להלן פסק דין בנושא תביעה לשכר טרחת עורך דין: פסק דין התובע עו"ד במקצועו טיפל בעניינו של הנתבע הקשור לנזק גוף שנגרם לו באירוע מיום 19.2.98. בשלב מסויים הודיע הנתבע לתובע שאין הוא מעוניין שהתובע ימשיך בעבודתו. תביעתו של התובע היא על שכ"ט עו"ד המגיע לו לשיטתו בגין עבודתו בסך 10,000 ₪ ועוד מע"מ. הנתבע הדף מעליו את טענותיו של התובע וטען כי התובע התרשל והתעכב בטיפולו והצביע על כך שבסופו של יום הוא פנה לעו"ד אחר אשר סיים את העניין בזריזות וזכה לקבל עבורו סך של 20,000 ₪, הכוללים את כל הוצאותיו. הצדדים עצמם טענו את טיעוניהם לפני בית המשפט (בטענות וב"עדות" לא פורמאלית) וב"כ התובע מחד, ואביו של הנתבע מאידך, הוסיפו משלהם. בסוף הדיון הסכימו כולם שבית המשפט יתן את פסקו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק") ויש רק לברך אותם על כך, שכן בדרך זו חסכו, לא רק זמן יקר, אלא בראש ובראשונה הוצאות רבות ומיותרות. חרף העובדה שפטור אני מלנמק את פסקי, רואה אני חובה להעלות חלק מהגיגיי לפני הצדדים. קביעת השכר הראוי בגין טירחת עו"ד צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שכר הראוי נפסק לפי סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מקום בו "לא סוכם על שיעורו" של הנכס או השירות. כיצד איפוא, אומדים את השכר הראוי? מצד אחד ישנן רגליים לסברה, שיש לקבוע שכר טירחה מדורג, כפי שמקובל בתובענות המוגשות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה - 1975 או בתובענות לנזקי גוף או רכוש - על פי תוצאות הזכייה במשפט. מצד שני, במקרה זה בעת ביטול העסקתו של התובע טרם נקבע מהי הזכייה וסביר בעיני להניח גם, ששכרו של עורך הדין יצמח באופן יחסי לרמת ההשקעה הדרושה ממנו. מצד שלישי, אין להתעלם מטענתו של התובע שאין בהכרח קשר בין הסכום שזכה בו התובע לבסוף באמצעות עורך דין אחר, לבין שכר הטרחה המגיע לו בהתאם לציפיותיהם של שני הצדדים בעת קבלת התיק בתחילת הדרך ובמשך הטיפול בו. לא בכדי איפוא, נקבע כי בדרך כלל, שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית ואין בית משפט מוסמך לקובעו עפ"י שיקול דעתו בלבד בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו (ע"א 136/92 בייניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס חב' לבנין בע"מ, פ"ד מז (5), 114). עם זאת, נראה לי, כי חייבת להיות קורולציה בין סכום הזכייה שנקבע בסוף לבין שכ"ט עו"ד - אף אם הטיפול עבר לעו"ד אחר, כשסכום הזכייה נקבע בהסכמה בברכתו של הלקוח, שכן בראש ובראשונה, עו"ד הוא שלוחו של לקוחו, ואשר חלים עליו דיני השליחות למיניהם, לא יכול להתפשר בשם שולחו ללא הרשאתו המפורשת (סעיף 5 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965). על כן, הטענה שיש לקבוע את שכ"ט עו"ד לפי האומדנה של התובע שיכל לזכות בסכום נכבד יותר, חרף הסכמתו של הלקוח להסתפק במועט - בעייתית. בשים לב לכל אלו, לטענות הצדדים ולעובדה שהתובע עשה חלק בלתי מבוטל של העבודה, ובשים לב שפסק הדין ניתן לפי סעיף 79א לחוק, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ ועוד מע"מ. בנוסף על האמור, הנתבע ישפה את התובע על מחצית מסכום האגרה ששילם וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 400 ₪ ועוד מע"מ בגין הליך זה. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין