עסק שלא למטרות רווח (תחביב) - רישוי עסקים בישראל

חוק רישוי עסקים, מסדיר, בעיקרו פעולתם של עסקים. כפי שציין כב' השופט סלים ג'ובראן ברע"פ 1811/08 גדעון יצחק נ' מדינת ישראל : "המדובר בעבירה שתכליתה עשיית רווח כלכלי ". עם זאת, ייתכנו מקרים, בהם יידרש רישיון עסק גם מקום שלא מדובר בעסק ממש, כפי שציין בית משפט קמא, למשל כאשר אין מדובר בעסק למטרת רווח. השאלה מה דינו של עיסוק כתחביב. בית המשפט העליון נזקק לשאלה של הצורך ברישיון עסק לעסק שאינו מניב רווחים ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה,מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט (3) 673 (להלן: פרשת תנובה). פסק הדין עסק במתקן שטיפה של חברת תנובה, ששימש אך ורק לשטיפת המשאיות של תנובה. תנובה טענה באותו עניין כי מתקן השטיפה שלה הוא חלק מפעילותה, וכיון שיש לה רישיון עסק למפעל, אין היא נזקקת לרישיון עסק למתקן השטיפה. בית המשפט עמד על כך, כי מבחינה לשונית, אכן עניינו של עסק, בעיסוק שמטרתו הפקת רווחים. יחד עם זאת קבע, כי ייתכנו מצבים בהם יוחל החוק גם כאשר העיסוק אינו למטרת רווח. בפרשת תנובה, נקבע כי כיוון שמטרתו של המפעל כולו היא השאת רווחים, הדבר משליך גם על מתקן השטיפה המחייב רישוי נפרד, ובלשונו (עמ' 687): "צביונה המסחרי של הפעילות העיקרית צובע על דרך האוסמוזה את צבעה של הפעילות המשנית". בפרשת תנובה לעיל, קבע כב' השופט מ' חשין, בעמ' 684 לפסק הדין: "החוק נועד להשיג תכליות מסוימות; חובתנו היא ללכת בדרך התכליות שהחוק הורה אותנו, וניתוח יוריספרודנטלי מופשט של המושג "עסק" לא יצלח בידינו. בגדרי החוק וצו רישוי עסקים אופי הפעילות שלעניין הוא שיקבע אם "עסק" לפנינו אם לאו - הוא ולא המסגרת הפורמאלית שבתוכה מתבצעת אותה פעילות. מושג ה"עסק" מושג מהותי-פונקציונלי הוא, ותכלית זו של מהות נעשה כמיטבנו למצוא. אכן, מושג ה"עסק" נולד בהקשר חוק רישוי עסקים להשגה של תכלית מסוימת ולהגנה על אינטרס הציבור שבשמירה על בריאות הציבור, על רווחתו, על בטיחותו ועל כל שאר אינטרסים שהחוק קרא בשמם מפורשות." השופט מ' חשין קבע באותו עניין מבחנים, מתי יידרש רישיון, כאשר אין מדובר בעסק שמטרתו השאת רווחים. שם, בעמ' 688, קובע לעניין זה: "מבחני הצביון המסחרי והרווח למשל לא נועדו אלא כדי להצביע על תכונות-אופי של פעילויות הנצרכות לכאורה לרישיון עסק, שכן מניחים אנו שצביון מסחרי ופעילות לשם רווח נעשית בהיקף הדורש פיקוח ובקרה. ואולם אין אלה אלא מבחני-ראָיָה, ולעולם כופפים עצמם כל מבחנים אלה כולם לתכליתו של החוק ולשכל הישר." כלומר, ההנחה ביסוד חוק רישוי עסקים היא שכאשר מדובר בעסק מדובר בפעילות בהיקף הדורש פיקוח ובקרה. בדרך כלל תחביב לא יהיה בהיקף כזה. כך גם במקרה שלפניי. המערער 2 העיד כי מדובר בשיפוץ של מכוניות בודדות, כאשר באחת הוא משתמש בפועל, והאחרות נמצאות חלק במתחם נשוא כתב האישום, וחלקן בביתו. נראה כי היקף כזה של אחסנה, כשהוא נעשה לצרכי תחביבו של המערער, אינו מחייב רישיון לצורך קידום המטרות הנקובות בחוק רישוי עסקים. רישוי עסקים