פסק-דין הנשיא א' ברק: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י' צור) בתיק ע"ש 212/97 מיום 11.3.03. העובדות והרקע הדיוני 1. המערערת בע"א 3537/03, חברה קבלנית הנשלטת ומנוהלת על ידי זאב בר (להלן: המערערת), הוקמה (בשנת 1991) לצורך בניית יחידות דיור במעלה אדומים עבור חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: פרוייקט הבנייה). עם הקמתה התקשרה המערערת עם קבלן ראשי ומספר קבלני משנה. בגין השירותים שסיפקו, כך נטען, קבלני המשנה דחבור, זגל וחברת נאראדין בפרויקט הבנייה ביקשה המערערת (בשנים 1992-1995) לנכות מס תשומות בסכום כולל של 1,223,467 ש"ח ממס העסקאות החל על מכירותיה (בהתאם להוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף)). המשיב בע"א 3537/03 (להלן: המשיב) לא קיבל את הניכויים והוציא למערערת (ביום 1.7.96) שומת תשומות על פי מיטב השפיטה (בהתאם לסעיף 77 לחוק מס ערך מוסף). בשומה נקבע, בין היתר, כי המערערת "דרשה וניכתה תשומות שלא כדין בסכומים ניכרים על סמך חשבוניות מס פיקטיביות", כי "'העוסקים' [שלושת קבלני המשנה - א.ב.] מעולם לא ביצעו עבודות בנייה עבורכם" וכי "'העוסקים' הנ"ל נרשמו למע"מ לצורך סחר מכר והפצת חשבוניות מס פיקטיביות". השגה אותה הגישה המערערת על השומה נדחתה (ביום 5.3.97). על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. 2. המערערת טענה בערעור, כי חשבוניות המס שקיבלה מקבלני המשנה הן כדין, באשר הן הוצאו בגין שירותים שסיפקו הקבלנים למערערת בשטח הפרוייקט ובפרוייקט בניה נוסף ברמלה. המשיב חזר על טענותיו מהודעת השומה כי שלושת קבלני המשנה האמורים לא ביצעו, בפועל, עבודת קבלנות כלשהי המצדיקה את הוצאת חשבוניות המס ולא כל שכן את ניכויין ממס העסקאות. 3. בית המשפט המחוזי שמע את העדים ובחן את מכלול הראיות בתיק. ביום 20.12.01 הוגשו סיכומי המערערת. המשיב לא הגיש את סיכומיו במועד וביקש מספר כולל של שש הארכות מועד, בהסכמת המערערת, אשר הוגשו כולן באיחור. בקשתו השישית (מיום 2.9.02) נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע (ביום 3.9.02), כי: "לא יתכן לקבל מצב בו צד, קל וחומר המדינה, אינו מקיים את החלטות בית המשפט, ולא יתכן שבתיק זה לא הוגשו הסיכומים אחרי שחלפו למעלה מ-8 חודשים מיום הגשת סיכומי המערערת ובכך נבצר מבית המשפט למלא את תפקידו. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 יש לראות את המדינה, שלא הגישה סיכומים במועד, כבעל דין שלא התייצב לדיון ולפיכך החלטתי לקבל את הערעור" (עמ' 2 להחלטה). 4. המשיב הגיש (ביום 13.10.02) בקשה לביטול ההחלטה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) שעניינה בביטול החלטה על פי צד אחד. לטענתו, העדר התייצבותו אינו גורר בהכרח את קבלת טענותיה של המערערת - על המערערת להוכיח בהתאם לדיני הראיות את טענותיה על מנת לזכות בסעד המבוקש (בהתאם לתקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), התשל"ו- 1976 (להלן: תקנות מס ערך מוסף) בצירוף עם תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). לטענת המשיב, נטל השכנוע מוטל על המערערת וללא הרמתו לא היה מקום לקבל את הערעור. כן הוגשה בקשה להגשת סיכומי המשיב ולבקשה צורפו הסיכומים (כשהם חתומים במעטפה). בית המשפט המחוזי דחה (ביום 21.10.02) על הסף את בקשת המשיב לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. נקבע, כי המשיב לא עמד במועד להגשת הבקשה (30 יום), כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. 5. על קבלת הערעור במעמד צד אחד, ודחיית הבקשה לביטול פסק הדין, הגיש המשיב ערעור לבית משפט זה (ע"א 10382/02). בד בבד, הוא הגיש לבית המשפט המחוזי (ביום 28.10.02) בקשה לעיון חוזר ובה נטען, כי הבקשה לביטול ההחלטה על פי צד אחד לא הוגשה באיחור. זאת לאור פגרת חג הסוכות שחלה בין מועד החלטת בית המשפט לבין מועד הגשת בקשת המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל (ביום 16.12.02) את בקשת המשיב וקבע כי בקשתו לא הוגשה באיחור. כן נקבע, כי: "הגעתי למסקנה כי באיזון האינטרסים המתבקש התוצאה של קבלת הערעור, בלא דיון לגופם של דברים, קשה" לפיכך, בית המשפט קיבל את סיכומי המשיב והתיר למערערת להגיש תגובה לסיכומיו. לאור החלטה זו הוקפאו (ביום 6.3.03) ההליכים בערעורו של המשיב בפנינו (ע"א 10382/02). פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי דחה (ביום 11.3.03) את ערעור המערערת. בית המשפט בחן בפסק דינו את חומר הראיות ביחס לכל אחד משלושת קבלני המשנה. בעניינו של דחבור, בית המשפט קיבל כראייה את הרשעתו של הקבלן בהוצאת חשבוניות מס פיקטיביות, בין השאר, למערערת, בגינן תבעה ניכוי מס תשומות (ת"פ 1006/97 שאושר בע"פ 1782/98). כן נקבע, כי מועדי אספקת העבודה, כפי שנקבעו בהסכמים שבין המערערת והקבלן הראשי לבין דחבור, עומדים בסתירה לתאריכים הנקובים בחשבוניות המס שהוציא דחבור למערערת. בית המשפט קבע כי המערערת ומנהלה אף ידעו בפועל כי ההתקשרות עם דחבור היא כסות וכי דחבור לא ביצע עבודות במסגרת פרוייקט הבנייה. עוד יוער, כי במהלך דיוני ההוכחות בבית המשפט טענה המערערת, כי דחבור היה שותפו לעסקים של עבדל רחמן, אשר עבד כקבלן משנה בפרוייקט הבנייה. בית המשפט דחה את הטענה. נקבע כי היא מהווה שינוי חזית מהותי שאף לגופו לא נמצא מהימן, לאור הראיות שהוגשו בעניינו של דחבור. 7. זגל הורשע לאחר שהודה כי עסק במכירת חשבוניות מס פיקטיביות למערערת מבלי שסיפק שירותים או עבודה עבור המערערת. בית המשפט קיבל כראייה את הרשעתו והודאותיו של זגל בגין הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות למערערת (בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 ולתקנה 10א לתקנות מס ערף מוסף). כן נמצאה סתירה בין ההסכם שנכרת בין המערערת לזגל לבין פירוט החשבון המופיע בחשבוניות המס שהוציא זגל למערערת. עוד קבע בית המשפט, לאחר בחינת חומר הראיות שבפניו, כי ההתקשרות הפיקטיבית נעשתה עם ובידיעת מנהל המערערת. 8. באשר לחברת נאראדין נקבע, כי החשבוניות שהוציאה למערערת היו מזוייפות. זאת בהסתמך על עדותו של מנהל ובעל השליטה של החברה, אשר העיד כי חברתו לא נטלה חלק בפרוייקט הבנייה וכי חשבוניות המס נשוא הערעור זוייפו. בעניין זה לא נקבע ממצא באשר לידיעתה הסובייקטיבית של המערערת את דבר הזיוף. עם זאת, בית המשפט קבע כי היה על המערערת לבחון מי העומד בראש חברת נאראדין ומיהו בעל זכויות החתימה שלה, בחינה אשר היתה מצביעה על זיוף חשבוניות המס. נקבע כי על פי אמת המידה האובייקטיבית אין מקום להתיר למערערת את ניכוי מס התשומות בגין חשבוניות חברת נאראדין (בהסתמך על ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, פ"ד נג(3) 493). הטענות בערעור 9. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המערערת (ביום 14.4.03) את ערעורה שבפנינו (ע"א 3537/03). המערערת מעלה שורה של טענות, הנחלקות לשני נושאים עיקריים: האחד, העיון החוזר בבקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד. במישור זה טוענת המערערת, כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון ולקבל את בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 21.10.02, הדוחה על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, משהוגש באיחור כנקבע. לטענתה, תקיפת החלטה זו היתה צריכה להיעשות בדרך של הגשת ערעור. מכיוון שכך, פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בחוסר סמכות. השני, ניכוי מס התשומות על פי החשבוניות. בעניין זה יוצאת המערערת מנקודת המוצא, כי אמת המידה לניכוי מס תשומות על פי חשבוניות מס כדין, היא אמת מידה אובייקטיבית ואינה חולקת על כך. אך היא טוענת כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט אינם עולים בקנה אחד עם מכלול חומר הראיות שהועמד בפניו. כן נטען, כי ממצאיו של בית המשפט אינם תואמים את העובדה כי תחשיבי הפרוייקט אינם מגלים פער בין סכומי הכסף עליהם דיווחה המערערת כהוצאה לבין הסכומים אותם הוציאה בפועל. לבסוף נטען, כי בין מועד שמיעת העדים לבין מתן פסק הדין עבר פרק זמן ניכר של כ- 40 חודשים. לטענת המערערת, פרק זמן זה מקהה את זכרונו והתרשמותו של בית המשפט מן העדים המרכזיים במשפט ומונע, על כן, את גילוי האמת. המשיב מבקש לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה לעיון חוזר 10. האם קבלת בקשת המשיב לעיון חוזר היא כדין? תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה מכוח תקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף, קובעת, כי: "201. ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה..." בהתאם לאמור בתקנה 201, בקשת המשיב (מיום 13.10.02) לביטול החלטת בית המשפט, המקבלת את ערעור המערערת בהעדר התייצבותו, נתונה לסמכותו של בית המשפט. האם מתן החלטה (או פסק דין) בבקשה זו מונעת מבית המשפט, באופן קטגורי, לדון בבקשה נוספת? דעתי היא בשלילה. דחיית הבקשה על הסף נעשתה מתוך טעות "טכנית" - בית המשפט סבר, כי הבקשה הוגשה באיחור אף על פי שהיא הוגשה במועד שנקבע לה בתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה, הנני סבור כי הבקשה לעיון חוזר מהווה "ספיח" לבקשה לביטול החלטה (מיום 13.10.02). היא אינה עוסקת בטיעונים לגופה של הבקשה לביטול ההחלטה ואף אינה מעלה טענה חדשה לעניין ביטול ההחלטה. כל תכליתה היא בהעמדת בית המשפט על הטעות "הטכנית" שנפלה בהחלטתו (השוו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 213; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 733, 736 (להלן: סדרי הדין האזרחי)). טעם נוסף לדחיית טענת המערערת טמון בשיקולים של יעילות הדיון. עניינה של בקשת המשיב לעיון חוזר הוא בתיקון טעות "טכנית" ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הצד שכנגד. דעתי היא, כי הדרך היעילה ביותר בנסיבות המקרה לתקן את ההחלטה היא על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר. אכן, הגשת בקשת רשות ערעור שכל כולה בטענה כי בית המשפט שגה במניין הימים היא נטולת הגיון ונראית, על פניה, בלתי רצויה, הגם שהיא אפשרית. מכל מקום, גם אם אניח כי בית המשפט לא היה מוסמך להיעתר לבקשת המשיב מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שבנסיבות המקרה אין מקום לבטל את החלטת בית המשפט ועל ידי כך להביא לבטלותו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי (השוו ע"א 109/62 פרחודניק נ' פקיד השומה תל אביב, פ"ד ט"ז 1829). במקרה שלפנינו קבלת הבקשה לעיון חוזר לא הביאה לקיפוח זכויותיה הדיוניות והמהותיות של המערערת. בית המשפט המחוזי שמע עדויות ובחן את מכלול הראיות. המערערת הציגה את טענותיה. לפיכך, אין מקום לקבוע כי דין פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא בטלות, אך מהטעם שלא היה מוסמך, כטענת המערערת, לדון בבקשה לעיון חוזר. משכך הם פני הדברים, דין טענת המערערת, במישור סמכותו של בית המשפט להידרש לבקשה לעיון חוזר, להידחות. נפנה, אפוא, לטענתה הנוספת בעניין ניכוי מס תשומות. ניכוי מס תשומות 11. סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף קובע כי: "38. ניכוי המס ששולם על תשומות (א) עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין..." ביסוד סעיף זה מצוי העיקרון כי המס יוטל על הערך המוסף שיצרה הפעילות הכלכלית-מסחרית (ראו א' נמדר, מס ערך מוסף (תשס"א) 36). כך, כדי להבטיח בסיס מס זה, זכאי העוסק לנכות את התשומות שהוציא לצורך יצירת הערך המוסף (ראו הגדרות "עסקה" ו"מס תשומות" בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף). השאלה הניצבת בפנינו היא, האם חשבוניות המס של דחבור, זגל וחברת נאראדין, אותן ביקשה המערערת לנכות כמס תשומות, הוצאו לה כדין. 12. בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי החשבוניות הוצאו שלא כדין, על סמך חומר הראיות שהיה מונח לפניו. המערערת חולקת על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. היא טוענת כנגד המשקל שייחס בית המשפט לעדויות וראיות מסויימות ול"התעלמותו" מראיות אחרות. אין בידי לקבל טענות אלה. כידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הדרגה הראשונה, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 856-857; וכן ראו, למשל, ע"א 445/82 חן נ' שטרית, פ"ד לט(2) 617, 619; ע"א 7877/02 ג'וויליס נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח(2) 279, 283). בענייננו, ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בחומר הראיות, שכלל שמיעת עדויות ובחינת מהימנותן של הראיות השונות ובכללן ראיות שהושגו במסגרת משפטם הפלילי של דחבור וזגל. אף עיון חוזר בחומר שבפני מחזק את מסקנותיו, כי החשבוניות שהוצאו, לטענת המערערת, על ידי דחבור, זגל וחברת נאראדין הן פיקטיביות, באשר הן לא שיקפו את עובדת העדרו של קשר עסקי ממשי בין המערערת לבין מוציאי החשבוניות. משכך הם פני הדברים, לא מצאתי מקום להתערב בממצאי המהימנות ובקביעת העבודות של בית המשפט המחוזי. 13. אשר על כן, דין ערעור המערערת (ע"א 3537/03) להידחות. לאור תוצאה זו, ערעור המשיב (ע"א 10382/02) מתייתר ולפיכך דינו להימחק. בטרם נסיים, נעיר, כי אנו מצפים שהמדינה תגיש את סיכומיה במועד בכל ערכאה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 20,000 ש"ח. ה נ ש י א השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. מיסיםחשבונית