא אם, בין היתר, שר האוצר התיר לגלותה. אולם, העותרת לא פנתה בבקשתה לקבלת השומות וחומר החקירה לשר האוצר, שהוא הרשות המוסמכת לעניין זה כקבוע בחוק. נמצא, כי העותרת פנתה לבית משפט זה, בטרם מיצתה את ההליך שהותווה בחוק, וכבר מטעם זה יש לדחות עתירתה על הסף. 8. יש לדחות אף את טענת העותרת הנוגעת לחוק חופש המידע, מפאת קיומו של סעד חלופי. סעיף 17 לחוק חופש המידע קובע כי על דחיית בקשה לקבל מידע לפי החוק, רשאי המבקש להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. משכך, על העותרת להעלות לפני בית המשפט לעניינים מינהליים את טענותיה נגד נימוקיו השונים של המשיב לסירובו למסור לידיה את החומר המבוקש. בדברים אלה אין משום הבעת עמדה בשאלה אם עומדת לעותרת זכות לקבלת המידע, אם עומדת היא במועדים שנקצבו בחוק חופש המידע, ואם בקשתה הוגשה באופן הנדרש בחוק זה. לסיום נזכיר, כי בין העותרת לבין המשיב 2 קיים סכסוך משפטי. את טענות העותרת כלפי המשיב 2 יכולה היא להעלות במסגרת ההליכים ביניהם. העתירה נדחית על הסף. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)