בתביעה זו עותרת גב' X (להלן: התובעת) לבטל משיכת כספים שביצעה מחשבונה אצל הנתבעת, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (להלן: הנתבעת או מבטחים), ולהורות לנתבעת לשלם לה, תחת זאת, פנסיית נכות. נקדים ונאמר, כי התביעה הינה מסוג התביעות של "חוכמה לאחר מעשה", אולם, גם אם היינו מקבלים את טענת התובעת, כי לא הבהירו לה, מבעוד מועד, שאם תשאיר את כספה במבטחים יתכן שיהיה בעתיד מצב בגינו תוכל לקבל פנסיית נכות - עדיין, אין מקום להורות על המבוקש בתביעה, הואיל ולשם קבלת פנסיית נכות יש לעמוד בכללי תקנון מבטחים. עובדות העובדות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת ואלה הן: א. התובעת, ילידת 1951, עלתה ארצה מחבר העמים בשנת 1990, ולטענתה, עד היום אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית; ב. התובעת עבדה במטעמי איכות תפן בע"מ (להלן: תפן), החל מיום 15.4.91 ועד 11.1.01; ג. מספר חודשים לאחר סיום עבודתה בתפן, ביום 5.8.01, חתמה התובעת על בקשה לשחרור הכספים שנצברו לזכותה במבטחים וקיבלה לידיה את הסכום שנצבר עד אותו מועד [נספח א' לתצהיר מטעם הנתבעת, נ/1 (להלן: הבקשה הראשונה)]; ד. הבקשה הראשונה כוללת את ההצהרה: "הנני להודיעכם כי החלטתי לוותר על זכויותיי הפנסיוניות ולקבל החזר הכספים שהצטברו לזכותי בקרנות בהתאם לתקנות מס הכנסה. ידוע לי ואני מסכים כי משיכת כספים חלקית מקרן פנסיה ותיקה תפסיק את חברותי בקרן הפנסיה ... הריני מתחייב כלפיכם כי החלטתי זו הינה סופית וכי לא אוכל לחזור בי מהחלטתי כאמור ולהחזיר את הכספים שמשכתי." [ההדגשה במקור]. כסיבה למשיכת הכסף נרשם בבקשה הראשונה - "לא עובדת"; ה. בתקופה מיום 1.5.03 ועד 18.6.04 עבדה התובעת בכישורית-כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים (להלן: כישורית). בתקופה זו, עד פיטוריה, נוכו דמי גמולים למבטחים; ו. לאחר הפיטורים מכישורית, ביום 12.7.04, אובחנה התובעת כסובלת מסרטן השד וביום 3.8.04 עברה ניתוח כריתת שד ובעקבותיו טופלה בטיפול כימותרפי; ז. בתאריך 14.2.05 פנתה התובעת לסניף מבטחים בנהריה, בבקשה למשוך את הכספים שנצברו לזכותה, מחדש, במבטחים [נ/1, נספח ב' (להלן: הבקשה השניה)]; ח. הבקשה השניה כוללת הצהרה בזו הלשון: "1. ידוע לי כי לאחר המשיכה לא אהיה זכאי/ת לכל זכות פנסיונית או אחרת מקרן הפנסיה, לרבות זכות לפנסיית נכות, שארים או זקנה. ... 3. הריני מתחייב/ת כי החלטה זו הינה סופית וידוע לי כי לא אוכל לחזור בי מהחלטתי כאמור ולהחזיר את הכספים שמשכתי. ..."; גם בבקשה השניה, היתה הסיבה לבקשה לתשלום הכסף הפסקת עבודת התובעת במפעל כישורית (שלא מטעמי בריאות) וחוסר עבודה מאותו מועד. ט. אין חולק, כי התובעת לא הפסיקה לעבוד באף אחת מהפעמים בשל מצב בריאותה והיא לא העלתה לפני פקידי מבטחים את מצבה הרפואי, עובר לבקשותיה למשיכת הכספים למבטחים, וגם לא אמרה למאן דהוא, במועד חתימתה על הבקשה הראשונה או השניה, כי אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ואינה מבינה על מה היא חותמת. דיון והכרעה טענתה העיקרית של התובעת היא, כי היה על פקידי מבטחים להודיע לה מפורשות, כאשר ביקשה למשוך את כל הכספים שנצברו לזכותה במבטחים, שמשיכה, כאמור, תפגע באפשרותה לקבל פנסיית נכות. התובעת כורכת לעיתים את שתי בקשות כאחת, על אף שהוגשו בהפרש של כארבע שנים, ומצבה האישי היה שונה בכל פעם. התובעת לא אומרת זאת במפורשות, אך, כוונתה, מן הסתם, שהיו צריכים ליידע אותה בדבר אפשרות לפנסיית נכות בעתיד, הואיל ובמועד הגשת הבקשות, לפחות הבקשה הראשונה, לא היה המצב הרפואי אקטואלי. לטענתה, לו היתה יודעת שיש לה אפשרות לקבל פנסיית נכות לא היתה מושכת את הכספים. התובעת מכוונת דבריה, למעשה, למועד הגשת הבקשה השניה - איננו מקבלים גישה זו ונסביר להלן. לטעמנו, התובעת בונה תרחישים תיאורטיים, על יסוד העובדה שעברה ניתוח, לאחר הפסקת עבודתה בכישורית, אולם, אין כל וודאות שהיתה נמנעת ממשיכת הכספים ממבטחים, בפעם השניה, כדי לקבל פנסיית נכות ועל אחת כמה וכמה ספק אם היתה משאירה את הכסף במבטחים בפעם הראשונה. נהפוך הוא - התרשמנו, כי השיקול המרכזי של התובעת, בכל אחת מהפעמים בהם ביקשה למשוך את הסכומים שנצברו לזכותה במבטחים, היה הצורך השוטף במזומנים. זאת - גם בפעם השניה, כאשר התובעת היתה מודעת למצבה הרפואי, שהשתנה לאחר פיטוריה מכישורית, הואיל ואובחנה כחולה ועברה ניתוח בין מועד הפיטורים לבין המועד בו הגישה את הבקשה השניה. אנו סבורים, כי התובעת העדיפה במודע לקבל סכום כסף חד-פעמי ותביעתה היום, נובעת מהכרה בכך שטעתה בכדאיות המשיכה. לדעתנו, התובעת מבקשת להשליך ממצבה בעת שהגישה את הבקשה השניה גם על מועד הבקשה הראשונה ולכך, איננו מוצאים כל הצדקה. בעת שהגישה את הבקשה הראשונה היתה התובעת ללא עבודה, כ-8 חודשים לאחר שהופסקה עבודתה בתפן, מקום בו עבדה במשך 10 שנים, וכפי שראינו, עברו כשנתיים עד שהחלה לעבוד מחדש. במצב דברים זה, אנו משוכנעים, כי התובעת היתה מעוניינת לשחרר את הכספים שנצברו לזכותה במבטחים לצרכיה השוטפים ואין כל וודאות, כי לו היתה חושבת שייתכן מצב בו בעתיד יתמלאו תנאים בהם תוכל לקבל פנסיית נכות היתה נמנעת ממשיכת הכספים, "בזמן אמת". אם ניתן ללמוד דבר מה מהתנהגותה של התובעת, עובר לבקשה השניה, מועד בו כבר ידעה שיש לה בעיה רפואית, הרי זה - כי, מבחינתה, מה שחשוב הוא קבלת סכום כסף גדול ולא תשלום חודשי קטן. התובעת הצהירה, מפורשות, בקשר לבקשה השניה [תצהירה, ת/1, ס' 26]: "לאור מצבי הבריאותי, סברתי כי תוחלת חיי קצרה ביותר לפיכך ביקשתי למשוך הכספים שהצטברו לזכותי בקרן, מוקדם ככל האפשר". עינינו הרואות, כי גם כאשר היתה התובעת מודעת למצבה הרפואי היתה מעוניינת בקבלת תשלום מיידי ואין כל בסיס לטענתה, כי לו היתה יודעת שייתכן שיש אפשרות לקבל פנסיית נכות היתה מעדיפה לבחור באופציה זו, דווקא; וכך ענתה, בנושא זה, גם בחקירתה הנגדית [עמ' 8, ש' 5-3]: "אני מסכימה שלא ידעתי כמה זמן נשאר לי לחיות. לא שמעתי מה זאת פנסיית נכות, ידעתי שיש מבטחים. לא ידעתי כמה נשאר לי לחיות ורציתי את הכסף, היה לי בראש רק המחלה שלי.". לאור זאת, סביר להניח, כי זו היתה העדפתה המוחלטת של התובעת. גם לאור אפשרות של הגשת בקשה לפנסיית נכות. נוסיף, כי אנו מאמינים, שהאפשרות של פנסיית נכות היתה ידועה לתובעת, שעבדה בארץ שנים רבות, אך, משיקוליה, בחרה שלא לבחון מסלול זה. זאת יש לזכור, כי לא כל מצב רפואי מביא, בהכרח, לקבלת פנסיית נכות. פנסיית נכות אינה ניתנת אוטומטית ולשם קבלתה יש לעמוד בתנאים הקבועים בתקנון מבטחים ובהם - עמידה לפני וועדה רפואית, הבודקת אובדן כושר עבודה, את הקשר בינו לבין מחלה קודמת והאם קיימת תקופת הכשרה מספקת. התובעת הצטרפה מחדש לקרן מבטחים רק בחודש 1/04 עד להגשת הבקשה השניה טרם חלפה תקופת הכשרה הנחוצה - בת 60 חודשים - לקבלת פנסיית נכות או שארים. יתרה מזאת, התובעת, כזכור, לא פוטרה בשל מצבה הרפואי ואין כל וודאות, כי העובדה שעברה ניתוח כריתת שד היתה גורמת לקביעה בדבר אובדן כושר עבודתה, עקב כך. מן המפורסמות הוא, כי יש נשים הממשיכות בעבודה מלאה לאחר ניתוח כריתת שד וניתוח כזה, יהיו נסיבותיו מצערות ככל שיהיו, אינו פוגם בכושר העבודה שלהן. התובעת טוענת, בהתבסס על פסיקה, כי היחסים בינה לבין הנתבעת הם יחסי אמון מיוחדים, המחייבים את הנתבעת לפרוס בפניה את כל האלטרנטיבות, כאשר היא באה למשוך כספים ממבטחים והיה על פקידי הנתבעת לוודא שהיא מודעת גם לאפשרות של קיום פנסיית נכות. אף אם נכון הדבר, שבין התובעת לבין קרן הפנסיה יש יחסי אמון מיוחדים, יחסים אלה הינם דו סטריים והיתה קיימת חובה מצידה של התובעת, כחברה בקרן מבטחים, להציג לפני פקידי הקרן את כל הנתונים הרלבנטיים, המצויים בידיעתה. אנו סבורים, כי יש הבדל משמעותי בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השניה, ברם, בכל מקרה היתה זו חובתה של התובעת להבהיר, אם אכן כך הדבר, שאינה מבינה מספיק טוב עברית ואינה יודעת על מה היא חותמת. במקרה כזה, היו מספקים לה תרגום לרוסית - במבטחים או בתפן, כגרסתה. משלא העלתה התובעת כל טרוניה בנקודה זו, אין לה להלין, אלא, על עצמה בלבד. התובעת טוענת, כי את הבקשה הראשונה מילא המעביד והיא לא הבינה על מה חתמה. קשה לנו לקבל תיאור זה, כאשר הבקשה הוגשה 7 חודשים ויותר לאחר הפסקת העבודה בתפן ולא ברצף ישיר עימה. באותה עת, היתה התובעת כבר למעלה מ- 10 שנים בארץ ואף אם יש ממש בכך שקשה היה לה לקרוא ולכתוב עברית, לא היתה כל סיבה שתמנע ממנה לברר על מה חתמה בעת שחתמה על המסמכים עבור מבטחים, גם אם המעביד החתים אותה, וכאמור - איננו משוכנעים שכך היה. איש גם לא מנע מהתובעת להגיע למבטחים, בעת שהגישה את הבקשה הראשונה, בליווי כלתה או איש אמון אחר. על אחת כמה וכמה, שהיה מקום שתנהג כך, כאשר הגישה את הבקשה השניה הואיל ובאותו מועד כבר ידעה, לבטח, כי תידרש לחתום על המסמכים. אם, כטענתה, לא הבינה על איזה מסמכים חתמה בעת הבקשה הראשונה, מובן, כי היה עליה לבוא לבקשה השניה ערוכה ומזומנה לאפשרות שתידרש לחתום על מסמך נוסף ואם לא היתה מוכנה להגיד לפקידי מבטחים שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית היתה צריכה לדאוג, מצידה, שיהיה איתה מי שיוכל לתרגם לה את המסמכים עליהם חתמה. בעת הגשת הבקשה השניה, כבר היתה התובעת לאחר הניתוח שעברה. אולם, היא לא העמידה את פקידי מבטחים על כך. משכך, איננו מוצאים, כי העובדה שמבטחים לא הביאה לעדות את הפקידים אשר טיפלו בבקשותיה של התובעת, באופן אישי, יש בה כדי לשנות את תמונת המצב. החזקה שאדם מבין על מה הוא חותם לא נסתרה במקרה זה. מהעובדה, שהתובעת בחרה לבוא עם הבקשה השניה למבטחים בעצמה, ללא ליווי, לאחר שכבר ידעה, כי במעמד זה תדרש לחתום על מסמכים - לאור נסיונה בבקשה הראשונה - אנו מסיקים, שהתובעת הבינה דיה את האמור בבקשה עליה חתמה וחשה ביטחון להתנהל לבד מול הנתבעת. כאמור, לדעתנו, היה הבדל במצבה בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השניה, אך, גם כאשר היתה כבר מודעת להרעה במצבה הרפואי, לא מצאה לנכון להביאו לידיעת פקיד מבטחים ולדעתנו, היה זה משום שכל שעניין את התובעת באותה עת היה, כדבריה, לקבל כסף כמה שיותר מהר. בנוסף לכל האמור עד כה, לא שוכנענו שמבטחים לא עמדה בחובת הגילוי המוגברת החלה עליה ומהראיות שהוצגו עולה, כי היא כן העמידה את התובעת על מגוון האפשרויות העומדות לפניה. זאת, מאחר ובתקופת חברותה בקרן מבטחים עמדה התובעת בקשר עם סניף מבטחים, ופנתה ביוזמתה, מספר פעמים, לקבל מידע כללי ללא משיכה. ביום 26.4.01 אף נשלח אליה "דו"ח לעמית" המפרט את הסכומים הצבורים לזכותה יחד עם מידע מהותי בקשר עם זכויותיה - מסלול גיל פרישה, פנסיית מינימום, תקופת הכשרה לנכות/שאירים ופירוט בקשר לחישוב פנסיית נכות [נ/1, נספחים ג'-ד']. ב"כ התובעת טוענת, כי אין ראיה שמסמכים אלה הגיעו לידי התובעת, מאחר שזו עברה כתובת, ואולם - שינוי הכתובת היה בשנת 2004, אחרי המחלה, בעוד שהדו"ח עם פירוט הזכויות והאפשרויות נשלח בשנת 2001, לפני הבקשה הראשונה [עמ' 8 ש' 16-11]. אנו מאמינים, שהתובעת קיבלה את המסמכים שנשלחו אליה ממבטחים ואם לא ידעה לקרוא אותם בכוחות עצמה היא עליה לדאוג לתרגומם ע"י כלתה, אדם כל אחר המהימן עליה. אין התובעת יכולה להסתתר מאחורי הטענה, שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ולהתעלם לחלוטין מתרומתה לכך שיה בתודעתה חסר במידע, ככל שאכן, לא היתה מודעת למספר האפשרויות העומדות לפניה, דבר שאנו מטילים בו ספק. סיכום התובעת בחרה, פעמיים, למשוך כספים שנצברו לזכותה במבטחים, משיקוליה, תוך העדפת קבלת סכום חד פעמי על פני האפשרות, הבלתי מובטחת, של קבלת פנסיית נכות בעתיד. בית-הדין אינו מוסמך לקבוע לתובעת פנסיית נכות, בהעדר בדיקה רפואית לפי תקנון מבטחים, ותשתית עובדתית שתצדיק קבלת החלטה כזו. בשים לב להתחייבותה על בקשותיה, בעת משיכת הכספים, פעמיים, אף אין הצדקה להתיר לתובעת לחזור בה מחתימה זו ולהחזיר את הכסף שקיבלה, ולו בפעם השניה, על מנת שתעמוד לפני וועדה רפואית, שאולי תאשר את בקשתה לפנסיית נכות. זאת - הואיל ולא הוצגה לנו ראשית ראיה בדבר אי כושר עבודה מתמשך, בעקבות הניתוח שעברה התובעת, שבעטיו יש הכרח לקבוע לה פנסיית נכות. הנתבעת עמדה בחובתה להביא לידיעת התובעת את מלוא האפשרויות העומדות לפניה, עוד קודם להגשת בקשתה הראשונה למשיכת הכספים ממבטחים, והתובעת עשתה את הבחירה המועדפת עליה, אף מבלי להעמיד את מצבה הרפואי כעילה למשיכת הכספים, בפעם הראשונה או בפעם השניה. אשר על כן - נדחית התביעה בנסיבות העניין, ונוכח מצבה האישי של התובעת - כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מהיום. ניתן היום, 1 באוקטובר 2009 (י"ג תשרי תש"ע), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום. זלמן גורדוןנציג עובדים דוד ברקןנציג מעבידים דלית גילה, שופטת פוליסהחברת ביטוח