1. עתירה להורות כי השגה שהגישה העותרת על שומת הארנונה לשנת 2006 התקבלה בשל חלוף הזמן למתן תשובה. כן מבקשת העותרת כי יינתן צו האוסר על המשיבה לנקוט כנגדה בהליכי גבייה. הרקע 2. העותרת הינה עמותה הפועלת בסכנין ועוסקת בין היתר בהפעלה וניהול מוסדות חינוך וסמינר להכשרת מורים. העותרת מאוגדת כעמותה רשומה ואף הוכרה כמוסד ללא כוונת רווח לצרכי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. הנכס נשוא עתירה זו הינו מבנה המשמש את העותרת, לטענתה, כמכללה להכשרת מורים (סמינר). 3. בגין החזקתה בנכס נדרשה העותרת לשלם ארנונה עירונית לעיריית סכנין. העותרת שסברה כי הינה זכאית לפטור מתשלום ארנונה בהיותה "מוסד חינוך" כהגדרתו בסעיף 4 לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן "פקודת הפיטורין") פנתה לממונה על המחוז במשרד הפנים לקבלת אישור. ביום 19/11/06 ניתן לעותרת אישור כי הוכרה כ"מוסד חינוך". באישור נאמר כי הממונה "מאשר "כמוסד חינוך" לפי סעיף 4 לפקודה, את השטח המשמש כמכללה להכשרת עובדי הוראה בסכנין ("סמינר") בלבד, ובתנאי שאותו שטח יבנה עפ"י היתר בניה כדין". הממונה הקפיד לציין כי אישורו ניתן אך ורק לעניין היותו של הנכס משמש ל"מוסד חינוך" אך אין בו משום קביעה כי העותרת זכאית לפטור, שהרי פקודת הפיטורין קובעת תנאים נוספים לחוק כגון שהמוסד "אינו משמש לאותו צורך, שתכליתו הפקת רווח כספי" (נספח "ד" לעתירה). 4. עם קבלת אישור זה של הממונה פנתה העותרת "בבקשה לפטור מארנונה למוסד חינוך" (פניה מיום 18/12/06). בבקשה נטען כי המבקשת זכאית לפטור מתשלום ארנונה החל מיום תחילת החזקתה בנכס. נזכיר עוד כי פנייתה הראשונה של העותרת לקבל פטור נעשתה במכתב השגה שהגישה כבר ביום 28/3/05 (נספח ג-1 לתגובת העותרת) בה סמכה על אישור משנת 2005 להיותה מוסד חינוך. 5. אין חולק כי בקשתה של העותרת לא זכתה לכל מענה ועל כן הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה בעת"מ 4917/07. ביום 28/2/08 נערך דיון בעתירה זו בפני כב' סגן הנשיאה השופט ג' גינת במהלכו הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם התחייב המשיב ליתן החלטה ב"השגתה" של העותרת עד ליום 13/3/08. כן סוכם כי על ההחלטה בהשגה תוכל העותרת להגיש ערר לוועדת הערר העירונית וכי תישמר לה הזכות להגיש ערעור מינהלי על החלטת וועדת הערר. 6. מתברר כי על אף הסכמתו זו של המשיב כי ההחלטה תינתן עד ליום 13/3/08 לא ניתנה תשובה במועד. התשובה ניתנה רק ביום 24/4/08, כלומר באיחור של 42 ימים, ונשלחה בדואר רשום לבא כוח העותרת (מכתב התשובה סומן כנספח "א" לתשובת המשיב). בתשובה זו נדחתה בקשת העותרת לקבלת פטור. התשובה כוללת נימוקים שונים, כמו למשל כי הנכס משמש בערבוביה לפעילויות שונות ואינו משמש רק את הסמינר למורים, כי לא הובאו מסמכים המעידים על קבלת היתר בניה, כי לא נמסרו פרטים על הפעילות הכספית של הסמינר, לא צורפו הסכמי השכירות ועוד. 7. עם קבלת התשובה, הגישה העותרת את העתירה הנוכחית. הטענה העיקרית שמעלה העותרת בעתירתה הינה כי תשובת המשיב ניתנה לאחר שחלף המועד לנתינתה. העותרת טוענת כי על פי סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו- 1976 (להלן "חוק הערר"), יש לראות את השגתה כאילו התקבלה. העותרת מעלה גם טענות לגופה של בקשת הפטור וחוזרת על טענתה כי הינה זכאית לקבלת הפטור. 8. המשיבה טוענת כי אין כל תחולה להוראות סעיף 4 לחוק הערר, שכן פנייתה של העותרת לקבלת פטור אינה בגדר השגה אלא בקשה לפטור. הואיל וכך, אין בחלוף הזמן כדי להביא לקבלת הבקשה. המשיבה טוענת גם כי לעיריית סכנין מונה חשב מלווה וכי רק הוא מוסמך להשיב להשגות. לפיכך לא היה מקום, כך לטענתו, לפנות למנהל הארנונה ולעתור כנגדו. לגופה של הבקשה חוזרת המשיבה על הנימוקים שהובאו במכתב התשובה. 9. ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים, שכן הצדדים ביקשו ארכות שוב ושוב כדי לנסות ולהגיע להסכמות בניהם. המשא ומתן התייחס לשנות מס נוספות שאינן מתבררות בעתירה זו, אולם בסופו של יום לא הושג כל הסדר. לפיכך ביקשו הצדדים כי השאלה הראשונה שתוכרע הינה טענת העותרת כי יש לראות בהשגתה שנתקבלה. דיון והכרעה 10. המחלוקת היחידה בה יש לדון הינה האם באיחור במתן התשובה מעבר למועד המוסכם יש כדי להביא לקבלת ההשגה בהתאם להוראות סעיף 4(ב) לחוק הערר. סעיף 4 לחוק הערר קובע: (א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה. (ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום. 11. המחלוקת הראשונה בין הצדדים נוגעת בשאלה האם פנייתה של העוררת היתה בגדר השגה על ארנונה. סעיף 3 לחוק הערר קובע הוראות לעניין השגה. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס. (ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א). (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה. בפקודת הפיטורין אין הוראות בעניין ההליכים להגשת בקשה ולעניין תקיפת החלטותיה של הרשות בבקשת פטור (בשונה מסוגית העתירה כנגד החלטת הממונה על המחוז לבית המשפט לעניינים מנהליים). 12. בטרם נתייחס לשאלה הדיונית נעיר הערות ספורות לעניין התנאים לקבלת פטור לנכס מכוח פקודת הפיטורין. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות. רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות "מס" ממי שנהנה מפעולותיה. כך בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 778, 785 (1992) אומר בית המשפט כי "[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]. השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות, הינם על כן מאבני היסוד של החקיקה בתחום המיסוי המוניציפלי. בתי משפט חזרו ושנו פעמים רבות כי הענקת פטור או הנחה לפרט כלשהו מטילה מעמסה גדולה יותר על שאר התושבים. כך בבג"ץ 99 /6741 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה (3) 673, 685 (2001) אומר בית המשפט: מתוך שתושבי הרשות המקומית כולם נהנים משירותיה של העירייה, הדעת נותנת כי הכול יחויבו אף בתשלום ארנונה על-פי אמות-מידה מסוימות שתיקבענה. אכן, פטור או הנחה כי יינתנו לתושב או לתושבים, יחייבו אותם פטור והנחה - על דרך העיקרון - אחת משתי אלה: הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים; קיצוץ בשירותים הניתנים לתושבים, גם לאלה הנושאים בעול הארנונה במלואה או יצירת גירעון כרוני בתקציבי העירייה. על דברים אלו חזר בית המשפט בבג"ץ 4725/07 מרכז משען נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 7.8.08) שם אומר בית המשפט " תשלום הארנונה הוא הכלל והחריג לו הוא מתן פטור מארנונה. כפי שלגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור השלכות מקבילות" . ובבג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 97, 122 (2003) אומר השופט ריבלין "וזאת יש להדגיש, כי הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה , על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על פלמוני". עם זאת מצא המחוקק כי ישנן פעילויות בעלות אופי ציבורי שראוי לעודדן ועל כן לקבוע סייגים (פטורים) להחלת הוראות המיסוי המוניציפלי. פטורים והנחות עשויים להינתן על בסיס בקשות פרטניות או על בסיס מצב מיוחד של נכס (כגון נכס שניזוק) אולם הדין מכיר גם במתן פטורים לנישומים מיוחדים המקיימים פעילויות שזוכות לעידוד. הפטור העיקרי מצוי בהוראות פקודת הפטורין, פקודה שנחקקה עוד בטרם הקמת המדינה. פקודת הפטורין מעניקה פטור מתשלום ארנונה לנכסי נישומים שונים. סעיף 4 לפקודה מעניק פטור בתנאים לנישומים שונים אשר המחוקק מעוניין לעודד ובהם מדינות זרות, עדות דתיות ומוסדות דתיים, אגודות צדקה ומוסדות חינוך. הנחת המחוקק הינה כי לנישומים אלו בשל מעמדם המיוחד ותפקידם הציבורי, ראוי להעניק פטור מתשלום ארנונה (ראה הנריק רוסטוביץ,ארנונה עירונית, ספר ראשון עמ' 612 (2001)). 13. הענקת פטורים לנישומים האמורים אינה מסורה לשיקול דעת הרשות המקומית והיא מחויבת להעניק להם את הפטור ובתנאי שימלאו את תנאי הפקודה. לענייננו יש לפנות לסעיף 4(א)(4) לפקודת הפטורין המורה כדלקמן: למרות כל האמור בפקודת העיריות, 1934: - (א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה אשר: - [...] (IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד-חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפושה משמשים לאותו מוסד-חינוך: - (א) כגן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, או (ב) כבית-חינוך לעוורים, לאילמים או לחרשים, או (ג) כספריה ציבורית; בתנאי כי לא יפטרו ממס כל בנין או קרקע תפושה שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מדינה או כל אדם המחזיק מטעם כל מדינה, או כל עדה דתית או מוסד דתי, אגודת-צדקה או מוסד-חינוך, אם אותה מדינה או אותה עדה דתית או אותו מוסד דתי, או אותה אגודת-צדקה או אותו מוסד-חינוך משתמשים בבנין או בקרקע התפושה לאיזה צורך שתכליתו הפקת ריווח כספי. סעיף זה הקובע פטור למוסדות חינוך מציב ארבעה תנאים מצטברים; מדובר ב"מוסד חינוך"; הבעלות וההחזקה בנכס שלגביו נתבקש הפטור מארנונה הן בידי מוסד החינוך; הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות המנויות בס"ק (א)-(ג); הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא ל"איזה צורך שתכליתו הפקת רווח כספי". (ראה רע"א 99 /8879 עיריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח, פ"ד נז (2) 577, 583 (2003)). 14. מכל התנאים להענקת הפטור רק תנאי אחר נקבע על ידי גורם חיצוני והוא התנאי כי הנישום הינו "מוסד חינוך" במובן פקודת הפיטורין . השאלה מיהו "מוסד חינוך" הזכאי לקבלת אישורו של הממונה על המחוז הינה שאלה נכבדה אך היא אינה רלבנטית להליך הנוכחי (ראה עע"מ 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.07)). השאלה הרלבנטית לעניינו נוגעת לסמכות לברר את התקיימותם של שאר התנאים. מדובר בתנאים עובדתיים שיש להוכיחם. לעניין זה אומר בית המשפט ברע"א 8879/93: ראוי להעיר עוד באשר להליך שיש לנקוט בבקשה לקבלת פטור מארנונה לפי הוראת סעיף 4 לפקודת הפטור: הארנונה הכללית מוטלת מדי שנת כספים על-ידי ה"מועצה", כהגדרתה בסעיף 7 לחוק ההסדרים בשנת 1992. מכיוון שכך, מובן מאליו כי מנהל הארנונה בעירייה הוא זה שצריך לקבוע, לבקשת המחזיק בנכס, כי התקיימו בעניינו התנאים לקבלת פטור מתשלום הארנונה. ברם הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור היא חריג לכלל האמור בקובעה כי דבר התקיימותו של תנאי מסוים מהתנאים לקבלת הפטור מארנונה יוכרע על-ידי גורם אחר ולא על-ידי מנהל הארנונה בעירייה. וכך קבוע בסעיף 14: 15. לכאורה ניתן להבין כי מנהל הארנונה ידון בבקשה לקבלת פטור מארנונה מכוח סמכות ראשונית ולא במסגרת הליך השגה שעניינו הכרעה במחלוקת בעניין שומת הארנונה (ראה הדיון בעניין הסמכות לדון בתנאים להענקת הפטור בספרו של ה' רוסטוביץ, הנ"ל, עמ' 1366-1368). ציינתי לכאורה שכן הדברים העולים מרע"א 8879/99 אינם מתיישבים עם החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 3585/94, אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, (ניתן ביום 28/8/94) שם אומר בית המשפט: "העותרת טוענת כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה כללית, וזאת מכוח האמור בסעיף 5(ח) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938. טענה זו נופלת לדעתנו לגדר הוראת סעיפים 3 ו-5 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. על-פי הוראה זו, מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה בפני מנהל הארנונה, ואם החלטתו לא מספקת את העותרת, בפני ועדת הערר." (ראה גם עמ"נ (תל-אביב) 2395/06 עמותת גן השלום נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו (ניתן ביום 30/4/07); עת"מ 1182/02 (תל אביב) שירותי בריאות כללית נ' עיריית רחובות (ניתן ביום 11/11/07); עת"מ 403/07 (חיפה), גמנסיה כרמל בית הספר לבגרות ואומנות נ' מנהלת הארנונה בעיריית חדרה (ניתן ביום 24/8/08)). 16. רואים אנו כי מהותו של ההליך בפני מנהל הארנונה לא הובררה עד כה בפסיקה, אף כי דומה שהכל מסכימים שלמינהל הארנונה סמכות לבחון האם התקיימו תנאי הפטור וכי על החלטתו ניתן לפנות לוועדת הערר. 17. עוד ראינו בפסיקה כי בתי המשפט לא צמצמו את סמכות מנהל הארנונה לדון רק בטענות המנויות בסעיף 3 לחוק הערר, ולמעשה הרחיבו אותן לדון גם בכל טענה כנגד השומה שהוצאה לו. איני מוצא כל הגיון להבחין בין טענת נישום כי אינו חייב בארנונה בשל כך שאינו מחזיק בנכס, לבין טענתו כי עומד לו פטור המוכר על פי דין. גם זו וגם זו, הן טענות עובדתיות המחייבות עריכת בירור עובדתי-פרטני. על כן ובהתאם לפסק הדין בבג"צ 3585/94 הנ"ל נראה לי שיש לראות בפניה למנהל הארנונה לאשר לנישום קבלת פטור על פי פקודת הפיטורין כהשגה על שומת הארנונה. ההכרה בכך שהפנייה לקבלת הפטור מהווה השגה משמעה גם כי החלטת המנהל נתונה לערר בפני וועדת הערר, שאחרת כל טענה בעניין פטור הינה מחייבת עתירה לבית משפט זה. 18. למעשה, במקרה הנוכחי אין צורך להכריע בטענות בעניין טיבו של ההליך בפני מנהל הארנונה, שהרי בהסכם הדיוני שהושג בין הצדדים בדיון בעת"מ 4117/07 הסכימו כי מנהל הארנונה יתן החלטה "בהשגה" שהגישה העותרת (נספח ז' לעתירה עמ' 1). הוסכם גם כי על החלטתו ניתן יהיה להגיש ערר לוועדת הערר וברי כי הדיון בערר הינו על החלטה בהשגה. משהסכימו הצדדים לראות בפניית העותרת "כהשגה" על שומת הארנונה שהוצאה לה, מתחייבת המסקנה כי הסכימו להחיל על ההליכים את כל ההוראות הנוגעות להשגה, החל מסמכות הערר וכלה בהוראת סעיף 4 לחוק הערר. 19. כאן ראוי להבהיר כי הוראת סעיף 4(ב) ולפיה בתום התקופה למתן תשובה יראו בהשגה כאילו התקבלה אינה הוראה שרירותית. הוראה כזו מצויה בדיני מס רבים. כך למשל מורה סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח-חדש]. אם בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדוח לפי סעיף 131, ובאישור המנהל - בתוך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור, או בתום שנה מיום שהוגשה השגה, לפי המאוחר מביניהם, לא הושג הסכם כאמור בסעיף קטן (א) ולא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יראו את ההשגה כאילו התקבלה; ואולם השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145(ב), יראו אותה כאילו התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, בתוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה הוגשה, ובאישור המנהל - בתוך חמש שנים מתום שנת המס כאמור דיון נרחב בהוראת סעיף 152(ג) הנ"ל ניתן למצוא בע"א 5954/05, 1857/04, פקיד שומה ירושלים נ' משה סמי (ניתן ביום 22/4/07). בית המשפט מבהיר שם כי תכלית מתן תשובה בהשגה בעניין מס תוך מועד מוקדם, הינה "בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה". במיוחד כאשר עסקינן בדיני מס חשוב לאזרח לדעת את היקף חובו לרשות כדי שיוכל לכלכל צעדיו ולדעת מהי מצבת נכסים העומדת לרשותו. גם לרשות יש צורך לדעת את היקף תשלומי המס שצפוי כי יתקבלו מהנישומים כדי שהרשות תוכל להכין את תקציבה בהתאם. למגבלת הזמן ישנה גם חשיבות למניע סחבת מצידה של הרשות הציבורית (ראה בר"מ 2615/08, מנהלת הארנונה בעיריית חולון נ' ג'ק קובה (ניתן ביום 18/9/08)). 20. לבסוף נזכיר כי הצדדים הסכימו, ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק דין, כי ההחלטה בהשגה - קרי בטענות העותרת כי הינה זכאית לפטור תינתן עד ליום 13/3/08. לא ניתן כל הסבר מדוע המשיבה התמהמה 42 יום מעבר למועד מוסכם זה. ההסכמה האמורה הושגה על רקע הטענה כי המועד למתן תשובה חלף וכי יש לראות בהשגה כאילו התקבלה. מכאן שהצדדים ידעו והבינו כי למעשה מדובר באורכה וכי אם המשיב לא יעמוד במועד תחול הוראת סעיף 4(ב) לחוק הערר. סוף דבר 21. התוצאה מכל האמור הינה כי יש לקבל את העתירה ולהורות כי פנייתה של העותרת לפטור מארנונה לשנת 2006, התקבלה. למען הסר ספק יובהר כי אין באמור כדי להביע דעה כלשהי לגבי זכאותה של העותרת לקבלת פטור ועמידתה בתנאי פטור. הואיל ובכל שנה נבחנת הזכאות מחדש, ברי שלגבי שנות מס אחרות יהיה על מנהל הארנונה לבחון מחדש את זכאותה של העותרת לפטור. בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהעתירה הוגשה בשל מחדלי המשיבה, הנני מחייב את המשיבה לשלם לעותרת הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪ +מע"מ. ניתן היום, י"ד אב תש"ע, 25 יולי 2010, בהעדר הצדדים. ארנונהדיני חינוך