להלן פסק דין בנושא הבדל בין שומת מס לבין שווי מקרקעין: פסק דין זהו ערעור לפי סעיף 29(ד) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א - 1961 שהוגש על החלטתה של ועדת ערר אזור נתניה אשר דחתה את עררו של המערער שביקש לתקן את השומה אשר שימשה בסיס לחישוב מס רכוש לשנת 1996 (תיק ערר 27264/97) העובדות המערער הינו בעל זכויות חכירה במגרש 9 המהווה חלק מחלקה 10 בגוש 7659 במושב בצרה,ששטחו 502 מ"ר. בשנת 1996 העריך המשיב את שווי המגרש לצורך חישוב מס רכוש, בהסתמך על הערכת השמאי הממשלתי, בסכום של 302,200 ₪ והמערער שילם את המס על פי חיוב זה בסך 7,530 ₪. בשנת 1997 נערכה שומה חדשה למגרש הנ"ל ושוויו נקבע ל-602,000 ש"ח. בהסתמך על ההערכה הנ"ל חוייב המערער לשלם את המס לשנים1996- 1997 . מכיוון שהמס עבור שנת 1996 שולם כאמור לעיל חויב המערער להשלים התשלום על פי השומה המתוקנת בתוספת קנס, הפרשי הצמדה וריבית. ההערכה המחודשת של שווי המגרש נערכה בהסתמך על עסקה באותה קרקע ועסקאות דומות. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם תיקון השומה הנו תיקון טעות הנופל בגדר סעיף 19(ג(3) לחוק שניתן להחילו על שלוש שנות המס שקדמו לתיקון ובכלל זה שנת המס 1996. דיון סעיף 19 לחוק קובע כדלקמן: "(א) המנהל ישום את שוויה של הקרקע וחייב לחזור ולשומה אחת לחמש שנים, ובלבד שאם תוקנה שומה על פי סעיף קטן (ג) רשאי המנהל לדחות את המועד האמור עד תום חמש שנים מיום התיקון. (ב) בוטל. (ג) המנהל רשאי לתקן שומה לפי סעיף קטן(א) וכן שומת קרקע לפי סעיף 22 - בין ביוזמתו הוא ובין על פי בקשת בעל הקרקע, אם לאחר השומה התברר שיש הבדל של 20% לפחות בין שווי שנקבע בשומה לבין שוויים, ותקפו של התיקון יהיה מתחילת השנה שבה נעשה. אם לאחר השומה הפכה הקרקע לבנין או נשתנה הגדרה באופן אחר, ותקפו של התיקון יהיה מיום גמר הבניה או שינוי ההגדרה. אם ראה כי טעה בשומתו ותקפו של תיקון כזה לא יחול על יותר משלוש שנות מס שקדמו לתיקון". לטענת המערער עדכון שווי הקרקע אינו מהווה תיקון טעות כהגדרתו בסעיף19(ג) (3)הנ"ל ועל כן בהנחה שהמשיב רשאי היה לתקן את הערכת ותוקפו של התיקון הנ"ל הינו החל בשנת המס 1997. באבחנה שבין סעיף 19(ג)(1) ו-19(ג)(3) דן בית המשפט העליון בבג"צ 442/79 פרופ' שלו גנוסר נ' שר האוצר ואח', פד"י לג(3) 530 ונקבע על ידי כב' השופט י. כהן (כתוארו אז). "על פי פשוטם של הדברים הכתובים בסעיף 19(ג) הנ"ל, כאשר מתברר שיש הבדל בין שווי שנקבע בשומה ובין שווי של המקרקעין ואותו הבדל הוא בשיעור של לא פחות מ-20% הרי על מקרה כזה חלה ההוראה שבפסקה(1) ולא ההוראה שבפסקה (3), ההוראה שבפסקה(1) לא יכלה להועיל לעותר בגלל ההגבלה שתוקף התיקון יהיה רק מתחילת השנה שבה התיקון נעשה, אולם אין בכך כדי לפתוח פתח לשימוש בפסקה (3) כאשר נראה מלשון החוק שכוונת המחוקק היתה להסדיר את ההבדל בין השווי לפי השומה ובין השווי של המקרקעין בדרך שנקבעה בפסקה (1)". דהיינו, הערכה מחודשת של שווי המקרקעין אינה נכנסת למסגרת סעיף (3) שעניינו תיקון טעות ויפים דברים אלה גם לענייננו. כפי שציינתי לעיל ההערכה הראשונה נעשתה בהסתמך על שומתו של השמאי הממשלתי ואילו בשנת 1997 החליט המשיב לבצע הערכה מחודשת בהסתמך על נתונים שונים ולהשקפתי שינוי זה אינו בגדר תיקון טעות ואין להחיל עליו את הוראות סעיף קטן (3). תמיכה נוספת לגישתי מצאתי גם בע.א 433/80 נכסי י.ב.מ ישראל נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים תל-אביב, פד"י לז(1), 337. בו הגדיר כב' השופט ג. בך את מהותה של "הטעות" בסעיף 19(ג)(3) הנ"ל וקבע: "נראה לי, כי במקום דנן ניתן להגדיר את ה'טעות' הנטענת ביחס להחלטת הפקיד המוסמך מטעם המשיב מיום 3.11.76 בשלושה אופנים והם: א.החלטה הנוגדת את החוק או שבצורה אחרת יש בה בעליל משום חריגה מסמכות. ב.החלטה שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת. ג.החלטה שיש בה משום משגה, במובן זה שהפקיד יישם בצורה בלתי נבונה בלתי נכונה את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול דעת באופן בלתי סביר. 9. בהתחשב בנושא המיוחד בו עסקינן, היינו קביעת שומת נכס לצורך הטלת מס, הרי נראה לי, כי מן הדין לאבחן בין התוצאות של סוגי הטעויות הנ"ל בצורה הבאה: לגבי שני סוגי ההחלטות הראשונים, המוזכרים לעיל, תוכלנה רשויות הציבור דרך כלל לחזור בהן מההחלטה המוטעית או הנוגדת את החוק ולגרום למתן החלטה אחרת תחתיה. ואילו לגבי ההחלטה מהסוג השלישי, היינו זו שיש בה משום 'משגה' בשיקול הדעת בלבד שאיני כאן תהיה הרשות בדרך כלל קשורה בהחלטתה, ובמיוחד כאשר האזרח הספיק כבר לפעול על פי ההחלטה המקורית." (עמ' 351-352 ) ההגיון שמאחורי אבחנה זו מובא בע.א 417/74 מנהל מס שבח נ' הארי פאליי, פד"י כט(1), 681 שם נטען כי מנהל מס שבח רשאי לתקן השומה בכוח סמכותו הטבועה טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט ונקבע: "לגופו של ענין ברור שאין ממש בטענת הסמכות הטבועה, היא כשלעצמה, סתמית וחסרת שיעור, ואילו קיבלנו אותה היינו יוצרים אנדרלמוסיה בתחום המיסוי, היינו מעודדים אותה פזיזות במלאכת המיסוי, שבגללה נמצאת כאן המדינה מפסידה". סיווג הטעויות המקנות למשיב סמכות לתיקון השומה למפרע אומץ על ידי כב' הנשיא א. גורן בע"א 751/97 (ת"א) נשילביץ שושנה ואח' נ' מנהל מס רכוש נתניה דינים מחוזי לב(9)9 בו אושר תיקון השומה מן הטעם שההחלטה המקורית נגדה את הוראת חוק מס רכוש ואת תכליתו ובהסתמך על ע"א 433/80 אושר התיקון שהוגדר שם כסוג החלטה שהרשות רשאית לחזור ממנה. בסיכומיו מפנה ב"כ המשיב לבר"ע 27/96 יצלף חברה למפעלי בניין בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נתניה, פד"א ח' ע"מ 265 אלא שפסק דין זה דן בפירושו של סעיף 19(ג)(1) ולא בתיקון טעות על פי סעיף 19(ג)(3). לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה שאין להחיל על תיקון השומה בענייננו את הוראת סעיף 19(ג)(3) והמשיב אינו רשאי לבצע תיקון למפרע לשנת המס 1996. ועל כן דין הערעור להתקבל. סכומי המס בהם חוייב המערער ביתר עבור שנת המס 1996 יוחזרו לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן ישלם המשיב הוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. מיסיםמקרקעין