מהו ביטוח לאומי ?

בישראל, הופקדה האחריות לקיומו של ביטחון סוציאלי לתושבי המדינה בידי המוסד לביטוח לאומי, אשר נועד, בראש ובראשונה, לספק בסיס כלכלי ואמצעים מינימאליים לאוכלוסיות חלשות, ולמי שנקלע למצוקה, בין זמנית ובין ממושכת. עמד על כך בית המשפט באחת הפרשות, בהתייחסו לתכלית חוק הביטוח הלאומי, אשר מכוחו הוקם המוסד לביטוח לאומי: "מטרת החוק ברורה וגלויה. המטרה היא להבטיח אמצעי קיום מתאימים למבוטחים, לתלויים בהם ולשאיריהם, כל אימת שהכנסותיהם פוחתות או נעלמות לחלוטין מאחת הסיבות שהחוק דן בהן, כמו במקרה של פגיעה בעבודה, אבטלה, לידה, פטירה וכדומה". כוחו וסמכויותיו של המוסד לביטוח לאומי הם, אפוא, רק אלה שניתנו לו מכוח חוק הביטוח הלאומי; היחסים בין המוסד למבוטחים הם יחסים מכוח החוק בלבד; הם אינם דומים לקשר המשפטי הקיים בין מבוטח לחברת ביטוח מסחרית; ומכאן גם, כי ההתדיינות בין התובע גימלה מכוח חוק הביטוח הלאומי ובין המוסד לביטוח לאומי, אינה התדיינות בין אזרח לאזרח למימוש זכות חוזית, אלא התדיינות בין אזרח וגוף ממלכתי למימוש זכות מכוח החוק. בגדרם של היחסים המשפטיים בין המבוטח לבין הרשות הממלכתית-ציבורית, המוסדרים על-ידי החוק, מוטלת על המבוטח חובה לשאת בתשלום דמי ביטוח; ועל המוסד, מצידו, מוטלת חובה לשלם גמלאות לזכאים מכוח החוק. מנגנון פעולתו של המוסד לביטוח לאומי: לצורך הגשמת תכליתו העיקרית של המוסד לביטוח לאומי, להעניק ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל, מופקד ביטוח לאומי, בין היתר, על גביית דמי ביטוח למימון הגמלאות המשולמות על-פי חוק הביטוח הלאומי, ודמי ביטוח בריאות המיועדים למימון מערכת הבריאות, על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מנגד, המוסד לביטוח לאומי מעניק גמלאות שונות לזכאים על-פי חוק. התשתית העקרונית למנגנון פעולתו של המוסד לביטוח לאומי הוסברה בתמצית כבר בדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי משנת 1951, במסגרתם צוין כי לשם ביצוע הביטוח, יוקם מוסד לביטוח לאומי. המוסד לא יהיה חלק מן המנגנון הממשלתי, כנהוג בארצות הברית ובאנגליה, אלא - דוגמת המצב ברוב ארצות יבשת אירופה - הוא יהיה גוף משפטי נפרד, כפוף לפיקוח הממשלה ולביקורת מבקר המדינה. ... המוסד יגבה את דמי הביטוח. בהכנסה זו, ובהשתתפות האוצר - ישלם המוסד את הגימלאות המוטלות עליו כחוק. ההוראות הנוגעות לדמי הביטוח הלאומי מעוגנות בפרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 335 בפרק זה בחוק מונה את ענפי הביטוח השונים שבעדם משתלמים דמי הביטוח. על ענפי ביטוח אלו נמנים: דמי ביטוח אמהות, דמי ביטוח ילדים, דמי ביטוח נפגעי עבודה, דמי ביטוח נפגעי תאונות, דמי ביטוח אבטלה, דמי ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, דמי ביטוח נכות, דמי ביטוח סיעוד, דמי ביטוח זקנה ודמי ביטוח שאירים. דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות נגבים מתושבי המדינה, מעובדים - שכירים ועצמאים, וממי שאינם עובדים, בשיעורים שונים החלים על ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, ובכפוף ל"רצפת מינימום" ו"תקרת מקסימום" לתשלום. דמי הביטוח בעד עובד משולמים על-ידי מעבידו, אשר מנכה לצורך כך חלק משכר העובד, ואילו מי שאינו עובד, או שהוא עובד עצמאי, נושא בתשלום דמי הביטוח עבור עצמו. דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות נגבים כאחוז מהכנסתם של המבוטחים. בסעיף 337 לחוק הביטוח הלאומי נקבע, כי שיעורי דמי הביטוח החודשיים על-פי סעיף 335 לחוק זה הם, לענין עובד - אחוזים מהכנסתו החודשית, ולענין מבוטח אחר - אחוזים מהכנסתו השנתית כשהיא מחולקת לתקופות שנקבעו לצורך תשלום מקדמות, והכל כאמור בלוח י' לחוק. בכל הנוגע לדמי ביטוח הבריאות, נקבע הדבר בסעיף 14 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע את החובה לשלם דמי ביטוח בריאות בהתאם לרמת הכנסתו של המבוטח, קרי: בשיעור שהוא אחוז מהכנסת המבוטח ומצוין במפורש בחוק. סעיף 348 לחוק הביטוח הלאומי קובע שיעור "רצפה" להכנסה המזערית, שמתוכה נגבים דמי הביטוח על-פי אחוז שנקבע בחוק, ושיעור "תקרה" להכנסה המרבית, שעד אליה נגבים דמי הביטוח על-פי אחוז כאמור, בהתאם ללוח י"א בתוספת לחוק שאלות משפטיותביטוח לאומי