פסק דין המערער, העוסק בתיקון שנאים, ערער על החלטת המשיב לפסול את ספריו לשנת המס 2001 לפי סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א -1 961 (להלן- הפקודה). הצדדים בערעור זה הגיעו להסדר דיוני בדבר עובדות מוסכמות בחלקן ותיחום הפלוגתאות כדלקמן: 1. ביום 10 ביולי 2001 בשעה 10:45 בבוקר ערך המשיב ביקורת ניהול ספרים בעסקו של המערער (להלן- הביקורת). 2. במהלך הביקורת נמצא אי רישום תקבולים בסך כולל של 18,307 ₪ כדלהלן: א. א. נמצא שיק ע"ס 1,797 ₪ , שמועד פרעונו 15.7.01 (להלן- השיק). ב. ב. נמצא העתק פקסימילה שנתקבל ביום 2.7.01 בשעה 00:33, מאת חברת אשר פויכטוונגר בע"מ , בו נאמר כי חשבון הבנק של המערער יזוכה ביום 3.7.01 בסך של 16,510 ₪ (להלן- ההודעה). התשלום הנ"ל התבצע באמצעות העברה בנקאית. ג. ג. לגבי הסכום הנ"ל לא נמצא רישום בחשבוניות ו/או בקבלות. 3. 3. בין התאריכים 1.7.01 עד 8.7.01 שהה המערער בחופשה והעסק היה סגור. 4. 4. ביום 9.7.01 חזר העסק לספק שרותים. הפקידה שהעוסקה על ידי המערער, בין היתר בביצוע רישומים בעסק, לא שבה מהחופשה ונעדרה מהעבודה ביום ביצוע הביקורת. 5. 5. ביום 9.7.01 בשעה 17:30 אחר הצהרים סר המערער בעצמו להוציא את הדואר מתיבת הדואר של העסק. הדואר הכיל בין היתר מעטפה שהכילה את השיק. 6. 6. בבוקר יום 10.7.01 הניח המערער את הדואר, לרבות המעטפה עם השיק, על שולחנה של הפקידה לטיפולה. 7. 7. בשעה 10:45 בבוקר יום ה 10.7.01 הגיעו המבקרים מטעם המשיב. 8. 8. התקבולים נתקבלו מלקוחות קבועים של המערער, המקבלים שירותים באופן שוטף. מדובר בחברות גדולות ומכובדות בענף החשמל, "אשר פויכטונגר בע"מ" ו "ערמוש חברה לעבודות חשמל בע"מ". תמורת השירותים המסופקים על ידי המערער מקבל המערער תשלומים שוטפים כמעט מדי חודש. 9. 9. ביום 12.7.01 נשלחה אל המערער הודעה מאת המשיב שעניינה ליקויים בניהול פנקסי חשבונות, ובה הודעת המשיב על כוונתו לפסול את ספרי המערער בגין אי רישום התקבולים שנתגלו בביקורת. המערער הוזמן במכתב הנ"ל להגיש בקשה מנומקת בכתב לאי פסילת ספריו. ביום 27.7.01 שלח המערער מכתב למשיב בתגובה להודעת המשיב. ביום 3.9.01 נערך למערער שימוע במשרדי המשיב בעקבות כוונת המשיב לפסול את ספרי המערער. ביום 3.9.01, ולאחר השימוע, החליט המשיב לאשר את פסילת ספרי המערער. 10. 10. בנוגע לתשלומים נשוא הודעת הפסילה מעשה רישום מוקדם של תעודות משלוח, כפי שגם נרשם על ידיד חולית הביקורת של המשיב. 11. 11. לגבי העבודות שבגינן שולמו התשלומים נשוא הודעת הפסילה, נעשו הזמנות. 12. 12. המערער מנהל את חשבונות העסק בשיטה החד-צידית. 13. 13. המערער מעולם לא הואשם באי רישום תקבול. עוד הוסכם כי הפלוגתאות המשפטיות הינן כדלקמן: 1. האם במקרה נשוא הערעור מדובר באי רישום תקבול כמשמעותו בסעיף 145ב לפקודה? 2. גם אם מדובר בעניין נשוא הערעור באי רישום תקבול כמשמעותו בסעיף 145ב הנ"ל, האם מדובר בסטייה טכנית בלבד או בסטיה מהותית? 3. האם המשיב הפעיל שקול דעת סביר בפסילת ספריו של המערער בגין אי רישום התקבולים? הצדדים גידרו את גדר המחלוקת העובדתית כדלקמן: 14. 1. האם המערער הגיע לעסק ביום 8.7.01 עם שובו מהחופשה וראה את ההודעה מיום 2.7.01 מאת חברת אשר פויכטונגר בע"מ בעניין זיכוי חשבון הבנק שלו בסך של 16,510 ₪ ביום 3.7.01? 15. 2. האם ביום 9.7.01 בשעה 17:30 אחר הצהרים, כאשר הוציא המערער את הדואר מתיבת הדואר של העסק, הוא פתח את המעטפה שהכילה את השיק, אם לאו? בעניין העובדות השנויות במחלוקת העיד המערער ביום 16.11.03. אביא את עיקרי דבריו: " שבוע לפני כן המפעל היה סגור. חזרנו לעבודה מחופשה ב9.7. ..ב9 לחודש למעשה נערמו כל נושא הניירת אצל הפקידה והיא לא הופיעה. ביום ב' בערב ניגשתי לדואר והוצאתי את כל הדואר, כולל המכתב המדובר והערמתי על הערימה שהייתה אצל הפקידה, ביום שלישי בבוקר. ביום הזה נערכה הבדיקה, עד השעה 9:00 לא יכולתי לדעת אם הפקידה תבוא או לא. ב 9:00 התברר שהיא לא תגיע. סמוך מאד לביקורת לקחתי את כל הערימה מהפקידה והתחלתי לטפל בדואר. התחלתי למיין את הניירת והופיעו בדלת אנשי מס הכנסה. מסרתי להם את הספרים לבדיקה ותוך כדי הבדיקה המשכתי במיון החומר שלי. אז מצאתי שני דברים 1. הפקס מיום 2.7 ותוך כדי כך גם את המכתב שהבאתי יום לפני כן עם השיק בפנים. פתחתי את המעטפה לעיני המבקרים והודעתי שיש שני תקבולים שלא נרשמו ואני מיד רושם אותם. ביקשו ממני לא לרשום ולמסור להם את הניירות. כך התחיל הסיפור...כל הדואר שלי כל המען למכתבים זה בת.ד. ברמת גן. כל ערב אני לוקח את הדואר ומביא בבוקר למשרד. כשבאתי בבוקר שמתי את הדואר על אותה ערימה שהייתה בטיפול הפקידה וידעתי שהיא לא מגיעה אלא רק לאחר שעה 9:00. קצת אחר כך הגיעו שני המבקרים...הגעתי לשני הניירות האלה והפניתי את שתומת ליבם. אני הוצאתי את זה מתוך הערימה.." לשאלת ב"כ המשיב "אתה נוהג להשאיר דואר שמגיע סגור, גם אם מגיע אליך שיק במעטפה?" השיב העד "אני לא פותח מעטפות זאת עושה הפקידה" ובהמשך " לא החזקתי בשיק אלא במעטפה. הוצאתי אותו מהדואר ברמת יצחק. אני מתייחס לאותו שיק שמסרתי להם. את השיק קבלתי בדואר רשום אבל לא פתחתי אותו, לא ידעתי שיש שם שיק..." המשיב לא העיד איש מטעמו. סעיף 145ב(א)(1) לפקודה קובע: "נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספר פדיון יומי או תעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות הנציב מכוח סעיף 130, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על פי אותן הוראות, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום;..." בע"א 789/80 פקיד שומה רחובות נ צבי שקד ואח' פד"א י"ב עמ 78,נקבע: "כעקרון, על הנישום לקבוע לעצמו סדרי ניהול עסק, אשר יאפשרו לו קיומן של ההוראות השונות בדבר רישום תקבולים. בקביעתם של סדרים אלה, עליו לקחת בחשבון את טיבו של העסק, ואת האילוצים בהם הוא עשוי להמצא, תוך שעליו לקבוע סדרים שכאלה שיאפשרו לו למלא אחר הוראות החוק חרף האילוצים השונים. אי קיום ההוראות הנובע משגרתו של העסק, על המיוחד שבו, אינן יכולות להוות "סיבה סבירה". כך למשל, לחץ עבודה, אינו "סיבה סבירה" לאי רישום תקבולים, שכן על הנישום לקבוע מראש סידורים מתאימים אשר יאפשרו קיומן של הוראות החוק..." גרסתו העובדתית של המערער לא נסתרה. ברגע ששנוכח לדעת כי הפקידה המטפלת ברגיל בדואר וברישום תקבולים, לא תגיע, אסף אליו את כל דברי הדואר לרבות הודעות הפקסימיליה שהגיעו במהלך החופשה, כשהעסק היה סגור. בסמוך לאחר מכן, כשהחל במלאכת פתיחת הדואר והמיון, התייצבו מבקרי המשיב. המערער לא ידע כי בין המעטפות מצויה המחאה והודעה בדבר העברה בנקאית. המערער נשא בנטל לשכנעני כי לא פתח את המעטפה אשר בה היה חבוי השיק שעה שאסף את הדואר ברמת גן יום קודם לכן. לא הוכח כי למערער מנגנון לקוי של רישום תקבולים. הוא פעל כיאות שעה שהבין כי הפקידה לא תגיע, לקח אליו את הטעון טיפול. שעה שנודע לו דבר התקבולים הודיע מיד למבקרים כי אילו נתגלו עתה וכי עליו לרשום אותם. המערער נקט בפעולות סבירות שבעל עסק סביר היה צריך לנקוט כדי לוודא כי תקבולים נרשמים או כי מתנהלת מערכת סבירה של רישום תקבולים המגיעים בדואר, מכול מקום לא הוכח כי ישנו כשל מהותי במערכת זו פרט למקרה נשוא הביקורת אשר היא למעשה קטעה את הליך רישום התקבולים. ברגע שנודע למערער דבר קבלתם של התקבולים, פנה לבצע הרישום. בכך יצא הוא ידי חובתו. קטיעת הרישום בשל נוכחות המבקרים מטעם המשיב אינה סיבה לפסילת ספריו. העובדה כי התקבולים היו 'חבויים' במעטפה סגורה ובהודעת פקסימיליה , מבלי שהיה מודע לקיומם, שעה שלא הוכח כי המערער ידע כי בידיו תקבולים או כי היה עליו לדעת, די בה להוות "סיבה מיוחדת" בנסיבות המיוחדות הללו. שוכנעתי כי המערער פעל במסגרת מערכת סבירה בנסיבות עיסקו ונסיבות המקרה לקיים את הוראות סעיף 145 ב הנ"ל. אני מקבל את ערעורו של המערער וקובע כי לא היה מקום לפסול את ספריו של המערער משום אי רישום תקבול, כפי שקבע המשיב. המשיב ישא בהוצאות המערער בקשר עם ערעור זה לרבות שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. עבירות מסמיסים