ספונדילוליסטזיס עקב שבר מאמץ

בפנינו תביעה של התובע להכיר בו כמי שנפגע - לפי תורת המיקרוטראומה - בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק) אשר גרמה לו נזק לגב תחתון. בישיבה מיום 14.11.07 הסכימו הצדדים על עובדות מוסכמות שיועברו למומחה רפואי - יועץ לבית הדין. ביום 25.12.07 מונה דר' אורי בלנקשטיין כמומחה כאמור (להלן - המומחה), וזאת על יסוד התשתית העובדתית להלן: א. התובע יליד שנת 1956. ב. התובע הועסק כנהג אוטובוס בחב' דן בתקופות הבאות: ב1. החל משנת 1983 ועד לשנת 1997 הועסק בין 55 ל- 60 שעות בשבוע בנהיגה בקוי אוטובוס במרחב גוש דן (חולון, ת"א, ר"ג, ראשל"צ, בת ים, יפו) כאשר כל משמרת היתה כרוכה בממוצע כ-7 עד 8 שעות עבודה. ב2. משנת 1977 ועד לחודש יוני 2000 התובע ביצע תפקידי ניהול ועבודת הנהיגה בוצעה רק במסגרת שעות נוספות. בערך 10-15 שעות נוספות בשבוע בממוצע, אשר בוצעו במשמרת אחת או שתיים כמפורט בסעיף ב1 לעיל. ב3. מחודש יוני 2000 ועד לחודש יוני 2001 חזר התובע לעבוד כנהג במשרה מלאה כמפורט בסעיף ב1 לעיל. ב4. מחודש יוני 2001 ועד לחודש מאי 2003. חזר התובע לתפקיד ניהול ולעבודת נהיגה בשעות נוספות כמפורט בסעיף ב2 לעיל. ב5. החל מחודש מאי 2003 (8/5/03) חדל התובע מעבודת הנהיגה. ג. במסגרת עבודתו התובע ישב על כסאות נהג כמפורט להלן: ג1. בתחילת עבודתו נהג התובע על אוטובוס מסוג 'ליילנד' שהמרכב שלו בנוי על מתלי קפיצים קשיחים וכסא הנהג שלו מסוג פשוט בעל מושב גומי אוויר ומשענת קש ללא כריות אוויר וכיוון משקל ידני. תמונה מצורפת כנספח א'. ג2. החל מסוף שנות ה-80 עבר התובע לנהוג גם על אוטובוס מסוג 'מאן' שהמרכב שלו בנוי על כריות אויר וכסא הנהג שלו מסוג גרמר אשר השיפור שלו יחסית לכסא הקודם היה משענת מרופדת. תמונה מצורפת כנספח ב'. ג3. עד תחילת שנות ה-90 רוב העבודה של התובע בוצעה על האוטובוס מסוג 'ליילנד' ולאחר מכן על אוטובוסים מסוג 'מאן'. ג4. בשנים בהן התובע עבד כנהג בשעות נוספות הוא נהג בעיקר על אוטובוס מסוג מאן. ד. התובע פרש מעבודתו בחודש מרץ 2005. ביום 15.1.08 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלהלן: 4.א. התובע סובל מכאבי גב לסירוגין, מספר שנים על רקע L5 Spondylolysis - (פגם מולד גרמי בקשת האחורית של חוליה L5) - עם תזוזה קלה (ליסטזיז דרגה 1) בגובה חוליות S1 -L5. ב' לא מדובר בפגיעות זעירות מסוג מיקרוטראומה. מדובר בהליך תחלואי לא קשה, הגורם לכאבי גב לסירוגין, על רקע פגם מולד קל של החוליה המותנית L5. ביום 6.5.08 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב ביום 27.5.08. להלן השאלות והתשובות: א. האם לפי העובדות בהחלטת המינוי מיום 25.12.07 נחשף התובע בתקופות מסויימות לרעידות בגוף כתוצאה מהנהיגה? נכון. ב. האם התובע עבד במרבית הזמן על כסאות שלא מנעו רעידות בגוף כתוצאה מהנהיגה? התובע עבד חלק מהזמן על כסאות פחות נוחים. ג. כב' מופנה למאמר שעמודו הראשון מצורף לחומר הרפואי. האם נכון כי לפי מאמר זה: “that occupatinal exposure WBV is associated with an increased risk for LBP”? W.B.V - (Whole Body Vibration) במאמר זה: שכיח אצל נהגי משאיות כבדות, מנופים גדולים, גוררים כבדים וטייסי מסוקים - לא נהגי אוטובוסים. ד. האם נכון כי אצל נהגים הנחשפים לרעידות מרובות, לאחר כעשר שנות נהיגה, הסיכון לכאבי גב הוא פי 3 לערך מהאוכלוסייה הכללית? לא נכון. המחקרים האחרונים מצביעים על שכיחות זהה. ה. האם נכון כי ספונדילוליסטסיס הינו תופעה מתפתחת ולא מולדת? אם לא - נא הסבר ופרט. לא נכון. קיימים מספר סוגים של ספונדילוליסטיזיס - רובם מולדים ומופיעים בגיל 7, חלק קטן לאחר חבלה (Post Traumatic) חייבת להיות חבלה קשה וחלק ניווני (גיל מבוגר). ו. האם נכון כי חשיפה לויברציה כל גופית כרוכה בשיעור מוגבר של ספונדילוליסטסיס? לא נכון. חשיפה לויברציה כל גופית יכולה לגרום לכאבי גב אך לא לספונדילוליסטזיס. ז. האם הספונדילוליסטסיס נגרם עקב שבר מאמץ בשל חשיפה לרעידות? לא. הספונדילוליסטזיס - במקרים נדירים יכול להגרם כתוצאה משבר מאמץ, מצב זה נגרם לאחר מאמץ גופני קשה ביותר כמו: צניחה, נפילה מגובה - לא בשל חשיפה לרעידות. ח. מהו תאריך המסמך המוקדם ביותר שהיה בפניך? הרישומים לגבי ספונדילוליסטזיס קיימים משנת 2002. ט. האם נכון כי המסמך המוקדם ביותר שהיה בפניך היה לאחר תחילת עבודת התובע כנהג? רישומים על כאבי גב החל משנת 1988. י. מהם המסמכים שכב' הסתמך בקביעתו כי מדובר בפגם מולד? נא הסבר. התיעוד הרפואי, צילומי הרנטגן ו- C.T.. יא. מהי ההוכחה שמדובר בפגם מולד? נא הסבר. המיקום האנטומי של הפגם המולד בחוליה - Pars Interarticularis יב. האם תנאי העבודה של התובע תרמו לפי מנגנון המיקרוטראומה במידה כלשהי (לרבות על דרך ההחמרה), לגרימת הליקוי בגבו של התובע? תנאי עבודתו לא גרמו להחמרה לפי מנגנון מיקרוטראומה. מדובר בפגם לא קשה בקשת האחורית של החוליה עם תזוזה קלה בלבד (דרגה 1) שלא החמיר כתוצאה מעבודתו כנהג אוטובוס. לאחר שהגיעו תשובות ההבהרה של המומחה ניתן ביום 5.6.08 צו לסיכומים. לבקשת התובע הוארך המועד להגשת סיכומיו. ביום 8.9.08 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף. ביום 22.9.08 נדחתה הבקשה, וזאת מן הטעמים להלן: "א. הטענה לפיה חוות הדעת לאקונית אינה מקובלת עליי: חוות הדעת עונה על השאלות. התשובות ברורות ולא לפי אורכן הן נמדדות. ב. האמור בסעיפים 6.1 ו- 6.2 לבקשה אין בהם ממש. לעניין תקופת הישיבה על כסאות- הרי שהעובדה שהתובע עבד רק חלק מהזמן על כסאות פחות נוחים היא נכונה. בכל אופן ממכלול חוות הדעת עולה כי לדעת המומחה אין קשר סיבתי בין הרעידות לבין הפגם. לעניין המאמר - הרי שהסקת מסקנות רפואיות מן המאמר הוא עניין למומחה. ג. לעניין הנטען בסעיף 6.3 - ראשית יאמר כי בשלב זה הגורמים לכאבי הגב בשנות העבר אינם חשובים והחשוב הוא הליקוי הנוכחי שכאמור בחוות הדעת היא הספונדילוליסטיצס. לגבי ליקוי זה המומחה קבע בצורה ברורה כי מדובר בליקוי מולד וזאת על יסוד המסמכים הרפואיים (תשובה י) ועל יסוד הידע ברפואה (תשובות ה, ו, ז, ו- יא). לאור האמור הבקשה נדחית." לבקשת התובע ובשל בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף הוארך המועד להגשת הסיכומים. ביום 25.1.09 דחה כבוד הנשיא את בקשת רשות הערעור (בר"ע 594/08). ביום 27.1.09 ניתן צו לסיכומים. לבקשת התובע הוארך המועד להגשת סיכומיו עד ליום 26.4.09 (החלטה מיום 25.2.09). רק ביום 5.5.09 הגיש התובע את סיכומיו. ביום 17.5.09 הגיש הנתבע את סיכומיו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת חוות דעתו של המומחה אנו סבורים כי דין התביעה להדחות, זאת לאור קביעתו של המומחה ולפיה הליקוי בגבו של התובע הוא ליקוי מולד ולא נגרם כתוצאה ממנגנון של מיקרוטראומה, לרבות לא בדרך של החמרה. התובע לא השכיל להצביע על טעם מכוחו לא תתקבל חוות דעתו של מומחה בית הדין. כל הטענות לפסילת חוות דעתו של המומחה עליהם חזר התובע בסיכומיו דינן להדחות מן הטעמים שפורטו בהחלטה מיום 22.9.08. בכל הכבוד, דומה כי התובע מערב בין התאמת תנאי העבודה לעילת המיקרוטראומה לבין שאלת הקשר הסיבתי בין תנאים אלה לבין הליקוי. תנאי עבודה התואמים את עילת המיקרוטראומה אינם מצביעים בהכרח על קיומו של קשר סיבתי בין התנאים לבין הליקוי, זהו ענין שקודם כל טעון תשתית רפואית מתאימה, ולאור חוות דעתו של המומחה - אין היא קיימת במקרה הספציפי של התובע. עוד נציין כי טענת התובע לפיה כאילו המומחה שולל באופן גורף את עילת המיקרוטראומה בעמ"ש נטענה בעלמא, לא הוכחה וטוב היה אלמלא הועלתה. בענין ראובן עובדיה דובר בעמ"ש צווארי ואילו כאן בעמ"ש מותני. התובע יכול היה להפנות למומחה שאלות הבהרה בענין זה ולא עשה כן, ולכן אין בידינו לקבל את המסקנה לפיה המומחה פוסל קטגורית את עילת המיקרוטראומה בעמ"ש. לאור האמור התביעה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות בגין האיחור בהגשת סיכומי התביעה. ניתן היום י"א בסיון, תשס"ט (3 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. נ.צ. (ע) נילי שביט איטח אילן - שופט שבר מאמץשבר