חברות שמירה - עבירות מס

ג ז ר - ד י ן 1. הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") היה, בכל המועדים הרלבנטיים לכתב-האישום, מנהלן הפעיל של החברות הנאשמות 1 ו-2, ובעל מניות בהן. עיסוקן של הנאשמות, והנאשם שעמד בראשן, בנושאי שמירה ואבטחה לסוגיה. השלושה עומדים לדין בגין עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"). כתב האישום (אשר הוגש בחודש דצמבר 2003) כולל עשרה אישומים, ובהם נטען כי הנאשם והחברות הנאשמות לא הגישו לרשויות המס במועד את הדו"חות על הכנסותיהם בגין שנות המס 1998, 1999 ו-2000 (האישומים מס' 2 עד 10); וכי הנאשם והנאשמת 1 לא שילמו לפקיד השומה, ללא הצדק סביר, תשלומי מס הכנסה שנוכו מהעובדים בתקופה שמחודש אפריל 1998 ועד חודש דצמבר 1999 (18 חודשים), בשיעור 99,755 ₪ (אישום מס' 1). הנאשם מואשם בכך שבהיותו מנהלן הפעיל של הנאשמות, ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות נשוא כתב-האישום. 2. הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב-האישום, לא לפני שנתבקשו מבית-המשפט (כב' השופטת י' אמסטרדם) דחיות אין ספור לצורך הסרת המחדלים, דחיות שלא הועילו. בחודש מאי 2005 העלה הנאשם טענת "הגנה מן הצדק", והיא נדחתה על-ידי כב' השופטת י' אמסטרדם ב-11.9.05. משהועבר התיק לטיפולי בחודש אוקטובר 2005, הודו הנאשמים בכל המיוחס להם בכתב האישום. הנאשם והנאשמת 1 הורשעו על סמך הודאתם ב-18 עבירות לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, בקשר עם סעיפים 164, 166 ו-222 לפקודת מס הכנסה, וכן, ב-3 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 216(4) ו-222א' לפקודת מס הכנסה; בעבירות אחרונות אלה הורשעו גם הנאשמת 2 והנאשם, מנהלה. הרשעתו של הנאשם היא על פי אחריותו כמנהל, לפי הסעיפים 117 ו-224א' לפקודת מס הכנסה. הנאשם הורשע, בנוסף, באי הגשתם במועד של דו"חותיו האישיים לשנים 1999 ו-2000, לפי הסעיפים 216(4) ו-222(א) לפקודת מס הכנסה. לבקשת הנאשם, ונוכח הודעת התביעה, מונה סנגור לייצג את הנאשמים, לפי סעיף 18(ב) לחוק הסנגוריה הציבורית. 3. בטיעוניו לעונש הדגיש בא-כוח המאשימה את חומרת העבירות המתבטאת בהימשכות המעשים, ובהיקף ההפסד הכספי לקופת המדינה (סכום קרן נכון לשנת 1999 של קרוב ל-100,000 ₪), וכן, בהימנעותם של הנאשמים מהסרת המחדלים, למעט הגשת דוחותיו האישיים של הנאשם 3 לאחר שהות ארוכה. הודגשה גישת הפסיקה הרואה באי העברתם של ניכויים שליחת יד בכספי ציבור. עתירת בא-כוח המאשימה היא לגזור על הנאשמות קנס כספי גבוה, ולנקוט כנגד הנאשם 3 את מדיניות הענישה הנוהגת, דהיינו, לגזור עליו עונש מאסר בפועל, אותו לא ניתן לרצות בעבודות שרות, מאסר על תנאי, וקנס כספי. 4. אף שלא הקל ראש בחומרת המעשים ובהיקפם הכספי, עתר בא כוח הנאשמים לתת משקל נכבד לקולא לרקע ולנסיבות המיוחדות האופפות את הפרשה כולה, וכן, לנסיבות האישיות של הנאשם, ינאי תלמי, הקשורות וכרוכות בהידרדרותן הכלכלית של החברות אשר חלה בשל המצב הביטחוני ששרר בישראל. בא-כוח הנאשמים היפנה למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, לתמונת חייו הנורמטיבית, לרצונו הכן להסיר את המחדלים, ניסיון שכשל למרות מאמציו, ועתר להסתפק בעונש מתון ביותר. להגנת הנאשם העידו מטעמו עדי הגנה, עו"ד רמי שפאן ומר עמוס גולן, המכירים אותו שנים רבות. בדבריהם שפכו השניים אור על אישיותו, תכונותיו וכישוריו החיוביים הבולטים של הנאשם, כפי שהכירו אותו בתקופות שונות; בעיקר דיברו העדים על טוב ליבו, התחשבותו מרחיקת הלכת בעובדיו, מחויבותו ודבקותו במשימות שנטל על עצמו, ונכונותו הבלתי מתפשרת לשרת את המדינה בכל עת, בכלל זה, כך העיד גולן, מבצעים ביטחוניים רבים בהם השתתף בשרות המדינה. 5. מתוך טיעוני הסנגור והמסמכים שהגיש, ומדברי העדים שהעידו להגנתו, למדתי נתונים אישיים חיוניים לגבי הנאשם, שהוא בן 45, בעל משפחה, אדם מן הישוב, בעל תכונות חיוביות רבות, מוכשר בתחום האבטחה והצליפה, ושירת בנכונות רבה את המדינה שרות ממושך מרבית שנות חייו. עו"ד שפאן ראה בנאשם אדם ישר דרך, מלח הארץ. אין בעברו של הנאשם הסתבכות פלילית כלשהי, להוציא הליכים לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975, הליכים שנבעו ונולדו מתוך אותה מערכת עובדות שהולידה את כתב-האישום הנוכחי, ובגין אותן עבירות גזרה עליו כב' השופטת נ' לידסקי ב-12.10.00 עונש מאסר בפועל בן 4 חודשים, אותם ריצה הנאשם בעבודות שרות, מאסר על תנאי בן 7 חודשים, וכן, קנס כספי בסך 7,500 ₪ . על הסתבכותו של הנאשם בעבירות מס למדתי כי זו נבעה מהידרדרות המצב הביטחוני בישראל, בעקבות תקופת "האינתיפאדה", מיעוט הזמנות עבודה, וקריסתם הכלכלית של לקוחות. אלה גרמו לקריסתן של הנאשמות, וכתוצאה מכך, נכנסו הנאשמות להליכי כינוס נכסים, כשאין ברשותן כל רכוש אותו ניתן לממש. הנאשם נותר חסר כל - הוכרז פושט רגל, ואין לו הכנסות למעט השתכרות דלה כאיש אבטחה, והשתכרות אשתו. ניתן היה להתרשם כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, ואת העלויות האישיות הכבדות שנאלץ לשלם בגין הסתבכותו. ועל כן, אני רואה לתת משקל נכבד לקולא להודייתם של הנאשמים באשמה, הודיה מוקדמת, למעשה. אני מניחה שלולא מאמצים שעשה הנאשם להסיר את המחדלים היו הליכים אלה מסתיימים זה מכבר. 6. נסיבותיו האישיות של הנאשם, והנסיבות שמניתי לעיל, בכלל זה, הודיית הנאשם וסיבת הסתבכותו בעבירות המס, הן בעלות משקל רב לעניין קביעת העונש. לא מן הנמנע שקשייו הכלכליים דחפו את הנאשם לפעול בדרך היחידה שראה לנגד עיניו בהעדר תזרים מזומנים לנאשמות. אלא שכנגד השיקולים שמניתי עומדים שיקולים הכרוכים באופי העבירות, ובמטרות הענישה. אינטרס ציבורי - חברתי ראשון במעלה מורה להעניש את העבריין כמידתו, באורח ההולם את חומרת המעשים, להגן על הציבור מפני פגיעתו, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. העונש נועד לא רק כדי לגזור לעבריין כגמולו או להרתיעו; צריך שהעונש יתן ביטוי לחומרה הרבה שבה יש לראות עבירות המבוצעות בידי אנשים מן השורה, לכאורה, המתכננים ומבצעים עבירות זיוף והונאה, עבירות שגילוין קשה, ומנצלים את מעמדם ואת האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות. 7. אשר למעשים ולמחדלים בהם הורשעו הנאשמים, חיוני להדגיש את חומרתם, ואת חומרת נסיבותיהם, את השלכותיהם מבחינת האינטרס הציבורי, וכן, את חומרת התוצאות. הימנעות הנאשם והנאשמת 1 מתשלום ניכויי מס לרשויות היוותה מסכת נמשכת (בת 18 חודשים), כשהיקף הכספים בו מדובר הוא נכבד. אין מדובר אפוא בפעולת אקראי חד פעמית וחולפת אלא בפעולה יזומה שמטרתה הברורה - להקטין ככל האפשר את היקף תשלומי המס שנוכו מהעובדים. בצד אלה - עומדת גם ההימנעות מהגשת דו"חות במועד משך שלוש שנות מס. למעט דו"חותיו האישיים של הנאשם - כל יתר המחדלים לא הוסרו, ובכך מתעצמת חומרת העבירות. אי הגשת דוחות במועד מונעת את חישוב חבות המס, וכתוצאה מכך, היא גם שוללת ממערכת גביית המס את הכלי הבסיסי הדרוש לביקורת לשם בדיקת סכום המס המגיע על פי דין. 8. בחינת פסיקת בתי המשפט בעבירות מס, מן ההיבט הערכי, היא חד משמעית, והיא מנחה בעליל כי כל הגורע כספים מקופת הציבור - לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו. השיקול המכריע בעבירות שעניינן העלמת מסים הוא הצורך לתקוף את התופעה הציבורית על-ידי ענישה מרתיעה וכואבת, שרק כך, אמר בית-המשפט העליון, יש סיכוי לצמצום התופעה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550]. לגישתו של בית-המשפט העליון, דינו של עבריין "הצווארון הלבן", שכליו הם ערמה, זיוף ומרמה, אינו שונה ולעתים חמור יותר מדינו של עבריין המשתמש בכלים מסוג אחר - כלי פריצה או נשק - להשגת מטרותיו. שכן, אלה גם אלה - מעשיהם מפרים את תקנת הציבור, ופגיעתם בציבור בקרבו הם פועלים - רעה. אמר על כך כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217: ידעו עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזאת איננו לבן, והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט. . . . יאים לכאן גם דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח', בהם עמדה על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור ובטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צוארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הנו רב ביותר. כב' השופטת פרוקצ'יה הביעה תרעומת על היחס הקל והפשרני שזוכים להם עברייני הצוארון הלבן בבתי המשפט, אף שנזקם למשק ולכלכלה, ולאימון שהציבור רוכש למערכות המשק והשלטון הוא רב ביותר. לדבריה: נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על עבריין רב מעללים, הגוזל מיליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור. על כן, כאשר מדובר בהיקף משמעותי של עבירות מסים שביצע הנאשם, והנאשמות לצדו, עבירות שמשתרעות על פני תקופה לא קצרה; כשמדובר במעשים יזומים; וכן, כאשר התוצאה היא של השתמטות מהעברת ניכויים בהיקף משמעותי; מתעצמת חומרת העבירות, ומתגמד מאוד משקלן של הנסיבות לקולא. 9. פסקי-הדין שהובאו לעיל ודומיהם קובעים באמירות ברורות וחד משמעיות כי מדיניות הענישה הרצויה וההולמת בעבירות "כלכליות" היא מאסר לריצוי בפועל, גם כאשר מדובר במבצעים שהם אנשים נשואי פנים, שומרי חוק בדרך כלל. בתי המשפט לא היססו לגזור על המבצעים עונשי מאסר ממושכים. אזכיר אחדים מאלה: בת"פ 9253/01 מדינת ישראל נ' אפרים פולק ואח', (שלא פורסם), נדון הנאשם א' פולק בבית-משפט השלום ל-20 חודשי מאסר בפועל, ל-24 חודשי מאסר על תנאי ולקנס כספי בשיעור 60,000 ₪, בשל הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, בכך שלא רשמו בפנקסי הנה"ח של הנאשמת את מלוא התקבולים שהתקבלו מהלקוחות, והעלימו מפקיד השומה הכנסות בסכום של לפחות 951,544 ₪ (כולל מע"מ), ואף נמנעו מהגשת דו"חות על הכנסות לשנות המס 97-98, במטרה להתחמק מתשלום מסים; בת"פ 7130/02 (ת"א) מדינת ישראל נ' קובו נועם (לא פורסם), גזר בית המשפט על הנאשם עונש מאסר בן 15 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי, עקב הרשעתו בכך שלא דיווח על הכנסות בסך 608,375 ₪; ובת"פ 12423/97 (ת"א) מדינת ישראל נ' הארי שטרנפלד, גזרה השופטת י' אמסטרדם על נאשם שהורשע בכך שהשמיט הכנסה בסך 2.4 מליון ₪ במשך 4 שנות מס (1995-1992), ולא הסיר את המחדלים, עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר על תנאי ועוד קנס בסך 150,000 ₪. בדונו בערעורו של הנאשם אישר בית-המשפט המחוזי [ע"פ (ת"א) 71560/00 מסים טו(5), 408], את גזר הדין. 10. אין באלה כדי לומר שאין בנמצא גזרי-דין מתונים, בהם נמנעו בתי-המשפט מהטלת עונשי מאסר ממושכים, במיוחד במקרים בהם עשו הנאשמים להסרת המחדלים. אסופת הפסיקה שצרפה ההגנה - תוכיח, כשלאלה מצטרפים בודאי גזרי-דין רבים אחרים. כל מקרה ומקרה אמור להתברר על פי נסיבותיו המיוחדות. ככל שיגעתי לא מצאתי באסופת הפסיקה מקרה המתקרב בעובדותיו ובנסיבותיו לענייננו, למעט גזר הדין בעניין ת"פ (ירושלים) 1265/01 מדינת ישראל נ' ישראל רביצקי, "מירב" הוצאה לאור בע"מ, ואח', בו ניאות בית משפט השלום (כב' השופט ד' מינץ) למתן עמדתו לעונש נוכח נסיבות אישיות קשות ביותר של הנאשם. 11. כל האמור לעיל מוביל, לכאורה, למסקנה שיש להחמיר עם הנאשמים, כעתירת בא כוח המאשימה, ולמצות עמם את הדין. אם לא אעשה כן במקרה זה, הרי זאת משום מספר שיקולים שמשקלם הכריע בסופו של דבר לקולא. ראשית, אציין, שבמירב החומרה מתייחסים בתי המשפט לעברייני מס שהשמיטו הכנסות במזיד, שנקטו בדרכי הונאה ותחבולה כדי להערים על שלטונות המס, כאשר היסוד הנפשי שליווה אותן עבירות היה קיצוני לחומרה, ובמיוחד, כאשר הפיקו העבריינים טובות הנאה נכבדות ומיידיות מביצוען של אותן העבירות [ע"פ 4097/90 בוירסקי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 1990 (3), 1030; על"ע 3467/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' מיכאל צלטנר פ"ד נ"ו (2), 895, בעמ' 902]. שיקול אחר נוגע להתנהלותו של הנאשם. עמדתי בהרחבה על משמעותן החמורה של העבירות שביצעו הנאשמים, ועל השלכותיהן בהיבט הציבורי; עם זאת, כשאני שוקלת בזהירות את חומרת המעשים לעומת הנסיבות שציינתי לקולא, לא יכולתי שלא להתרשם ממשקלם הניכר של המאמצים הכבירים שעשה הנאשם לאורך תקופה במטרה לחלץ את הנאשמות ממצבן, כשחרף מאמציו כשלו הנאשמות, והוא נותר בחוסר כל. מסירותו של הנאשם למדינה ונכונותו לשרתה בכל עת, כפי שהעידו העדים, עשויות להצביע על מוטיבציה ממשית לקיים את החוק. על כן, כאשר מטרות הענישה המוכרות והמוצהרות הן להשיב לעבריין כגמולו ולהרתיע אותו ואחרים כמותו, דומה שהנאשם שלפניי למד את לקחו, והליכי המשפט היוו ומהווים עבורו גורם מרתיע. נסיבותיו האישיות של הנאשם אף הן קשות, הוא הוכרז פושט רגל, ורכוש - אין. אלה מקהים את עוקץ הצורך באלמנט של הרתעה. לסיום, לא אמנע מלהזכיר את הסדר הטיעון שערכה המאשימה בת"פ 9290/04 בעניין משאט ואח', במסגרתו עתרו הצדדים להסתפק בענישה מתונה (12 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1 ו-6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שרות לנאשם 2) בעניינם של מנהלי חברה שנקטו במרמה, ערמה ותחבולה, כיזבו בדיווחיהם לרשויות המס, והשתמטו מתשלומי מס בשיעור (קרן) של למעלה מ-1.7 מליון ₪. יצוין, כי הנאשמים באותו ענין הסירו את המחדלים. 12. כשנתונים אלה כולם לנגד עיני, אני מחליטה לגזור על הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו את העונשים הבאים: הנאשמות 1 ו-2: כל אחת מהנאשמות תשלם קנס כספי בשיעור 2,000 ש"ח, אשר יופקד בקופת בית-המשפט תוך 3 חודשים מהיום. על הנאשם 3 אני גוזרת: א. 6 חודשי מאסר בפועל. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום השלמת גזר הדין עבירה לפי הסעיפים 219, 164 ו-166 בקשר לסעיף 222 ו-224א' לפקודת מס הכנסה. ג. 7 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום השלמת גזר הדין עבירה לפי סעיף 216(4) בקשר עם סעיף 222(א), 117 ו-224א' לפקודת מס הכנסה. ד. קנס כספי בשיעור 30,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בקופת ביהמ"ש ב-10 תשלומים שווים ורצופים, שהראשון בהם לא יאוחר מ-15.3.06 וכל תשלום נוסף ב-15 לחודש שלאחר מכן. הודע על זכות ערעור לנאשמות 1 ו-2 לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום. את השלמת גזר הדין בעניינו של הנאשם 3 אני דוחה לתאריך 5.3.06 שעה 11.30 לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שרות, אם ניתן לנאשם לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות ציבוריות. מודע בזאת לנאשם על חובתו למלא אחר דרישות הממונה על עבודות השירות. מיסיםעבירות מסחברת שמירה