1. התובעת, רשות מקומית, הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 22,659 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע רשום בספרי התובעת כמחזיק בשני בתים באזור שיפוטה. הנתבע צבר חוב בספרי התובעת בגין שרותים שונים שקיבל ממנה עבור שני הבתים. כתב התביעה מפרט את השרותים, מייחסם לכל בית ושנה וסוכם את החוב בגין כל אחד מהם. 2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן בה טען כי בית אחד משמש למגוריו, למרות שאינו בבבעלותו. הוא שילם את כל תשלומי המים והארנונה בגין בית זה ואינו חב בהיטל הביוב בהיותו מחזיק בלבד. באשר לבית השני, הוא מצוי בהליכי בניה ועדיין אינו ראוי למגורים. 3. אין מחלוקת כי מדובר בשני נכסים - "הבית הישן", בשטח של כ- 130 מ"ר, ממוקם בגוש 19412 חלקה 14 (בדוח התובעת נרשם 19), רשום בספרי התובעת כנכס מס' 89300. "הבית החדש" בשטח של כ- 110 מ"ר ממוקם בגוש 19412 חלקה 14 (יחידת דיור אחת מתוך שתיים באותו מבנה) רשום בספרי התובעת כנכס מס' 195700. 4. בישיבת ביהמ"ש מיום 19.12.05 הגיעו הצדדים לידי הבנה, שקיבלה תוקף של החלטה, על פיה תערך בדיקה חשבונאית של כל התשלומים ששולמו על ידי הנתבע וייחוסם לבית בו הוא מתגורר, הבית הישן. ייבדק האם לאחר מכן עדיין קיימת יתרת חובה ביחס לאותו בית. תערך בדיקה האם יש בסיס ראייתי לחיובים בגין הבית החדש ביחס לתקופה שקדמה לספטמבר 2005. באשר להיטל הביוב של הבית הישן, תוגש השגה. 5. ההסכמה כשלה. התובעת לא צלחה בברור הראייתי והנתבע טען כי לא קיימת ועדה אליה ניתן להגיש השגה. לפיכך ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. 6. הצדדים הגישו תצהיריהם. בישיבת ביהמ"ש מיום 29.4.07 קיבלה הסכמת הצדדים תוקף של החלטה. ההסכמה הינה ארוכה ומפורטת ומצמצמת את המחלוקת למפורט להלן - המחלוקת נותרה ביחס להיטלי הביוב. תערך בדיקה של סכומי ההיטלים ביחס לשני הבתים. התובעת טוענת כי הנתבע הוא בעליהם של שני הבתים. הנתבע טוען כי אינו בעלים אלא מחזיק ומשתמש. התובעת מוכנה שלצורך הדיון ייקבע כי הנתבע אינו הבעלים של הבית הישן (מבלי לוותר על טענותיה). אין מחלוקת כי הנתבע הוא המחזיק והמשתמש בבית הישן וכך גם היה בשעת הטלת היטל הביוב ועד היום ברצף. נותרה שאלה משפטית - האם די בכך על מנת לחייבו בהיטל הביוב לגבי בית זה. ביחס לסכומי התשלומים אשר שולמו על חשבון היטל הביוב נקבע כי במידה ולא יצליחו הצדדים להגיע להסכמות יטענו לעניין זה בסיכומיהם. 7. שני הצדדים מסכימים כי שולמו תשלומים על חשבון היטל הביוב. הנתבע זוקף התשלומים על חשבון הבית החדש ואילו התובעת טוענת כי אין נפקות חשבונאית לשאלה על חשבון איזה בית ייזקפו התשלומים. לפיכך יש לקבוע כי התשלומים ייזקפו על חשבון היטל הביוב של הבית החדש. התובעת טוענת כי ערכם המשוערך של התשלומים ששולמו עולה כדי סך של 5,050 ₪ (נכון ליום 8.5.07). חיוב ההנתבע בהיטל ביוב בגין הבית הישן 8. אבחן האם, בהתאם להסכמות הצדדים ביחס למעמדו של הנתבע לגבי הבית הישן, יש מקום לחייבו מכוח הדין בתשלום היטל ביוב ביחס לבית זה. 9. חוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב 1962 (להלן: "חוק הביוב") קובע: "הודעה על התקנת ביוב (תיקון התשל"ב) 16. החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או הקניה, היינו - ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי-שתיה ומיתקנים אחרים; וטענה, כי הודעה כאמור לא נמסרה למי שחייב בתשלום בעקבות ההודעה לא תישמע אלא מאותו חייב עצמו. היטל ביוב ייקבע בחוק עזר 17. בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנת הביוב (להלן - ההיטל), בשיעור שייקבע בחוק-עזר לכל שלב כאמור בסעיף 16; ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו. " סעיף 1, סעיף ההגדרות מגדיר: "בעל" או "מחזיק" של נכס - בעלו ומחזיקו לענין ארנונות העיריה או המועצה המקומית" 10. חוק הביוב מפנה לחוקים המטילים חיוב בארנונה לשם הגדרת המונחים "מחזיק" ו"בעל" ולכן יש לפנות להגדרה בחוק הרלבנטי (ע"א 593/78 עיריית חיפה נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ, פ"ד לד(1), 286 ,עמ' 289-290, להלן: "עניין גב ים"). הרלבנטי לענייננו הוא צו המועצות המקומיות (א) התשי"א-1950, המגדיר: ""בעל" - לרבות אדם המקבל, או הזכאי לקבל, הכנסה מנכסים, או שהיה מקבלה אילו היו הנכסים נותנים הכנסה, בין בזכותו הוא ובין כסוכן, כנאמן או כבא-כוח, בין שהוא הבעל הרשום של הנכסים ובין שאיננו הבעל הרשום, וכן שוכר או שוכר-משנה ששכרו נכסים לתקופה שלמעלה משלוש שנים; "מחזיק" - אדם המחזיק למעשה בנכסים כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון;" הגדרה דומה מופיעה בפקודת העיריות [נוסח חדש] . 11. הגדרת המונח "בעל" בצו המועצות המקומיות אינה ממצה, נוסחה בנוי על ההנחה כי יש לפרש את המילה "בעל" כפשוטה וכל שההגדרה באה לעשות היא תוספת על המשמעות הרגילה. בהעדר "בעל" כזה, כשאינו ניתן לזיהוי או אין למצאו, ניתן לפנות להגדרה לראות מי מלבדו כלול במונח (עניין גב ים, עמ' 289-290, ע"א 397/54 יהודה אגם לבן נ. ועדת השומה של עירית חיפה, פ"ד י' (ד) 1869). הפרשנות הרגילה של המונח "בעל" הינה הבעלים הרשום, אשר במצב הרגיל הוא החייב בתשלום היטל ביוב (עניין גב ים). 12. איש מהצדדים לא הוכיח מיהו הבעלים הרשום של הבית הישן. צורף הסכם המתנה מכוחו העניק אביו של הנתבע מקרקעין ועליהם הבית הישן לנכדו (בנו של הנתבע) ומקרקעין, אשר עליהם נבנה בהמשך הבית החדש - לנתבע. בהעדר ראיה לזהותו של הבעלים הרשום, ניתן לפנות להגדרה המורחבת המוגדרת בסע' 1 לצו המועצות המקומיות ולהטיל החבות בתשלום על כל מי שנכנס בגדרה (עניין גב ים). 13. הנתבע מחזיק בבית הישן משנת 1979 ומתגורר בו יחד עם משפחתו. הבית היה של אביו, שנתן אותו במתנה לנכדו, בנו של הנתבע סלימאן (חקירתו בבקשת ה רשות להתגונן בש"א 1601/05 עמ' 2 ש' 9 ואילך). לפיכך, יש לראות בנתבע כשוכר לתקופה העולה על 3 שנים, הנכנס בהרחבת הגדרת המושג "בעל". אין לפנינו מידע האם שילם דמי שכירות אם לאו בגין מגוריו בבית הישן. לדידי ניתן לקבוע כי מי שטוען כי הוא מחזיק בנכס מקרקעין של אחר וכי אינו הבעלים, חזקה עליו כי הוא משלם דמי שכירות. היה והמציאות שונה עליו מוטל הנטל לסתור חזקה זו. 14. זאת ועוד. הנתבע הוא הרשום בספרי התובעת כבעלים של הבית הישן משנת 1997. לדידי, די היה בכך להקים בסיס לחיובו בתשלום, שכן חזקה כי הרישום נעשה לאחר שנמסרה הודעה מתאימה לתובעת. מה עוד שהנתבע לא חלק על עצם הרישום ולא הכחיש אופן הרישום. התובעת כרשות מקומית, החיה מפיהם של האזרחים המתגוררים בשטחה, אינה נדרשת לערוך חקירות לשם קביעת זהותו של הבעלים בנכסים אשר בשטחיה ומשנרשם הנתבע כך, חזקה עליו לסתור את אמיתות הרישום. לעניין זה יוער כי התובעת הגישה בעבר תביעה נגד בנו של הנתבע, עלאא דווירי לתשלום החובות בגין הבית החדש (בש"א 3847/04 שלום קריות) ולאור תצהירו של הבן באותה תביעה, כי הבית החדש הינו של הוריו, הועבר הרישום על שמו של הנתבע. אם נפלה טעות גם ביחס לרישום הבית הישן, בנקל היה ניתן לתקן את הטעון תיקון ולהעביר את הרישום על שם בנו האחר של הנתבע, סלימאן, אשר התגורר עם הנתבע ומשפחתו. אולם הנתבע נמנע מלעשות כן ונמנע מלהבהיר לתובעת כי נפלה טעות ברישומיה גם ביחס לבית החדש. הדבר מחזק את מסקנתי לפיה רישומו של הנתבע בספרי התובעת כבעלי הבית הישן (במובנו של החוק הרלוונטי), נעשה בהתאם למידע שנמסר לה. הערות נוספות לעניין חיוב הנתבע בהיטל הביוב בגין הבית הישן 15. כאמור בסעיף 6ב לעיל הצדדים הסכימו כי, לצורך הדיון, הנתבע אינו בעליו של הבית הישן וייחשב כמחזיק וכמשתמש בלבד. איני מוצאת כי יש בפסק דיני כמפורט לעיל , כדי לסתור הסכמה זו. ב"כ התובעת הבהירה בדיון כי אין בהסכמה זו כדי לפגוע בטענותיה וכי היא טוענת כי די בהיותו מחזיק ומשתמש בתקופות הרלוונטיות כדי לחייבו בתשלום היטל הביוב. הבהרה זו של התובעת מבהירה, אם היה ספק בכך, כי הסכמתה שהנתבע אינו הבעלים הינה על פי המובן הצר והשגרתי של המונח "בעל". את הסכמת הצדדים יש להבין, על פי המובן השגור אף בפי משפטנים. כאמור חוק הביוב מרחיב הגדרת מונח זה, אולם רק לצרכיו ואין בכך כדי לשנות את המובן הרגיל והשגור. החוק מבהיר מפורשת כי מדובר ב"בעל" לרבות מי שאינו מוגדר על פי כבעל אך נכלל במסגרת הסיפא של אותה הגדרה. כאמור, הגדרה הינה רק לעניין אותו חוק, לשם נוחות ניסוח המחוקק, ואין בה כדי לשנות את הגדרת הבעלים ביתר החוקים או במונח השגור בפי המשפטנים. 16. התובעת מבססת חובתו של הנתבע בתשלום ההיטל לגבי הבית הישן על הוראות הגדרת המושג "בעל" או "מחזיק" שפורטה לעיל, ומבקשת להסיק מכך שהנתבע שילם את הארנונה החלה על הבית הישן, כי הינו מחזיק ובעלים גם לצורך חוק הביוב. איני מקבלת פרשנות זו. אין די בעצם ביצוע תשלום ארנונה כדי להטיל על הנתבע חובה לשלם תשלומים נוספים שאינו חייב בהם מכוח הדין. 17. אף איני מקבלת את התבססותה של התובעת על חוק העזר לדיר חנא (ביוב), התשנ"ז-1996 (להלן: "חוק העזר", צורף כנספח ט' לסיכומי התובעת) כמטיל חובה על מחזיק נכס לשלם היטל ביוב. בסעיף ההגדרות בחוק העזר מוגדר "בעל נכס" באופן שונה מהגדרתו בצו המועצות המקומיות. בין היתר מוגדר כ"אדם המחזיק בנכס". אין בחוק העזר כדי לשנות את זהות החייב בתשלום היטל הביוב, זהות הנקבעת בחקיקה הראשית שפורטה לעיל. חוק עזר זה נועד, בהתאם לסע' 17 לחוק הביוב אך לשם קביעת שעורו של ההיטל ואין ביכולתו כדי להוסיף על עצם החבות בתשלום, הקבועה בחקיקה ראשית. דרישת התשלום 18. באשר לטענת הנתבע כי לא קיבל דרישת תשלום ולא היתה לו הזדמנות להגיש השגה - אמנם התובעת מחויבת במשלוח דרישת תשלום, ואולם הנפקות של אי משלוח ההודעה אינה ביטול החיוב. הלכה היא כי הפרת החובה לשלוח דרישת תשלום היטל ביוב אינה הפרה מהותית ואין בא להביא לביטול החיוב או לשחרור החייב מהתשלום (ע"א 1842/97 עירית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד פ"ד נד(5), 15, 25-26, ע"א 380/86 נעים אילנה ושלמה נ' עירית תל אביב-יפו פ"ד מג(4), 156 ). מעבר לכך, בענייננו, למרות שניתנה לנתבע, בהסכמה, הזדמנות להגיש השגה על החיוב, לא עשה כן וטען כי אין לו מעמד לכך. לפיכך, איני רואה כיצד אם לא נשלחה דרישת תשלום (ואיני קובעת כך), נפגעה זכותו של הנתבע, שממילא חזר והצהיר שאינו סבור שיש לו מעמד להגשת השגה. סמכות בית המשפט 19. באשר לסמכות בית משפט זה - בסיכומיה טוענת התובעת לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בטענות הנתבע. התובעת הגישה תביעתה לבית משפט זה, לרבות חיוב בהיטל הביוב. בהמשך היא הסכימה כי בית המשפט יקבע האם יש מקום לחייב הנתבע בתשלום ההיטל עבור הבית הישן. חזקה שעשתה כן לאחר שבדקה איזהו בית המשפט המוסמך לדון בכך. מה עוד שמשהודיע הנתבע, לאחר שהסכימו הצדדים כי עניינו ידון בפני ועדת הערר, כי לא קיימת ועדה היכולה לדון בעניינו, לא עמדה התובעת על הסכמת הצדדים כי העניין ידון בועדה. משטוען הנתבע טענות הגנה נגד תביעה כספית, שהוגשה לבית המשפט המוסמך, איני מוצאת כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בטענותיו. סכום החיוב 20. חוק העזר מציין את שעור ההיטל. לסיכומי התובעת צורף פרוט אופן החישוב לפי 40 ₪ למ"ר, הבית החדש חושב לפי 110 מ"ר והישן לפי 115 מ"ר. הנתבע שילם את הסכום שהוטל בגין הבית החדש, ללא השגה על אופן החישוב. גם בסיכומי הנתבע לא הועלתה כל טענה במישור זה. 21. באשר ליתרת החוב בגין הבית החדש הסכימו הצדדים כאמור בישיבת ביהמ"ש מיום 29.4.07, לערוך ברור ולהודיע האם הגיעו לידי הסכמות. הצדדים לא מסרו הודעתם ולאחר שנקבעה ישיבת קדם משפט התקבל חישוב התובעת הזהה לחישוב המוצג בסיכומי טענותיה. על פי חישוב זה אם מיחסים את כל התשלומים להיטל הביוב של הבית החדש, אזי נמצא הנתבע ביתרת חובה של 1,788 ₪ בגין בית זה. הנתבע לא הגיש חישוב נגדי. בישיבת בית המשפט אשר התקיימה ביום 17.10.07, הודיעו הצדדים כי במסגרת סיכומי טענותיהם יצרפו חישוביהם ומסמכים. 22. הנתבע בסיכומי טענותיו לא מצרף חישובים אלא טוען כי ביום 1.2.07 הצדדים הגיעו לידי הסדר כי שני שיקים אשר נמסרו לתובעת מסדירים את כל יתרת חובו בגין היטל הביוב לבית החדש ובכלל זה הוצאות משפטיות וריבית. לפיכך לא היה מקום לחייבו בעוד ריבית ויש לראות את החוב בגין היטל הביוב של הבית החדש, כמסולק. אכן עיון בה'1 מלמד כי כל יתרת החוב, הכוללת גם יתרת חוב בגין היטל ביוב באותו מועד סולקה, אולם, מדובר הוא במספר הנכס של הבית הישן מספר 89300. לפיכך, משבקש הנתבע לזקוף התשלומים על חשבון היטל הביוב של הבית החדש (ראה סעיף 7 לעיל), לא ניתן ללמוד מכך כי כל היתרה בגין הבית החדש סולקה שכן לא פורטה לנו היתרה אותה עת. סיכום 23. לפיכך הנני מקבלת את טענת התובעת ובהתאם לאמור בסעיף 21 לסיכומי טענותיה, אני קובעת כי הנתבע נותר חב בגין היטל ביוב של הבית החדש סך של 1,788 ₪ ובגין היטל ביוב של הבית הישן סך של 8,334 ₪ סך הכל 10,122 ₪, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום זה. 24. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 25. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, י"ח טבת תשס"ט, 14 ינואר 2009, בהעדר הצדדים. ריביתאגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב