סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין שהתקבל בחוק לתיקון פקודת הנזיקין (תיקון מס' 10) (אחריות עובדי ציבור) התשס"ה- 2005 קובע כדלקמן: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". מטרת תיקון מס' 10 היתה להרחיב את החסינות המוענקת לעובדי ציבור, באופן שלא תוגשנה תביעות כנגד עובדי ציבור בגין מעשים שלטוניים בהם עוסקים עובדי הציבור יום ביומו. בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת החוק לתיקון פקודת הנזיקין (תיקון מס' 10) (אחריות עובדי ציבור) התשס"ג- 2002 (ה"ח הממשלה 6 מיום כ"ד בחשוון התשס"ג 30 באוקטובר 2002 בעמ' 134) (להלן: "דברי ההסבר להצעת החוק") נאמר מפורשות כי מטרת התיקון היא הרחבת חסינות עובדי הציבור: "בהצעת החוק מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמד המיוחד של עובדי הציבור מאחר והם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות; עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר שעלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית...". נימוקים רבים עומדים בבסיס הרצון להרחיב את חסינות עובדי הציבור בתביעות אישיות המוגשות כנגדם בגין ביצוע תפקידם השלטוני, וניתן למנות את הנימוקים העיקריים: הרצון להגן על שיקול הדעת של עובד הציבור מבלי להיות מוטרד מתביעות נזיקין כנגדו - דבר שעלול לפגוע בשיקול דעתו; החשש מפני הרתעת יתר אשר תיצור "שיתוק" בפעולות הרשות; נימוק נוסף הוא שהרשות היא הצד הטבעי בתביעות נזיקין, היא בעלת המשאבים לתשלום פיצויים מה גם שפעולות הרשות הן שיצרו סיכון, ומי שנהנה מן הפעולה היא הרשות ולפיכך תביעה כנגד עובדי הרשות אמורה להיות, אם כן, החריג לכלל (לסקירת הנימוקים בעד ונגד מתן חסינות ראו בהרחבה מאמרן של ת' קלהורה ומ' ברדנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) חסינות עובדי ציבור" הפקליט נ"א (תשע"א) 293 בעמ' 302 ו- 303 ; כן ראו : בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר פד"י מ"א (1) 73). עובד ציבור מוגדר בסעיף 7 לפקודה כ- " עובד מדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין" כאשר רשות ציבורית מוגדרת שם כ- "רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת". החוק הבדיל בין מנגנון הענקת החסינות האמורה בסעיף 7א הנ"ל ל"עובד מדינה" לבין מנגנון החסינות ל- "עובד רשות ציבורית". מנגנון החסינות של "עובד מדינה" מוסדר בסעיף 7ב לפקדה - הקובע כי המדינה רשאית להכיר באחריותה ולהעניק לעובד המדינה חסינות, ובמקרה זה עם קבלת הודעת ההכרה חתומה ע"י היועץ המשפטי לממשלה, תצורף המדינה כנתבעת (אם לא צורפה קודם לכן) ותביעת התובע כנגד עובד המדינה תידחה. תובע המבקש כי בית המשפט ימשיך לברר את התביעה כנגד עובד המדינה רשאי לבקש מבית המשפט לקבוע שלא מתקיימים תנאי החסינות (האמורים בסעיף 7א לפקודה) ובית המשפט יכריע בתחולת תנאי החסינות. מאידך, למקרה ותוגש תובענה נגד "עובד רשות ציבורית" נקבע מתווה אחר, המוסדר בסעיף 7ג(א) לפקודה: "הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א". משמעות האמור לעיל הוא, כי קיים הבדל בין מתן חסינות לעובד מדינה לבין מתן חסינות לעובד רשות ציבורית. כאשר מוגשת התביעה כנגד עובד מדינה, הרי די בהודעת היועץ המשפטי לממשלה כדי להקנות את החסינות ולהביא לדחיית התביעה, תוך שנשמרת הזכות לתובע להגיש בקשה לבית המשפט שייקבע, שעל אף הודעת ההכרה מטעם היועץ המשפטי, לא מתקיימים תנאי החסינות. דין שונה חל לגבי תביעה המוגשת ע"י "עובד רשות ציבורית" במקרה זה על הרשות הציבורית לצרף אישור היועץ המשפטי של הרשות לבקשתה "שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד", שיוגש בתוך התקופה שתיקבע בתקנות (ראו הוראות סעיף 7ג(א) המצוטט לעיל). יצויין, כי בענייננו אין מחלוקת כי הנתבעים 2 ו- 3 הם עובדי הרשות המקומית וככאלה הם עובדי רשות ציבורית.(ראו טענות התובעים בכתב התביעה וכן בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, שם אין התובעים כופרים בטענה כי הנבתעים 2 ו- 3 הם עובדי העירייה). בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן: "התקנות" או "תקנות הנזיקין"), שהותקנו מתוקף הפקודה, נקבעו הוראות נוספות בעניין הגשת בקשה להכרה בחסינות, ואלו הן התקנות הנוגעות לענייננו (המתייחסות לתביעה כנגד עובד רשות ציבורית): "8.      בקשת רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט לאחר קבלת אישורו של היועץ המשפטי של הרשות הציבורית; אישור היועץ המשפטי יצורף לבקשה. 9.        בקשת רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית, לפי הענין; העתק הבקשה יומצא לבעלי הדין". לאחר תיקון מס' 10 לפקודה התגלעה בפסיקת הערכאות המבררות המחלוקת- הכיצד יבררו בתי המשפט בקשת תובע שלא להכיר בהודעת חסינות לגבי מעשי עובד מדינה (לפי סעיף 7ב) וכיצד תתבררנה טענות רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית לפיהן מתקיימים תנאי החסינות (לפי סעיף 7ג). באשר להכרה בחסינות "עובד מדינה", נראה כי למרות שלאחר התיקון ניתן היה למצוא פסקי דין שקבעו כי יש לבחון את השאלה לפי "כללי המשפט האזרחי" (דהיינו לקבוע אם התמלאו התנאים האמורים בסעיף 7א לחוק) לאחרונה מגמת הפסיקה היא שיש לבחון את הודעת ההכרה של היועץ המשפטי לממשלה בתביעה כנגד עובד מדינה לפי כללי המשפט המינהלי, באופן שעל בית המשפט לקובע אם יש עילה המצדיקה פסילת ההחלטה לפי כללי המשפט המנהלי, מסקנה העולה מפורשות מדברי ההסבר בהצעת החוק בהם הוטעם כי "אופי הביקורת בהליך זה אף שהוא מתנהל במסגרת תביעה נזיקית, יהיה מינהלי במהותו" (בעמוד 137) (לדעה התומכת בביקורת בעלת אופי מנהלי על הודעת ההכרה ראו: קלהורה וברדנשטיין במאמרן הנ"ל בעמ' 326-327; בש"א (מחוזי י-ם) 3366/06 דהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - ניתן ביום 17.9.07); ולאחרונה רע"א (ת"א) 26071-11-11 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט (טרם פורסם - ניתן ביום 12.1.2012)). גם באשר לדרך שבה בוחן בית המשפט את התקיימות תנאי החסינות בתביעה כנגד עובד רשות ציבורית הדעות חלוקות; חלק מפסקי הדין קובעים כי אף כאן על בית המשפט לבחון את הודעת ההכרה שניתנה ע"י היועץ המשפטי של הרשות לפי כללי המשפט המינהלי (ראו לענין זה קלהורה וברדנשטיין במאמרן הנ"ל בעמ' 331; וכן ת"א (שלום חיפה) 4381/08 אלחדף נ' פרץ (טרם פורסם - ניתן ביום 1.11.2009); בש"א (ראשל"צ) 1125/07 הפנר נ' קמחי (טרם פורסם - ניתן ביום 17.2.2008)). מנגד, יש הסוברים כי בשל לשון החוק, דברי ההסבר והמתווה שקבע המחוקק באשר לחסינות עובד רשות ציבורית, יש לבחון את תנאי החסינות לפי כללי המשפט האזרחי (ראו לאחרונה: ת.א (מחוזי חי') 25141-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' משאבי מים פרדס חנה כרכור בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 12.2.2012); ת.א (מחוזי ת"א) 43498-08-10 עיריית חיפה נ' בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 13.7.2012)). לטעמי, ניתן ללמוד על אופייה של הבחינה, מדברי ההסבר להצעת חוק, לפיהם: "מוצע לקבוע כי אם הוגשה תובענה נגד הרשות הציבורית, ואחד הצדדים לתובענה או הרשות הציבורית טען כי מעשה העובד נעשה תוך כדי מילוי תפקידו, יקיים בית המשפט הדן בתביעה הליך מקדמי כדי להחליט אם מעשה עובד הרשות הציבורית נעשה תוך כדי מילוי תפקידו ברשות הציבורית. ככל שבפני בית המשפט בקשה להכרה בחסינות עובד ציבור, עליו להידרש לבחינה עובדתית האם מתקיימים תנאי החסינות (ראו: ע"א (ב"ש) 8712-11-10‏ ‏ עו"ד יוסף פנחס כהן נ' עיריית שדרות (טרם פורסם, , ניתן 18.05.11)), וככל האפשר יש לתת עדיפות לבקשתו של בעל דין לחקור את המצהיר מטעם הצד שכנגד ולקיים דיון בבקשה (ראו: ע"א 1927/10 ‏ ‏ בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ נ' חן רשף (טרם פורסמה, , ניתנה 24.11.11)) (להלן: עניין בידור נאה). אם כן, בחינה עובדתית יש לערוך ולא ביקורת מנהלית. חסינותחסינות עובד ציבורעובדי ציבור