עבירות של אי הגשת דוחות

פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דין מיום 20/1/01 של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט א. שאנן) בת"פ 2386/01, לפיו הורשע המערער ב11- עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו1976- (להלן חוק מע"מ). בכתב האישום נטען, כי חברה למתן שירותי קייטרינג (הנאשמת 1, שאינה מערערת לפנינו), לא הגישה במועד 11 דו"חות תקופתיים למע"מ, בתקופה שבין 12/99 ועד 11/00. המערער הואשם בתוקף היותו בעליה ומנהלה הפעיל של החברה הנאשמת, ובהתאם להוראות סעיף 119 לחוק מע"מ. המערער הורשע על פי הודייתו. דינו של המערער נגזר לקנס של 1,000 ₪, וכן חוייב המערער לחתום על התחייבות כספית של 10,000 ₪ להמנע מביצוע עבירות זהות תוך 3 שנים מיום גזר הדין. 2. המערער אינו מכחיש לפנינו, כי הוא ביצע את העבירות, בגינן הואשם והורשע. טוען הוא, כי בנסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות, ניתן ויש לקבל את בקשתו, כי ההרשעה תבוטל, והוא יופנה לשרות המבחן, כדי שיינתן לגביו תסקיר, הכולל תוכנית של"צ עבורו, כך שדינו יהיה לרצות של"צ ללא הרשעה. 3. גם לפני בימ"ש קמא העלה המערער בקשה לגזור עונשו לשל"צ ללא הרשעה. המערער סבור, שנכשל בשכנוע בימ"ש קמא להעתר לבקשתו, כיוון שלא היה מיוצג. בימ"ש קמא כתב בגזר דינו, כי הוא התחשב בהודייתו של המערער (ושל הנאשמת) ובכך שכל המחדלים הוסרו והחובות שולמו עוד לפני הגשת כתב האישום, וזאת על אף מצבו הכלכלי הקשה של המערער. בהקשר לבקשתו של המערער להימנע מהרשעתו, סבר בימ"ש קמא, שאין לפניו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות להמנע מהרשעתו של המערער. המערער טען, כי עלולה להיות להרשעתו תוצאה קשה, שכן מוסד הטכניון, שם הנאשמת מפעילה מזנון, עלול, לפסול הצעתו של המערער במכרז להמשיך ולנהל את מזנון הטכניון. בימ"ש קמא לא קיבל טענה זאת, כנסיבה יוצאת דופן, המצדיקה שלא לפעול על פי הכלל, שיש להרשיע אדם שנמצא אשם בדין, אלא על פי היוצא מהכלל, של המנעות מהרשעה. 4. הסניגור המלומד, בטענו לפנינו בטוב טעם ובמסירות לעניינו של לקוחו, פרש את כל נסיבותיו האישיות של המערער שניתן להעמידן בצד הזכות למערער. כן הביא הסניגור לפנינו אסופה של פסקי דין, המסודרת היטב על מנת להקל על העיון בה, והכוללת הפניה לכ46- פסקי דין, בחלקם הלך ביהמ"ש בדרך, שהמערער מבקש מאיתנו לצעוד בה, גזירת עונש של של"צ או מבחן ללא הרשעה. 5. כך הוצגו לפנינו נסיבותיו האישיות של המערער: המערער הוא בן 36, נשוי ואב ל2- ילדים, שהבכור מביניהם הוא בן 6 שנים. אשתו עולה חדשה מארה"ב, היא עקרת בית. המערער שירת שרות מלא בצה"ל, הוא מיועד לעבור קורס במסגרת השב"כ. אין לו כל עבר פלילי מכל סוג שהוא. הוצגו לפנינו מכתבים המשבחים את שירותי הקייטרינג, שהמערער נתן באירועים שונים של הטכניון. בגין התמוטטות עסקו עקב המצב הכלכלי הקשה במשק ועקב שביתת הסטודנטים, לא היה המערער מסוגל, לטענתו, לשאת בעלות הכלכלית של עריכת הדו"חות. מצבו הכלכלי היה כה גרוע, שהוא נאלץ לפטר רבים מעובדיו, והיו לו הפסדים של כמיליון ₪. בהכירו באחריות למעשיו, מכר את כל רכושו, לרבות ביתו, ולטענתו בהפסד ניכר, וכן פדה כספי פיצויים ותגמולים, ושילם את חובותיו. 6. נראה, כי המערער שם את עיקר יהבו על טיעונו, שאם הרשעתו תוותר על כנה, הוא עלול לאבד את מקור פרנסתו, שכן מוסד הטכניון עלול, כאמור, שלא לזכותו במכרז להמשך ניהול המזנון, שהוא מנהל בתחומי המוסד, עקב הרשעתו בפלילים. עוד חושש המערער, כי הרשעתו עתידה לפגוע בתפקידיו בצה"ל. 7. המשיבה חלקה על טענות המערער בטענה, כי אין נסיבותיו של המערער מצדיקות העתרות לערעורו, מה גם שלמערער 13 עבירות קודמות של אי הגשת דו"חות במועד, אשר בגינן שילם המערער קנס מינהלי. אמנם החוב למע"מ שולם, אולם היה זה בעקבות עיקול למס הכנסה. טענתו של המערער, כי נקלע לקשיים כלכליים, אינה מצדיקה את אי הדיווח ותשלום המס, שכן המערער עבד עם קופה רושמת והיה צריך לדווח על הכנסות שהיו לו בפועל. 8. להצעתנו, כי המערער ישלם קנס מינהלי סרבה באת כח המשיבה, בטענה, שעל פי נוהלי משרדה, מוצע קנס מינהלי למי שעבר לא יותר מ5- עבירות של אי הגשת דו"חות, ולמערער יש 24 עבירות (כאשר בגין 13 מהן שולם בעבר קנס מינהלי). 9. שני פסקי דין מנחים דנו בשאלה, מתי ניתן לגזור מבחן או של"צ ללא הרשעה: בר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך א, 392 (להלן - "פס"ד רומנו") ובע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פ"ד נב(3) 337 (להלן - "פס"ד כתב"). סעיף 1 לחוק המבחן (נוסח חדש) התשנ"ט1969-, מנה מספר נסיבות, שיש לשקול אותן, בדיון בשאלה, אם לגזור צו מבחן עם הרשעה או בלא הרשעה: נסיבות הענין, אפיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית, מצבו השכלי, טיב העבירה, וכל נסיבה מקלה שבה נעברה העבירה. אם עומד נגד הנאשם מאסר על תנאי, אין להמנע מהרשעתו. בפס"ד רומנו, קבע הנשיא שמגר, כי: "לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לעניין זה הוא מיניינם של הנתונים העיקריים, אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון, והם.. " וכאן מנה הנשיא שמגר את הנסיבות הנזכרות בסעיף 1 לפקודת המבחן. עוד נכתב בעניין רומנו, וזו ההלכה הנהוגה, כי הכלל הוא להרשיע נאשם, שנמצא כי עבר את העבירות שיוחסו לו, ואילו היוצא מהכלל הוא המבחן הטהור, או של"צ ללא הרשעה, כאשר "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה". ככל שהעבירה חמורה יותר, קשה יותר להעתר לבקשה למבחן ללא הרשעה, וגם חרטה אינה, בדרך כלל, נימוק "ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות". בפס"ד כתב כתבה השופטת דורנר, כי מטרת סעיף 71 לחוק העונשין, המאפשר של"צ ללא הרשעה, תכליתו כתכליתו של סעיף 1 לפקודת המבחן, ומטרת שניהם היא שיקומית, כאשר ליד מטרה זאת מתקיימים יתר המטרות של הענישה, שאין להזניחן בשקלול הנסיבות. שני שיקולים מרכזיים עומדים בבסיס ההכרעה: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל". בעניין כתב, סבר ביהמ"ש כי האינטרס הציבורי מחייב כי בדרך כלל כן תהיה הרשעה בעבירות שוחד. 10. הסניגור הפנה אותנו לרע"פ 4606/01 יעקב סופר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, למיטב ידיעתי), שם קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור, והחזיר את פסק דינו של המבקש, לפיו לא הורשע המבקש בגין עבירה של אי הגשת דוחות למס הכנסה. כב' השופטת דורנר כתבה באותו עניין, כי: "אין חולק, כי ככלל, בעבירות מס הכנסה, לרבות אי-הגשת דוחות, יש להרשיע נאשם שהוכח כי ביצע את העבירה, גם כאשר קיימות נסיבות מקילות כבדות-משקל, ברם אין זה כלל בל-יעבור ובע"פ כתב, המתייחס לעבירה של שוחד, נכתב בעניין זה, כי 'יוצאים מכלל זה אותם מקרים חריגים בהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע בנאשם אות קלון של פליליות'". 11. נחזור מההלכה למקרה שלפנינו: למערער אין הרשעות קודמות. אורח חייו נורמטיבי לחלוטין. הוא הזדרז לפני הגשת כתב האישום, הגיש את הדוחות ושילם את המע"מ המגיע על פיהם, כאשר לצורך התשלום עשה מאמצים רבים כדי להשיג את הכספים הדרושים לכך, אם כי מנגד, עומדת טענת המשיבה, לפיה החוב שולם כתוצאה מעיקול של רשות מס הכנסה. לטענתו של המערער, הוא צפוי להפגע פגיעה קשה, אם עקב ההרשעה, הוא לא יזכה במכרז וכך תפגע פרנסתו. עוד טוען המערער, כי העבירות הן מסוג של עוון, בין העבירות הקלות, והעונש הקבוע בחוק (סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ, הוא עד שנת מאסר. מנגד עומדות כמות העבירות בהן מדובר וסוג העבירות. לא מדובר בכשלון חד פעמי, אלא בעבירות חוזרות. מצבו הכלכלי של המערער, אינו מסביר או מצדיק את אי הדיווח ואי התשלום, שהרי המערער קיבל תשלום מהסטודנטים ומלקוחותיו, והוא אמור לשלם את המס על פי ההכנסות שהיו לו. אם בחר להשתמש בכספים שגבה עבור המע"מ לצרכים אחרים, הרי היתה זאת בחירתו שלו ולא הכרח שהוא בל יגונה. כבר ניתנה ההקלה שבתשלום קנס מינהלי בגין עבירות קודמות. מדובר במספר לא קטן של עבירות, אולם נראה כי מדובר בתקופה אחת, מתמשכת, בה נקלע המערער לקשיים כלכליים קשים. עוד עומד נגד המערער, אופיה של העבירה, שאף שאיננה פשע, אלא עוון בלבד, שהעונש המירבי עליה הוא שנת מאסר, הרי מדובר בעבירה של מס, שבמירב המקרים מבוצעת דווקא על ידי "אנשים מן הישוב", שניהלו חיים נורמטיביים עד לכשלונם בעבירות המס. כאמור, נכתב ברע"פ 4606/01, כי בעבירות מס, בדרך כלל יש להרשיע את העבריין, אם כי "אין זה כלל בל יעבור". 12. לאחר ששקלנו את נסיבותיו של המערער וחזרנו ושקלנו את יתר מטרות הענישה, כשמחשבתנו נעה כמנהג המטוטלת בין אינטרס אחד למשנהו, הגענו למסקנה, שאין מקום להעתר לערעור. המערער עבר מספר רב של עבירות, ונסיבותיו הן כאלה, שאינן בלתי נפוצות בין עברייני המס. הרשעה עלולה לפגוע במינויים של עברייני מס לשמש כדירקטורים ולגשת למכרזים ממשלתיים. סיכון זה קיים לחלק גדול של עברייני המס. עוד יש לקחת בחשבון, שאין זו העבירה הראשונה של המערער. נסיבותיו של המערער נלקחו בחשבון בקולת העונש, שהוא קל ואפילו קל מאוד. נכון הוא כי, אם מוסד הטכניון ידחה את הצעתו של המערער למכרז רק בשל הרשעתו בדין, תהיה התוצאה קשה ואפילו לא מידתית לעונש, שהמערער קיבל בגין העבירות נשוא כתב האשום שלפנינו, אולם דעתנו היא, כי האינטרס הציבורי, שבעבירות מס יש להרשיע את העבריין, אלא אם הנסיבות הן יוצאות דופן בקולתן, גובר במקרה זה. 11. לפיכך, אנו דוחים את הערעור. מיסיםאי הגשת דוח