העלמת מס פרויקט בניה ברחובות

להלן גזר דין בנושא העלמת מס פרויקט בנייה ברחובות:

גזר דין

העבירות

1.     במועדים הרלוונטים לכתב האישום, עסק הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") בביצוע עבודות בנייה, שיפוץ מבנים ותחזוקת מבנים.
הנאשמת 2 (להלן: "החברה") - חברה פרטית, שנוסדה על ידי הנאשם בשנת 1998, בבעלותו ותחת ניהולו הפעיל של הנאשם - עסקה באותם תחומי עיסוק.

במהלך השנים 1998-1999, ביצעה החברה, באמצעות הנאשם, עבודות בניה של מבנה מגורים ברחוב ה' באייר ברחובות (להלן: "הפרוייקט") שמביצוען היו לה הכנסות בסך 2,266,667 ₪ לא כולל מע"מ.

הנאשמים השמיטו מספרי הנהלת החשבונות של החברה הכנסות מהפרוייקט, בסכום כולל של 1,214,130 ₪, ובעשותם כן, נמנעו מתשלום מע"מ, בגין העסקאות שביצעו בסך של 206,400 ₪. בנוסף, לא הגישו הנאשמים דו"ח על הכנסות החברה לשנת 1999.
כל זאת, עשו הנאשמים במזיד ובכוונה להתחמק או להשתמט ממס.


2.     על יסוד העובדות המתוארות - הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שחזרו בהם מכפירתם, בעבירות המיוחסות להם בכתב אישום מתוקן, כדלקמן:

א.     אי הגשת דו"ח במועד - לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] השתכ"א - 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

ב.     הכנה ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים - לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה (2 עבירות).

ג.     הכנה ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים - לפי סעיף 117 (ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף").

ד.     מסירת ידיעה או מסמך הכוללים ידיעה כוזבת - עבירה על סעיף 117 (ב) (1) לחוק מס ערך מוסף.

הסדר הטיעון

3.     הצדדים הגיעו להסדר טיעון, על דרך הטווחים, לפיו תעתור התביעה לרף עליון של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנוסף למאסר מותנה וקנס ששיעורו ייקבע על ידי בית המשפט.
ההגנה תהא רשאית לעתור לרף תחתון של 6 חודשי מאסר, שתבחן אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות.
     לעניין החברה, שאינה פעילה עוד, עתרו הצדדים להטלת קנס סימלי.

הסרת המחדל

4.     בבוקר הטיעונים לעונש, 31/10/2005, הגיש הנאשם את הדו"ח לשנת המס 1999 (נ/1).
     לטענת התובעת, הסרת המחדל היתה תנאי הכרחי להסדר הטיעון.

נסיבות אישיות

5.     הנאשם יליד 1970. לא הוגשו לבית המשפט כל ראיות לעניין עברו הפלילי.

לדברי הסניגור, הנאשם אב ל-6 ילדים, כולם קטינים. בעקבות הפרוייקט, בשנת 1999, קרס עיסקו של הנאשם, שנקלע למשבר נפשי, התעלם מהמתרחש סביבו, ובמשך שנה שלמה, הסתגר בכולל והקדיש זמנו ללימודי תורה.

עוד טוען הסניגור כי בשנת 2001, החל הנאשם להתמודד עם הנושים, שפתחו תיקי הוצל"פ, נגד החברה ונגדו באופן אישי. לצורך תשלום החובות, נטל הנאשם הלוואות, בין היתר, הלוואה פרטית בסך 170,000 ₪ דולר מאדם פרטי (נ/2).

לדברי הסניגור, הנושה העיקרי של הנאשם כיום הוא הבנק (נ/3); הנאשם תומך בהוריו המבוגרים הסובלים ממחלות (נ/4, נ/5); הנאשם תרם לחברה, שירת שירות צבאי מלא, ותרם לקהילה באמצעות תמיכה במוסדות (נ/6).

6.     מטעם ההגנה העיד מר מקסים דדון, סגן ראש עיריית טבריה, שלימד זכות על הנאשם. העד סיפר כי לפני כשנתיים, שימש כמנהל שירות ייעוץ לאזרח ויו"ר תחום הסמים בטבריה. מתוקף תפקידיו אלה הכיר את הנאשם, שהיה תושב העיר.

     לדברי העד, הנאשם נרתם לפניות אליו, ותרם כספים לקהילה, בין היתר, למימון קהילה טיפולית והקמת מגרש כדורסל.

עתירת התביעה

7.     התובעת המלומדת, עו"ד שמואלי, ביקשה מבית המשפט לכבד את הרף העליון של ההסדר, בשים לב לשיקולי החומרה, ובעיקר לאור העובדה שהנאשם השמיט מלוא הכנסותיו מהפרוייקט, ולא הגיש כלל את הדו"ח, ונוכח הסכומים הגבוהים בהם מדובר.
     לעניין הסרת המחדל, טענה התביעה כאמור כי מדובר בתנאי הכרחי להסדר הטיעון.
     לשיטת התביעה, אי תשלום החוב שולי, לאור מהות העבירות בהן הורשע הנאשם, ומאחר שבית המשפט אינו זרועו הארוכה של פקיד השומה.
על פי הטענה, לתשלום החוב משמעות במישור האזרחי, מאחר שהיא מיטיבה את הנזק שנגרם לאוצר המדינה, אך במישור הפלילי, אין בו כדי לרפא את העוול ואת המשמעות האנטי-חברתית של העלמת הכנסה, עוול שיכול לקבל תיקונו, רק באמצעות ענישה ממשית מאחרי סורג ובריח.

     לטענת התביעה, לעניין העונש, להסרת המחדל משמעות מוגבלת בלבד, ככל שהיא רחוקה מההליך הפלילי. לפיכך, להסרת המחדל במקרה דנן, בחלוף למעלה מ-5 שנים, בבוקר הטיעונים לעונש, יש ליתן משקל מוגבל בלבד, ואין בה כדי להצביע על חרטה ממשית.

     זאת ועוד. לדעת התובעת, לעניין הסרת המחדל, ההלכה היא שאי הסרת מחדל תוביל לעונש מאסר. מעולם לא נאמר ההיפך, כי די בהסרת מחדל, להימנע מהטלת מאסר ממשי.
התביעה הדגישה כי ההלכה היא שהעונש הראוי למעלימי מס, הוא מאסר מאחרי סורג ובריח, שלא ירוצה, אלא בנסיבות מיוחדות או מטעמים מיוחדים, בעבודות שירות.

עוד עתרה התובעת להשית על הנאשם קנס משמעותי שיהא בו כדי להוציא בלעו של הנאשם, שביקש לגזול לכיסו ממון שאינו שלו, ושיהא בו כדי לשקף את הסכומים בהם מדובר.

     לביסוס עתירתה, הגישה התביעה אסופת פסקי דין, שבהם, לשיטתה, אף במקרים פחות חמורים, הוטלו עונשי מאסר ממושכים, מאלו שעתרה התביעה.

עתירת ההגנה

8.     הסניגור המלומד, עו"ד אור, ביקש לאמץ את הרף התחתון ולגזור על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וקנס מתון, בעיקר מהטעמים הבאים:
א.     תיקון כתב האישום והשמטת העבירות החמורות, שיוחסו לנאשם, ערמה ותחבולה.
ב.     הסרת המחדל, הרלוונטית, אף במישור הפלילי.
ג.     עברו הנקי של הנאשם, וגילו הצעיר.
ד.     חלוף הזמן, 6 שנים, מאז העבירות.
ה.     כתוצאה ממעשיו לא התעשר הנאשם, ולא צמחו לו כל רווח, או טובת הנאה כלכלית.
על פי הדו"ח שהוגש על הכנסת החברה בשנת המס 1999 (נ/1), קיים הפסד מצטבר של כ- 1,700,000 ₪, ובאופן שלאחר ליבון הסוגיה יתברר שאין כל הכנסה חייבת במס, וקרוב לוודאי, שלא נגרם כל נזק כלכלי לקופה הציבורית, ואם נגרם, מדובר בסכומים נמוכים מאוד.
     ו.     הנזקים הנפשיים והכלכליים שנגרמו לנאשם כתוצאה מקריסת הפרוייקט.
     ז.     תרומת הנאשם לקהילה.
ח.     נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומצבם הבריאותי של הוריו.
ט.     מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

לתמיכה בעתירתו, אף הסניגור הציג בפני בית המשפט פסקי דין, לפיהם, בנסיבות אישיות יחודיות, הסתפקו בתי המשפט בעונשים הקרובים לרף הענישה הנמוך.

9.     בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה, תלה את הסתבכותו, בין היתר, בגילו הצעיר ובתמימותו. הנאשם העיד על עצמו כי הוא אדם מוסרי, שאינו מתחמק מחובותיו לאיש, ובמשך השנים שחלפו, עשה כל מאמץ לפרוע חובותיו.

שיקולי ענישה

10.     הנאשמים השמיטו את מלוא ההכנסות שהיו להם בשנת המס 1999, מענף עיסוקם, בסכום כולל של למעלה מ- 1,200,000 ₪, ובעשותם כן אף נמנעו מתשלום מע"מ בסך של מעל 206,000 ₪.
     בנוסף לא הגישו הנאשמים דו"ח על הכנסות החברה בשנת 1999.
     המדובר בהשמטה בסכומים גדולים, על פי כל אָמָת מידה, משך שנת מס תמימה, באופן המעניק נופך חומרה בענייננו.
בנסיבות אלה, ספק רב בעיני, אם מקור חלק מהכספים שתרם הנאשם, על פי עדות עד האופי מטעמו, אינו בכספים שגרע מקופת המדינה.
     בשורה ארוכה של פסקי דין הביעו בתי המשפט עמדתם כי העונש הראוי במקרים כגון דא, הוא מאסר ממשי לריצוי מאחרי סורג ובריח, בין היתר, כדי להביע את סלידת החברה מהתנהגותם העבריינית של עברייני מס, ולצורך הטבעת אות קלון עליהם, ולמען יידעו מעלימי המס וחבריהם, כי בתי המשפט יתייחסו אליהם בחומרה יתרה.
(ע"פ 624/80, ארנסט וייס נ' מ.י. פ"ד ל"ה (3), 211; ע"פ 522/82, עזאם ואח' נ' מ.י. פ"ד ל"ו (4), 411; ע"פ 316/89 חנוכה נ' מ.י. (לא פורסם) ועוד).

רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, יורה בית המשפט, על ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
(ראו ע"פ 268/89 מ.י. נ' הראל, לא פורסם; ע"פ 316/89 חנוכה נ' מ.י., לא פורסם; ע"פ 1156/91 מ.י. נ' פאדל אדין, תק-על 81 (2) 2464).

11.     לאחר שבחנתי את מכלול טיעוניו היסודיים של עו"ד אור, שעשה כל שניתן לטובת הנאשם, איני סבור, שבמקרה דנן, מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות היענות לעתירת ההגנה.

להלן התייחסותי, לנימוקי הקולא העיקריים שהעלה הסניגור.

     לעניין הסרת המחדל - בהיבט העקרוני, מקובלת עלי הטענה שלהסרת המחדל יש ליתן משקל לקולא, הן משום שיש בו כדי להיטיב את הנזק, והן משום שיש בו כדי להצביע על חרטת הנאשם.
     דא עקא, במקרה דנן המדובר בהגשת הדו"ח בלבד, ולא בפרעון החוב לשלטונות המס.
אמנם, בית המשפט אינו ידו הארוכה של פקיד השומה, אך בפרעון החוב יש משום ביטוי מוחשי לחרטה כנה ואמיתית, ובמובן זה יש לו משמעות אף במישור הפלילי.
מקובל הוא שלתשלום החוב, משקל לקולא. הדבר בא לביטוי אף בחלק מפסקי הדין שהוגשו על ידי התביעה.
(ראו: ע"פ (מחוזי ת"א) 70864/02 ברק דומן נ' מ.י.; בע"פ 8820/01 לא פורסם שגיב נ' מ.י..

זאת ועוד. לא ניתן להתעלם מהעיתוי המאוחר של הגשת הדו"ח, בחלוף כ-6 שנים מהמועד הנדרש, בבוקר הטיעונים לעונש, ככל הנראה, בשל עמדת המדינה, שהגשת הדו"ח היא תנאי בל יעבור להסדר הטיעון.
     בנסיבות אלה, צודקת התובעת, כי יש ליתן משקל מוגבל בלבד להסרת המחדל, ככל שמדובר בהבעת החרטה של הנאשם.
     לעניין זה, יפים דברי בית המשפט העליון, בפסק הדין: בע"פ 2407/05, 2413/05 ו- 2414/05 רונן מן ואח' נ' מ.י. (לא פורסם) (להלן: "פרשת מן"), שם, למרות שהמערערים הסירו את המחדל ופרעו את חובם לשלטונות המס, נקבע כי:
"...אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס למשקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל...".
והדברים יפים בעייננו מכוח קל וחומר.

לעניין היעדר טובת ההנאה לנאשם - מתקשה אני לקבל טענת הסניגור כי כתוצאה ממעשי העבירה לא זכה הנאשם לטובת הנאה כלשהי. בידי הנאשם והחברה נותרה הכנסה של מעל 1,200,000 ₪ שזיכרה לא בא בספרי הנהלת החשבונות של החברה, ואף נמנעו הם מתשלום מע"מ בסכום של מעל ה- 206,000 ₪.

בהתייחסו לטענה דומה, בפרשת מן, קבע בית המשפט העליון:

"והרי מותר להניח בנסיבות אלה את מה שנראה כברור מאליו, לאמור ככל שהכנסות החברות והסכומים הפנויים גדלו, כך גדלו עימן טובות ההנאה שהפיקו המערערים".

זאת ועוד. טענת הסניגור בדבר ההפסדים המצטברים שיובילו, על פי הטענה, למסקנה שאין כל הכנסה חייבת במס - מבוססת אך ורק על הדו"ח (נ/1) שאינו מהווה ראייה לאמיתות תוכנו, אלא רק לעצם הגשתו, ונוכח עיתוי הגשתו, בבוקרו של יום הדיון, אף לא ניתנה לתביעה, אפשרות ממשית לבחון נכונות תוכנו.

לאור כל האמור, איני סבור שיש ליתן משקל של ממש לקולא לטענתו זו של הסניגור.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהעבירות, והפגיעה בו ובבני משפחתו - תשובת בית המשפט היא כי אין לו לנאשם, עבריין המס, אלא להלין על עצמו, שהמיט על משפחתו ועל עצמו קלון, סבל וקשיי פרנסה.

בחנתי את כל פסקי הדין שהגיש הסניגור לעיוני.
בכל המקרים, מבוססת הענישה המקלה, על שיקולים ונסיבות הנוגעים למקרה האינדיבידואלי, שלא נתקיימו במקרה דנן, ולפיכך, אין בהם כדי לשמש אסמכתא לנורמה העונשית הראויה בענייננו.

12.     בפסק הדין בפרשת מן שב, והדגיש בית המשפט העליון את חובת בית המשפט להרים תרומתו לצמצום מימדיהן של עבירות המס, באמצעות החמרה בענישה, בין היתר, משום שעבירות המס נתפסות בציבור כמעשה שמותר לחטוא בו, תפיסה שיש לעקור מן השורש:

"כך בדרך כלל, במיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש ובמימדי עוני ההולכים וגדלים... המסר לכלל בעניין זה הוא פשוט וברור - הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהא מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו, ויוסיף לנהוג בדרכי רמיה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו אלא גם בחירותו".
          (ההדגשות אינן במקור - י.ל.)

13.     לעניין משך המאסר, אף הרף העליון אינו נוטה לחומרא. עם זאת, יינתן משקל מסוים לקולא לעברו הנקי של הנאשם, להודאתו, להסרת המחדל החלקית, ולמכלול נסיבותיו האישיות.

14.      לעניין הקנס, נפסק לא אחת כי מאחר שהמניע לעבירות המס הוא הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון קופת המדינה, ובצע כסף הוא ברקע המעשים, ועל מנת שעברייני המס לא ייצאו נשכרים מפרי מעלליהם, העונש הראוי, לצד מאסר בפועל, הוא קנס כספי בשיעור ניכר, על מנת שיראו וייראו, כי עבירות המס אינן משתלמות מהבחינה החומרית (ראו: ע"פ 522/82 עזאם ו-2 אחרים נ' מ.י. פ"ד ל"ו(4), 411).

סוף דבר

14.     לאור כל האמור לעיל, ובמסגרת הטווחים המוצעים בהסדר הטיעון - שלא מצאתי לחרוג ממנו - ומתוך מתן משקל למכלול רכיבי הענישה - אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
הנאשם:
א.     10 חודשי מאסר לריצוי ממשי.

ב.     12 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים, מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע או כל עבירה אחרת בניגוד לפקודת מס הכנסה או לחוק מס ערך מוסף.

ג.     קנס בסך 180,000 ₪ או 180 ימי מאסרו תמורתו.
     הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 18,000 ₪ כל אחד, או 18 ימי מאסר כנגד כל תשלום ותשלום. התשלום הראשון ישולם עד ולא יאוחר מיום 15/12/2005 ויתר התשלומים ישולמו עד ולא יאוחר מ- 15 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן.
     לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפרעון מלא לאלתר.

הנאשמת, שאינה פעילה עוד - קנס סימלי בסך 10 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום י"ג בחשון, תשס"ו (15 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.
               



ירון לוי, שופט

הסניגור:
אבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר למשך 45 ימים, הראשון כדי שהנאשם יוכל להעיד במשפט הקרב ובא, כמו כן לנאשם יש 6 ילדים והוא מבקש להתארגן.
התובעת:
אני מסכימה לעיכוב ביצוע עד להגשת ערעור למשך 30 יום, בכפוף להפקדת ערבויות. מדובר בקנס בסך 180,000 ₪.
החלטה
העילה העיקרית המצדיקה היענות לבקשה, מלבד הסכמת התביעה, היא לאפשר לנאשם מיצוי זכות הערעור.
ניתן בזאת עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 1/1/2006 בכפוף לתנאים הבאים:
א.     הפקדה במזומן בסך 36,000 ₪.
ב.     תחתמנה התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 36,000 ₪ כל אחת.
ג.     מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. הנאשם יפקיד מיידית דרכונו, ובהעדרו אישור משרד הפנים על כך.
אם לא תינתן החלטה אחרת, יתייצב הנאשם ביום 1/1/2006 שעה 08:30 במזכירות בית המשפט ברחובות לתחילת ריצוי עונשו.

ניתנה היום י"ג בחשון, תשס"ו (15 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.
                         



                                             ירון לוי, שופט
הסניגור:
לגבי הבטוחות של ה- 36,000 ₪ וערבות צד ג', לפי החלטת בית המשפט אני מבין שזה צריך להיות מיידי, אני מבקש אפשרות למשך 24 שעות כדי שנוכל להשיג הסכום, משפחתו נמצאת בטבריה.
התובעת:
מסכימה.

החלטה
סך 10,000 ₪ במזומן יופקדו מיידית, וכן חתימה על התחייבות עצמית.
ביחס ליתרת הסכום במזומן וערבות צד ג' והפקדת דרכון, ניתנת בזאת ארכה עד יום 16/11/2005 שעה 12:00.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון