1. בפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערר לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק") מיום 18.5.09. רקע 2. ביום 6.3.01 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינה של המערערת וקבעה לה 32% נכות משוקללים בשל דלדול שיער וסבל נפשי ניכר. 3. המערערת ערערה על החלטה זו ולפיכך נתכנסה ביום 18.3.02 ועדה לעררים על מנת לדון בערעור. וועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה למערערת 39% נכות משוקללים, בשל תת פעילות בלוטת התריס שהתווספה מהוועדה הרפואית מדרג ראשון . 4. המערערת ערערה על החלטה זו בפני בית דין זה, בטענה כי על אף שסבלה מגידול בולט ומכער בחזית ראשה, לא התאימה לה הוועדה כל נכות בשל כך. בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן ביום 8.10.02 פסק דין המורה על החזרת הדיון בעניינה של המערערת לוועדה. 5. לאור פסק הדין, נתכנסה ביום 16.7.03 ועדה רפואית חוזרת לערר. וועדה זו החליטה על הפחתת אחוזי הנכות של המערערת (10%) שנקבעו לה בגין תת פעילות בלוטת התריס, ואחוזי הנכות שוקללו מחדש ונקבעו למערערת 32% נכות משוקללים. 6. המערערת הגישה ערעור על ההחלטה הנ"ל, אך נוכח הודעת המשיב כי לא יקוזז כל סכום שהוא בגין הפחתת הנכות בבלוטת התריס, הודיעה המערערת כי תסכים למחוק את הערעור ובלבד שתישמר זכותה להעלות בעתיד הטענה דלעיל (לגבי הפחתת הנכות בבלוטת התריס) אם ובמידה ותהייה לכך נפקות מעשית (כגון: בקשה להחמרת מצב). הודעה זו של המערערת קיבלה תוקף של פסק דין. 7. ביום 30.12.07 הגישה המערערת בקשה להחמרה. ביום 19.3.08 נתכנסה וועדה רפואית להחמרה אשר קבעה למערערת סעיף ליקוי חדש בגין צלקת ניתוחית בעקבות כריתת גידול, ושיעור נכותה המשוקללת הועמד על 39% נכות. 8. ביום 21.7.08 התכנסה בעניינה של המערערת וועדת ערר על וועדת ההחמרה . במסגרת וועדה זו צוין כי המחלות מהן סובלת המערערת שקשורות לחוק הינן: פגיעה בעור הקרקפת, גידול שנכרת וסבל נפשי. כמו כן צוינו המחלות מהן סובלת המערערת ושאינן קשורות לחוק: אובדן שיניים והפרעות בתפקוד בלוטת התריס. כאשר לעניין בלוטת התריס קבעה הוועדה: "... הוועדה עיינה בחוו"ד האנדוקרינולוג ד"ר יורם רמות מ- 22.9.08 אשר קבעה כי המערערת סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס- מחלה שאיננה כלולה בחוק הגזזת ואינה מצדיקה קביעת נכות כלשהי . הערר נדחה". על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו. טיעוני הערעור 9. המערערת קובלת כנגד החלטת הועדה הרפואית החוזרת לערר מיום 16.7.03 כאשר לטענתה הוחזר הדיון בעניינה לוועדה רק לצורך בחינת הגידול והקשר הסיבתי בינו לבין ההקרנות ולפיכך לא הייתה לוועדה כל סמכות לדון בעניין בלוטת התריס ועל אחת כמה וכמה שלא להפחית משיעור הנכות שנפסק בגינה. 10. עוד לטענתה, משלא הוגש כל ערעור ע"י הצדדים כנגד החלטת הוועדה לעררים מיום 18.3.03, בכל הנוגע לבלוטת התריס, הרי שמדובר בהחלטה חלוטה המחייבת את הצדדים וכל וועדה רפואית אחרת הבאה אחריה. 11. לגופו של עניין טוענת המערערת כי הנכות שנקבעה לה בשל תת פעילות בלוטת התריס, ניתנה כדין שכן הפרעה זו הינה פועל יוצא של ההקרנות. טיעוני המשיבה 12. המשיבה טוענת כי וועדות הערר פעלו ללא דופי. הלכה פסוקה היא כי ועדות רפואיות אינן מוסמכות לקבוע אחוזי נכות בגין מחלות אשר אינן מנויות בתוספת לחוק, כגון הליקוי ממנו סובלת המערערת- תת פעילות בבלוטת התריס. 13. ועדה רפואית הפועלת על פי חוק ואשר קבעה אחוזי נכות בגין מחלה שאינה מנויה ברשימת המחלות שבתוספת לחוק, עשתה כן תוך חריגה מסמכות. מעשה שכזה כמוהו כמעשה בטל מעיקרו. נוכח זאת, מוטלת על המדינה חובה, כרשות מנהלית, לתקן את טעויותיה. אמנם הפסיקה קבעה כי וועדת החמרה מוסמכת להפחית נכות לאחר שהביאה את הדבר לידיעת הנפגע מראש, ולהחתימו על טופס הסכמה בו כתוב כי בסמכות הועדה להפחית את אחוזי נכותו- אך פסיקה זו ניתנה רק לאחר הפחתת אחוזי הנכות בעניינה של המערערת. מכל מקום, המערערת הוזהרה ביחס לסיכון מפני הפחתת אחוזי הנכות בוועדת ההחמרה שנערכה ביום 19.3.08 לאחר שהתגבשה חובה שכזו בדין. דיון והכרעה  14. סעיף 9(א) לחוק קובע כי שר הבריאות ימנה ועדה רפואית שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לעניין העומד לדיון.   לפי סעיף זה, הועדה הרפואית תדון ותקבע - "(1) אם לקה התובע במחלה; (2) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים מהמחלה שבה לקה. אחוזי הנכות יקבעו לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995".    לפי סעיף 9(א)(2) לחוק, הועדות הרפואיות וועדות הערר קובעות את אחוזי הנכות המגיעים לנפגע בשל מחלה שקבעו כי לקה בה לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- תקנות המל"ל)   "מחלה" - הוגדרה בסעיף 1 לחוק, כאחת המחלות מתוך רשימה סגורה שנקבעה בתוספת לחוק, כדלקמן: "1. המחלות כדלקמן כהגדרתן ב- CM I.C.D.9 א. כל שאת ממאירה ראשונית באזור הראש והצואר - גידולי מוח (GLIOMA, MENINGIOMA, NERVE SHEATH TU. & OTHER); גידולי גולגולת; גידולים בבלוטות הרוק; גידולי בלוטת התריס; גידולי עור כגון: מלנומה באזור ראש צואר בלבד. ב. גידולי מוח שפירים. ג. סרטן הדם(LEUKEMIA). 2. חוסר שיעור באזורי הצטלקות בעור הקרקפת".   עוד נקבע בע"ע 1393/01 מדינת ישראל נ' מיראכור , מיום 9.10.02, כי "מחלה" הינה אף כל מחלה הנובעת מאחת המחלות המנויות בתוספת לחוק.   15. בהתאם להלכה שנפסקה בע"ע 55/06 שחר נ' מדינת ישראל ומשרד הבריאות, פס"ד שניתן ביום 22.6.06 (להלן: "עניין שחר"), מוסמכות הועדות הרפואיות לפסוק אחוזי נכות רק לגבי מחלות המנויות בתוספת לחוק או למחלה הנובעת מאחת המחלות המנויות בתוספת לחוק, ואינן מוסמכות לפסוק אחוזי נכות בגין מחלות אחרות שאינן מנויות בתוספת לחוק: " רשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק הגזזת הינה רשימה סגורה אותה קבע המחוקק. כעניין שבמדיניות, אין זה ראוי שבית דין זה ירחיב את רשימת המחלות במקרים קונקרטיים הבאים בפניו, בלא שיהיו בידיו הנתונים הסטטיסטיים, הרפואיים והתקציביים הצריכים לעניין. הראייה הכוללת בעניין זה מצויה, בין השאר, בידי המחוקק, בידי המרכז הארצי לגזזת ובידי המומחים לנושא, והם האמונים על קביעת המחלות שבתוספת. אמנם, תוצאת הדברים הינה שלא כל מי שעבר טיפול בהקרנות ימצא זכאי לפיצוי מכוח החוק אולם תוצאה זו הנה משותפת למקרים רבים בתחום משפט הבטחון הוסציאלי. המחוקק או מחוקק המשנה הם המתווים את קבוצת הזכאים, כאשר לעתים מדובר בקריטריונים קשיחים". הלכה זו אף אושרה בפסיקת בית המשפט העליון: "הועדות הרפואיות אינן מוסמכות לקבוע אחוזי נכות בעבור מחלות אשר אינן מנויות בתוספת לחוק הגזזת, אף אם קיים קשר סיבתי בינן לבין ההקרנות. מחלת ה"רדיודרמטיטיס" אינה מנויה במפורש בתוספת ולא ניתן ללמוד על קיומה מן הביטוי "חוסר שיעור באזורי הצטלקות" ולכן לא ניתן להעניק בגינה פיצוי. העובדה שהיו מקרים בעבר בהם קבעו הועדות הרפואיות אחוזי נכות בגין מחלה זו אינה מצביעה על פרשנותו הנכונה של הסעיף, ובודאי שאינה יכולה לשמש תקדים למקרים אחרים." (בג"צ 625/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פסה"ד מיום 2.8.07). 16. באשר למחלות הקשורות בבלוטת התריס, נקבע בעניין שחר, לעיל: "בענייננו, נקבע מפורשות בתוספת לחוק שרק "שאת ממאירה ראשונית באזור הראש והצוואר - גידולי בלוטת התריס" מהווה "מחלה" כמשמעותה בחוק. מכאן, שלא כל ליקוי בבלוטת התריס מוגדר כליקוי המזכה בפיצוי מכוח החוק. כאשר רצה המחוקק לכלול הן גידול שפיר והן גידול ממאיר כמזכה בפיצוי, עשה זאת באופן מפורש (ראו סעיף 1. א. 1 וכן סעיף 1. ב. לתוספת). לכן, הליקוי בבלוטת התריס של גב' שחר, שלמרבה ההקלה איננו ממאיר, אינו נופל בגדר אחת המחלות הנקובות בתוספת לחוק". לאחרונה, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בשלושה ערעורים מאוחדים (ע"ע 81/08 כוכבה גדסי נ' משרד הבריאות, מיום 29.1.09).אשר אישר הלכה זו וקבע כי הועדות הרפואיות אינן מוסמכות לפסוק אחוזי נכות בגין גידול שפיר בבלוטת התריס.   17. ומן הכלל אל הפרט - לאור הפסיקה בעניין שחר ובעניין גדסי הרי שמקל וחומר, הליקוי ממנו סובלת המערערת, קרי תת פעילות בתפקוד בבלוטת התריס - ללא ממצא לגידול כלשהו, אינו מזכה בפיצוי מכוח החוק, וממילא אין סמכות לוועדה לתיתו. 18. אין בידינו לקבל את טענותיה של המערערת לפיהן, הועדה מיום 16.7.03 לא הייתה מוסמכת לבטל את קביעת הועדה הרפואית הקודמת שקבעה למערערת נכות בגין הליקוי בבלוטת התריס. כעולה מפסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ 625/06 לעיל, הועדות הרפואיות אינן מוסמכות לקבוע אחוזי נכות בעבור מחלות שאינן מנויות בתוספת לחוק .   הנה כי כן המדובר בקביעה היורדת לשורש סמכותן של הועדות הרפואיות לקבוע אחוזי נכות, ואם פעלו אחרת בעבר, אין זאת אלא שפעלו בחוסר סמכות, וזאת במובחן מפעולה תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה. משכך, במועד שבו קבעה הועדה הרפואית הראשונה מיום 18.3.02 אחוזי נכות למערערת בגין תת פעילות בלוטת התריס- ליקוי שאינו מנוי בתוספת לחוק, היא פעלה בחוסר סמכות והחלטתה זו בטלה מעיקרה, כך שאף אילו ביקשה הועדה הרפואית מיום 16.7.03 לאשררה לא היה בכוחה לעשות כן.   סיכום 19. לאור האמור, דין הערעור - להידחות. אין צו להוצאות. גזזתפיצויים