בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 1936, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.11.05 כנוסעת ברכב. אין מחלוקת על חבות הנתבעים, המשתמש ברכב בו נסעה התובעת ומבטחת השימוש ברכב, לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק בלבד. בתיק נשמעו ראיות. לתובעת נגרמו בתאונה שבר בעצם הבריח מימין ושבר ללא תזוזה בזיז הסטילואידי בשורש כף יד שמאל. היא טופלה על ידי סד גבס ליד שמאל ומתלה ליד ימין. בהמשך טופלה בפיזיותרפיה. היא החלה להתלונן גם על פחדים מנסיעה, עצבנות, מתח, נדודי שינה ותסמינים נפשיים נוספים. לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה. פרופ' משה סלעי מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים בשורש כף יד שמאל במאמץ וכן בפעולות כמו פתיחת בקבוק, החלפת מצעים, נגינה בפסנתר; על כך שדברים נופלים מהיד הנרדמת בלילה; על כאבים ועוות צורה בכתף ימין ועל קושי לשאת דברים / תיק על כתף ימין. במסגרת חוות דעתו מיום 21.2.07 ציין פרופ' סלעי כי קיימת רגישות של אזור השבר בעצם הבריח מימין ללא הגבלות תנועה בכתף, אשר יציבותה תקינה, עם קיצור קליני ורנטגני קל (1 ס"מ). בשורש כף יש שמאל - אין עוות צורה, כח גס ועדין, החזרים ותחושה שמורים ושווים בגפיים העליונות, אחיזה ו pinch תקין, קיימת הגבלה קלה בתנועות שורש היד: כפוף כפי וגבי 30- 40 מעלות לעומת 60 מימין, יתר התנועות שמורות ושוות לימין, עם שינויים ניוונים ניכרים במפרק בסיס האגודל וסימני c.t.s. שאינם חבלתיים. פרופ' סלעי קבע כי נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה עומדת על 5% בגין מצב לאחר איחוי שבר בעצם הבריח עם השפעה קלה מאד על כושר הפעולה הכללי, בהתאם לסעיף 35(1) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ועל 5% בגין מצב לאחר שבר שורש היד עם הגבלה בתנועות שורש היד אך עם כפוף גבי מעל 15 מעלות, בהתאם לסעיף 41(10) ה' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. פרופ' סלעי ציין עוד כי אינו צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לתפקודה של התובעת. כמו כן ציין כי הוא מעריך שהייתה באי כושר ונזקקה לעזרה מלאה למשך כששה שבועות מהתאונה ועזרה חלקית למשך ארבעה שבועות נוספים. ד"ר דני פישר מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. התובעת ציינה בפני ד"ר פישר כי היא מפחדת מאד מאז התאונה מנסיעות, חסרת שליטה בהתנהגותה, מאד לא רגועה ובפאניקה. היא חזרה לנהוג לאחר כחצי שנה מהתאונה ונוהגת מאז רק בסביבת ביתה. מאז התאונה היא חסרת ריכוז, חסרת אנרגיות, סובלת מקשיי שינה, חסרת סבלנות וסובלת ממצב רוח דכאוני. ד"ר פישר ציין במסגרת חוות דעתו מיום 21.1.08 כי התובעת לקתה במספר הפרעות ומחלות עובר לתאונה ביניהן מיופיה מולדת גבוהה מאד, דיופטריה של כמינוס 20, היפרדות רשתית בשנת 1965, פגיעה בבלוטת התירואיד עם תת פעילות שלה בשנת 1980, אבנים בכיס המרה בשנת 1987, קטרקט לא סנילי בשנת 1988, אסטמה בשנת 1992 ועברה ניתוח לכריתת רחם ושחלה ימנית בשנת 1993. כמו כן, ציין ד"ר פישר, קיימים תסמינים ותלונות אשר עשויים להיות קשורים למצבה הנפשי. אוזכרו מסמכים רפואיים המתייחסים לשנים 1987 - 2004 שם קיימות, בין היתר, תלונות בדבר סחרחורות עם בחילות, טשטוש ראיה, הרגשת מחנק, עומס נפשי, חולשה וזרמים בכל הגוף, כאבי ראש, הפניה לייעוץ פסיכיאטרי עקב חוסר מוטיבציה וחוסר עניין כללי, חרדה, בכי, אשפוז בשל חשד לנויריטיס וסטיבולרית, התקפים של תחושת עילפון באמצע הרחוב, בעמידה או בהליכה, עם סחרחורת וחולשה בתוספת מחנק בחזה, כאבים בצוואר ובבליעה שנמשכו שבועות, הרגשת לחץ בראש, בלסת , בחילות, חולשה, רעד וקפיצות לחץ דם, התקפי אי יציבות חוזרים לרבות אי יציבות בהליכה ובשינוי תנועה, עומס נפשי, אשפוזים לגביהם נרשם שהם שייכים בסבירות גבוהה להתקפי חרדה ואבחנה של תגובה חרדתית בשנת 2004. לאחר התאונה החלה טיפול אצל פסיכותרפיסטית וכן טיפול נפשי תרופתי. ד"ר פישר ציין כי מעיון במסמכים הרפואיים התרשם מקיומם של סימפטומים חרדתיים רבים לאורך שנים עם סבירות גבוהה לקיומם של התקפי חרדה, כאשר זו הייתה גם אבחנתם של חלק מבודקיה. מבדיקתה התרשם מקיום תסמונת פוסט- טראומטית כתוצאה מהתאונה. שיעור נכותה הנפשית הצמיתה מאז התאונה הוא 10% בהתאם לסעיף 34 ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. הנכות הנובעת מהתאונה עומדת על 5% ומחצית מהנכות הנפשית יש לייחס למצבה הנפשי עובר לתאונה. ד"ר פישר המליץ כי התובעת תמשיך במעקב פסיכיאטרי ובטיפול תרופתי במסגרת הקופה המבטחת ובטיפול נפשי אצל המטפלת עמה היא נמצאת בקשר למשך שנה נוספת, אחת לשבוע. המומחים הרפואיים לא נחקרו על ידי הצדדים. בהעדר נסיבות מיוחדות איני רואה מקום לא לקבל את קביעותיהם. לאור כך, אני קובעת כי לתובעת נגרמה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה בשיעור של 14.263%, כאשר מתוכה 9.75% הם בתחום האורטופדי. ובאשר לנזקי התובעת עקב התאונה. התובעת הייתה כבת 69 שנים בעת התאונה והייתה גמלאית. התובעת עותרת לפיצוי בגין ראשי הנזק של עזרת הזולת, הוצאות רפואיות לרבות נסיעות לטיפולים רפואיים, הכל לעבר ולעתיד, וכאב וסבל. בהתייחס לעזרת צד שלישי - התובעת בתצהירה מציינת כי לפני התאונה העסיקה עוזרת בית בשם לריסה אחת לשבועיים, שבע שעות בכל פעם. צורפו עותקי הדיווחים למוסד לביטוח לאומי לגבי העוזרת. בהתאם לדיווחים אלו, בהתייחס לתקופה שלפני התאונה, ניתן לראות כי בגין החודשים ינואר - יוני 2004 שולם סכום של 2500 ₪, בגין החודשים יולי - דצמבר 2004 שולם סכום של 2600 ₪ ובגין החודשים ינואר - יוני 2005 שולם סכום של 3360 ₪. התובעת טוענת בתצהירה כי לאחר התאונה נזקקה לעזרה סיעודית מלאה במשך שלושה חודשים ובתקופה זו הגיעה אליה לריסה בכל יום טיפלה בה, תמורת שכר של 35 ₪ לשעה, 4-6 שעות בכל יום. בחקירתה תיקנה את תצהירה והבהירה כי לריסה לא הגיעה בכל יום אלא כמעט בכל יום. לאחר שלושה חודשים, ציינה התובעת בתצהירה, היא הייתה עצמאית בתפקודיה האישיים אך עדיין נזקקה לעזרה במשק הבית. תחילה העסיקה חברת ניקיון במשך כחצי שנה, פעמיים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם, תמורת 40 ₪ לשעה. לאחר מכן, מיולי 2006 ועד יולי 2008 העסיקה בחור בשם ליאונרדו, פעם בשבוע, שש שעות בכל פעם. כיום עובדת אצלה בחורה בשם טניה, פעם בשבוע במשך 6 שעות, תמורת 40 ₪ לשעה. בהתאם לדיווחים למוסד לביטוח לאומי המתייחסים לתקופות שלאחר התאונה, הרי שלגבי החודשים יולי - דצמבר 2005, כאשר מתוך תקופה זו ארבעה חודשים הם לפני התאונה וחודשיים הם לאחריה, הוצג תשלום על סך 7895 ₪. לגבי החודשים ינואר - יוני 2006 לא הוצגו נתונים. לגבי החודשים יולי - דצמבר 2006 הוצג תשלום על סך 7280 ₪. לגבי החודשים ינואר - יוני 2007 הוצג תשלום על סך 3350 ₪. לגבי החודשים יולי - דצמבר 2007 הוצג תשלום על סך 4800 ₪. לגבי החודשים ינואר - יוני 2008 הוצג תשלום על סך 4800 ₪. לצורך הערכת ההוצאות שנגרמו לתובעת לתשלום עבור עזרת הזולת בעבר אתבסס על הנתונים שדווחו למוסד לביטוח לאומי שהוצגו לעיל. כאמור, לפני התאונה, עבור החודשים ינואר - יוני 2005, שילמה התובעת בגין עזרת צד שלישי סכום של 3360 ₪. יש לערוך השוואה בין ההוצאות לאחר התאונה ובין סכום זה ומהשוואה זו ללמוד על ההוצאות הנוספות עקב התאונה. בחודשים יולי - דצמבר 2005 שילמה סכום של 7895 ₪. ההפרש בין סכום זה לסכום ששולם לפני התאונה עומד על סכום של 4535 ₪. לגבי החודשים ינואר 2006 - יוני 2006 לא הוצג דווח. התובעת טוענת כי שילמה לחברת ניקיון עבור 8 שעות בשבוע, 40 ₪ לשעה, דהיינו 1376 ₪ לחודש, 8256 ₪ לחצי שנה. ההפרש בין סכום זה לסכום ששולם לפני התאונה עומד על 4896 ₪. לחודשים יולי - דצמבר 2006 הוצג תשלום על סך 7280 ₪. ההפרש בין סכום זה לסכום ששולם לפני התאונה עומד על 3920 ₪. לאחר מכן, לתקופה שבין ינואר - יוני 2007, שולם סכום כמעט זהה לסכום ששולם לפני התאונה. מאז יולי 2007 משלמת התובעת סכום של 4800 ₪ לתקופה של ששה חודשים. ההפרש בין סכום זה לסכום ששולם לפני התאונה עומד על 1440 ₪ לששה חודשים, 240 ₪ לחודש. מיולי 2007 ועד היום הסכום יעמוד על 5520 ₪. סך הפסדי העבר בגין עזרת צד שלישי יעמוד על 18,871 ₪ בתוספת ריבית מאמצע תקופה לגבי כל סכום. באשר לעתיד - יש לקחת בחשבון שהתובעת כיום בת 73 וההנחה היא שממילא הייתה נזקקת יותר לעזרת הזולת עם השנים, ללא קשר לתאונה. עוד יש לציין כי פרופ' סלעי ציין כי לא צפויות לתובעת מגבלות תפקודיות עקב הפגיעה האורטופדית בתאונה. יש לזכור שהתובעת סבלה מבעיות בריאות שונות גם לפני התאונה, כמתואר לעיל. אעמיד את סכום הפיצוי החודשי לעתיד בגין עזרת צד שלישי על כ -60% מהסכום לעבר, דהיינו 144 ₪. בהוון ל - 13 שנים יתקבל סכום של 18,580 ₪. בהתייחס להוצאות רפואיות - הוצגו קבלות על הוצאות, כולל פגישות עם ד"ר לסר הפסיכותרפיסטית, על סך של כ - 8000 ₪. הקבלה האחרונה מד"ר לסר היא מיום 30 במאי 2008. ד"ר פישר קבע כי יש לפצות התובעת בגין פגישות עם ד"ר לסר עבור שנה נוספת ממתן חוות דעתו, דהיינו, עד סוף 2008, אלא שלא הוצגו קבלות התומכות בהוצאות נוספות ששולמו. אעמיד את גובה ההוצאות הרפואיות הנוספות לעבר על סכום גלובלי של 5000 ₪. לעתיד - גם אם התובעת תזדקק לטיפול תרופתי בתחום הנפשי, הרי שהטיפולים ניתנים במסגרת קופת החולים, כפי שציין ד"ר פישר, והתובעת תישא בדמי השתתפות עצמית בלבד. יש עוד לזכור כי התובעת סובלת גם מנכות נפשית שאינה קשורה לתאונה ויש לקחת בחשבון שחלק מהטיפולים הרפואיים עשוי להיות קשור למצבה הנפשי שאינו נובע מהתאונה. התובעת טוענת עוד כי משקפי הראיה שלה נשברו בתאונה. הוצגה הצעת מחיר מיום 31.12.06, כשנה לאחר התאונה, על סך 7780 ₪. לא ברור מדוע לא הוצגה קבלה על תשלום בגין משקפיים אם אכן נשברו המשקפיים בתאונה ומדוע הוצגה רק הצעת מחיר שניתנה כשנה לאחר התאונה. בנסיבות אלו לא ניתן לפצות את התובעת בהתאם להצעת המחיר ויש לפצותה בסכום גלובלי בגין משקפיה. לעניין נסיעות לטיפולים רפואיים -יש לזכור כי התובעת לא נפגעה בכושר ניידותה ולא הוצגה כל מניעה לשימוש בתחבורה ציבורית מעבר לתקופת אי הכושר הראשונית. לאור כלל האמור וכלל נסיבות העניין, אני מעמידה את סכום ההוצאות בגין הוצאות רפואיות, לרבות משקפיים ונסיעות לטיפולים רפואיים, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל זכאית התובעת לסכום של 15,500 ₪ נכון להיום כולל ריבית. לסכומי הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ומחצית האגרה, לאור כך שתביעת התובע 2 סולקה בפשרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעים ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתנה היום, ‏י"ב אייר תשס"ט, ‏06 מאי 2009, בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. ארנה לוי, שופטת כף הידידייםתאונת דרכים