1. התביעה שבפני עניינה עתירתו של התובע להורות לנתבעות להמשיך ולשלם לו גמלה על פי המשכורת הקובעת בנתבעת 1 ולתשלום הסכומים שקוזזו מגמלתו בתקופה שמחודש יולי 02' ועד לחודש דצמבר 07'. 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: התובע היה עובד מדינה מיום 3.1.66 ועד ליום 30.6.73 (בקיזוז תקופת חל"ת מיום 3.1.66 ועד ליום 30.9.68), תקופה המסתכמת בשלוש שנים וארבעה חודשים. ב. ביום 21.3.77 ביקש התובע להחיל עליו את ההסכם להבטחת רציפות זכויות הפנסיה במעבר עובדים משירות המדינה לקרנות הפנסיה של ההסתדרות מהקרנות לשירות המדינה, שנחתם בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות וקרנות הפנסיה הותיקות (להלן - "הסכם הרציפות"), ובכללן, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן - "קג"מ"). ג. קג"מ הינה חברה בע"מ המנהלת, בין היתר, קרן פנסיה לעמיתים ותיקים מכוח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד - 1964 (להלן:"תקנות מס הכנסה"), חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה - 2005 (להלן:"חוק קופות גמל") וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק הפיקוח"). ד. קג"מ פועלת בהתאם לתקנון אחיד לקרנות הפנסיה שבהסדר, כפי שהתקין המפקח על הביטוח מכח חוק הפיקוח, כפי שיהיה בתוקף מעת לעת (להלן:"התקנון האחיד"), וזאת לגבי אירועים מזכים החל מיום 1.10.03. עד לאותו מועד היו בתוקפן תקנות קרן הפנסיה כנוסחן מעת לעת (להלן:"התקנות"). ה. התובע פרש לגמלאות ביום 1.7.02. ו. שיעור ההשתתפות של המדינה בקצבתו של התובע הינו 9.5% מהמשכורת הקובעת לפי הסכם הרציפות. ז. בגין ביטוחו בקג"מ צבר התובע שיעור קצבה של 53.75% משכר קובע בסך 17,223 ש"ח. ח. על הצדדים חל סעיף 10 להסכם הרציפות. ט. בתקופה שמפרישת התובע לגמלאות ועד לחודש מאי 03' (כולל), שילמה קג"מ לתובע פנסיה על פי החישוב המפורט בנספח ת/3 לכתב התביעה. י. החל מגמלת חודש יוני 03' (המשולמת ב-1.7.03) החלה קג"מ לשלם לתובע פנסיה כמפורט בנספח ת/4 לכתב התביעה. טענות הצדדים 3. לטענת התובע, הנתבעות טעו בפירוש הסכם הרציפות ומטרתו. התובע טוען כי על פי פסיקת בתי הדין האזוריים בעניין עב 2294/04 חוה גליזר נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 12.7.06 להלן: "עניין גליזר") ובעניין עב 8943/04 אברהם קוריצקי נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 10.11.05 להלן: "עניין קוריצקי") המשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה, על פי הסכם הרציפות, היא זו של הקרן האחרונה המבצעת את התשלום ובעניינו - המשכורת הקובעת של קג"מ. עוד טען התובע כי הנתבעות פעלו שלא כדין בהקטינן את גמלתו למפרע כתוצאה משינוי מדיניות מאוחר יותר, וזאת לאחר שגובה הגמלה אושרה והיא שולמה לו במשך שנה. משכך, עתר התובע לתשלום ההפרש שבין הגמלה ששולמה לו במשך שנה לפי חישוב קג"מ (1,636.18 ₪) לבין הגמלה שהחלה להשתלם לו בהתאם לחישוב המדינה (1376.4 ₪) לתקופה שמחודש יולי 02' ועד לחודש דצמבר 07' ובסך הכל 17,145 ₪. כן עתר התובע להורות לנתבעות להמשיך ולשלם לו גמלה לפי המשכורת הקובעת בקג"מ. 4. לטענת המדינה, על פי סעיף 10 להסכם הרציפות, כשעובד מדינה פורש מן הקרן, משכורתו הקובעת לצורך זכויותיו לקצבה מהמדינה תחושב לפי הנמוך מבין השניים: המשכורת הקובעת לפיה משולמת קצבתו מקג"מ או משכורת השיא של העובד בהתאם לדירוג בו היה משובץ ערב עזיבתו את המדינה. על פי הנטען, הדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה התובע משובץ ערב עזיבתו את המדינה (דירוג המח"ר), היא דרגה 46+ בדירוג המח"ר והמשכורת הקובעת בהתאם לדרגה זו הינה בגובה 14,488.58 ₪ בעוד המשכורת הקובעת בקג"מ היא 17,529.47 ש"ח. (בתצהירה ובסיכומיה עדכנה המדינה כי לאחרונה התברר כי התובע זכאי לתוספת השתלמות ועל כן הסכום המעודכן של המשכורת הקובעת במדינה עומד על סך של 14,763.69 ₪). בשל העובדה שהמשכורת בתקופת ביטוחו בקג"מ גבוהה מהמשכורת הגבוהה ביותר המשתלמת בסולם הדירוג בו היה משובץ במדינה ערב עזיבתו, השתתפות המדינה בגמלתו של התובע נגזרה ממשכורת קובעת בסך של 14,488.58 ₪. המדינה טוענת כי ביום 22.5.02 שלחה אל קג"מ אישור השתתפותה בקצבתו של התובע בשיעור של 9.5% מבלי שציינה את גובה המשכורת הקובעת ממנה נגזר סכום זה, אולם ציינה במפורש כי "שיעור השתתפותנו בקצבה הוא 9.5% מהמשכורת הקובעת, שלא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המח"ר, החל מחודש יולי 2002". משלא צויין באישור גובה המשכורת הקובעת, נגזר גובה התשלום מהמשכורת הקובעת של התובע בקג"מ. לאחר שבחודש מאי 03' שלחה קג"מ למדינה דרישת תשלום רטרואקטיבית בגין חלקה בגמלתו של התובע, שלחה המדינה ביום 12.6.03 אישור מעודכן לקג"מ, בו צויינה משכורת השיא בהתאם לדירוג בו היה התובע משובץ ערב עזיבתו את שירות המדינה. לאור האמור, ביום 12.6.03 עודכנה השתתפותה של המדינה בגמלתו של התובע כך שבמקום 1,665.3 ₪ עמדה השתתפותה על סך של 1,376.41 ₪ בלבד (כנטען בתצהיר ובסיכומים - כיום עומדת על סכום של 1,427.39 ₪). לטענת המדינה, מאחר ולתובע שולמו תשלומים ביתר על חשבון קצבתו, קג"מ רשאית היתה לדרוש את החזר הסכומים ששולמו לו עד ליום 12.6.03. עוד טענה המדינה כי יש לאבחן את העניין שבפנינו מהמקרים שנדונו בעניין קוריצקי ובעניין גליזר. לטענתה, בעניין שנדון בפנינו, התובע פרש מהקרן, בעוד שבעניין קוריצקי ובעניין גליזר פרשו התובעים מהמדינה. כמו כן, בעוד שבענייננו הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 10 להסכם הרציפות, במקרים האחרים הסעיפים הרלוונטיים הם סעיפים 11 ו- 12 להסכם. 5. לטענת קג"מ, טענות התובע מופנות למעשה לפרשנותה של המדינה לעניין הדרגה והדירוג הקובעים את תקרת המשכורת הקובעת ממנה נגזרת השתתפותה בקצבתו ועל כן, הכללתה בתביעה הנה מלאכותית ודין התביעה כנגדה להימחק. לטענת קג"מ, היא אינה רשאית לשלם לתובע בגין זכויות שלא נצברו אצלה, כאשר אין מדובר בעניין זה בהתחשבנות בין המדינה לבין הקרן בקשר לזכויות התובע מכל אחד מהגופים, אלא קיימת חבות ואחריות ישירה של כל גוף כלפי התובע, כאמור בסעיף 5 להסכם הרציפות. בנסיבות העניין, בהיותה הקרן המשלמת, קג"מ משלמת באופן פרוצדורלי את חלקה של המדינה, בד בבד עם העברת סכום ההשתתפות של המדינה אליה. קג"מ טוענת כי היא התנהלה על פי מכתב המדינה מיום 22.5.02, בו לא נאמר דבר באשר לגובה המשכורת הקובעת, ועל מנת שלא לעכב את קצבתו של התובע, החלה לשלם לו קצבה כאילו המשכורת הקובעת במדינה זהה למשכורת הקובעת בקרן. רק בחודש יוני 03' העבירה המדינה לקג"מ הודעה ותחשיבים לפיהם המשכורת הקובעת במדינה לפי הדרגה המקסימלית בדירוג המח"ר הינה בסך 14,488.58 ש"ח וכי ממשכורת זו נגזרת השתתפות המדינה, או אז הודיעה קג"מ לתובע כי שולמו לו סכומים ביתר והודיעה לו על קיזוזם מקצבתו. לטענת קג"מ, התשלומים ששילמה לתובע בשנה הראשונה נעשו בתום לב ומתוך טעות בהבנת הודעת המדינה לגבי המשכורת הקובעת אצלה. למיטב ידיעתה, תיקון הטעות אינו נובע מ"שינוי מדיניות מאוחרת" אלא מגילויה של הטעות ותיקון התשלומים עקב הגילוי. לטענתה, אין בנסיבות העניין כדי לחייבה בתשלומי קצבה מעבר לסכומים המשולמים על ידה. לטענת קג"מ, היא פעלה בהתאם למתחייב מתקנותיה ובהתאם לסעיף 10 להסכם הרציפות וכל פרשנות שתכפה עליה תשלומי גמלה שלא בהתאם לתקנונה, הופכת את הסכם הרציפות להסכם לבר תקנוני שהקרן מנועה ואינה רשאית לפעול על פיו. תצהירים 6. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית. מטעם המדינה הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' אירית צייגר, מנהלת תחום שכר וגמלאות במשרד האוצר משנת 2005. מטעם קג"מ הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמואל קנובלר, המשמש כמומחה פנסיוני ותומך מקצועי של קג"מ וכלל קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר המצויות בניהול מיוחד. בדיון שהתקיים בפני ראש המותב ביום 14.9.08 הודיעו הצדדים על הסכמתם לוותר על חקירות המצהירים והוחלט על סיכום טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 7. קרנות הפנסיה ובכללן קג"מ, פועלות על בסיס שיתופי. המאפיין את קרנות הפנסיה הוא פעולתן על יסוד עקרון של שוויון, ערבות הדדיות ומטרה סוציאלית. עקרון ההדדיות בין חברי הקרן מתבטא בכך שכל מבוטח יקבל, בעת קרות האירוע הביטוחי, את המגיע לו מן הקרן לפי תקנות הקרן, בלי קשר לסכומים אותם הפריש משכרו ולסכומים שהפריש מעסיקו (בג"צ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נגד ממשלת ישראל, פ"ד מה (1) 405, 413; מנחם גולדברג, שם, בעמוד 103; דב"ע לד/3-46 אברנהם פלצנר - "הסנה" וקרן הגמלאות המרכזית, פד"ע ה, 477 בעמ' 487). לעניין זה נפסק: "שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות, מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם: עקרון ההדדיות ועקרון הביטוח הקבוצתי - שיתופי שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. הקרנות החברתיות נחשבות ל"נאמן" בתחום הביטחון הסוציאלי במובן זה, שעליהן לנהוג בכספי העמיתים לטובתם. לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה, והיא אינה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט". (ר' ע"ע 600029/97 אליאב נ' קרן מקפת, בעמ' 774). 8. על פי עקרונות אלה ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהווה את החוזה שבין הצדדים. תקנון הקרן הוא המחייב, עת קמה הזכות לגמלה. (ר' דב"ע נה-11/6 משה בנימין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, ניתן ביום 18.12.1995).   הלכה היא כי אין קרן הפנסיה רשאית ליתן גמלה החורגת מהתוכנית הפנסיונית, שכן "חסד" לאחד - הוא על חשבון האחר (ר' דב"ע מב/1-7 גזית נ' נציב שירות המדינה, פד"ע י"ג 397 בעמ' 404). על קרן הפנסיה ומבוטחיה לפעול אך ורק בהתאם לאמור בתקנותיה (ר' ע"ע 600026/97 מבטחים נ' מרק פיורסט, פסק דין מיום 22.10.03 בג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק דין מיום 26.2.06).   אף תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 מורות כי זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא יקבעו אלא בתקנונה וכי היא לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם (תקנה 41 כ"ו, (א)-(ב)). 9. קג"מ פועלת בהתאם להוראות התקנון האחיד לגבי אירועים מזכים שחלו החל מיום 1.10.03, ולגבי אירועים מזכים שחלו עד ליום 30.9.03 עמדו בתוקפן תקנות קרן הפנסיה כפי שהיו בתוקף מעת לעת. התובע פרש לגמלאות ביום 1.7.02. היות שכך, על היחסים שבינו לבין קג"מ חלות הוראות התקנות. 10. התובע ביקש בשנת 77' להחיל עליו את הסכם הרציפות. מטרתו של הסכם הרציפות היא לשמור על זכויותיו של עובד מבוטח העובר מקרן אחת לרעותה, כאשר הרעיון העומד מאחורי עקרון רציפות הזכויות הוא ליצור מנגנון תשלומים מאוחד וליצור רצף ביטוחי אחד שיבטל את הצורך בתקופת אכשרה במעבר בין המבטחים. עם זאת, הסכם הרציפות לא נועד ליתן זכויות יתר למי שבוטח בקרן פנסיה ועבר לעבוד במדינה או להיפך, שכן, כאמור, קרן פנסיה על פי מהותה וטיבה מחוייבת בעיקרון השוויון כלפי חבריה. 11. סעיף 5 להסכם הרציפות קובע: "החייב בתשלום גימלה גימלה בהתאם להסכם האמור תשולם על ידי המוסד האחרון בו מבוטח העובד העובר ערב פרישתו, בתנאי שכל מוסד קודם בו שירת העובד העובר ימלא אחר חובת השתתפותו בתשלום הגימלה למוסד המשלם את הגימלה, בהתאם להוראות הסכם זה וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד בעד הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה". מהוראה זו עולה כי כל גוף אחראי בנפרד לזכויות הקצבה הקשורות בו, ובעניינו של התובע, המדינה אחראית לזכויות הקצבה הקשורות בה וקג"מ אחראית לזכויות שנצברו לקצבה אצלה. בהתאם לסעיף, הגימלה משולמת על ידי המוסד האחרון בו בוטח התובע ערב פרישתו, בענייננו - קג"מ, אולם עובדה זו לא הופכת את קג"מ לאחראית לתשלום זכויות שלא נצברו אצלה, וקג"מ למעשה משלמת באופן פרוצדורלי את חלקה של המדינה, בד בבד עם העברת סכום ההשתתפות של המדינה אליה. 12. סעיף 10 להסכם הרציפות קובע כדלקמן: "חישוב גמלה בפרישת זקנה מגוף. פרש עובד פרישת זקנה מגוף, יקבל את הגמלה המגיעה לו מן הקרן, והגמלה עבור השירות במדינה תהיה לפי חוק הגמלאות. המשכורת הקובעת תהיה המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו מהגוף, ובלבד שהדרגה לפיה מחושבת משכורת זו לא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת לפי הסכמי העבודה בשירות המדינה לגבי סולם הדירוג בו שובץ העובד ערב עזיבתו את שירות המדינה. פרש העובד מהגוף כשהוא משובץ בסולם דירוג שאינו קיים בשירות המדינה, לא תעלה הדרגה לפיה מחושבת המשכורת הקובעת על הדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה העובד משובץ בשירות המדינה ערב עזיבתו את שירות המדינה, או על הדרגה הגבוהה ביותר של סולם הדירוג המתואם לפי חוק הגמלאות לסולם הדירוג בו היה משובץ בשירות המדינה כאמור". מהסעיף עולה כי מקום בו עובד פורש בפרישת זקנה מגוף, הוא יקבל את הגמלה המגיעה לו מהקרן, כאשר חישוב הגמלה באשר לתקופת הביטוח בקרן ייעשה על פי תקנון הקרן ובאשר לתקופת השירות במדינה - ייעשה החישוב לפי חוק הגמלאות. עוד עולה מהסעיף כי לצורך קביעת השכר הקובע מהמדינה, לא ייעשה שימוש בשיטת קביעת השכר הקובע לקצבה הקבועה בחוק הגמלאות, היינו, שכרו של העובד בעת פרישתו משירות המדינה, אלא כי קביעת המשכורת הקובעת תהיה לפי המשכורת שהיתה לעובד בעת פרישתו מהקרן "ובלבד שהדרגה לפיה מחושבת משכורת זו לא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת לפי הסכמי העבודה בשירות המדינה לגבי סולם הדירוג בו שובץ העובד ערב עזיבתו את שירות המדינה". כלומר, מדובר בשיטת חישוב המיטיבה עם הגמלאי, אולם הטבה זו הוגבלה, בכדי להבטיח כי בשל תקופת עבודתו של העובד בשירות המדינה, לא יקבל העובד גמלה לפי משכורת קובעת העולה על המשכורת לפיה היתה מחושבת קצבתו, אילו היה ממשיך לעבוד בשירות המדינה ולא עובר להיות מבוטח בגוף אחר. 13. לאור האמור, כפי שהובהר על ידי המדינה, כשעובד מדינה פורש מהקרן, משכורתו הקובעת לצורך חישוב זכויותיו לקצבה מהמדינה תחושב לפי הנמוך מהשניים: המשכורת הקובעת לפיה משולמת קצבתו מקג"מ או משכורת השיא של העובד בהתאם לדירוג בו היה משובץ ערב עזיבתו את המדינה, לרבות התוספות שקיבל בערב המעבר וכן התוספות שקיבל בגוף ממנו פרש ואשר מוכרות לפנסיה במדינה. החישוב, אפוא, נעשה כך שהשכר הקובע בגוף ממנו פורש הגמלאי מוגבל לשכר השיא במדינה ומשכורת השיא במדינה מחושבת, בין השאר, בהתאם לנתונים האישיים של כל גמלאי וגמלאי, לרבות תוספות מיוחדות ששולמו לו בגוף שממנו פרש. 14. עוד טרם פרישתו של התובע, ביום 6.2.02, פנתה קג"מ למשרד האוצר בעניינו של התובע לצורך קבלת אישור פורמלי לגבי מכסת השתתפות המדינה בתשלום הקצבה (נספח ת/1א' לתצהיר התובע). ביום 7.5.02 נעשתה פניה נוספת למשרד האוצר ובו בקשה לאישור סכום ההשתתפות בתשלום הקצבה (נספח ת/1ב' לתצהיר התובע). ביום 22.5.02 נשלח לקג"מ מכתב משרד האוצר בו אישרה המדינה את שיעור ההשתתפות של המדינה בקצבה. במכתב זה אמנם לא צויין ערכו של השכר המירבי הרלוונטי לתובע, אולם בסעיף 2 למכתב צויין כי "שיעור השתתפותנו בקצבה הוא 9.5% מהמשכורת הקובעת, שלא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המח"ר, החל מחודש יולי 2002". (ההדגשה אינה במקור). 15. קג"מ הסבירה כי על מנת שלא לעכב את קצבת התובע, היא החלה לשלם לו קצבה כאילו השכר הקובע במדינה זהה לשכר הקובע בקרן, אשר עמד על סך של 17,223.1 ש"ח וזאת עד לחודש מאי 03'. עם זאת, על פי הנתונים שהוצגו בפנינו על ידי הנתבעות ולא נסתרו על ידי התובע, הדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה התובע משובץ ערב עזיבתו את המדינה (דירוג המח"ר) היתה דרגה 46+ והמשכורת הקובעת בהתאם לדרגה זו בצירוף התוספות אשר שולמו לתובע בגוף ממנו פרש ואשר היו מוכרות לפנסיה במדינה היא בגובה 14,488.58 ש"ח. (המדינה עדכנה כי לאחרונה התברר כי התובע זכאי לתוספת השתלמות ועל כן הסכום המעודכן של התקרה האמורה עומד על סך של 14,763.69 ש"ח). רק בחודש יוני 03', כפי הנראה בתגובה לדרישת תשלום רטרואקטיבית ששלחה קג"מ, העבירה המדינה לקג"מ הודעה ותחשיבים לפיהם המשכורת הקובעת במדינה לפי הדרגה המקסימלית בדירוג המח"ר הינה בסך 14,488.58 ש"ח, כמפורט לעיל, כאשר ממשכורת זו נגזרת השתתפותה, וכי נוצר תשלום יתר שיש להחזירו. בהתאם, שלחה קג"מ לתובע מכתב ביום 22.6.03 (נספח ת/4 לכתב התביעה) בו עדכנה אותו באשר לסכום השתתפותה של המדינה בפנסיה המשולמת לו ובו הודיעה לו על ניכוי הכספים ששולמו לו ביתר. 16. התובע למעשה טוען כי יש לחייב את קג"מ להמשיך ולשלם לו קצבה כפי ששולמה לו עד לחודש מאי 03'. אלא שכאמור עולה כי התשלומים ששילמה קג"מ לתובע בשנה הראשונה שולמו לו בהתאם למשכורת הקובעת אצלה, עוד טרם הועבר אליה חישוב המדינה באשר למשכורת הקובעת במדינה לפי הדרגה המקסימלית בדירוג המח"ר, בהתאם לנדרש לפי סעיף 10 להסכם הרציפות, וזאת עקב טעות בהבנת הודעת המדינה ובכדי שלא לעכב לתובע את תשלום קצבתו. 17. יתרה מכך, הגם שבמשך שנה קיבל התובע קצבה בסכום העולה על המשכורת הקובעת במדינה לפי הדרגה המקסימלית בדירוג המח"ר, לא ניתן להתעלם מכך כי כבר במכתבה של המדינה מיום 22.5.02 (ת/2), בטרם פרש התובע לגמלאות, אשר עותק ממנו נשלח לתובע, צויין כי "שיעור השתתפותנו בקצבה הוא 9.5% מהמשכורת הקובעת, שלא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המח"ר, החל מחודש יולי 2002". משכך, עוד טרם פרישתו של התובע הבהירה המדינה כי ישנה תקרה למשכורת הקובעת, בהתאם לדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המח"ר. אין מדובר אפוא בשינוי מדיניות מאוחר, כנטען על ידי התובע והסייג באשר לגובה המשכורת הקובעת הובא לידיעת התובע עוד טרם פרישתו. 18. הנתבעות הסבירו את מקור הטעות שבחישוב הגימלה ששולמה לתובע עד לחודש מאי 03' ושוכנענו כי התשלומים ששולמו לתובע בשנה הראשונה שולמו לו בתום לב, משהמדינה לא פירטה בהודעתה את סכום השתתפותה בגמלה ומשקג"מ טעתה בהבנת הודעת המדינה. מכל מקום, הגם שנפלה טעות בידי קג"מ, אין בכך כדי לחייבה לשלם מקופת כלל העמיתים תוספת גימלה לתובע מעבר לקצבה לה הוא זכאי על פי התקנון ועל פי הסכם הרציפות. אין לתובע זכות קנוייה בהנצחת הטעות והמשך תשלום שהוא נוגד את התקנון ואת הסכם הרציפות. (ראה גם ע"ע 39/99 ד"ר יהושע אסרף נ' מדינת ישראל, פד"ע לז 179: "לדעתי לא קמה לו למערער כל זכות משפטית להנצחת טעות שטעתה המשיבה, בכך ששילמה לו תשלומי יתר בשכרו. כך, בין שתבחן השאלה לפי דיני החוזים, ובין לפי כללי המשפט המינהלי"). תקנון הקרן הוא הקובע, בסופו של יום, את גובה הפנסיה לה זכאי התובע. 19. יש לאבחן את עניינו של התובע מהעניינים שנדונו בפסקי הדין בעניין קוריצקי וגליזר: ראשית, בענייננו, התובע פרש מקג"מ, בעוד שבעניין קוריצקי ובעניין גליזר התובעים פרשו מהמדינה, עובדה המשליכה על השאלות המשפטיות העולות בכל מקרה ומקרה ובפרט שאלת תחולתו של התקנון האחיד. כמו כן, בעוד בענייננו הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 10 להסכם הרציפות, בעניין קוריצקי ובעניין גליזר הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 11 להסכם, בו נקבעה מגבלה שונה מהמגבלה הקבועה בסעיף 10 להסכם. משכך, אין בפסיקת בתי הדין האזוריים בעניין קוריצקי ובעניין גליזר כדי להשליך על ענייננו. 20. לאור האמור, הגענו לכלל מסקנה כי המדינה נהגה בהתאם לכללי חישוב המשכורת הקובעת אצלה על פי סעיף 10 להסכם הרציפות וממועד שהעבירה את הנתונים המעודכנים לקג"מ, כדין פעלה האחרונה כשהפחיתה מסכום גמלתו של התובע ודרשה את החזר הסכומים ששולמו לו ביתר. קג"מ פעלה כמתחייב מתקנותיה ומהוראות הסכם הרציפות. סוף דבר 21. התביעה נדחית. 22. אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה, כמקובל בתביעותיהם של גמלאים בעניין הפנסיה המשולמת להם. ניתן היום 27.4.09 בהעדר הצדדים. מיכל לויט - שופטת, נ.צ. מר עמיר נ.צ. מר גמליאל אב"ד חוזהפנסיההסכם רציפות זכויות פנסיה