עתירה לבג''צ - הוצאות מחיקה

דין הוא, כי יש מקום לחיוב המשיב בבג"צ בהוצאות כאשר העתירה נמחקת, אם עולה מנסיבות העניין כי העתירה הייתה מוצדקת וכי היא שהביאה לקבלת הסעד בסופם של דברים. להלן החלטה בנושא עתירה לבג''צ - הוצאות מחיקה: החלטה בפניי בקשה לפסיקת הוצאות במסגרת העתירה שבכותרת. 1. בעתירה שבכותרת נטען, כי במסגרת חקירה משטרתית בעניינו של העותר, החשוד בעבירה של גרימת מוות בהתרשלות בתאונת דרכים, ניטל ממנו דרכונו על ידי המשטרה, בלא שהיה לכך יסוד בדין. העתירה יועדה, אפוא, להשבת דרכונו של העותר. בתגובת המדינה לעתירה נטען, כי נושא הפקדת הדרכון נשמט מהחלטת בית משפט השלום בחיפה אשר דנה בתנאי השחרור בערובה של המבקש. עוד נטען בתגובה, כי המבקש נהג באי ניקיון כפיים, בכך שלא גילה בעתירתו כי המדינה הגישה בקשה לתיקון טעות סופר בהחלטת בית משפט השלום לעניין האמור, וכי נקבע מועד לדיון בבקשה האמורה בבית משפט השלום. עוד התברר, מתגובה משלימה של המדינה, כי ביום 29.11.01 הורה בית משפט השלום על תפיסתו הזמנית של הדרכון עד לדיון במעמד שני הצדדים ביום 4.12.01. בסופו של אותו דיון, דחה בית משפט השלום את הבקשה לתיקון טעות סופר. בית המשפט קבע כי אי הכללתו של נושא הדרכון בהחלטתו המקורית בדבר תנאי השחרור היה תוצאה של השמטה מקרית. עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון טעות סופר, נוכח חלוף המועד הקבוע בסעיף 81 לחוק בת המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 לצורך הגשת בקשה זו, ובהעדר עילה טובה למתן ארכה לצורך הליך התיקון המבוקש. דרכונו של העותר הוחזר לו. על רקע זה, נתבקשו מחיקת ההליך, וחיובה של המשיבה בהוצאות העותר. 2. בתגובתה לעניין ההוצאות, חוזרת המשיבה על טענת חוסר ניקיון הכפים מצד העותר, בכך שלא גילה בעתירתו את דבר נקיטתו של הליך בבית משפט השלום לתיקון טעות סופר בהחלטה לעניין תנאי שחרורו של העותר. המשיבה מטעימה, כי ההליך האמור היה קבוע לדיון בבית משפט השלום ביום28.10.01, הוא יום הגשת העתירה. חרף זאת, לא גולה דבר קיומו של הדיון באותו יום על ידי המשיבה. 3. דין הוא, כי יש מקום לחיוב המשיב בבג"צ בהוצאות כאשר העתירה נמחקת, אם עולה מנסיבות העניין כי העתירה הייתה מוצדקת וכי היא שהביאה לקבלת הסעד בסופם של דברים (בג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217).. איני סבור כי זהו המצב. ברור, כי עוד ם הוגשה העתירה נקטה המשיבה בהליכים שמטרתם היא הכרעה שיפוטית בנושא הפקדת הדרכון בידיה. ברור גם בנסיבות העניין כי תוצאתם של הליכים אלה היא שקבעה את גורל הדרכון שבמחלוקת, ולא הגשת העתירה. הגשת העתירה לא השפיעה על החזרת הדרכון, או על עיתויה. לעניין זה די לי להפנות להערתו של כב' השופט חשין בשולי החלטתו מיום 4.12.01, על כך ש"תהא אשר תהא החלטתו של בית המשפט השלום, דומני כי תתייתר מאליה העתירה בבג'צ, וראוי כי בא כוח העותר יתן דעתו לדבר". מכך עולה, כי לנוכח הדיון בבית משפט השלום, אשר מועדו היה ידוע לעותר בעת הגשת תירתו, ספק רב אם היה מקום להגשת העתירה, למיצער בעיתוי בו הוגשה. 4. במצב זה, איני סבור כי התקיים תנאי התשתית לחיוב המשיבה בהוצאות בבג"צ בעקבות מחיקת עתירה. עם זאת, שקלתי גם את התנהגות הצדדים לעתירה, כבסיס עצמאי אפשרי לחיוב בהוצאות. אף כאן, לא מצאתי טעם טוב לפסיקת הוצאות. עולה מן החומר, כי משנודע לרשות כי אמנם הדרכון מחזק בלא אסמכתא חוקית לכך, נקטה בצעדים לצורך תיקונו של מצב זה. איני מקל ראש כלל במצב עליו מלין בא כוח העותר, בגדרו הוחזק דרכונו בידי המשיבה בלא בסיס חוקי. ברם, אין העותר חולק על טענת המשיבה לפיה הסכים העותר לכתחילה גם להפקדת דרכונו בידי המשיבה. גם אין חולק כי עניין זה לא קיבל ביטוי בהחלטה על תנאי השיחרור עקב השמטה בלבד. במצב זה, הן מנקודת המבט של ציפיות העותר, והן מנקודת המבט של התנהגות המשיבה, איני סבור כי נפל בהתנהגות הרשות פגם כזה המצדיק חיוב בהוצאות. אכן, עולה לכאורה מתיאור השתלשלות הדברים כי הטיפול של הרשות בנושא הדרכון התמשך מעבר למידה. בעוד שהעותר העלה את נושא הדרכון בפני הרשות בתחילת חודש ספטמבר 2001, אין זה ברור מתי פעלה הרשות בנושא, ומכל מקום פעולתה לא הניבה תוצאה ממשית של דיון משפטי עד ליום .10.01. , , "" (26.10.01), קשה לראות אף בעניין זה עילה לחיובה של המשיבה בהוצאות העתירה. זאת ועוד, נראה כי העותר עצמו תרם תרומה ניכרת להתמשכות דיונים בבית משפט השלום, ואף מבחינה זו קשה לראות בפרק הזמן שארך הטיפול בעניינו משום פגיעה ממשית בו. זאת ועוד, נראה כי כנגד התמשכות הטיפול בעניינו של המשיב עומדת העובדה, שהמשיב לא טרח לגלות בעתירתו דבר וחצי דבר על אודות קיומם של הליכים משפטיים נוספים בעניין זה ממש. לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שהמדובר בפרטים מהותיים ביותר לעניין נשוא העתירה, ומה גם שנקבע כי בעצם ההליכים המשפטיים הנוספים יש כדי לייתר את העתירה. מחדל זה של אי גילוי עולה, בנסיבות העניין, כדי חוסר ניקיון כפיים, והוא פועל כנגד היעתרות לבקשה שבפניי. במצב זה, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)