החלטה 1. המבקש הגיש נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר כי בית המשפט יצהיר כי המבקש לא היה המחזיק בחנות מס' 6010 המצויה ברח' לוינסקי 108 בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: "החנות"), וכי המבקש אינו חייב למשיבה תשלומים הנובעים ממיסי ארנונה בקשר לחנות. 2. העירייה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת ב"כ העירייה, היה על המבקש לתקוף את חיובו בתשלום ארנונה בדרך של השגה, מכוח סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976. העירייה טענה כי משחלפו המועדים להגיש השגה, הפך החוב חלוט. 3. אינני מקבלת את הטענה. אכן, ככלל, טענות שניתן להעלותן בהשגה, אין לעוררן בבית המשפט (אף לא כטענת הגנה מפני תביעת העירייה לתשלום ארנונה), אחרת תימצא מסוכלת מטרת החוק לקבוע דרך מסוימת להשיג על החלטות העירייה בנוגע לחיוב בארנונה - ר' ע"א 739/89 מיכקשווילי ואח' נ. עיריית תל אביב יפו, פ"ד מ"ה (3) 769, וגם ע"א 714/68 זיס נ. המועצה המקומית אשדוד, פ"ד כ"ג (2), 623. ואולם, כעולה מפסק הדין מיכקשווילי הנ"ל, חריג לקביעה זו, היא טענה של מחזיק לפיה אינו מחזיק בנכס נשוא דרישת העירייה לתשלום. טענה כזו, אינה נחסמת רק משום שמי שטוען אותה לא הגיש השגה (ר' פסה"ד מיכקשווילי הנ"ל, בעמ' 773). 4. טענה נוספת שהעלתה העירייה היא כי בית משפט זה אינו בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה, וכי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ע"פ הטענה, מכוח ס' 5 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, ידון בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה. אחד העניינים המנויים בתוספת הראשונה הוא "ארנונות - עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד..." העתירה דנן, ענינה בהחלטת העירייה לדרוש תשלומי ארנונה מהמבקש, בדרישת התשלום נספח ג' להמרצת הפתיחה, מכוחה נפתחו הליכי הוצל"פ נגד המבקש, והוטל עיקול על דירתו. 5. ב"כ המבקש, בתגובתו לבקשה למחיקה על הסף, טען כי יש סמכות לבית המשפט, משום שבתובענה הוא אינו מבקש להתמודד עם גובה חיובי הארנונה, או עצם חיובם (עניין שהוא מודה שהוא בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים), אלא "המדובר בתובענה עצמאית ונפרדת, הגם שיש לה קשר הדוק לארנונה". 6. ואולם, עיון בהמרצת הפתיחה עצמה, מעלה כי בתובענה המבקש אכן מבקש להתמודד עם "עצם החיוב" בארנונה - והוא מבקש כי בית המשפט יצהיר כי "המבקש איננו חייב למשיבה תשלומים הנובעים ממיסי הארנונה בקשר לחנות". עולה אם כן כי המבקש חולק על עצם חיובו לשלם ארנונה. 7. לכן, ולאור כל האמור לעיל, אין לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בתובענה שהגיש המבקש, ולאור ס' 5 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, הסמכות העניינית לדון בתובענה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לכן, הדיון מועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המרצת פתיחהארנונה