מהם התנאים לקבלת פטור מהמחצית השניה של האגרה ? תקנה 8(ג)(2) לתקנות האגרות קובעת כי בעל-דין יהיה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה אם ההליך בוטל, נמחק, נדחה או נסתיים בפשרה, או באופן אחר, לפני שהוחל הדיון בו. המונח "דיון" מוגדר בתקנה 1 לתקנות האגרות כך: "שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים אם אינם מביאים ראיות, ולמעט דיון בישיבת קדם משפט ראשונה". בית המשפט ציין כי מלשון תקנה 1 עולה כי לעניין תקנות האגרות ייחשב אחד משני המקרים דלהלן "דיון": ראשית, המקרה שבו נשמעו ראיות על-פה. שנית, המקרה שבו נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות - הכול בכפוף לסייג המצוי בהגדרה שלפיו אין מדובר בישיבת קדם-משפט ראשונה, שאז גם אם נשמעו ראיות או נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות, לא ייחשב הדבר ל"דיון". להלן החלטה בנושא בקשת פטור מהמחצית השניה של האגרה: החלטה השופט א' רבלין: זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט ב' אזולאי) מיום 28.11.2001 (ת"א 3151/97, 3059/98), אשר דחה את בקשת המבקשים להורות על החזר המחצית השנייה של אגרת בית-המשפט ואת בקשת המשיבים הפורמאליים לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה. 1. המבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיבים הפורמאליים (ת"א 3151/97), והמשיבים הפורמאליים הגישו תביעה כספית נגדית נגד המבקשים (ת"א 3059/98). שתי התובענות נקבעו לדיון במאוחד בפני בית-המשפט המחוזי. בתיק המאוחד התקיימו כמה קדם-משפטים, ובגדרם נטענו טענות מקדמיות שונות, לרבות טיעונים ביחס למינוי מומחה מקצועי וביחס למתן חוות-דעת מטעמו. ביום 6.2.2000 הוגשה לבית-המשפט חוות-דעתו של המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט. מתוקף מינויו התייצב המומחה לחקירה על חוות-דעתו ביום 29.4.2001, ובהמשך נערך דיון נוסף ביום 28.6.2001 בשאלת תשלום שכר המומחה. בתוך כך הגיעו הצדדים להסדר פשרה, וביום 11.9.2001 הגישו לבית-המשפט בקשה למתן תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה. במסגרת בקשה זו התבקש בית-המשפט להורות על החזר המחצית השנייה של האגרה ששילמו המבקשים ולפטור את המשיבים הפורמאליים מתשלום המחצית השנייה של תשלום האגרה שהם חבים בה. 2. ביום 14.10.1991 קבע בית-המשפט כי נוכח העובדה שבתביעת המשיבים הפורמאליים התקיימה ישיבת הוכחות, על המשיבים הפורמאליים להסדיר את תשלום המחצית השנייה של האגרה בטרם יינתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה. בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים הפורמאליים בקשה כי בית-המשפט יפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה ויורה על החזר המחצית השנייה של האגרה ששולמה על-ידי המבקשים. בבקשתם טענו המשיבים הפורמאליים כי הדיון היחיד שהתקיים בתיק היה דיון ב"הליך נספח" לתביעות, והוא הליך הבדיקה ההנדסית באמצעות המומחה וחקירת המומחים. הצדדים בתיק לא הגישו תצהירי עדות ראשית, ועל-כן לא הגיע התיק לשלב הוכחות. נטען כי נוכח העובדה שבתיק לא התקיימה ישיבת הוכחות, ובהתחשב בסכומי האגרה הגבוהים ששילמו הצדדים (למעלה מ-100,000 ש"ח), יש להיענות לבקשה על-מנת לעודד הסכמי פשרה. היועץ המשפטי לממשלה, אשר נתבקש ליתן תגובתו לבקשה, הביע את התנגדותו מהטעם שבתיק התקיים דיון ואף נחקרו מומחים, ולפיכך - כך טען - המבקשים אינם זכאים להחזר האגרה על-פי הוראת תקנה 8(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 (להלן - תקנות האגרות). בית-המשפט דחה את הבקשה מנימוקי היועץ המשפטי לממשלה. 3. על החלטה זו עתרו המבקשים ליתן להם רשות ערעור. המבקשים טוענים כי בתיקים הנדונים לא נערכו ישיבות של שמיעת הוכחות, וכי כל הדיונים שנערכו בתיקים היו קדם-משפטים, למעט הדיון שנערך ביום 29.4.2001, שבו נחקר המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט. לטענתם, אין לראות בישיבה שבה נחקר המומחה "דיון" כמשמעותו בתקנה 8(ג) לתקנות האגרות, הואיל ובישיבות שהתקיימו לא נשמעו עדויות או ראיות אחרות, ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית, אלא אך ורק טענות הנשמעות בקדם-משפט. כן טוענים המבקשים, כי בנסיבות המקרה הסדר הפשרה חסך זמן שיפוטי יקר, דבר המצדיק פירוש מצומצם למונח "תחילת הדיון". 4. לאחר הגשת הבקשה הגישו המשיבים הפורמאליים בקשה להצטרף כצד לבקשה במובן זה שהבקשה תיחשב גם כבקשת רשות ערעור על ההחלטה ביחס למחצית השנייה של האגרה אשר שולמה על-ידיהם. לטענתם, התוצאה של צירוף המשיבים הפורמאליים הינה פועל יוצא של הוראת תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שכן ההחלטה נושא הבקשה היא החלטה מאוחדת בשני התיקים. לגופה של הבקשה טוענים המשיבים הפורמאליים כי מקרה זה הוא מקרה קיצוני שבולט בו חוסר ההתאמה בין סכום האגרה ששולם על-ידי הצדדים לבין "הטרדת" מערכת בתי-המשפט. לטענתם, לא יהא זה סביר וצודק לחייב צדדים במשפט שלא התקיים בפועל בתשלום סכום אגרה כה גבוה ללא התחשבות בנסיבות המקרה ובעובדה שהמדינה קיבלה סכום אגרה גבוה במיוחד (למעלה מ-100,000 ש"ח) רק בגין המחצית הראשונה של האגרה בשתי התביעות. 5. המשיב מתנגד לבקשת רשות הערעור. לטענתו, "דיון" הינו הליך שבו מתדיינים הצדדים לפני בית-המשפט בעניין המחלוקת שביניהם, ואין הוא מוגדר כהליך שבו מוגשות ראיות. מקום שאין מוגשות ראיות, גם טיעון שהועלה טרם ההכרעה בתיק ייחשב ל"דיון". במקרה זה - טוען המשיב - התקיימו בתיק ישיבות קדם-משפט רבות, ולפיכך נראה שהתקיים בהן דיון לגוף התובענות שנדונו לפני בית-המשפט. כמו כן הוגשה לבית-המשפט ראיה בדמות חוות-דעת מומחה שמטעם בית-המשפט, וזה אף נחקר על חוות-דעתו. 6. בטרם אכריע בבקשה לגופה אדון תחילה בבקשת המשיבים הפורמאליים להצטרף כצד לבקשה. נפקותה של בקשה זו במתן האפשרות לאותם משיבים להשמיע את עמדתם. אני סבור כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על צירוף המשיבים הפורמאליים כצד לבקשת רשות הערעור, הואיל וההחלטה נושא הבקשה מתייחסת הן למבקשים והן למשיבים הפורמאליים, וההכרעה בבקשה זו תשליך בהכרח על זכויותיהם של האחרונים. לפיכך יצורפו המשיבים הפורמאליים כצד לבקשה, כתב-התשובה שהגישו יתקבל ויהיה חלק מן הטיעונים בבקשה זו. 7. ועתה לבקשה גופה. תקנה 8(ג)(2) לתקנות האגרות קובעת כי בעל-דין יהיה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה אם ההליך בוטל, נמחק, נדחה או נסתיים בפשרה, או באופן אחר, לפני שהוחל הדיון בו. המונח "דיון" מוגדר בתקנה 1 לתקנות האגרות כך: "שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים אם אינם מביאים ראיות, ולמעט דיון בישיבת קדם משפט ראשונה". מלשון תקנה 1 עולה כי לעניין תקנות האגרות ייחשב אחד משני המקרים דלהלן "דיון": ראשית, המקרה שבו נשמעו ראיות על-פה, ושנית, המקרה שבו נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות - הכול בכפוף לסייג המצוי בהגדרה שלפיו אין מדובר בישיבת קדם-משפט ראשונה (שאז גם אם נשמעו ראיות או נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות, לא ייחשב הדבר ל"דיון"). אין חולק כי במקרה זה הוגשה חוות-דעת של מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, והתקיימה ישיבה ובה נחקר המומחה על חוות-דעתו. נוכח העובדה כי נשמעה עדותו של המומחה, מחד גיסא, ונוכח העובדה כי מומחה זה מונה על-ידי בית-המשפט במסגרת הליכים מקדמיים בתיק, מאידך גיסא, יש לבדוק אם נשמעה עדותו בישיבת הקדם הראשונה. במקרה זה לא כך היה הדבר. בנסיבות אלה אין צורך לעמוד על טיבה של החלופה האחרת הנוגעת לשמיעת טענות הצדדים בלא עדות. עדותו של מומחה מטעם בית-המשפט היא ראיה ככל ראיה אחרת, והעובדה שהיוזמה להבאתה לא באה מצדו של אחד מבעלי-הדין עשויה אך להשפיע על דרך חקירתו הנגדית, אך לא לשלול את אופייה כראיה. אשר-על-כן דין הבקשה להידחות. אגרת בית משפטאגרה