נפילה במדרכה בחיפה

פסק דין 1. התובעת, ילידת 1937, נפגעה בתאונה אשר אירעה ביום 19.9.04 בשעות הצהרים, עת התהלכה ברחוב יבנה בחיפה ונפלה, לטענתה, כתוצאה ממכשול עקב עבודות שבוצעו במקום. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בזרוע ימין, נגרם לה שבר בראש עצם הרדיוס ביד ימין וזרועה הושמה בגבס. עוד היא טוענת כי נזקקה לטיפול פיסיותרפי בסמוך לאחר הסרת הגבס. התובעת אינה טוענת לנכות ומהתיעוד הרפואי המועט ניתן להסיק כי שבה לאיתנה. התובעת הגישה תובענה זו לתשלום פיצויי נזיקין כנגד עיריית חיפה, בה מצוי רחוב יבנה, והאחראית מכח הדין לדאוג לתקינות מדרכות ודרכי גישה בתחומה ולהסרת מכשולים מהן. 2. בעלי הדין הסכימו שאכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 על סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם. הוסכם, כי בית המשפט יהיה רשאי גם לדחות את התובענה. 3. לגרסת התובעת בעת התאונה בוצעו על המדרכה עבודות תיקונים ולכן בחלפה על פני המקום נקטה באמצעי זהירות למניעת נפילה ברם כאשר דרכה על אחת האבנים המשתלבות אשר נראתה יציבה נשברה האבן וגרמה לנפילתה. בא כוחה צירף לסיכומיו צילומי המקום בו לטענתה אירעה התאונה. אין לדעת מתי צולמו והאם זהו אכן מקום התאונה. נוכח הדרך הדיונית לה הסכימו הצדדים עובדה זו כשלעצמה אינה צריכה להיות בעוכרי מי מהם. אם אכן צולם מקום התאונה הרי שניתן לראות מפגע ברם אין אבן הנראית שנשברה כביכול כתוצאה מדריכה עליה. היות שהתובעת מתגוררת ברחוב יבנה (ראה הכתובת המופיעה במסמכים הרפואיים) ואף ציינה מפורשות כי הבחינה במכשול ונזהרה פן תיפול, אין להניח שנפגעה מהמכשול הבולט לעין הנראה בתמונה. 4. מעיון בצילומים הנ"ל עולה, כי המפגע חורג מאותם שיבושים והפרשי גובה הקיימים לעתים במדרכות של עיר ואשר כשאלה של מדיניות אין זה ראוי להטיל אחריות בגינם. ברם מגרסת התובעת עצמה עולה כי בעת התאונה בוצעו עבודות לתיקון המדרכה, משמע שהעירייה פעלה להסרת המפגע. בנסיבות אלו, שמצד אחד אין לדעת בבירור כיצד אירעה התאונה וגרסת התובעת אינה נקיה מספקות, ומצד שני, יתכן כי המכשול תרם לנפילתה בהיותו במקום שאינו מגודר, בחרתי לייחס לעירייה אחריות תוך הבאה בחשבון אשם תורם מצדה של התובעת. 5. כאמור, עקב התאונה נגרם לתובעת שבר בעצם זרוע ימין. לא ברור מתי הוסר הגבס, שכן בביקור מיום 9.9.04 כעשרים יום לאחר התאונה מצוינת הפניה להסרתו. כמו-כן, מלבד ההפניה לקבלת טיפול פיסיותרפי לא ברור משך הזמן בו נזקקה לטיפול זה. גם מהעדר תיעוד רפואי נוסף ניתן להסיק, כי למזלה הבריאה התובעת מהפגיעה הנדונה במהרה. 6. אין ספק, כי השבר ביד הימנית (שסביר להניח שהיא ידה השלטת) והגבס הארוך שהושם גרמו לה לכאבים, לאי-נוחות ולחוסר יכולת לבצע פעולות שונות, כך שיש יסוד לטענה כי התובעת במומה נזקקה לעזרת הזולת. תקופה בת חודש ימים סבירה בנסיבות. 7. התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני אשר יש להעריכו בשים לב לכאבים ולאי-נוחות מהם סבלה מצד אחד ולעובדה שהבריאה במהרה ולא נותרה נכות צמיתה מצד שני. כן היא זכאית להחזר הוצאות שהוציאה לפי קבלות שצורפו ולפיצוי בגין עזרת הזולת למשך חודש ימים. בהעדר נכות צמיתה וראיה כי נותרה מגבלה כלשהי, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. 8. על יסוד האמור לעיל ולאחר ניכוי שיעור מסוים בגין אשם תורם אני מעריכה את הפיצוי לו זכאית התובעת בסך של 10,000 ₪, נכון ליום פסק הדין. הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 10,000 ₪ לסילוק תביעתה. כן תשיב את האגרה ששילמה ותשלם שכר טרחת עורך דין בשיער 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. סכומים אלה ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין לידי בא כח התובעת, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מאחר שלמעשה הסתיים ההליך בישיבת קדם משפט ראשונה בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה