פסק דין 1. בפני תובענה בה מבוקש להצהיר כי הסכם הפשרה אשר נחתם בין המבקש למשיב ביום 1/8/00 בטל ובהתאם השומות אשר הוצאו על יד המשיב על סמך ההסכם לעניין סעיף 152 (א) לפקודת מס הכנסה (להלן: "השומות") לשנות המס 1996,1995 ו-1998 בטלות. לטענת המבקש הוא חתם על הסכם בעניין שומת מס הכנסה ומע"מ לגבי פרטי הכנסתו החייבת (להלן "ההסכם") בו נכללו 135,000 ₪ כהפרש הון ששולם על ידו לרכישת דירה מעיזבון וזאת עקב לחצים של מר מיכאלי שאיים לחזור בו מכל ההסכמות אליהן הגיע עם המבקש ולהפעיל באופן מיידי צווים בגין מלוא החובות הנטענים תוך הפעלת אמצעי גבייה ואיים להעביר את התיק לחקירות פליליות ועקב הלחצים חתם המבקש על הסכם הפשרה בו נכלל הסכום של 135,000 ₪. לטענת המבקש, מר מיכאלי אמר לו שאם ימציא מסמכים המעידים כי הסכום של 135,000 ₪ לא שולם על ידו יתוקן הסכום הנקוב בהסכם הפשרה. לטענת המבקש כששב לביתו התברר לו שהתשלום של ה- 135,000 ₪ בוצע ע"י בנו אילן והוא מיהר באותו יום למר מיכאלי עם צילום של המחאה בנקאית על סך 100,000 ₪ אך מר מיכאלי סירב לשמוע את הסבריו ולשנות את ההסכם וכנ"ל סירבו לכך הגורמים המוסמכים בפקיד השומה. לטענת המבקש, הסכם הפשרה בטל עקב לחצים שהגבילו את רצונו החופשי ולא היתה לכן גמירות דעת מצידו ולחלופין יש לבטל את הסכם הפשרה עקב טעות והטעיה שניתן יהיה לתקן את ההסכם לאחר חתימתו. לטענת המבקש, שיקולי צדק והמטרה של המשיב לשלם מס אמת מצדיקים את קבלת התובענה. לטענת המשיב בעקבות הוצאת שומה המבוססת על הפרשי הון והגשת השגה של המבקש זומן המבקש לדיון בפני רכז החוליה מר מיכאלי והגיע לדיון ביחד עם רו"ח פשין. לטענת המשיב הסברי המבקש לא כיסו את הפרש ההון ונותר ללא הסבר סך של 383,000 ₪ ולבסוף נעשה הסכם פשרה בסכום גלובלי מבלי לפרק את הסך הכולל ולייחסו למרכיבי השומה השונים כשהובהר למבקש שבמידה ולא יגיע לפשרה הצו שייצא יכלול את כל הסכומים החייבים במס, דהיינו 383,000 ₪. לטענת המשיב מר מיכאלי לא הפעיל כל לחץ על המבקש לחתום על ההסכם ולא נתן למבקש להבין שהמבקש יוכל לחזור בו מן ההסכם ו/או להציג טענות וראיות נוספות. לטענת המשיב היתה גמירות דעת ולא מדובר בטעות ו/או הטעיה היכולה להביא לבטלות ההסכם כשלאחר שידור השומות למחשב אין אפשר לשנות את השומות . 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. ביטול ההסכם עקב טעות לא הוכח בפני שמדובר בלחצים/איומים/כפיה שהופעלו על המבקש והביאו להתקשרותו בהסכם וביטול ההסכם לא נובע לכן מקיומה של עילת ביטול עקב איומים,כפיה,עושק,לחצים וכיו"ב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהסיטואציה המלחיצה של נישום המגיע לדיון במס הכנסה ומכך שבמהלך הדיון אמר מר מיכאלי למבקש ולרו"ח פשין על כך שישנה חבות במס שבח ושהוא עומד להעביר את התיק לבדיקת מס שבח כפי שגם עשה בפועל (ראה עדות מר מיכאלי עצמו בע"מ 14 לפרוטוקול שורות 1-5 לגבי הלחץ הטבעי של אדם שבא אליו למ"ה). אני סבור שמדובר במקרה מיוחד ובנסיבות חריגות שיש לאפשר למבקש לבטל את ההסכם שעשה. זאת לאור הנחת המבקש ומייצגו רו"ח פשין שהם יוכלו להגיש את המסמכים שימצאו לגבי התשלום של 135,000 ₪ שטענו שלא שולם ע"י המבקש גם לאחר ההסכם ושהנושא ייפתח שוב במקרה כזה. מדובר במקרה מיוחד שבו בטרם מר מיכאלי " קם מכיסאו" ולאחר שבמהלך הפגישה הוסף להון סך של 135,000 ₪ בהנחה שמדובר בתשלום ע"י המבקש והמבקש ניסה לשכנע את מר מיכאלי שמדובר בתשלום שנעשה ע"י בנו ויש לראות את הבאת המסמך לאחר הפגישה כחוליה נוספת בשרשרת עובדות זו. אני מקבל את עדות המבקש ורו"ח פשין שהם ביקשו לבדוק את ההשקעה הנ"ל של 135,000 ₪ והבינו שאם ימציאו מסמכים שיאמתו את טענתם שלא המבקש השקיע השקעה זו יתאפשר להם להגיש מסמכים אלו כשהם אמרו למר מיכאלי שהם רוצים לבדוק זאת והסכמתם לחתימה על ההסכם היתה תוך הנחה ואמונה כזו וכן שבמידה והדבר שגוי הוא יתוקן וזו היתה טעות שבגינה התקשרו בהסכם ולולא טעות זו לא היו מתקשרים בהסכם. ניתן לראות גם מהתרשומת הפנימית שערך מר מיכאלי (נ/2) שהנישום (המבקש) טען שאת הסכום בסך 135,000 ₪ שילם הבן והמציא הפקדות לגבי הנ"ל בבנקים אך מר מיכאלי לא קבל את ההסבר מאחר וכל ההעברות נעשו במזומן. והנה, "בטרם יבשה הדיו" על הסכם זה חזר המבקש באותו יום למשרדי פ"ש מ"ה למר מיכאלי ובאמתחתו מסמך לגבי שיק בנקאי ע"ס 100,000 ₪ המהווה לטענתו חלק מתשלום שנעשה ע"י בנו בסך 135,000 ₪ (נספח ב' לתובענה) והוא נענה בסירוב ע"י מר מיכאלי שאמר לו שחבל לו על הזמן וחבל שיתרוצץ כי הכל גמור ומגומר. אני דוחה את טענות המשיב שמרגע שדווח למחשב על השומות והוצאו שומות אין אפשרות לתיקון/ביטול ושמדובר במסלול מיוחד לפי סעיף 152 לפקודת מ"ה, שכן מדובר בעניינים טכניים הניתנים לתיקון /שינוי, הסכם שחל עליו חוק החוזים והשאלה הינה בחינה מהותית של טענות הצדדים ולא טכנית (כשבהסכם עצמו מוענקת זכות ביטול חד צדדית למשיב) . יש לציין שמדובר בהסכם בעניין שומת מ"ה ומע"מ שבו מסכים הנישום/מייצגו לפרטים שמסר ושבאו לידי ביטוי בדיונים לעניין שומות מ"ה שלא מעורבים בו צדדים שלישיים ושבהסכם נאמר שחלות עליו הוראות חוק החוזים. בנוסף, נאמר בהסכם שהרשות יכולה לבטל את ההסכם תוך 90 יום (ללא כל צורך אף בהנמקה או הסבר) ולא ברור ואף לא סביר מדוע הרשות יכולה לבטל הסכם זה חד צדדית תוך 90 יום ללא כל הנמקה ויכולה לעשות כן גם במקרה שיתגלו לה נתונים או מסמכים שלא עמדו לרשותה בזמן ההסכם בעוד המבקש מנוע מלצרף מסמך לגבי נושא שהיה במחלוקת וזאת באותו היום. אני סבור שאין פסול בכך שהמבקש ורו"ח פשין האמינו ברשות ובמר מיכאלי וציפו שלאחר בדיקתם במידה ויוכיחו טענותיהם במסמכים לגבי התשלום של 135,000 ₪ תתוקן השגגה. אמנם הדברים לא נאמרו מפורשות ע"י מר מיכאלי כפי שהעיד רו"ח פשין בע"מ 5 לפרוטוקול שורות 21-24 אך אלו היו ציפיות והבנת המבקש ורו"ח פשין וזו היתה גם טעותם שחתמו על ההסכם מתוך הנחה שיוכלו להמציא את המסמכים לאחר הבירור ושחתמו על ההסכם לפני סיום הבירור. המבקש לא השתהה ופנה מיד באותו יום למשיב בהסתמך על הנחתו שניתן יהיה לצרף מסמכים במידה וימצאם לגבי הטענה שטען בע"פ בפגישה לתשלום ע"י בנו של 135,000 ₪ ורו"ח פשין פנה בעניין זה בכתב ביום 6/8/00 (נספח ד' לתובענה). רו"ח פשין העיד שהוא האמין בתום לב שאם יגלה משהו שגוי הדבר יתוקן ולכן רשם בכתב ידו לעצמו לבדוק נקודה זו (שהוא סבר גם שלא יגלה משהו שגוי) ואני סבור שיש מקום לבסס אמונה זו של רו"ח פשין הן מכוח ביטול ההסכם מחמת טעות והן מכוח חובת ההגינות של הרשות. מר פשין מודה בטעותו שחתמו על ההסכם ולא דחו את סיום הבירור לגבי הסכום של 135,000 ש"ח ואני סבור שבמקרה דנן יש מקום לאפשר למבקש לבטל את ההסכם עקב טעותו והבנתו שהוא יכול לתקן את השומה במידה וימצא מסמכים לגבי התשלום של 135,000 ₪. אם גם לאחר קבלת השיק שהוצג למשיב יסבור המשיב שמדובר בשיק מזומן שאינו משנה את התוצאה יוכל המשיב לנהוג לפי שיקול הדעת המקצועי שלו כפי שהוא רשאי גם לקבוע את תוספת ההון בלא להתחשב בהסכם שהושג לאחר מו"מ לפשרה ונקבע בסכום גלובלי, גם אם יקבל את תשלום השיק הנ"ל ע"י הבן. קיום חובת ההגינות על ידי הרשות ואי קיומו של נזק לרשות תומכים בביטול ההסכם עקב טעות של המבקש שסבר שניתן יהיה לתקן את השומה כשימצא מסמכים כמו גם הנסיבות המיוחדות והלחוצות של נישום במ"ה והבאת המסמכים באופן מיידי מהווים טעמים כבדי משקל לביטול ההסכם עקב הטעות כשלא מדובר בגדר סיכון שהמבקש לקח על עצמו שכן הוא סבר שניתן יהיה לתקן את אי המצאת המסמכים. ביטול ההסכם מחמת טעות נתון לשיקול דעת ביהמ"ש תוך שיקולי צדק, שיקלול מצב הצדדים ואיזון עמדותיהם תוך בחינת הנסיבות המצדיקות ביטול ואני סבור שבמקרה דנן יש מקום לעשות שימוש בשיקול דעת זה שיביא לטעמי לתוצאה צודקת והוגנת (ראה ע"א 7024/97 עדיקה נ' תמיר פד"י נד (5)826 וכן סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 לגבי טעות ושקו"ד ביהמ"ש כשלטעמי לא מדובר רק בטעות בכדאיות העיסקה). ב. ביטול ההסכם עקב אי קיום חובת הגינות של הרשות והפעלת שקו"ד לא סביר של הרשות לטעמי, חובת ההגינות של רשות ופעולה לפי שקו"ד סביר מביאים לתוצאה של מתן אפשרות למבקש להציג מסמכים אלו ולהביא לבטלות ההסכם. בסופו של דבר המטרה של הרשות (מס הכנסה) הינה לגבות מס אמת ולא לגבות כספים שאינם מגיעים לרשות. כך, במידה והיה מדובר בהסכם לגבי תשלום והוספת השקעה של סכום מסוים או חוב שנטען שהנישום לא שילם ולאחר הסכם זה היה מתברר שהיה מדובר בטעות והסכום הנ"ל או החוב הנ"ל שולמו והנישום היה ממציא קבלה על תשלום זה, היעלה על הדעת שהרשות- מס הכנסה היתה נאחזת בהסכם וטוענת שיש הסכם שלפיו הנישום לא שילם את החוב ולא מעניין אותה הקבלה שהביא לגבי התשלום? לטעמי, רשות ציבורית החייבת בחובת הגינות מוגברת כלפי האזרח ברגע שנוכחת בזמן אמת קצר ביותר שבידי הנישום, כפי שטען בפגישה בע"פ, יש מסמכים המצביעים לטענתו על צדקת טענתו שאין לכלול סכום מסויים בהסכם לא צריכה להאחז בהסכם אלא לפתוח נושא זה מחדש ולפעול מקצועית תוך חיוב במס אמת במידה ומגיע. יש להדגיש שאינני מכריע בשאלה האם המסמך שהמציא המבקש יש בו כדי להקטין את חבותו במס אם לאו ואינני קובע שעל המשיב לקבלו בצורה מלאה או חלקית ולהקטין את ההון ואת המס בהתאם. כמו כן, אינני סבור שיש להפחית אוטומטית את הסכום הנ"ל מהסכום שנקבע בהסכם שעל המבקש לשלם, שכן אני מקבל את גירסת מר מיכאלי שמדובר בהסכם גלובאלי שבו ויתרו למשיב על סכומים נכבדים ושאין בהכרח יחס ישר בין הורדת סכום מסויים (גם אם תתקבל טענת המבקש לגבי התשלום הספציפי) להורדת הסכום שנקבע בהסכם כתוספת להון וסכום המס. יחד עם זאת דווקא עמדת המשיב, היא הנותנת שלא ייגרם כל נזק למשיב מפתיחת התיק מחדש שכן לפי גירסת המשיב הוא ויתר למבקש על סכומים נוספים שלא היה להם הסבר ולמרות שהיה צריך להעמיד את תוספת ההון על 383,000 ₪ הגיע לפשרה בהסכם, שכן מרגע שהעניין ייפתח מחדש , אין למבקש כל ערובה לכך שהסכום שייקבע בתוספת ההון לא יהיה גבוה יותר ממה שנקבע בהסכם. דהיינו, המבקש לוקח על עצמו סיכון בעניין זה אך לטעמי יש לאפשר לו זאת כשפתיחת הנושא מחדש לא תגרום נזק למשיב שיפעל לפי שיקול דעתו המקצועי בהתחשב במסמך הנוסף שהמבקש המציא לו. ניתן לראות במקרה זה את חוסר ההדדיות בזכות החזרה וביטול ההסכם מכך שבהסכם נאמר שלפקיד השומה זכות לבטל את ההסכם תוך 90 יום מיום חתימת הנישום ובא כוחו ללא כל סייג או הגבלה או נימוק מצידם וזוהי זכות חד צדדית העומדת מול ניסיון לכבול את הנישום להסכם זה מרגע חתימתו גם אם חתם בטעות בהנחה שהוא יוכל לצרף מסמכים, שאכן מצא בביתו וביקש לצרף באותו היום. על הרשות בפעילותה בתחום המשפט האזרחי ישנה דרישת הגינות ודרישת תום לב מחמירה יותר אף מהחובה הנדרשת מן הפרט וזאת בין שהרשות פועלת בתחום האזרחי ובין שפועלת בתחום המשפט הציבורי (ראה ע"א 5042/96 כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, פד"י נג (1) (743,761) רע"א 6078/98 שדמון נ' מדינת ישראל פד"י נד (1) (519, 526-527, בג"צ 764/97 קונטרם בע"מ נ' שר האוצר אגף המכס ומע"מ ואחרים פד"י נב(1) 289-להלן: "פ"ד קונטרם"). ביסוד החלת חובת ההגינות על השלטון כלפי הפרט מונחת גישה כי השלטון הוא הנאמן של הציבור, כשמדובר בחובת הגינות הנובעת מהתפיסה שהרשות השלטונית אינה פועלת עבור עצמה אלא עבור הציבור כנאמן של הציבור החב לציבור חובת הגינות לקידום טובת הכלל תוך קביעת כללי התנהגות של "ידידים" (הנשיא ברק בפ"ד קונטרם בע"מ 345-347 ). כשם שההלכה מכירה באפשרות הרשות לשנות את החלטתה עקב טעות בשקו"ד ותיקון החלטותיה כאינטרס ציבורי לפעול לטובת הכלל במקרה של שינוי נסיבות , או בהשתחררות רשות מהסכם בשל צרכי הציבור חיוניים, כך לטעמי יש לאפשר לעיתים רחוקות לאזרח לבטל הסכם שנעשה בטעות בהנחה שיוכל להמציא מסמכים נוספים וזאת לאחר מציאת אותם מסמכים, כשהדבר נעשה באופן מידי בו ביום ולא גורם כל נזק לרשות שבסופו של דבר מטרתה הינה גביית מס אמת מהנישומים. הן הרשות והן האזרח חבים חובת הגינות זו כלפי זו. מול העיקרון של קיום חוזים קיימת חובת הרשות השלטונית למלא את תפקידה ולהגשים את האינטרסים והערכים שעליהם הופקדה כדין, כשמרכיב ראשון באינטרס ציבורי הוא אמינות השלטון ותחושה שהמטרה לא מקדשת את כל האמצעים וכן אינטרס הציפייה וההסתמכות של הפרט שעימו התקשר השלטון בחוזה( בג"צ 5319/97 קוגן ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי והאח' פד"י נא (5) 78,67-84. במקרה דנן, האינטרס הציבורי של אמינות השלטון, תחושה שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים ואינטרס הציפייה וההסתמכות של הפרט שהתקשר בהסכם מטים לטעמי את כף לקבלת התובענה בנסיבות המיוחדות של תובענה זו. על הרשות להפעיל בקבלת החלטות שקו"ד סביר ומקצועי ללא שיקולים זרים ולפעול בהגינות עבור הציבור. אני סבור שבמקרה דנן לא הפעילה הרשות שקו"ד סביר בסרבה לקבל את המסמכים שהומצאו לה ע"י הנישום באותו יום לאחר שהיה ויכוח על נושא התשלום והמבקש טען שמי ששילם את הסכום שבמחלוקת זה בנו. הרשות היתה יכולה לקבל את המסמכים ולהחליט שהיא לא משנה את החלטתה או לשנות את החלטתה או לפתוח מחדש את ההסכם ולבטלו אך הבחירה של הרשות בעמידה על קיום ההסכם בטענה שהמבקש "איחר את הרכבת" ויצאו כבר שומות היא לטעמי הפעלת שקו"ד לא סביר ולא הגון במקרה דנן. יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין הרשות לאזרח הלחוץ המגיע למס הכנסה המתאפיינים גם בהסכם בזכות החד צדדית של הרשות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא תוך 90 יום מביאים לכך שיש צורך להתערב במקרה זה ולהגיע למצב מאוזן יותר שבו יתאפשר למבקש במקרה דנן לבטל את ההסכם. יש להדגיש שלא מדובר בזכות ביטול כללית לכל נישום אלא בהפעלת שקו"ד ספציפי של הרשות במקרה הספציפי שבמקרה דנן הופעל לטעמי באופן לא סביר ואין בפס"ד זה כדי לקבוע מסמרות לגבי צירוף מסמכים וזכות ביטול הסכם ע"י נישום. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי הסכם הפשרה שנחתם בין המבקש למשיב ביום 1/8/00 בטל וכן השומות שהוצאו על סמך הסכם זה לפי סעיף 152 (1) לפקודת מס הכנסה לשנות המס 1995, 1996, 1998 בטלות. אין הדבר מונע כמובן מהמשיב להוציא למבקש שומות מס חדשות לגבי השנים הנ"ל. בהתחשב במעורבות המבקש ורו"ח פשין וחלקם בטעות בהגעה להסכם אינני מחייב את המשיב בתשלום הוצאות משפט למבקש. ביטול הסכם פשרהחוזהמיסיםביטול חוזהמס הכנסההסכם פשרהפשרה