##עקרון הגולגולת הדקה בתאונות דרכים:## בפסיקה בישראל השתרש עיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה" בתאונות דרכים לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים. כלל הגולגולת הדקה לא יחול ולענין זה הופנה ביהמ"ש לדברי ד. קציר בספרו : "שעה שהוכח בפני ביהמ"ש באופן ברור, מצבו של התובע קודם לפגיעה; או אז יקשה עליו להשליך יהבו על עיקרון הגולגולת הדקה. תובע שלא תפקד עוד בטרם נפגע, לא יהיה זכאי לפיצוי אחרי הפגיעה, תוך התעלמות ממצבו הקודם. לשון אחרת, שעה שהמצב הנובע מן הפגיעה ניתן להפרדה מזה שנוצר אחריה לא יוכל התובע להישמע בטענה כי מצבו זה הוא תוצאת התאונה". (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהד' רביעית (1997), עמ' 1255). בסיטואציה של "גולגולת דקה" בתאונת דרכים אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה. ##להלן פסק דין בנושא יישום עקרון הגולגולת הדקה בתאונות דרכים:## התובע נפגע בתאונת דרכים, ביקש להחיל בעניינו את עקרון הגולגולת הדקה וביקש כי אקבע שנכותו התפקודית הינה בשיעור 5%, במיוחד בשים לב כי המדובר בנכות המפריעה לתפקוד הקוגניטיבי ובהתחשב במקצועו, כיום עורך דין. הנתבעות מצידן טענו כי כללי הגולגולת הדקה אינם חלים בענייננו. מבוא לפני תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק). התובע, יליד 31.03.1983, כיום עו"ד, נשוי ואב ל- 5, תבע פיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דרכים מיום 02.11.2002 (להלן: "התאונה "), עת נהג התובע ברכב מספר 73-908-89 (להלן: "הרכב"). התביעה הוגשה כנגד "כלל" חברה לביטוח בע"מ ו"אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, חברות הביטוח אשר ביטחו בביטוח חובה את השימוש ברכב במועדים לעיל. הנתבעות ביסכומים הכחישו הן את חבותן הן את נסיבות התאונה. עוד נטועה מחלוקת בין הצדדים לשאלת נכותו התפקודית של התובע ושיעור הפיצוי המגיע לו, ככל שיקבע כי התאונה התרחשה בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 16 מרץ 2010, במסגרתה נחקר התובע. הצדדים, לאחר מספר אורכות שנתבקשו, סיכמו טענותיהם בכתב. נסיבות התאונה ושאלת החבות בהתאם לנטען, התובע, שרת כחייל בצה"ל בישיבת הסדר, נפגע עת נהג ברכב שמספרו 73-908-89 (להלן: "הרכב"), בשעות הערב המאוחרות בכביש עוקף רחובות, כאשר לפתע איבד את השליטה על הרכב, הרכב "עף" מהכביש והתובע פונה על ידי אמבולנס לחדר המיון בבית חולים "קפלן". כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בחלקי גופו השונים ובמיוחד נחבל בראשו ואיבד את הכרתו למספר דקות. התובע פונה לבית חולים "קפלן" ולאחר מספר בדיקות שוחרר לביתו. בהתאם לנטען, למחרת התאונה, ביום 3 נובמבר 2002, התובע סבל מכאבי ראש חזקים ופנה למרפאה צבאית בצריפין, משם הופנה לחדר מיון בבית חולים "אסף הרופא" (ת/4) ואושפז עד ליום 8 נובמבר 2002 (6 ימים). התובע שוחרר מבית החולים עם המלצה לטיפול תרופתי ומעקב (ת/5). נוכח כאבים שחזרו ונשנו אושפז התובע בשנית במתקן אשפוז צבאי מיום 12 נובמבר 2001 ועד ליום 5 ינואר 2003 (55 ימים) (ת/6) לעניין נסיבות התאונה, הנתבעות הכחישו את הנטען בנימוק שהתובע לא המציא את דו"ח האמבולנס שפינה אותו לבית החולים, לא המציא את תעודת חדר המיון, אלא רק לאחר שלב הבאת הראיות. עוד טענו הנתבעות כי על גבי תעודת חדר המיון נרשם "מחלה" ולא "תאונת דרכים" , בנוסף, לא היו עדים לתאונה הנדונה וכן אין ברשותו של התובע צילום לנזקי הרכב. יצויין, כי בכתב ההגנה, מעבר להכחשה כללית וגורפת, נטען לענין החבות רק כי התובע נדרש להמציא אישור משרד הרישוי לקיומו של רשיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה, עוד נטען כי המדובר בתאונת עבודה (סעיף 2 לכתב ההגנה). בנוסף, בדיון מיום 9 אפריל 2008, שהתקיים לפני כבוד השופט בכר, הצהיר ב"כ הנתבעות, כי בכפוף לאישור משרד הרישוי בדבר רישיון נהיגה בתוקף הנתבעות יכירו בחבותן. לפיכך, העלאת טענה זו בשלב הסיכומים, לאחר שהוצג אישור משרד הרישוי (ת/1) וצילום תעודת ביטוח חובה על שם התובע למועד התאונה (ת/2), הינה בבחינת הרחבת חזית, סותרת עמדתה המוצהרתת של הנתבעים ואיני מקבלת אותה. אכן תעודת חדר המיון מבית חולים "קפלן" הוגשה כראיה לתיק ביהמ"ש, רק ביום 13 מאי 2010, לאחר שמיעת הראיות, אולם בהסכמת הנתבעות. ברם, לכתב התביעה צורף "סיכום מחלה" מיום 8 נובמבר 2002, לתצהיר התובע צורפה תעודת רופא "מרפאה אזורית צריפין" בה צויין כי התובע נפצע "כתוצאה מתאונה נבדק אתמול בלילה (קרי ביום התאונה - הוספה שלי ואינה במקור) ע"י אורטופד אך לא עבר צילומים", זאת ועוד על אף שבתעודת חדר המיון מבית חולים "קפלן" במדבקה עם פרטיו של התובע נרשם "מחלה", הרי שב"גוף" תעודת חדר המיון צוין כי המדובר בתאונת דרכים. זאת ועוד, מעיון במסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהירו של התובע, מצוין כי התובע לאחר תאונת דרכים עם חבלת ראש ואיבוד הכרה למספר דקות (לעניין זה ראה ת/4, ת/5, ת/6, ת/7(1), ת/7(2), ת/7(3),ת/7(5), ת/8(1), ת/9). כמו-כן, צורף אישור משטרה מיום 9 נובמבר 2002, ובו פרטי התאונה הנטענת. התובע בחקירתו הנגדית, באשר לנסיבות התאונה נשאל רק אם היו עדים לתאונה. התובע השיב כי אינו יודע מכיוון שהוא רק זוכר את איבוד השליטה ואורות האמבולנס (פרוטוקול דיון מיום 16 מרץ 2010, עמ' 2 שורה 23). לנזקי הרכב טען כי היו מינימאליים וכי הרכב לא תוקן (שם, ש' 12) מכל האמור לעיל, עדותו של התובע שמצאתיה אמינה, דו"חות חדרי המיון, הדו"חות הרפואיים השונים, דו"ח המשטרה, בהעדר כל ראיה לסתור ונוכח הודעת ב"כ הנתבעת, אני מקבלת את גרסת התובע לקרות התאונה. לסיכום, אני קובעת כי התאונה התרחשה בשעה שהתובע נהג ברכב בהתאם לנטען בכתב התביעה. הנתבעות לפיכך אחראיות לנזקי התובע. הנכות הרפואית מן המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע וכן מדו"ח חדר מיון של בית חולים "קפלן", אשר כאמור צורף לתיק ביהמ"ש ביום 13 מאי 2010, עולה כי התובע פנה לקבלת טיפול מיד לאחר התאונה לבית חולים ואובחן כסובל מחבלת ראש ורגישות בעמ"ש צווארי. כמו כן עולה כי ביום 3 נובמבר 2002 ובהמשך לתלונות על כאבים בראש ובצוואר וכן תלונות על כאבים בגב, בכתף ימין, סחרחורות ובחילות, פנה התובע אל מרפאה צבאית בצריפין ולאחר בדיקה הופנה שוב לחדר מיון לצורך בדיקת אורטופד וביצוע צילומים (מעיון מדו"ח המרפאה הצבאית עולה כי בחדר מיון בי"ח "קפלן" התובע נבדק ע"י אורטופד אך לא בוצעו צילומים). בבדיקת התובע בבי"ח "אסף הרופא" ביום 3 נובמבר 2002, הוחלט על אשפוזו לצורך בדיקות ומעקב. מדו"ח סיכום האשפוז עולה כי התובע סבל מכאבי ראש. התובע עבר ברור אשר כלל בדיקת CT מוח, צילום חזה ובדיקת א.ק.ג אשר הודגמו כתקינים. עוד עולה כי לאחר שלא חלה הטבה במצבו הבריאותי ובשל תלונות על כאבי ראש בצורה אינטנסיבית, אושפז התובע במתקן אשפוז צבאי למשך קרוב לחודשיים, התובע טופל במשככי כאבים וטיפולי הרפיה. כבוד השופט א. בכר, מינה בתיק זה שני מומחים מטעם בית המשפט. פרופ' דוד ירניצקי, אשר קבע בחו"ד כי המדובר במצב שלאחר חבלת ראש, כשהתלונה המרכזית היא כאבי ראש. עוד טרח והוסיף המומחה כי יש לציין קיום של כאבי ראש, בצורה מתונה, קודם לתאונה. לפיכך, קבע לתובע נכות נוירולוגית צמיתה 5%, מתוכה 2.5% בגין התאונה ו-2.5% בגין מצב קודם. ) זאת בהתאם לסעיף 29(11) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), עוד, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה לאחר התאונה. פרופ' שמואל טיאנו, מונה למומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי. כבוד השופט בכר, נוכח מיעוט החומר הרפואי והעדר אינדיקציה לטיפולים סדירים, חייב התובע לשאת במחצית שכ"ט של המומחה. בנסיבות אלו, בטענה של מצב כלכלי, ויתר התובע על מינוי זה. הנכות התפקודית התובע מבקש להחיל בעניינו את עקרון הגולגולת הדקה וביקש כי אקבע שנכותו התפקודית הינה בשיעור 5%, במיוחד בשים לב כי המדובר בנכות המפריעה לתפקוד הקוגניטיבי ובהתחשב במקצועו, כיום עורך דין. הנתבעות מצידן טענו כי כללי הגולגולת הדקה אינם חלים בענייננו. הגם שהוכח שמצבו של התובע הוחמר כתוצאה מהתאונה. לטענתן כלל הגולגולת הדקה לא יחול ולענין זה הופנה ביהמ"ש לדברי ד. קציר בספרו :- "שעה שהוכח בפני ביהמ"ש באופן ברור, מצבו של התובע קודם לפגיעה; או אז יקשה עליו להשליך יהבו על עיקרון הגולגולת הדקה. תובע שלא תפקד עוד בטרם נפגע, לא יהיה זכאי לפיצוי אחרי הפגיעה, תוך התעלמות ממצבו הקודם. לשון אחרת, שעה שהמצב הנובע מן הפגיעה ניתן להפרדה מזה שנוצר אחריה לא יוכל התובע להישמע בטענה כי מצבו זה הוא תוצאת התאונה". (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהד' רביעית (1997), עמ' 1255). לענין זה אפנה לע"א 8279/02 זאב גולן נ' עיזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל (לא פורסם, מיום 14.12.06), בו עמד כב' השופט גרוניס על האבחנה בין כלל הגולגולת הדקה לבין החמרה: "12...בפסיקתנו השתרש עיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה", לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים ... אף המקרה של החמרת מצב קיים עוסק במצבו של הניזוק עובר להתרשלות, אלא שכאן עומד במוקד הדיון קושי אחר. הסוגיה עימה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של "גולגולת דקה" עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה. בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה "גורם בלעדיו אין" לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה" בענייננו, משהתקבלה חוה"ד של פרופ' דוד ירניצקי , המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, כי התובע סבל מנזק קודם ושיעורו אף כומת בחוות הדעת שניתנה, די בכך כדי לקבוע כי מדובר בהחמרת מצב ולא ב"גולגולת דקה". ב"כ התובע טען בסיכומיו כי עקב מצבו הרפואי התובע נאלץ לפרוש ממסלול ההוראה, שכן לא עמידה פרונטאלית מול כיתה רועשת גרמה לו ללחצים אדירים בראש וסבל ולקשיי ריכוז. לעניין הנכות התפקודית, העיד התובע : " ש.ת.    במעמד התאונה הייתי חייל, ולא הייתי נשוי. ש.   מתי הילד הראשון נולד. ת.    בשנת 05. התחלתי ללמוד משפטים בנוב' 06 אני לומד ברמת גן, אני גר ברחובות. כל יום הגעתי עם חברים או עם רכבי. ש.  בתצהירך אמרת שלא עבדת כמורה? אינני מבינה. ת.   למדתי הוראה, כשסיימתי והתחלתי את ההתמחות. בסופו של דבר עבדתי באופן חלקי. הייתי מורה בצהרון למשך שעתיים שלוש. עשיתי זאת במקביל ללימודי המשפטים. כבר במהלך הלימודים שלמדתי חינוך, יש לנו עבודה מעשית שזה פעם בשבוע יום בשבוע מחליף בכיתה, בתקופה הזאת גיבשתי ושמתי לב (למרות שאני אוהב מאוד) יחד עם זאת שאני נמצא בכיתה..." אינני מקבלת את התמונה אותה ניסה לצייר התובע לפיה תדירות כאבי הראש ועוצמתם לאחר התאונה הם אלו שהביאו אותו לפרוש מלימודי ההוראה ולהעדיף, כברירת מחדל את לימודי המשפטים. לטעמי, כושרו התפקודי של התובע ויכולותיו הגבוהות הם השיבה לבחירה שלו ללמוד משפטים ובכך להשביח כושר השתכרותו. מעיון בחוות דעת מומחה ביהמ"ש, פרופ' ירניצקי עולה כי רוב תלונותיו של התובע על כאבי הראש היו בעת שהיה חייל ולאחר שחרורו מצה"ל חלה ירידה ניכרת במידת התלונות, עם פניות מועטות ביותר לעזרה רפואית בעניין זה. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר שצורפו לתיק ביהמ"ש עולה כי התובע לאחר התאונה בהיותו נשוי ואב לילדים ובמקביל לעבודתו כמורה, גם אם במשרה חלקית, החל ללמוד משפטים, סיים את לימודיו ואף את התמחותו. התובע צירף לתיק בית המשפט תלושים ספורים משנת 2008 (ראה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 29.05.2008) ובחר שלא להציג תלושי שכר רציפים מיום התאונה ועד היום. בסיכומיו הסתפק התובע רק בהצגת תעודת עו"ד וטען כי כעו"ד בתחילת דרכו הוא משתכר קרוב לשכר הממוצע במשק וכעבור חמש שנים שכרו יעלה בכשישים אחוזים. לקביעת נכות תפקודית במקרה של קביעת נכות נמוכה, הלכה היא כי:- "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" . (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191). כן נקבע לעניין זה, כאמור בע.א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פד"י נב(3) 792, 799: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעיתים הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה. על רקע זה התפתח השימוש במונח של נכות תפקודית (או נכות פונקציונאלית) המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע. בשל השוני האפשרי בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית, מתבקשים מומחים רפואיים לא אחת לחוות דעתם גם באשר לנכויות התפקודית של התובע, ולא רק לזו הרפואית" . עוד לענין זה נקבע לאחרונה, על ידי כב' השופטת וילנר בע"א 593-08 המאגר הישראלי נ' יעקובוב אלי ע"א 637-08 יעקובוב אלי נ' המאגר הישראלי (מיום 1.2.2010) כי:- יש לזכור כי הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד בשל נכות אורטופדית צמיתה של 5% אין פירושה מחצית שיעור הפיצוי שהיה נפסק בגין 10% נכות אורטופדית צמיתה. שהרי מטבע הדברים בחלק גדול מן המקרים נכות בשיעור של 10% גוררת עמה הגבלה בתפקודו של הנפגע, בעוד שנכות בשיעור של 5% ברגיל אינה תפקודית או שפגיעתה מזערית, כפי שנקבע במקרה שלפנינו על ידי המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, סכום הפיצוי בגין 5% אינו אמור להיות מחצית מהפיצוי בגין 10%, אלא במקרים מיוחדים והמקרה שלפנינו אינו כזה.        קל וחומר לטעמי בעניננו, הפועל היוצא הוא אפוא, שנוכח אחוז הנכות הנמוך ובהנתן שעלה בידי התובע לשמש כמורה מחליף, במקביל ללימודי המשפטים, איש משפחה ואב לילדים קטנים, בנוסף, להימנעותו של התובע מהבאת ראיות להכנסותיו מיום התאונה ועד היום, אני סוברת כי אין יסוד לקביעת נכות תפקודית לתובע, מעבר לנכות הרפואית המזערית שנקבעה לו כאמור, ואלי אף פחות מכך. הפסד שכר לעתיד יחד עם זאת, ולמרות העובדה ולפיה עסקינן בנכות רפואית בשיעור מזערי ללא השלכה תפקודית ממשית, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות העתידי, עד גיל 67, סכום גלובלי של 25,000 ₪. וזאת לנוכח האפשרות כי פגיעה נוירולוגית זו יכול ותהווה גורם כלשהו שיפגע בשכרו בעתיד באשר איננו יודעים מה יוליד יום. הפסד שכר לעבר התובע בסיכומיו לא עתר לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר. התאונה התרחשה עת התובע היה חייל בשירות סדיר ועל כן לא נגרמו לו הפסדי שכר. לאחר שחרורו עבד כמורה ולאחר מכן היה סטודנט. אינני מוצאת מקום להורות על פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות התובע בסיכומיו לא עתר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, בנוסף, לא הוצגו אסמכתאות להוצאות ועל כן אינני מוצאת מקום להורות על פיצוי בגין ראש נזק זה. עזרת צד ג' התובע בסיכומיו לא עתר לפיצוי בגין עזרת זולת ועל כן אינני מוצאת מקום להורות על פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע, יליד 31.03.1983 ואחוזי הפגיעה בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו - 1967, ונוכח העובדה כי התובע היה מאושפז למשך 61 אני קובעת כי יפוצה בגין ראש נזק זה בסך של 31,968 ₪ . סיכום לאור כל האמור לעיל, ישאו הנתבעות בנזקי התובע, כדלקמן; 1. הפסד השתכרות לעתיד: 25,000 ₪ 2. כאב וסבל: 31,968 ₪ סה"כ נזקי התובע עומדים על סך של 56,968 ₪ נכון להיום. לסכום הפיצוי יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעות באגרת המשפט, אותה שילם התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. עקרונות משפטייםגולגולתתאונת דרכיםעקרון הגולגולת הדקה