המבקשת טוענה כי גבייה מנהלית של ארנונה ניתן לבצע רק כנגד מי אשר רשום בפנקסי העירייה כמחזיק הנכס. פרק 15 בפקודת העיריות [נוסח חדש] הדן בנושא גביית ארנונה משתמש במינוח "החייב". הגביה המנהלית מותרת כלפי "החייב". הטענה כי החייב הינו זה הרשום בפנקסי העירייה בלבד, איננה מעוגנת בלשון החוק. החייב בתשלומי ארנונה הינו המחזיק בנכס. המחזיק בנכס מוגדר בס' 1 לפקודה כ - "אדם המחזיק למעשה בנכס, כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר". חובת התשלום הינה על מי שמחזיק עובדתית בנכס. להלן פסק דין בנושא גבייה מנהלית - ארנונה: פסק דין 1. המבקשת הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו איננה חייבת בתשלום דמי ארנונה אשר נדרשו על ידי המשיבים בגין הנכסים שברח הרצל 31 (או שפירא 19) בחיפה וכן בגין הנכס ברח' פלימן 4 בחיפה (קניון חיפה). הבקשה הוגשה נוכח גבייה מנהלית שמקיימת עירית חיפה, אשר באה לבצע עיקול בחנות ההלבשה של המבקשת. המבקשת טוענת כי החוב בגין נכסים אלו הינו חובה של חברת ב.מ.ב אופנה בע"מ, ואילו החברה המבקשת שכרה את הנכסים לאחר חברת ב.מ.ב, מבלי שתקח עליה התחייבות לתשלום חובות הארנונה. המבקשת טוענת כי היא המחזיקה החדשה בנכסים מאז 1.5.00. 2. העובדות שהוכחו 2.1 בעלת המניות של חברת חני הלבשה בע"מ הינה גב' טלי ביכלר .היא אשר מחזיקה בכל מניות החברה שהונפקו. מנהלת החברה היא הגב' ביכלר חנה. (מתוך דו"ח רשם החברות, מש1/). החברה נוסדה ביום 9.4.00. החברה עוסקת במכירת פרטי לבוש. 2.2 חברת ב.מ.ב אופנה בע"מ הוקמה ביום 28.12.97. בעלי מניות החברה הם מר ביכלר יצחק המחזיק 999 מניות ומר ביכלר נתן המחזיק מניה אחת. מר ביכלר יצחק רשום כמנהל החברה (דו"ח רשם החברות, מש1/). עיסוקה של החברה הינו במכירת פרטי לבוש. מר יצחק ביכלר הינו בעלה של גב' חנה ביכלר. טלי היא בתם. 2.3 חברת ב.מ.ב נקלעה לקשיים כספיים ולא ניתן היה להמשיך להפעילה מפאת החובות לנושים. (עדות מר ביכלר, עמ' 4 לפרטיכל, עדות גב' ביכלר ,עמ' 21 לפרטיכל). לכן בקשו "לסגור" את החברה החייבת, ולפתוח בפעילות חדשה באמצעות חברת סטודיו חני הלבשה בע"מ. 2.4 מר ביכלר הסביר כי בתו, שהיא סטודנטית בארה"ב הגיעה לארץ, פתחה חשבון בנק, הביאה כסף, והחליטה שהיא רוצה שהעסק ימשיך, בכפוף לדיווח יומיומי אליה. עוד הוסיף מר ביכלר כי בשל טעויות קודמות שעשה החליטה הבת שגב' ביכלר תהיה הפעם המנהלת של העסק, ולא הוא. הוא עובד אצלה. (עמ' 8 לפרטיכל). גם גב' ביכלר חזרה בעדותה על גרסה זו. (עמ' 16 לפרטיכל). לא יכולתי לקבל את גרסת הזוג ביכלר לגבי הטענה כי העסק הינו כעת העסק של הבת, במימון מכספיה, מהנימוקים הבאים: א. הבת טלי נסעה ללמוד בארצות הברית ארכיטקטורה. (עמ' 20 לפרטיכל). למחייתה ולצורך מימון לימודיה עבדה כזבנית בחנות במהלך הלימודים. (עמ' 16 לפרטיכל). ב. נכון לשנת 2000 טלי עדיין למדה. (עמ' 16 לפרטיכל). החברה נוסדה באפריל 2000. ג. טלי היתה בשנת 2000 בת 28. לא הוסבר מהיכן היו לה אמצעים כספיים כלשהם, אם את הלימודים ומחייתה היתה צריכה לממן מעבודתה כזבנית בחנות, במקביל ללימודי ארכיטקטורה. ד. טלי עצמה לא נתנה כל תצהיר עדות ראשית מטעמה ולא הגיעה להעיד. ה. כביכול טלי מינתה את אמה להיות המנהלת. בפועל הסתבר כי גב' ביכלר עושה בחברה החדשה בדיוק מה שעשתה בחברת ב.מ.ב . היא מופקדת על מכירת הבגדים. (עמ' 17 לפרטיכל). לעומתה, מר ביכלר הינו למעשה המנהל בפועל של החברה. ו. גב' ביכלר לא יודעת על חוזי שכירות, אם נחתמו ובוודאי שלא חתמה עליהם, לא יודעת מה שיעור דמי השכירות שהעסק משלם, איננה רשאית לחתום על שיקים, לא מכירה את החברות הנוספות של המשפחה למרות שרשומה שם כבעלת מניות, לא יודעת מתי הפסיקו לשלם ארנונה, לא יודעת בכמה נכסים מחזיקה סטודיו חני, לא יודעת מה מחזור המכירות החודשי של סטודיו חני, לא מטפלת בניירת, לא מטפלת בנושאי כספים, לא הולכת לבנק, לא יודעת מתי מוגשים דוחות החברה למס הכנסה, לא יודעת אם החברה מפסידה או מרוויחה. (עמ' 18 לפרטיכל, 19-21 לפרטיכל). המשמעות הינה כי גב' ביכלר איננה מנהלת את העסק. בכל אלו מטפל מר ביכלר, שהוא למעשה מנהל את החברה. ז. מר ביכלר מספר שאת האינפורמציה על העסק מקבלת הבת טלי בעיקר מאשתו. "הקשר הוא בעיקר עם אשתי". (עמ' 22 לפרטיכל). אך כבר ראינו כי גב' ביכלר לא יודעת מאום על התנהלות העסק. כאמור, לא קבלתי את הטענה כי מאחורי החברה החדשה עומדת למעשה הבת טלי. 2.5 סטודיו חני הלבשה בע"מ, (להלן "החברה החדשה") הינה למעשה המשך בפועל של ב.מ.ב. אופנה בע"מ, (להלן "החברה הקודמת") אשר נקלעה לחובות ולא היתה יכולה לעמוד בתשלומם. א. כבר ראינו כי תפקיד גב' ביכלר בחברה הקודמת זהה לתפקידה בחברה החדשה. ב. גם תפקידו של מר ביכלר בחברה הקודמת זהה לתפקידו בחברה החדשה. ג. הבעלות של החברה נשארה באותן ידיים. בעוד שהחברה הקודמת היתה רשומה על שם מר ביכלר, רשומה החברה הנוכחית על שם הבת טלי, שכבר ראינו שאין לה כל קשר לפעילות החברה ומימונה. ד. החברה החדשה ביום הקמתה ישבה בשכירות באותו נכס בדיוק שישבה קודם החברה הקודמת. ה. המשיבים צרפו מסמך (מש3/) שהינו מכתב מקניון חיפה לעירית חיפה מיום 30.5.00 ובו צויין בס' 7 לגבי הנכס בו ישבה החברה הקודמת כי "השוכר ב.מ.ב אופנה בע"מ החליף את שמו ל"סטודיו חני הלבשה בע"מ". עוד רשום שם "מצ"ב טופס שינוי השם". ללמדך איך נתפס השינוי אצל בעלי הזכויות בקניון. ו. גב' ביכלר אשרה בעדותה כי ציוד מסויים הועבר מהחברה הקודמת לחברה החדשה כמו קופה רושמת, שולחן, קולבים. (עמ' 20 לפרטיכל). ז. ביום 3.5.00 נערך נספח לחוזה שכירות מול בעלי הזכויות בקניון לפיו כל הזכויות והחובות של החברה הקודמת ביחסיה החוזיים עם הקניון, יומחו לחברה החדשה רטרואקטיבית מיום 1.5.99. (מש2/). ח. החברה הקודמת הפסיקה פעילות מהמקום בו הומשכה הפעילות על ידי החברה החדשה. ט. מהחקירות עלה כי קיימות חברות נוספות של משפחת ביכלר, המהוות חוליות בשרשרת הזמן של ניהול עסקי ההלבשה. (1) חברת ביכלר 3001 בע"מ, הוקמה ביום 2.11.93, מחצית הון מניותיה רשום על שם גב' ביכלר, המחצית השניה על שם ביכלר אמה. (מש1/). גב' ביכלר לא יודעת על חברה זו.(עמ' 18 לפרטיכל). מר ביכלר מעיד כי לחברה יש חובות ודירתו משועבדת לצורך הענין. (עמ' 23 לפרטיכל). אך החברה מחוקה מיום 11.10.99. (2) חברת ט.ר.ג בע"מ, נוסדה ביום 28.6.89, ועסקה בהלבשה. (מש1/, עמ' 15 לפרטיכל) שני שליש מהון המניות שלה רשום על שם הבנות טלי וגלי. גלי היתה אז בת 13, וטלי בת 17. החברה מחוקה מיום 31.12.97. (3) חברת ביכלר בע"מ נוסדה ביום 31.3.81.החברה עסקה בהלבשה. גב' ביכלר עבדה בחברה זו. (עמ' 19 לפרטיכל). בעלי המניות הם בני משפחת ביכלר (מש1/) החברה נמחקה ביום 30.12.97. א. המספר הרב של החברות המהוות מבחינת הזמן המשך אחת לרעותה, מלמד על דרך ניהול עסקיו של מר ביכלר. 3. המסגרת הנורמטיבית לדיון 3.1 המבקשת טוענת כי גבייה מנהלית ניתן לבצע רק כנגד מי אשר רשום בפנקסי העירייה כמחזיק הנכס. המבקשת מפנה לס' 300, 309 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. פרק 15 בפקודת העיריות [נוסח חדש] הדן בנושא גביית ארנונה משתמש במינוח "החייב". הגביה המנהלית מותרת כלפי "החייב". הטענה כי החייב הינו זה הרשום בפנקסי העירייה בלבד, איננה מעוגנת בלשון החוק. 3.2 החייב בתשלומי ארנונה הינו המחזיק בנכס. המחזיק בנכס מוגדר בס' 1 לפקודה כ - "אדם המחזיק למעשה בנכס, כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר". חובת התשלום הינה על מי שמחזיק עובדתית בנכס. 3.3 הליכי הגביה המנהלית, יכולים אם כן מכח החוק להתקיים כנגד מחזיק בנכס. 3.4 פסק דין הצהרתי הינו סעד שביושר. מתן סעד שביושר הינו בשיקול דעת בית המשפט. וראה דברי כב' השופט לוין, ע.א. 656/79 גרינפלד נ. קירשן פד לו 2 עמ' 309 בעמ' 316 - "בימ"ש אינו חייב לתת סעד הצהרתי, אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה- שכן- נקודת המוצא היא כי דבר הנתון לשיקול דעת בית משפט, הרשאי לתת דעתו בגדר שיקוליו, לכללים שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק"… 3.5 על הפונה בבקשה לסעד כזה לבוא לבית המשפט בידיים נקיות. (גרינפלד הנ"ל וכן ע.א. 69/84 אתל שפר נ. תדע בונה פד מ 2 645) בע.א. 69/89 נמחקה חברה על מנת להתחמק מהתחייבויות שרירות וקיימות שהיו תקפות בעת שנמחקה החברה. נקבע כי בית המשפט לא יאפשר למי שנוהג כך להפיק תועלת לעצמו. מדובר למעשה ב"הברחת התחייבויות " החברה, על ידי מחיקתה או לחלופין הפסקת פעילותה, תוך המשכת הפעילות בגוף משפטי חדש. בית המשפט השווה זאת בע.א. 69/84 למקרה בו אדם מבריח נכסיה של חברה מפני נושיה וקבע : "המטרה בשני המקרים היא הונאת צד שכנגד או צד שלישי תוך ניסיון להתחמק מלמלא אחר התחייבות משפטית. זאת יש למנוע." מר ביכלר גרם למעשה להפסקת פעילות החברה על אף שאותם עסקים נמשכים למעשה בגוף משפטי חדש. בכך יש משום ניעור החברה מנכסיה, התנהגות שאיננה מכשירה פניה לסעד מכח דיני היושר. עוד יצויין לעניין זה, כי המבקשת בבקשתה לא גילתה את הקשר בין החברה הקודמת, אשר לגבי חובה לעירייה לא העלתה הסתייגות כלשהיא, לבין המבקשת עצמה. העובדה שיש זהות והמשכיות של אותו עסק עלתה רק במהלך החקירות. 3.6 למעשה הוכח כי פעילות החברה הקודמת הועברה לחברה החדשה. החברות נוהלו בפועל על ידי אותם אנשים והינן ישות כלכלית עסקית אחת אשר ההפרדה ביניהן היא מלאכותית. כאשר עולה מהנסיבות שימוש לרעה ב"פרגוד ההתאגדות" ניתן לראות את נכסיה של החברה החדשה כשייכים לחברה הקודמת לצורך תשלום חובותיה. (וראה רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר פד נד' 2 עמ' 712, ע.א. 487/74 נהר השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' פד ל (ד) 706, וכן בר"ע 697/96 (חיפה) גיא מערכות הידראוליקה (1994) בע"מ נ' שי תובלה בע"מ דינים מחוזי כו (8) עמ' 922). בע.א. 4606/90 מוברין נ' תלמר בע"מ פדי מ' 5 353 בעמ' 363 נקבע כדלקמן: "הרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של הענין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא ישרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור" ". 3.7 העולה מהאמור לעיל כי בנסיבות אלו יכולה העירייה לפעול בנכסי חברת סטודיו חני הלבשה בע"מ לגבות חובה של חברת ב.מ.ב. אופנה בע"מ או לחלופין לייחס לחברת סטודיו חני הלבשה בע"מ את חובות חברת ב.מ.ב אופנה בע"מ. 3.8 במאמר מוסגר יצויין כי כלפי בעלי הזכויות בקניון, אשר הם המשכירים של הנכס, חתומה המבקשת על הסכם לפיו לקחה על עצמה את כל ההתחייבויות החוזיות של ב.מ.ב אופנה בע"מ, החל מיום 1.5.99. לא בכדי צורף רק עמוד ראשון מהחוזה בין הקניון לבין ב.מ.ב אופנה, שהרי ברור שחלק מההתחייבות החוזית שם של השוכרת הוא לשאת בתשלומי ארנונה כלפי העיריה. אם אכן כך, הרי שבמסגרת חוזה לטובת צד שלישי, חייבת המבקשת בתשלום הארנונה החל מיום 1.5.99, גם כגוף משפטי חדש. 4. לסיכום 4.1 לא מצאתי לנכון להעתר למתן הסעד ההצהרתי המבוקש בנסיבות אלו. המבקשת הגיעה בידיים לא נקיות, ולא שכנעה כי מדובר בגוף משפטי אשר אין לו ולא כלום עם פעילות החברה הקודמת. 4.2 העירייה תהיה רשאית להמשיך בהליכי הגבייה, ולהתייחס לנכסי חברת סטודיו חני הלבשה בע"מ כאילו הם נכסי ב.מ.ב. אופנה בע"מ, או לחלופין לייחס לחברת סטודיו חני הלבשה בע"מ את חובות חברת ב.מ.ב. אופנה בע"מ. 4.3 המבקשת תשא בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך של 7500 ש"ח + מע"מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום. גביה מנהליתארנונה