האם על פסק דין לפי סעיף 79 א חל פטור מאגרה ? הבקשה למתן רשות לערער שהוגשה עניינה בסוגיה עקרונית והיא, האם הליך המסתיים על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (וכן לפי הוראות סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), יחשב כהליך המסתיים בפשרה, אשר בעניינו יחולו התקנות הפוטרות מתשלום אגרה, בין אם במלואה ובין אם בחלקה, הכל לפי הענין. להלן פסק דין בנושא פסק דין על דרך הפשרה - פטור מאגרה: פסק דין זוהי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנהריה, כב' השופט כ. סעב (להלן: "בימ"ש קמא") שניתנה בת"א 816/97, אשר פטר את המבקשת מתשלום שני שליש מהאגרה. העובדות אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן: המשיבות הן הנתבעות בתביעת נזיקין שהוגשה לבית משפט קמא. פסק הדין בתביעה הנ"ל הסתיים על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט מבלי שנשמעו ראיות. על-פי הסכם דיוני בין הצדדים הגיש כל צד את סיכומיו בכתב, בצירוף מסמכים שונים, ובית המשפט הוסמך לפסוק על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. לאחר שניתן פסק הדין הגישו הנתבעות בקשה לפטור אותן מתשלום יתרת האגרה וזאת מאחר והדיון הסתיים, כאמור לעיל, בדיון על דרך הפשרה. בית משפט קמא שמע את טיעוני הצדדים לענין זה וקבע בהחלטה מנומקת כי יש לקרוא את תקנה 15א', תקנה 6ב', ותקנה 8ג' לתקנות בית המשפט (אגרות) התשנ"ח1987- (להלן: "תקנות האגרות"), כאילו חלות תקנות אלו גם על הליך המתנהל לפי סעיף 79א' הנ"ל. בית משפט קמא פירש את הביטוי "הסתיים הליך בפשרה" כחל גם על הליך המסתיים על דרך הפשרה. הבקשה למתן רשות לערער שהוגשה עניינה בסוגיה עקרונית והיא, האם הליך המסתיים על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (וכן לפי הוראות סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), יחשב כהליך המסתיים בפשרה, אשר בעניינו יחולו התקנות הפוטרות מתשלום אגרה, בין אם במלואה ובין אם בחלקה, הכל לפי הענין. סבור אני כי שאלה זו היא שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מהטעם שיש בה כדי להשליך על הליך גביית אגרות בהליכים רבים המתנהלים בפני בתי המשפט. בנוסף, הציגו הצדדים בפני בית המשפט פסקי דין והחלטות סותרות שניתנו הן על ידי בתי משפט שלום והן על ידי בתי משפט מחוזיים בסוגיה שבמחלוקת. מטעמים אלו החלטתי לתת רשות לערער, ובהתאם לסמכותי ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, לדון בבקשה כבערעור. לגופו של ענין, ועל אף שסבור אני כי צודק בית משפט קמא בכל הנוגע למדיניות הרצויה, החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולחייב את המשיבה בתשלום אגרה מלאה. מטרת התקנות שעניינן פטור מלא או חלקי מאגרה כאשר מגובש הסדר של פשרה היתה, לעודד צדדים להמנע מהתדיינות וליישב את המחלוקות ביניהם. לשם כך נקבע בתקנות האגרות תמריץ כספי שעניינו מתן טובת הנאה על דרך של פטור מאגרה בהליך שהסתיים בפשרה. ואולם, הליך המסתיים על דרך הפשרה אינו בגדר של פשרה מלאה. אמנם יש בהליך זה כדי לקצר את משך ההתדיינות ולהקל על בית המשפט ואולם אין הוא מהווה פשרה שבין הצדדים. פשרה בין הצדדים יכולה להחשב, לצורך תקנות האגרות, רק כאשר לבית המשפט אין למעשה אלא לבצע פעולה טכנית של אישור הסכם סופי בין צדדים. מטרת מתקין תקנות האגרות היתה לפטור מאגרה, כאשר ההסכמה שבין הצדדים מייתרת את הצורך בהחלטה שיפוטית המצריכה את בית המשפט לדון בטענות וכאשר הסכסוך הסתיים בדרך של הסכם פשרה, במובן זה שאין עוד אפשרות להמשיך ולהתדיין בו במסגרת של ערעור. רק הסכם סופי אשר בית המשפט נדרש לאשרו ללא כל דיון או כתיבת הנמקה וכאשר זהו הסכם אשר לא יכול להיות עליו בהמשך ערעור, יכול להחשב כפשרה לצורך תקנות האגרות. ראה: ע"א (ת"א) 2261/99, ראשון בדיוור בע"מ ואח' נ. רונן ריכטר, פסק-דין מיום 24/01/00 שניתן בהרכב כב' ס. הנשיא, השופט י. לויט, כב' השופטת א. חיות וכב' השופטת נ. אחיטוב, טרם פורסם; בש"א (מח' חיפה) 17938/01 (ת"א 10082/97), סלע עבודות איטום, שיפוץ וצבע בע"מ ואח' נ. בולוס ואח' (החלטה מיום 7/2/02, ניתנה ע"י כב' השופט ע. גרשון) ; בש"א (מח' חיפה) 3786/01 (ת"א 10548/96), שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' נ. רייטבלט ואח' (החלטה מיום 02/04/01, ניתנה ע"י כב' השופט ע. גרשון). על כוונת המחוקק לפטור מאגרה רק כאשר ההליך חוסך את כל ההתדיינות, לרבות אפשרות של הגשת ערעור, ניתן ללמוד מהאמור בתקנה 15 לתקנות האגרות אשר מצאה לנכון לציין בסעיף קטן (ב), כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על החזרת אגרה אם הסכסוך הועבר להרכרעה בבוררות או הסתיים בהליך של גישור כמשמעו בסעיף 79ג' לחוק בתי המשפט. מכאן ניתן ללמוד כי כוונת מתקין התקנות היתה לפטור מאגרה רק באותם מקרים בהם ניתן פסק דין המאשר פשרה סופית ללא צורך בדיון באותה פשרה ולחילופין, כאשר ההסדר מוציא את הדיון לבירור במסגרת אלטרנטיבית מחוץ לכותלי בית המשפט. לא בכדי לא כלל מתקין התקנות את סעיף 79א' לחוק בתי המשפט במסגרת הפטורים לתשלום אגרה המפורטים בתקנה 15 לתקנות האגרות. כוונת מתקין התקנות היתה, כאמור לעיל, לפטור מאגרה רק במקרים של פשרה סופית ומוחלטת ובאותם מקרים בהם בוחרים הצדדים ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. אין הדבר כך במקרה נשוא ההליך שבפני. אין חולק כי פסק הדין שניתן על דרך הפשרה הינו פסק דין שאינו מסיים את ההתדיינות בין הצדדים באופן סופי מאחר וניתן לערער עליו לערכאה גבוהה יותר. אמנם ההלכה היא כי רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסגרת ערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה ואולם הדבר אפשרי במובן זה שפסק דין שניתן על דרך הפשרה אינו חסין בפני ערעור. ראה: רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ. חוד חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ, תק-על 97(4), עמ' 622 ; רע"א 2587/98, י. מיידנברג יצור בניית מבנים בע"מ ואח' נ. מלכי ששון, תק-על 99(3) 129; ע"א 364/89 עלי אסעד עותמאן נ. מיכאל בוירסקי ואח' תקדין עליון 93(1) 1390 ; זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 עמ' 858. ההליך בבית משפט קמא לא היה הליך טכני של אישור הסכם. בית המשפט נדרש לכתוב פסק דין מנומק, כפי שאכן עשה. בנסיבות אלו אין הדבר יכול להחשב כ"פשרה" לצורך תקנות בית המשפט (אגרות), גם אם הדיון כולו היה דיון אשר התנהל על דרך הפשרה. בהתאם, אני מורה לקבל את הערעור במובן זה שהבקשה אשר הגישו המשיבות בבית משפט קמא לפטור אותן מתשלום יתרת אגרה, תדחה, ויהיה על המשיבות לשלם את יתרת האגרה במלואה, בהתאם לתקנות האגרות. כאמור, אין חולק כי רצוי לעודד פשרות וגם הליך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט או סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הינו הליך שיש לעודדו מאחר ויש בהליך זה כדי להקל על העומס על בתי המשפט ובפועל יש בו גם כדי לצמצם את המחלוקות במידה רבה. בהתאם, אין לי אלא להצטרף לדברים שנאמרו כבר בע"א 2261/99 הנ"ל, כי יהיה זה רצוי לתקן את התקנות באופן שיסמיך את בית המשפט לפטור צדדים מתשלום אגרה גם אם הסתיים ההליך בדיון על דרך הפשרה ולא רק בפשרה מלאה. בסיכומו של דבר הערעור מתקבל ועל המשיבות לשלם אגרה כנדרש. אין צו להוצאות. פטור מאגרהפסק דין בפשרה (סעיף 79א')אגרה