ערעור מע''מ על שומת מס לחשבוניות

פסק דין א. ההליך והשומה. זהו ערעור מע"מ על שומת מס תשומות המתיחס כיום (לאחר תיקון בסיכומי המשיב של הנאמר במסמכים קודמים של המשיב) לחשבוניות 4-75350/P ע"ס 64,600 ש"ח; חשבונית 409210 /P ע"ס 48,450 ש"ח; חשבונית 475345 /P ע"ס 57,499 וחשבונית 429895 /P ע"ס 106,570 ש"ח (הסכומים המופיעים כאן הם סכומי המע"מ ולא סכומי החשבוניות). לצערי, גרם המשיב לבלבול מיותר בשומות שהוציא לגבי מספרי החשבוניות שבמחלוקת, בלבול שנמשך גם בכתב התשובה, בתצהיר מטעם המשיב ותוקן רק בסיכומי המשיב. הבלבול אצל המשיב תרם גם לבלבול בטיעוני המערער ולבזבוז זמנם של כל הצדדים לרבות בית-המשפט. המערערת עוסקת בענף מחזור גרוטאות ורוכשת גרוטאות מספקים מהרשות האוטונומיה. המשיב הוציא שלוש שומות כדלקמן: 1. שומת תשומות מיום 2.7.00 על סך 212,514 ש"ח אשר כללה 3 חשבוניות: חשבונית מס 209210 / P ע"ש 48,450 ש"ח. חשבונית 475345 /P ע"ס 57,499 ש"ח. חשבונית 429895 /P ע"ס 106,570 ש"ח. תקופת החיוב בשומה זו היתה מ- 5/99 עד 12/99. 2. שומת תשומות מיום 30/7/00 ע"ס 106,570 ש"ח בגין חשבונית 429895 /P. תקופת חיוב 6/99. 3. שומת תשומות מיום 30/7/00 ע"ס 75,480 ש"ח אשר כללה 2 חשבוניות: חשבונית 475344 /P ע"ס 10,880 ש"ח. חשבונית 475350 /P ע"ס 64,600 ש"ח. במהלך הדיון בהשגה התברר כי נפלו שתי טעויות בשומות הנ"ל: המערערת חויבה בגין ניכוי חשבונית מס התחשבנות 429895 /P פעמיים - פעם אחת במסגרת השומה מיום 2.7.00, ופעם נוספת בשומה מיום 30.7.00. אי לכך, השומה מיום 30.7.00 בגין חשבונית 429895 /P ע"ס 106,570 ש"ח בוטלה בהשגה. בשומה מיום 30.7.00, המערערת חויבה בגין חשבונית 475344 /P ע"ס 10,880 ש"ח. בהשגה התברר כי חשבונית זו הוצאה לחברת אחות של המערערת, חברת חוסאם מגדוב בע"מ, ולא למערערת עצמה ואי לכך אותו חיוב בשומה אשר התיחס לחשבונית זו בוטל ונותר חיוב בגין חשבונית 475350 /P ע"ס 64,600 ש"ח בלבד. המשיב אינו כופר בכך כי אכן רכשה המערערת סחורה בסכומים הנקובים בחשבוניות, אלא שהוא חולק על זהות הצדדים לעיסקה כפי שהיא עולה מהחשבוניות האמורות. כאן המקום לציין, שבתורף של חשבונית 429895 מופיעים השמות של הדיד חורדה וסדיקה חורדה, ואילו ביתר החשבוניות שם העוסק הוא מוחמד ג'אווד יגמור מרמאללה. בתצהירו של מר ירון גולדמן, חוקר בכיר במחלקת החקירות של אגף המכס ומע"מ מוסברת עמדת המשיב (ראה נספח ה1/ - ה5/ לתצהיר המערער) בפירוט כדלקמן: מנהל המערערת חוסאם מג'דוב נחקר ע"י המצהיר ביום 14.9.99. בעת חקירתו, הודה מנהל המערערת כי החשבוניות שמספריהן 429895, 475345 ו- 409210 נמסרו על-ידי אדם בשם עיסאם מרמש (ההודעה צורפה לכתב התשובה, ראה עמ' 2 ש' 1 עד 18), בעוד הן שייכות לאדם בשם מוחמד ג'אווד יגמור כשבנוסף לכך הסחורה נקנתה מאנשים בשם עדאווי ודרדוק. ביום 8.8.99 התקבלה הודעה מאת מר עומר קמאל, שהינו מנהל מס ערך מוסף של הרשות הפלשתינאית, לפיה חשבוניות המס הממוספרות ממספר 475344 עד 475400 נגנבו ממשרדי המע"מ של הרשות הפלשתינית בארם. לפיכך, הן לא הוקצו לעוסק כלשהו ברשות ולכן אינן יכולות היו לשמש במסגרת עיסקאות שבין אנשי רשות לבין עוסקים ישראלים. בהתאם לאמור לעיל המשיב לא הכיר גם בחשבוניות 475350, 475345 (שהיא אחת מהחשבוניות הגנובות). גירסת המערער היא כדלקמן: המערערת עוסקת באיסוף ומכירת גרוטאות לחברת הלום חברה למיחזור בע"מ, מקבוצת מפעלי הפלדה (להלן: "הלום"). המערערת מוכרת את הגרוטאות שהיא רוכשת לחברת הלום בלבד. בשל כך נאלצה המערערת להפסיק פעילותה באמצע שנת 2000 כהמשך ו/או כפועל יוצא של החלטת קבוצת מפעלי קרית פלדה שהקפיאה פעילותה וניתן נגדה צו פירוק זמני בבית משפט המחוזי בחיפה. נכון להיום, נותרה הלום חייבת למערערת סכומים גדולים מאוד, וסיכויי גבייתם נמוכים ביותר. בשל העובדה כי טרם נערך הסדר נושים לקבוצת מפעלי קרית הפלדה, אין בידי המערערת היום להעריך סיכויי גביית החובות, ברור כי לא יהיה בידי הלום לפרוע יותר מאחוזים בודדים, אם בכלל מחובם. המערערת רוכשת את עיקר ורוב הסחורה שלה מקניינים שונים תושבי הגדה המערבית. המערערת מביאה את הסחורה (הגרוטאות) באמצעות משאיות השייכות לה ו/או לקניינים האלה, עד שערי חברת הלום. בכניסה לחצר חב' הלום נשקלות המשאיות ונרשמת כל כמות של גרוטאות אשר נכנסת אצל ו/או במרשמי חב' הלום. המערערת פועלת בתוך השטח של חב' הלום, בתוך שערי מפעלי קרית הפלדה. הכניסה לאתר פעילות המערערת הוא משער הכניסה של מפעלי קרית הפלדה ובאישורם. המערערת רוכשת את הסחורה/הגרוטאות מסוחרים שונים תושבי הגדה המערבית. הרכישות מבוצעות באמצעות סוכנים/מתווכים שמכירים את הסוחרים ו/או אנשים שאוספים את הגרוטאות. בשל המציאות הביטחונית הקשה ומטעמי נוחיות ו/או כדאיות כלכלית, נהוג בענף הגרוטאות כי חברות ישראליות שעוסקות במסחר בגרוטאות ירכשו את הסחורה באמצעות מתווכים ו/או סוכנים שונים. לא תמיד מתווכים אלה מהווים עוסקים מורשים מטעם הרשות. הם לא צריכים להיות עוסקים רשומים. הדבר דומה לכך כי תושב ישראל, פונה לחברה למוצרי חשמל כדי לרכוש ממנה מכשיר חשמלי. האזרח/תושב פונה לסוכן. לא כל האזרחים רוכשים באמצעות סוכנים ממוסדים ויש לחברת החשמל סוכנים רבים מסתובבים בשוק. כאמור, המערערת רוכשת את הסחורות ממקורות שונים ומוכרת אותם אך ורק לחברת הלום. כל כמות של גרוטאות שנכנסת לחצרי חברת הלום, שהם למעשי חצרי המערערת, נשקלת ונרשמת בספרי חב' הלום. מאחר ושנת 1999 היא שנת פעילות ראשונה למערערת, קל לערוך שחזור לכל טון של גרוטאות שנרכש על-ידי המערערת ונמכר להלום ו/או נותר במלאי - שחזור זה מראה כי לא היה טון שנרכש על-ידי המערערת ולא נרשם ו/או שלא ניתן לעקוב אחריו. לפי דו"ח שחזור מלאי (נספח ג' לתצהיר המערער), יתרת הדו"ח שווה ליתרת המלאי הרשום בספרי החברה (247,188 ש"ח שהם למעשה כ- 1,319 טון גרוטאות). המערערת לא הסתפקה בשחזור המלאי אלא גם ערכה התאמה בין הרשום בספריה לרשום בספרי הלום (השוואת כרטיסי שתי החברות). גם שם נמצאה התאמה מלאה כפי שמפורט גם בתצהיר רואה החשבון. רצ"ב כרטיס חב' הלום כפי שרשום בספרי המערערת וכרטיס המערערת כפי שרשום בספרי הלום. לתצהירו צורפו כרטיסים של חברות הלום ושל המערערת (ד'1 - ד'2). המסקנה מכך, כי המערערת פועלת למעשה במעגל סגור, כל כמות של גרוטאות שנכנסת נרשמת וכל כמות שיוצאת נרשמת אף היא. ההתאמות הנ"ל מראות בבירור כי כמות הגרוטאות נשוא הערעור אכן נרכשה ע"י המערערת וכי כמות זו נמכרה אף היא לחברת הלום. אשר לחשבונית 475350 /P אומר המערער, כי מע"מ התשומות בסך 64,000 ש"ח טרם נדרש על ידו. מע"מ התשומות הכלול בה לא שולם למי שמסר אותה מר יגמור אלא הועבר ישירות למע"מ לפי הוראות החוקר ירון גולדמן. הסבר בנדון מצוי בביאור לדו"חות הכספיים ליום 31.12.99 המצורף לתצהיר רוה"ח אליאס. אשר לחשבונית 42985 /P (106,570 ש"ח מע"מ) טוען המערער, כי המשיב קיבל את השגתו בגינה והודיע על ביטול החלטתו. לתצהירו הוא מצרף החלטה בהשגה (נספח ז'). בהחלטה זו מדובר על תקופת חיוב 6/99 - 6/99, אך לא ניתן לקבוע על פי המסמך שצורף לאיזו חשבונית הכוונה. אשר לחשבוניות 409210 /P ו- 475345 /P, הרי הן שייכות למר מחמד גואד יגמור (להלן: "מר יגמור"). מר יגמור הוא סוחר גרוטאות מהגדה. הרכישות שמבצעת המערערת אצלו נעשות באמצעות מתווך ששמו עיסאם מרמוש. לתצהיר צורף כרטיס של יגמור בספרי המערערת לשנת 1999 כדי להראות היקף הסחר עם יגמור. המערערת מתארת את שיטת רכישת הגרוטאות מיגמור. הגרוטאות מובאות מיגמור עד למחסומי הצבא. המשאיות של יגמור לא יכולות לעבור לישראל. הגרוטאות מובאות ב"אמבטיות". ה"אמבטיות" שייכות לחב' הלום. המשאיות של המערערת מעמיסות מהמחסום את האמבטיות מלאות (ע"י החלפת ארגזים) ומביאות את הגרוטאות עד שערי הלום. במקום הארגזים הריקים משאירים ארגזים אחרים, כדי שבהם יועמדו גרוטאות אחרות. יגמור מעסיק את המתווך, עיסא מרמש, זה בא למשרדי המערערת מביא את החשבוניות של יגמור ומקבל את התמורה בעדה, רק בשיקים ע"ש יגמור. העיסקה הינה בין המערערת לבין יגמור, כמובן באמצעות המתווך. מנהל המערערת מבקש להסביר את אשר נכתב בהודעותיו והמהווה את הבסיס לשומה. ואלה דבריו: "בחקירתי טענתי כי בענף שלנו ישנם כמה מתווכים, מתווכים אלה מחברים בין העוסקים הישראליים בענף הגרוטאות לבין הסוחרים תושבי הגדה. ישנם מקרים שבהם המתווך עובד כשכיר ומקרים אחרים עובד המתווך כעצמאי לכל דבר מול הקניין הישראלי. מאז שחוקק החוק שמחייב את הסוחרים תושבי השטחים בחשבונית מקסה. התחלנו להקפיד על המצאת חשבונית כזו לשם ניכוי המע"מ בגינה. במקרה עסקינן מהות ההתקשרות בין יגמור לסוחרים והמתווכים האחרים לא צריכים להשפיע עלי וגם לא מעניינת אותי. המערערת רכשה סחורה והסחורה התקבלה. מקור הסחורה הוא הסוחר העסקה שעשית כללה את הסוחר המתווך והמערערת. על הסוחר והמתווך להמציא חשבונית כדין כדי שאוכל לדרוש את המע"מ בגינה. מי משניהם ימציא את החשבונית, פחות מעניין, שכן הדבר תלוי בהתחשבנות שבין המתווך לסוחר וזה לא ענייני. בכל מקרה, בעד כל חשבונית שילמתי את התמורה בהמחאות שנרשמו ע"ש בעל החשבונית. הדברים נראים בבירור בכרטיס ההנה"ח של המערערת (של יגמור אצל המערערת)". להבנת הדברים יוער רק, כי "חשבונית המקסה", פירושה חשבונית שהוצאה ברש"פ (חשבונית P). ב. דיון ומסקנות. 1. אשר לטענה כי חשבונית 475350 /P (64,600 ש"ח מע"מ) טרם נדרשה, היא הועלתה לראשונה בתצהיר של חוסאם מג'דוב ונתמכת בתצהיר של רוה"ח של המערערת מר אלעאזר אליאס, אך בהודעת הערעור לא בא זכרה. למרבית התמיהה גם בסיכומי המערערת טענה זו לא נזכרת ובאופן רגיל הייתי רואה טענה זו ש"נולדה" מאוחר ו"מתה" מוקדם, כטענה לא רצינית וכטענה שנזנחה. עם זאת, נוכח הטעויות שנעשו על-ידי המשיב בכל הנוגע לתיק זה וכדי שמצפוני יהא שקט, אני מחזיר את הדיון לשלב ההשגה ביחס לחשבונית זו ע"מ שניתן יהיה לערוך בירור עובדתי שבו יציג המשיב את טופס 878 שלטענתו כולל את החשבונית הנדונה והמערער יציג את ראיותיו הוא ששילם המע"מ ישירות לתחנת עכו לפי הוראות ירון גולדמן ולאחר דיון תינתן החלטה מחודשת. 2. המערער טוען בתצהירו, כי ההשגה נתקבלה לגבי חשבונית 429895 /P, אך על טענה זו לא חזר בסיכומיו. להיפך - חשבונית זו נזכרת בסיכומי המערערת בסעיף 1 כאחת החשבוניות נשוא הערעור ולכן אין להתיחס לטענה זו. 3. ב"כ המערערת בסיכומיו אומר, כי לתצהירי עדות ראשית של המערערת צורף תצהיר של עיסאם מרמש והוא סומן כנספח א'. בדקתי את תצהירי המערערת ולא מצאתי תצהיר כזה ובמכתב הלוואי שצורף לתצהירים (הוגש ביום 31.12.01 נאמר, כי מצורף תצהיר המערער רוה"ח אליאס), אין מילה וחצי מילה על תצהיר של מרמש (נספח א' הוא הדו"ח לשנת 99 וראה סעיף 4.1 לתצהיר המערער). 4. משהוצגו חשבוניות שעל פניהן נראות תקינות, והמשיב טוען כי אין זהות בין מוציאי החשבוניות לבין הצד עמו נערכה העיסקה, נטל ההוכחה מוטל על שכמי המשיב (ע"א 3758/96 סלע נ. מע"מ מיסים י"ג4/ ה74-). 5. לגבי החשבוניות מס' 475350 ו- 475345 לגביהן הודיעה הרשות שהן גנובות. אין בכך להשפיע על שומת התשומות במקרה זה, שכן מדובר בחשבוניות שאין עליהן כל חלק מודפס, אלא מדובר בטפסים ממולאים בכתב יד. לא הוכח שהטפסים נגנבו שהתורפים שלהם ממולאים ולא הובהרה משמעות "גניבתם" ואם נגנבו כשהם ריקים והגיעו לעוסק מסוים שמילא בהם פרטים נכונים וכאשר אין מחלוקת על עצם העיסקה אלא רק על זהות הצדדים לה, אין בעצם גניבתם הוכחה שהפרטים בכתב יד לגבי זהות העוסק אינם נכונים. לפיכך, אין להתיחס כלל לנתון זה. 6. לעיצומו של דבר, דבריו של המערער בהודעותיו הם ברורים וחד משמעיים. הסחורה שסופקה שייכת לעדאווי ודרדוק ששניהם ספקי גרוטאות גדולים מאד משכם ואיתם הוא "סוגר על המחיר", אבל מאחר ואין הם יכולים להוציא חשבוניות, מביא לו עיסאם מרמש חשבוניות של יגמור. הסבריו של מנהל המערערת בתצהירו, כי מדובר על "מתווך" או "סוכן" של יגמור - אינם לענין, שהרי נטען בהודעות שהרכישות נעשו מעדאווי ודרדוק ולא מיגמור. אם מרמוש היה רק מתווך לא היתה כל בעיה ש"המתווך" יביא חשבוניות של הצד האמיתי לעיסקה (דרדוק ועדאווי) ואם אין לצד השני מעמד של עוסק הרשאי להוציא חשבוניות (והדבר תמוה נוכח דברי מגדוב בהודעותיו שמדובר בספקי גרוטאות גדולים), הרי ממילא אין המערער רשאי לנכות מס תשומות בגין תשלומים שנעשו לספק כזה. 7. המערערת מעלה טענה כי תוקף החשבונית צריך להקבע על ידי הדין הזר, קרי הדין ברשות הפלשתינית ודין זה לא הוכח. אין לקבל טענה זו. אמנם נאמר בסעיף 38(ג) לחוק מע"מ שהחשבונית חייבת להיות מוצאת כדין והכוונה היא לדין המקומי (ראה דברי ההסבר לה"ח 2299 מיום 25.7.94 ע' 604 טור שמאלי פיסקה שלישית), אך החשבונית חייבת לכלול את הפרטים שקיבל המנהל בישראל. הפרטים הנדרשים מופיעים בתקנות מע"מ (קביעת פרטים שיש לכלול בהם מס שהוציא עוסק תושב אזור או תושבי שטחי עזה ויריחו או שהוצאה לו ופרטים שיש לכלול בתעודת משלוח שהוציא) התשנ"ו1996-. סעיף 1(ב) קובע שיש לכלול בחשבונית כזו את "שם העוסק המורשה, המוכר ומספרו הרשום כעוסק לצורך מס ערך מוסף ברשות הפלסטינית". ברור שהפרטים הללו נדרשים כדי לזהות את העוסק האמיתי עמו נערכה העיסקה ובתנאי שעוסק זה אכן רשום ברשות ולא עוסק מדומה שאינו למעשה צד לעיסקה ואם העוסק האמיתי אינו רשום כפי שאומר מנהל המערערת בהודעותיו, הרי הוא אינו משלם מע"מ לרשות וממילא "עקרון ההקבלה" לפיו כל חוליה בשרשרת המס (עד לצרכן הסופי) משלמת מע"מ עיסקאות על עסקאותיה ומנכה את מע"מ התשומות על התשומות ששימשו ביצור - אינו מתקיים. 8. העובדה שהמערערת מוכרת רק לרוכש אחד (מפעלי הפלדה הלום בע"מ) ולכן אינה יכולה להעלים את עסקאותיה אינה לענין, שכן אנו עוסקים בזכותה של המערער לנכות מס תשומות. זכות זו ניתנת רק כאשר (בין היתר) החשבונית מוצאת על ידי צד לעוסק הרשום כעוסק. כך הוא הדין בחשבונית "ישראלית" וכך הוא הדין גם בחשבונית אוטונומיה (מקסה). לפיכך, נדחה הערעור ברובו למעט נושא חשבונית 475350 /P המוחזרת לשלב ההשגה. היה מקום לחייב את המערערת בהוצאות, אך נוכח הטעויות שנעשו על ידי המשיב, אין צו להוצאות. ערעורמיסיםחשבוניתמע"מ (מס ערך מוסף)