רקע כללי וטענות הצדדים: לפני תביעה שהגישה גב' מיכלשוילי אפרת (להלן "התובעת") כנגד בית אבות נווה אורנים, עמותת עטרת (להלן "הנתבעת") לפיצויי פיטורים והלנתם עקב הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה, וכן לתשלום דמי הבראה. התובעת הועסקה בנתבעת כמטפלת מחודש 8/2001 ועד ליום 31.12.06. הנתבעת הינה עמותה פרטית המנהלת ומפעילה בית אבות בגדרה. לטענת התובעת, במשך השנים עבדה בהיקף משרה מלא ומחודש אוקטובר 2006 החלה הנתבעת לצמצם את היקף משרתה. צמצום היקף משרתה מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. התובעת פנתה לנתבעת בדבר רצונה להתפטר בעקבות ההרעה, אולם הנתבעת סירבה להתפטרות. הנתבעת הודיעה לתובעת על התפטרותה מחמת הרעת תנאים. הנתבעת טוענת כי עד לחודש 6/06 עבדה במשרה מלאה. בחודש 6/06 ביקשה התובעת לצמצם את היקף משרתה על מנת שתוכל להשתתף בלימודי מוזיקה. הנתבעת נענתה לבקשתה. בחודש נובמבר 2006 נודע לנתבעת כי התובעת מתרשלת בתפקידה. משכך זומנה התובעת לשיחת בירור ביום 19.11.06. להמשך העסקתה של התובעת הוצב תנאי לפיו עד שהתובעת תוכיח את עצמה ותרכוש מחדש את אמונה של הנתבעת, תעבוד במשמרות בהן עובדת אחראית המחלקה או האחות הראשית. הואיל והשתיים עובדות במשרה מלאה, יכלה התובעת אף היא לעבוד בהיקף משרה מלא. לפיכך טענת התובעת לפגיעה בהיקף משרתה חסרת כל שחר. התובעת ביטלה משמרות זמן קצר לפני תחילת המשמרת ונמנעה מלענות לשיחות מטעם האחראיות עליה. ביום 27.12.06 נתקבל אצל הנתבעת מכתב בו הודיעה התובעת כי היא מתפטרת מעבודתה עקב הרעת תנאים. ביום 31.12.06 הודיעה התובעת לגב' מרגלית בשיחה טלפונית כי היא סיימה את עבודתה. התובעת לא מסרה כי היא מתכוונת להתפטר עקב הרעת תנאים קודם להתפטרותה ולא אפשרה לנתבעת להסדיר את העניין. התובעת לא נתנה הודעה מוקדמת בטרם בהתפטרה. סכום זה יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובעת, במידה ויפסק. התובעת זכאית לדמי הבראה בגין תשעת חודשי עבודתה האחרונים בלבד. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העידה גב' מסדה סקלי- מנהלת הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה. דיון והכרעה: סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן "החוק") קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". לטענת התובעת הועסקה במשרה מלאה באופן קבוע כדלקמן: 2 משמרות לילה בשבוע, 2 משמרות רצופות בשבת ומשמרת ערב ביום ו'. עד שבחודש 10/06 החליטה הנתבעת באופן חד צדדי, תוך הטלת דופי בעבודת התובעת, לפגוע בהיקף שעות עבודתה על ידי שיבוצה לשתי משמרות בוקר בלבד ובפיקוח האחראית או האחות הראשית. התובעת התקשתה מאוד לעבוד במשמרות בוקר נוכח מחלת בעלה. צמצום המשמרות מהווה לטענתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המזכה אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 הנ"ל. הרעה בתנאי העבודה תחשב כהרעה מוחשית כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר [ע"א (עליון) 118/57 לזרוס - האחים ברנט את בוכרד בע"מ פד' יב 1613]. על פי הפסיקה, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, לפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים (ראה: ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). התובעת עבדה כמטפלת במחלקה סגורה לתשושי נפש. התובעת טיפלה בחולים חסרי ישע הדורשים השגחה צמודה. כפי שעולה מנספח 1 לכתב ההגנה, התובעת מעלה באמון הנתבעת כשנמצאו כשלים בעבודתה. בנסיבות אלו, בהם מופקדת התובעת על חולים חסרי ישע ותשושי נפש, אשר אינם יכולים להביע תרעומת על הטיפול בהם, השתכנעתי כי נכון היה להפעיל אמצעי משמעת ופיקוח על התובעת. התובעת הועסקה במתכונת יומית ולא במתכונת קבועה. הנתבעת לא התחייבה להעסיק את התובעת במשמרות לילה, שבת וערב שבת כפי שמנסה התובעת לטעון. גב' מסדה העידה כך: "סידור העבודה נעשה מידי שבוע, הוא משתנה כל יום, כי יש "פנצ'רים", הבסיס נשאר" (עמ' 3, ש' 28). אף התובעת העידה בחקירתה: "נכון שמידי שבוע המטפלות היו מגישות רשימת משמרות רצויה והשתדלו לשבץ אותנו בהתאם." (עמ' 2, ש' 5-6). היינו, שיבוצן של המטפלות למשמרות נעשה מדי שבוע תוך התחשבות בהעדפותיהן אך ללא התחייבות לשבצן למשמרות אותן העדיפו. יתרה מכך, גב' מסדה ציינה בפני התובעת במכתבה מיום 27.12.06 (נספח 2 לכתב ההגנה), שנשלח במענה למכתבה של ב"כ התובעת מיום 24.12.06 (נספח א' לתצהיר התובעת), כן: "ידוע לנו מצבה הכלכלי של אפרת, ואנו נשמח להעסיק אותה 6-7 פעמים בשבוע, כשיש נוכחות של ללי או אתי בבית האבות. זאת עד שנסיר את כל הספקות בנוגע לתפקודה". התובעת, כאמור, ציינה כי לא היה באפשרותה לעבוד במשמרות בוקר, עקב מחלת בעלה. הנתבעת טענה כי משהאחראית עבדה גם במשמרות לילה וסופי שבוע, היה באפשרותה של התובעת לעבוד בלילה ובסופי שבוע. טענה זו של הנתבעת לא עולה בקנה אחד עם נספח 1 אשר צורף לכתב הגנתה, בו נכתב בזו הלשון: "בעקבות זאת, הוחלט כי מעתה תוכלי לעבוד רק בבקרים כאשר אחראית המחלקה מפקחת על עבודתך ובימי שישי בבוקר". התובעת עבדה ימים ספורים לאחר שיחת הבירור עימה ולאחר מכן נעדרה עקב מחלה (נספח ב' לתצהיר התובעת). לטענת הנתבעת ניסיונותיה ליצור קשר עם התובעת לא צלחו. התובעת מאשרת בסעיף 9 לתצהירה כי באותה תקופה מכשיר הפלאפון אשר היה ברשותה לא היה בשימוש. התובעת העידה בחקירתה כך: "במכתב שמסדה כתבה לעו"ד שלי, העו"ד סיפר לי על המכתב, אבל אני כבר לא רציתי לעבוד, כי אם אין להם אמונה בי, אני לא מוכנה לעבוד בתנאים כאלה... הבת שלי אמרה שהתקשרו מבית אבות, אז החזרתי טלפון ואמרתי למרגלית שדיברתי עם מסדה, אתי, ללי, וכולם יודעים שעזבתי" (עמ' 3, ש' 5-10). מדבריה של התובעת עולה כי בסמוך לאחר שיחת הברור עימה, סירבה לשוב לעבודה וכלל לא אפשרה לנתבעת לתקן את הנסיבות שהביאו אותה להתפטר. התרשמתי כי התובעת החליטה לעזוב את מקום עבודתה עקב רגשותיה הפגועים והעלבון שספגה לאחר שנתבקשה לעבוד במשמרות בהן עובדת אחראית המחלקה או האחות הראשית. כמו כן התרשמתי כי הנתבעת כנה בטענתה לפיה הייתה מוכנה לשבץ את התובעת במשרה מלאה ובלבד שתעבוד במשמרות עם אחראית המחלקה או האחות הראשית. בל נשכח כי למנהלי הנתבעת זכות ארגונית להחליט על שיבוצם של העובדים ובכללם התובעת. בנסיבות אלו דין התביעה לפיצויי פיטורים להדחות. התובעת שיגרה לנתבעת מכתב התפטרות ביום 24.12.06. כפי שצוין לעיל, בסמוך למועד זה וגם לאחריו, לא התייצבה התובעת לעבודה. בנסיבות אלו, טענת הנתבעת לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת מתקבלת ויש לקזז סך של 2,447 ₪ בעבור הודעה מוקדמת שלא ניתנה כדין. הנתבעת הודתה כי התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה בגין תשעת חודשי עבודתה האחרונים. משכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,612 ₪ (307X 7X9/12) בגין רכיב זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,612 ₪ בגין דמי הבראה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.6.07 ועד לתשלום המלא בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 2,447 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.6.07 ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, משמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. ניתן היום י"ב בתשרי, תש"ע (30 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים. בן-יוסף חנה - שופטת משרהשינוי היקף משרההתפטרות