פסק דין א. מהות הערר זו עתירה לכך שביהמ"ש יקבע כי החלטתה של וועדת הערר מיום 24.2.02 בטלה, וכי סיווגה של המערערת, לצרכי חיוב בארנונה כללית, הוא בהתאם לסיווג החל על מוסדות חינוך והשכלה שבפיקוח משרד החינוך על-פי סעיף 3.4.25 לצו המיסים לשנת 2000. ב. עובדות רלבנטיות המערערת הנה עמותה רשומה הפועלת ללא כוונת רווח (מלכ"ר). היא מפעילה ומנהלת בית-ספר לאמנות בשם "קמרה אובסקורה בית ספר לאמנות" (להלן: "ביה"ס"). בית הספר הנו בית-ספר על תיכוני לאמנות המוכר ככזה ע"י משרדי הממשלה הנוגעים בעניינו. בית הספר חויב בתשלום ארנונה כללית לפי תעריף של מוסדות חינוך והשכלה משנת 1988 ועד לתאריך 1/9/99. (ר' נספח ד') החל מתאריך זה שונה החיוב והותאם לתעריף שחל על בית-ספר פרטי. ביום 24.2.02 ניתנה ע"י ועדת הערר החלטה שדוחה את מרבית טענות המערער (פרט לטענה אחת, שנתקבלה, בדבר חיוב רטרואקטיבי). הערר בסופו של דבר נסוב סביב חיוב המערער בגין בית-הספר בארנונה בסיווג "מוסדות חינוך והשכלה בפיקוח משרד החינוך". גדר המחלוקת הבסיסית בין הצדדים היא, האם בית-הספר יכול להיכנס להגדרת "מוסד חינוך והשכלה". השגה שהוגשה, - נדחתה ומכאן הערר. מר אריה המר, מנהל ביה"ס העיד בפני ועדת הערר. העובדות שתוארו מפיו וכן המוצגים שהוצגו על-ידו לא היו שנויים במחלוקת. אין גם מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כך הם הודיעו לביהמ"ש בדיון שהתקיים ביום 2.6.02. הצדדים הביעו רצונם לסכם עפ"י מלוא חומר הראיות שבתיק. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות: - האם בית הספר הינו "מוסד חינוך והשכלה" כנדרש בסעיף 3.4.25 לצו המיסים 2000. - האם קיים איחור בתשובת המשיב להשגה, ומשמעות הדבר. - מהי סמכות ועדת הערר. ד. האם בית-הספר הינו "מוסד חינוך והשכלה" מאחר ותשובה לשאלה זו עשויה לפתור את המחלוקת ולייתר את שאר הפלוגתאות, נחל בה. השאלה המרכזית העומדת במחלוקת בפני בית-המשפט זה היא האם בית-ספר לאמנות "קמרה אובסקורה בית ספר לאמנות" הינו מוסד חינוך והשכלה. (1) הפסיקה הפסיקה אינה עקבית לענין הבדל, אם ישנו בין חינוך להשכלה. בה"פ 255/97 המכללה לביטוח נ' הממונה על המחוז עלתה השאלה. בית-המשפט מפי השופט ד"ר ג' קלינג קבע, כי הבחנה הזו שבין הקניית השכלה לבין חינוך אינה רלוונטית ולא קיימת. כשהוא ער לפסיקה האחרת בנושא שניתנה (ר' להלן) אזי לעמדתו בנושא הארנונה יש להיזקק לנוסח האנגלי (סימן 82 לדבר המלך במועצתו 1949-1922) ולמשמעות המילים: educational institution. בהסתמך על מילונים שונים (שם עמ. 7) הוא מגיע למסקנה שרכישת השכלה הינה בגדר חינוך. הדיון אצל השופט קלינג התנהל עפ"י פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פטור) 1938, ולענין אותה פקודה, אכן יש מקום לפנות לנוסחה האנגלי ולמשמעות שדוברי השפה האנגלית נותנים למינוח של השכלה. לעניננו המדובר בצו ארנונה "ישראלי" משנות האלפיים, שהדרך הנכונה לפרשנותו היא לבדוק איך "תנאי הארץ ותושביה" מתיחסים למושגים השונים. לכן לענין זה נראה לי שפסה"ד אינו ישים, ועלינו לפנות להגדרות ישראליות. לעומת זאת, בה"פ 388/94 מכללת ארן למדעי העבודה, החברה והרוח נ' עירית תל-אביב יפו. קבע הנשיא א' גורן בנושא כי: " בעוד שמוסד חינוך הוא מוסד שיטתי בו קיימות מסגרות קבועות עם תוכנית לימודים שנתית הנקבעת מראש, כשבתום שנת הלימודים זכאי התלמיד לתעודה מטעם המוסד, הרי שבמקרה הנדון, הפעילות העיקרית המקויימת על-ידי המבקשת הינה שונה במהותה ואין למבקשת תלמידים במסלול שנתי קבוע, כי אם תלמידים שברובם שייכים למוסדות חינוך אחרים, הבאים לקורסים בודדים בהתאם לבחירתם....". צא ואמור - יש הבדל בין השכלה וחינוך. בע"ש 2008/96 עתיד הכשרות מקצועיות בע"מ נ' מנהל הארנונה; וב-ע"ש 2764/96 מנחם כהן נ' מנהל הארנונה בת"א (לא פורסמו - צורפו נספחים ה' ו-ד') קבע השופט א' הומינר ז"ל שקיימת הבחנה מהותית ויסודית בין "חינוך" לבין "השכלה" והם אינם מונח אחד. "חינוך" - משמעו הקניית ערכים וטיפוח האישיות מבחינת ערכי היסוד של האדם או התלמיד. "השכלה" - משמעה הקניית ידע,- ותו לא. לטענת המשיב יסודות "חינוך ו"השכלה" בסעיף 3.4.25 לצו הארנונה הינם יסודות מצטברים. מכיון שהמערערת לא עמדה בהם, היא אינה "מוסד חינוך והשכלה", כנדרש עפ"י הסיווג לסוג זה בצו הארנונה. (2) ההגדרות מילון ספיר (בעריכת איתן אבניאון, בהוצאת הד ארצי הוצאה לאור, תשנ"ח 1997) מגדיר השכלה במספר אופנים: "השכלה: כלל הידיעות של אדם. תבונה, שכל, חכמה. הקניית ידיעות. חינוך: הקניית ערכים, הרגלים וידיעות לעיצוב אופיו של אדם. מערכת רשמית של מוסדות חינוך". לכאורה יש נקודה חופפת בין ההגדרות, אך יחד עם זאת יש בהן שוני. חינוך הינו תהליך תקשורתי אנושי שיטתי לפיתוח אישיות האדם לעיצוב דרכי-התנהגותו למען השגת תכליות חברתיות במסגרת המדינה. החינוך הוא תהליך כלומר אין הוא פעולה חד-פעמית אלא יש בו התפתחות מודרגת ופעולות מבוצעות בו עפ"י סדר נתון. זה תהליך שיטתי מתוכנן, מאורגן וארוך טווח. השיטתיות באה לידי ביטוי באמצעות לימוד, אימון, שינון הקניית הרגלים וכד'. החינוך תורם לגיבוש אופיו של האדם, לפיתוח כישוריו הרוחניים והגופניים, להעמקת תפיסתו, להרחבת כושר ההפשטה שלו, לעדכון הידע שלו, להעשרת השכלתו, להבנת הסובב אותו, ליצירת מגעיו עם סביבתו ולפיתוח חוש הביקורת שלו. הוא מיועד להשיג תכליות חברתיות. הוא צורך חיוני להבטחת קיומם ותפקודם של החברה ושל היחידם המרכיבים אותה. מערכת החינוך מסייעת ליחיד להכיר את הסדר המדיני והחברתי שבו הוא משולב ואת המוסדות והאישים המרכזיים בו. מערכת החינוך נועדה אף כדי לסייע לפרט למצוא את מקומו בסדר זה, ולהשתלב בו. אחד משלבי החינוך הוא ללא ספק הקניית השכלה בסיסית. כמובן שיש רמות ושלבים רבים בהקניית השכלה, וכל אדם עפ"י יכולתו יגיע לרמה ההשכלתית אליה הוא שואף ואליה הוא מתעתד להגיע. אף הפילוסופים הגדולים התייחסו לחשיבות ההבחנה שבין חינוך להשכלה (כפי שבא לידי ביטוי בספר- "הפילוסופים הגדולים מבוא לפילוסופיה מערבית" מאת בריאן מגי הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 1997 עמ. 18 ו- 19): סוקרטס אומר שהחכם יודע שאינו יודע ברגע שהוא מודע למגבלותיו. השכלה מאוד חשובה (כתכונה) אך החינוך הוא ההכרה הגבולית; ולדעתו: "כל מעשה רע שאני עושה נעשה מתוך בורות" ההשכלה מעולם לא היתה שלמה, החינוך עדיף על ההשכלה, כי זהו הרצון להשכלה שאיננו ממומש, שכל הגורם המוגבל, הזמן מוגבל, ויכולותיו מוגבלות, ובנקודה זו מתגלה ההבדל. החינוך הוא בעצם כמה האדם רוצה ללמוד ולרכוש ידע והשכלה. "הדבר החשוב הוא החיפוש ותהליך החקירה, אך התהליך צריך להיות מלווה בהבנה דרוכה לאן הגענו ומאין". בחינת הגדרת חינוך במילון אבן-שושן החדש (1993) מראה כי חינוך משמעו: "הקניית הרגלים, דרכי חשיבה והתנהגות, פיתוח המידות, האופי והכישורים הרוחניים של החניכים בהתאם למטרה אידיאלית מסוימת." השכלה מוגדרת באותו מילון כ- "ידיעות כלליות שאדם קונה בלימודיו" ללא ספק, ההגדרות שונות במהותן, ואך טבעי הדבר כי ישתלבו השניים בדרכם. מה שניתן ללמוד הן מהפסיקה והן מההגדרות המילוניות הוא, שמדובר בשני מונחים שונים: לא כל מוסד שמקנה ידע הינו מוסד מחנך; אם כי ניתן לאמר שכל מוסד מחנך מקנה ידע, ברמה כזאת או אחרת. (3) דיון אכן לא כל מוסד להשכלה, הינו מוסד "מחנך"; למשל בהתייחסנו לביה"ס השונים ללימוד לקראת מבחן פסיכומטרי; בהם יש מס' מוגדר של פגישות לפני מועד הבחינה. בתי-ספר מסוג זה לרוב אינם מחנכים הם מלמדים טכניקות להצלחה בבחינה הפסיכומטרית. האם המוסד "קמרה אובסקורה בית-ספר לאומנות" מהווה "מוסד חינוך והשכלה"? על היות ביה"ס מוסד להשכלה נראה שאין חולק. כפי שניתן לראות ידיעון הקורסים שחולק מכיל תקצירי הקורסים לשנים א', ב', ג' , ד' שנלמדים בקמרה אובסקורה, בכל תחומי ההתמחות של בית-הספר. ולעניין החינוך יפים בעיני דבריו של יצחק בן-נר ראש המחלקה לכתיבה ולתסריטאות של ביה"ס: "המחלקה לכתיבה ולתסריטאות של קמרה אובסקורה לא יוצרת כשרונות יש מאין, אבל היא מלווה כשרונות ויכולות יצירה, מכוונת, עוזרת, יועצת, מתריעה, מעודדת, מרחיבה ידע ועניין." (מתוך אהבה, קח-תן קובץ סיפורים)- מצורף ע/5). נשיא ביה"ס מר אדם ברוך אמר: "האמביציה העיקרית הינה ליצור מתח לימודים נכון בין מסורת לקידמה, בין מוסכמות לחידושים, בין אמנים לבעלי-מלאכה. "לבנות" סטודנט המבקש להתערות בחברה האמנותית-מקצועית שסביבו". (מצורף ע/6). כך ללא ספק, ראויה להיות דרכה של חינוך, המשלב בתוכו גם את ההשכלה. לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי ביה"ס לאומניות קמרה אובסקורה יסווג לצרכי חיוב בארנונה כללית, בהתאם לסיווג החל על מוסדות חינוך והשכלה שבפיקוח משרד החינוך על פי סעיף 3.4.25 לצו המיסים לשנת 2000. החלטת וועדת הערער לענין הסיווג מיום 24.2.02 בטלה. לאור החלטתי זו, אין צורך לדון בשאר הפלוגתאות. המשיב ישלם למערערת את הוצאות הערעור בסך 15,000 ₪ + מע"מ. התשלום יישא ריבית והצמדה כדין. ארנונהדיני חינוך