החתמת כרטיס נוכחות - פיטורים

פתיח ותשתית עובדתית עניינו של תיק זה בדרישת התובע להפרשי שכר, גמול שעות נוספות, הפרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ודמי נסיעות. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר ניסים ג'מיל (עובד הנתבעת לשעבר). מטעם הנתבעת העידו מר מיכאל דור (מנכ"ל העמותה בתקופה 11/04 - 12/06), הרבנית אסתר מלכה, מר חיים אוטמזגין, מר בנימין אלחרר (מנהלי העמותה בעבר), מר שם טוב מנחם (שכנו של התובע) ומר רחמים גרשי (מחליפו). להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבעת - עמותת "אור המלך" (להלן - "העמותה") - היא עמותה רשומה שעיקר עיסוקה בהפעלת מוסדות חינוך תורניים בעיר אלעד. התובע, מר יובל צברי, עבד בעמותה כאיש תחזוקה החל מיום 12.12.02. שני הצדדים הסכימו כי סמוך למועד תחילת עבודתו נחתם ביניהם הסכם עבודה בכתב - אשר משום מה לא אותר (הצדדים מאשימים הדדית זה את זה בהעלמתו). שכרו של התובע, במועד תחילת עבודתו וכפי שהוסכם בין הצדדים, עמד על 4,000 ₪ נטו לחודש. התובע אמור היה לעבוד חמישה ימים בשבוע בין השעות 8.00 - 16.00 ובנוסף לכך שעתיים מדי יום ו'. במועד סיום העבודה (שכר חודש 6/06) עמד שכרו על 4,500 ₪ ברוטו, ובנוסף לכך הבראה חודשית ו"גילום זקופות". ביום 30.7.06 קיבל התובע מכתב פיטורים, חתום על ידי מנכ"ל העמותה מר מיכאל דור, בנוסח כדלקמן (ת/1): "בנסיבות תלונות שאני מקבל זה כשנה ממנהלי מחלקות במוסדנו על ליקויים וזלזול בתפקידך כאב בית (בין היתר ביום ו' האחרון יצאת מהעבודה מוקדם וללא תיאום וכשנתבקשת לבצע עבודה מסוימת במסגרת תפקידך ענית "אני כעת הולך לישון" ולא ביצעת את תפקידך), בנוסף שלחת אלי עובדים שונים שטענו בשמך כי זלזול זה בעבודה נובע מכך שאתה רוצה לקבל מכתב פיטורים אשר על כן אני נענה לבקשתך וראה במכתב זה כמכתב פיטורים. בהתאם לחוק אני מודיע לך 30 יום בטרם הפיטורים שיכנסו לתוקף בתאריך 30 באוגוסט 2006, למען הסר ספק וכידוע ב - 30 יום אלו אתה עובד מן המניין וצריך לעשות את מלאכתך נאמנה, כמו"כ עליך להעביר כרטיס נוכחות". ביום 15.8.06 שלח מר דור מכתב נוסף לתובע (ת/4), בזו הלשון: "בתאריך 30 ביולי 2006 ובעקבות בקשתך קיבלת ממני מכתב פיטורים... לצערנו הרב עם קבלת המכתב האמור ניתקת מגע עם העבודה, הח"מ ועם הנהלת המוסדות. הפסקת להגיע לעבודה ללא תיאום וגם בנייד שלך אינך משיב ו/או חוזר וזאת למרות פניותיי ופניות נוספות של עובדים במוסדות. ניתוק זה וללא תיאום מהווה נזק חמור למוסד ובפרט בתפקיד מרכזי כאב בית. למותר לציין כי בתאריך 7 באוגוסט 2006 השארת על הדלת שלי וללא תיאום אישור מחלה שתקפים החל מ - 1.8.2006 ועד 8.8.2006 ונעלמת, גם אם בידך "אישור מחלה" עליך להודיע לי מראש על היעדרותך ע"מ שאוכל להיערך ולהביא מחליף... בהמשך בתאריך 9 באוגוסט (לאחר סיום אישור המחלה) הגעת לעבודה בבוקר לשעה קלה ושוב נעלמת ללא תיאום, בתאריך 10 באוגוסט הגעת בבוקר וכעבור שעה עזבת את המקום ושוב ללא תיאום, מאז התאריך 10 באוגוסט 2006 נעלמו עקבותיך ללא תיאום ואינך משיב ו/או מתאם היעדרויות... לא נותרה לי ברירה והתחלתי להעסיק אב בית חדש ע"מ לצמצם את הנזק". יחסי העבודה בין הצדדים הגיעו לפיכך לידי סיום ביום 30.7.06 (סעיף 1 למוסכמות מיום 24.12.07), מבלי שההודעה המוקדמת נוצלה בפועל ו/או שולם עבורה. ו. התובע השיב למר דור במכתב מטעמו, מיום 4.9.06 (ת/5; אשר הנתבעת מכחישה כי הגיע אליה בזמן אמת), במסגרתו הכחיש כי ביקש את קבלת מכתב הפיטורים; הכחיש את הטענות נגדו; טען כי הציג את אישור המחלה כבר ביום 2.8.06; וטען כי "באותו תאריך (2/8/06) הודעת לי כי מבחינתך איני צריך להגיע לעבודה ואני מסולק מיידית אף על פי כן הגעתי בתאריך 9.8.06 בכדי להעביר למר רחמים גרשי העובד החדש את המפתחות ולתת לו תדריך לגבי אופן העבודה וסוגי המפתחות, כמו כן עשיתי איתו סיור שארך כ - 4 שעות להכרת כל מבני המוסדות בעיר". ז. התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך של 15,500 ₪. הדרישה לגמול שעות נוספות תשתית עובדתית התובע טען בתצהירו כי החל עבודתו בפועל מדי בוקר בשעה 7.30 (ולא ב - 8.00 בהתאם להסכמות בהסכם העבודה), שכן נדרש לפתוח את מבנה בית הספר ואת הכיתות על מנת לאפשר את הגעת הילדים. בחקירתו הנגדית אישר כי מדי פעם פתחו את הכיתות גם בעלי תפקידים אחרים - מזכיר העמותה "בועז" (עמ' 13) והשומר בבית הספר מר אייל עודני (עמ' 14) - אך לדבריו רק לעיתים רחוקות. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על החתמת שעון הנוכחות בשעות הבוקר. תחילה הסביר שאין אפשרות להחתים את שעון הנוכחות טרם הגעתו של המזכיר בועז, אשר מגיע רק "בסביבות רבע לשמונה, שמונה. לפעמים הגיע ב - 7.30" (עמ' 11). כאשר נשאל כיצד, לאור זאת, מופיעות בכרטיס הנוכחות שלו שעות התחלה מוקדמות יותר - השיב: "מר בועז גר מול מקום העבודה ולעיתים מגיע ב - 7.15. מדי פעם הייתי מגיע יחד איתו... יכול להיות שהיה מגיע גם ב - 7.00. יכול להיות שגם ב - 6.30 אם היה חגים. לא ספרתי בדיוק מתי היה מגיע". עוד הסביר כי כאשר הוא מגיע לעבודה כאשר המשרד עדיין סגור - "אני יוצא לעבודה אם זה גנים או בתי ספר אחרים וכאשר אני חוזר או שאני מחתים ידנית או מעביר כרטיס בשעה מאוחרת יותר כשהמנהלים מגיעים" (עמ' 11). התובע הוסיף כי מעבר לעבודתו הרגילה כאיש אחזקה, נדרש לעיתים תכופות לבצע מטלות נוספות, דוגמת סיוע בארגון הרצאות וערבי הווי בשעות הערב (לרבות סידור כיסאות, התקנת מערכת הגברה, הכנת כיבוד והגשתו וקיפול הציוד - מטלות שהסתיימו במקרים רבים בסביבות חצות). באירועים אלה לא תמיד החתים כרטיס נוכחות (עמ' 14). בנוסף לכך, נדרש על ידי הרבנית מלכה, לעיתים קרובות, לבצע עבודות תיקונים שונות בביתה הפרטי וכן בבתי ילדיה וקרוביה, כאשר "נעניתי בחפץ לב לכל קריאה, הן בשל טוב ליבי, והן בשל חששי לסרב למנהלתי פן אאבד את מקום עבודתי" (סעיף 11 לתצהירו). על המטלות הנוספות, הן במסגרת העבודה והן מחוצה לה, לא קיבל גמול נוסף כלשהו, לרבות גמול שעות נוספות. התובע הכחיש בתצהירו את טענות הנתבעת כלפיו, לרבות בנוגע להחסרת שעות ובנוגע ליציאה טרם סיום יום העבודה. לדבריו, "עבדתי מדי יום ביומו את מלוא מכסת השעות שלי ועבדתי בכל יום ו' בהתאם לדוחות הנוכחות" (סעיף 31). עם זאת אישר כי פעמים רבות לא החתים את כרטיס הנוכחות עם סיום העבודה, אלא רשם את שעת היציאה באופן ידני מאוחר יותר (עמ' 14; לדבריו, במקרים בהם סיים את עבודתו כאשר המשרד בו הותקן שעות הנוכחות כבר היה סגור). התובע דורש גמול שעות נוספות עבור חצי שעת עבודה נוספת מדי יום (7.30 - 8.00 בבוקר) למשך כל תקופת עבודתו. כן הנו דורש גמול שעות נוספות עבור עבודה ב"ערבי הרצאות, חינוך וערבי הווי", 9 פעמים בשנה (ובאופן יחסי לגבי חלק משנה), 5 שעות בכל פעם, ללא ציון תאריכים כלשהם. עוד הנו דורש גמול שעות נוספות עבור עבודה בארבע מסיבות סיום מדי שנה (למעט בשנה הראשונה לעבודתו - שתי מסיבות), 5 שעות בכל פעם. סך הכול דורש התובע, כגמול שעות נוספות, סך של 34,062 ₪ (קרן) בתוספת פיצויי הלנת שכר. מר מיכאל דור, מנכ"ל העמותה החל מחודש 11/04, העיד כי החל משנת 2005 קיבל פניות מעובדי ההוראה במוסדות העמותה, אשר התלוננו כי התובע אינו מבצע את תפקידו, מזלזל בבקשותיהם, יוצא לביתו בטרם הסתיימו שעות העבודה, נעדר במהלך שעות העבודה וכיו"ב. אחת מהעובדות אף טענה כי התובע נעל אותה (!) בחדרה במענה לבקשתה כי יתקן ליקוי באחד הגנים שתחת אחריותה. לאור זאת ערך בדיקה מקיפה, אשר העלתה בין היתר את הממצאים הבאים: התובע הגיע מדי בוקר בסביבות השעה 7.00- 7.30 לצורך החתמת כרטיס הנוכחות, ולאחר מכן יצא לענייניו הפרטיים (תפילת שחרית) וחזר רק לאחר כ - 45 דקות. לאור זאת, לא ביצע את פתיחת הכיתות אלא ביקש מהשומר לבצע זאת במקומו. ממילא, לא אמור היה להתחיל לעבוד לפני השעה 8.00 ולא התבקש לעשות זאת. התובע יצא לעיתים טרם סיום יום העבודה, מבלי להחתים את כרטיס הנוכחות ותוך הקלדת שעות היציאה באופן ידני רטרואקטיבי בניגוד למציאות. התובע הגיע בבקרי יום ו' לצורך החתמת כרטיס הנוכחות, מבלי שביצע עבודה כלשהי וכאשר בסוף כל חודש מילא באופן ידני את שעות היציאה כאילו עבד שעתיים. ראוי לציין כי מר דור לא צירף לתצהירו פרטים נוספים על האמור לעיל, לרבות תאריכים מדויקים. מר דור הוסיף כי לאחר שהתגלה האמור לעיל, וכן לאחר היעדרות בלתי מוסברת של התובע למספר ימים ללא תיאום (כאשר בדיעבד הסתבר כי נסע להתפלל באומן), זימן את התובע למספר שיחות עימו ודרש ממנו להשלים את שעות העבודה החסרות ולחדול מהחתמות כרטיס הנוכחות הפיקטיביות. לדבריו, התובע הסביר כי "הוא נוהג בכל יום חמישי בערב לצאת להתבודד ולהתפלל ברחבי הארץ במשך כל הלילה ולכן ביום שישי הוא אינו מסוגל לתפקד" (סעיף 9 לתצהירו). מר דור צירף מספר מכתבים שכתב לתובע בקשר לאמור לעיל, בימים 6.2.06 ו - 5.7.06 (נספחי ג' לתצהירו). על אף ההתראות, התובע לא שינה את דרכיו והמשיך "לזלזל בעבודה, להחסיר שעות ולפעול שלא ביושר בשעון הנוכחות" (סעיף 10 לתצהירו). מר דור הדגיש כי התובע לא עבד מעבר ל - 8 שעות בימים א' - ה' ושעתיים ביום ו'; נהפוך הוא - התובע החסיר שעות עבודה רבות בניגוד להסכם העבודה. באשר לארגון ערבי הורים והרצאות - טען כי אלו נערכו חמש פעמים בשנה לכל היותר וממילא התובע הסתפק בהגעה בתחילת הערב למספר דקות וחזרה בסביבות השעה 23.30 לצורך נעילת המקום. לגישתו, בכך החזיר התובע חלק משעות העבודה אותן החסיר בימי ו'. העמותה עתרה, על דרך של קיזוז, להחזרת סך של 6,646 ₪ בגין ימי עבודה שהתובע החסיר ללא סיבה, וסך נוסף של 4,985 ₪ בגין שעות במהלכן נעדר מהעבודה (לפי פירוט בנספח י"א לתצהיר מר דור). הרבנית אסתר מלכה, רעייתו של רב העיר אלעד והמנהלת בפועל של העמותה (מבלי שידעה להגדיר את תפקידה הרשמי), אישרה בחקירתה הנגדית כי "פעמיים שהיו לי נזילות ופיצוצים ובאופן מיידי התקשרתי אליו והוא תיקן וזה לקח 10 דקות... לא שילמתי לו. אם הוא רוצה תשלום אני מוכנה לשלם את זה גם היום" (עמ' 31). הכרעה כפי העולה מהאמור לעיל, התובע מבסס את תביעתו לגמול שעות נוספות על שתי טענות נפרדות - האחת, טענתו כי נדרש להתחיל את יום עבודתו, באופן קבוע, בשעה 7.30, כאשר המשמעות הינה חצי שעה נוספת לכל יום; השנייה, טענתו לעבודה נוספת, מפעם לפעם, בשעות הערב, בארגון ערבי הווי והרצאות. באשר לטענה השלישית - עבודות פרטיות שנדרשו על ידי הרבנית מלכה - הגם שהתובע העיד עליהן לא הכליל זאת במסגרת חישוביו לגמול שעות נוספות, ולכן אין צורך כי נתייחס אליהן. התובע ביסס את דרישתו לגמול שעות נוספות, בשתי הטענות, על בסיס עדותו בלבד, והתעלם בקשר לכך מדו"חות הנוכחות. זאת, על אף שלתיק בית הדין הוגשו - כנספח לתצהירו של מר דור - דו"חות נוכחות בהתייחס לתקופה שלאחר חודש 2/05 (מחמת ששעון הנוכחות הותקן רק בחודש זה). אמנם, לפי הפסיקה הנוכחית, בהעדר רישומים באשר לעבודתו של התובע כמתחייב מהוראות החוק - מועבר נטל ההוכחה למעסיק (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפריים, מיום 12.11.08), אך במקרה זה המעסיק הוא שיזם הגשת דו"חות נוכחות (גם אם חלקיים), ולא נשאל כלל האם מילא את הוראות החוק לגבי רישום שעות העבודה ביחס לתקופה שקדמה להתקנת שעון הנוכחות. בהתחשב בכך, לא ניתן להגיע למסקנה בדבר העברת נטל הראיה, ונותרת על כנה ההלכה הקובעת כי הנטל להוכחת תביעה בשעות נוספות מוטל על העובד הדורש זאת, ובענייננו - על התובע. באשר לתחילת העבודה בשעה 7.30 במקום בשעה 8.00 - מעדות התובע עלה כי אמור היה להתחיל לעבוד בשעה זו באופן קבוע, כחלק בלתי נפרד מתפקידו הרגיל, על מנת לאפשר את פתיחת הכיתות וכניסת התלמידים טרם תחילת הלימודים. הנתבעת כפרה בכך שהתובע נדרש לכך כחלק מתפקידו, ואף כפרה בכך שעשה כן בפועל. לאחר שקילת העדויות והראיות, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח כי הנו זכאי לגמול בגין חצי שעה נוספת עבור כל אחד מימי עבודתו בנתבעת. להלן הנימוקים לכך: התובע לא ביסס את דרישתו על רישום מדויק של שעות עבודתו, ו/או על דו"חות הנוכחות, אלא הסתפק בטענה כוללנית גורפת, ובדרישה לקבלת חצי שעה נוספת עבור כל יום ויום מימי עבודתו בנתבעת לאורך השנים. בהתחשב בכך, ניתן לפסוק לו גמול שעות נוספות רק אם נגיע למסקנה כי הוכיח "מתכונת עבודה" קבועה. עיון בדו"חות הנוכחות החלקיים שצורפו מלמד כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בדבר "מתכונת עבודה" קבועה ובדבר תחילת עבודה בשעה 7.30 דרך קבע - וזאת שכן בכל יום מופיעה שעת כניסה שונה, בפערים שאינם זניחים. גם באותם ימים בהם מופיעה בשעון הנוכחות שעת התחלה לפני 8.00 - נותר בליבנו ספק האם אכן מלמדת היא על עבודה שביצע התובע לפני שעה זו. זאת, בהתחשב בטענת הנתבעת בדבר מניפולציות שערך התובע בכרטיס הנוכחות, וכאשר התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי הזין לעיתים את שעת הכניסה באופן ידני ורטרואקטיבי (ולאו דווקא באופן חריג - אלא לכאורה כל אימת שהחל לעבוד טרם פתיחת המשרדים, שנפתחו לגרסתו בסביבות 7.45 - 8.00). גם אם היינו מניחים כי התובע החל לעבוד בשעה 7.30 - לא ניתן לדעת, לגבי כל החודשים שקדמו לפברואר 2005 (בהעדר דו"חות נוכחות), מה היתה שעת סיום העבודה באותו יום, והאם בהתחשב בה אכן בוצעה חצי שעת עבודה נוספת. באשר לחודשים שלאחר פברואר 2005 - התובע כלל לא טרח להתייחס לדו"חות הנוכחות, ולהוכיח כי בהתבסס על שעות העבודה היומיות הכוללות הנקובות בהם - עבד מעבר למכסה החוקית ולפיכך זכאי לגמול שעות נוספות. ודוקו: התובע אינו טוען לזכאות לגמול שעות נוספות בשל עצם התוספת של מחצית שעת עבודה מעבר לשעות העבודה המקוריות שסוכמו בין הצדדים, אלא מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. לו היה טוען לזכאות לשעות עודפות בשל התוספת של מחצית שעת עבודה לשעות העבודה המוסכמות - גם אז לא היה בסיס משפטי לתביעתו, שהרי לטענתו אמור היה להגיע בשעה 7.30, ולפתוח את בתי הספר, כחלק בלתי נפרד מתפקידו הרגיל החל מתחילת עבודתו. אם כך, וכאשר ביצע זאת לאורך מספר שנים ללא כל דרישה כספית - יש לראותו כמסכים לשינוי שעות העבודה החוזיות, באופן שאינו מזכה אותו בתוספת כלשהי (אלא אם זו מגיעה לו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה - וכאמור לעיל גם מסקנתנו בקשר לכך היתה שלילית). התובע לא העלה טענות כלשהן בנוגע לשעת תחילת עבודתו במהלך השנים, ו/או דרש גמול כלשהו בגינה, על אף שלדבריו דרש העלאת שכר פעם אחר פעם (מטעמים אחרים) וזו אף הובטחה לו. אמנם, לא ניתן לוותר על זכות קוגנטית ולכן דרך כלל אין משמעות לשאלה אם עובד דרש זכויות המגיעות לו אם לאו; עם זאת בנסיבות מקרה זה, העדר הדרישה עשוי ללמד כי התובע לא עבד בשעות שהן מעבר לאלו שסוכמו עימו (8 ביום). מעבר לצורך נוסיף כי במהלך דיון ההוכחות הצדדים לא התייחסו כלל לשאלת קיום הפסקות במהלך יום עבודתו של התובע. בהנחה שהנתבעת מילאה אחר הוראות החוק ואיפשרה לתובע הפסקות (ולא נטען אחרת) - ממילא הפסקות אלה אינן אמורות להילקח בחשבון בעת חישוב שעות העבודה, כך שהתובע לא עבר את מכסת 8 שעות העבודה ליום בשבוע עבודה בן 6 ימים (זאת אלא אם לא התאפשר לתובע לצאת במהלך ההפסקות ממקום העבודה, אך בהתחשב בסוג העבודה, ובעובדה כי היה נייד ועבר ממילא מאתר לאתר במהלך יום העבודה - אין בכך סבירות). נבהיר עם זאת כי בהתחשב בכך שהצדדים לא התייחסו לנקודה זו - האמור בסעיף קטן זה הינו במאמר מוסגר בלבד, ולא היווה גורם מכריע בהחלטתנו. לסיכום נקודה זו - התובע לא הוכיח את זכאותו לגמול שעות נוספות בשל תחילת עבודה בשעה 7.30 מדי בוקר. באשר לגמול השעות הנוספות הנדרש בשל העבודה בשעות הערב - התובע לא טען למועדים ספציפיים ואף לא עשה את המאמץ המינימאלי, להוכיח את טענתו באמצעות דו"חות הנוכחות החלקיים שהוגשו מטעם הנתבעת. זאת, מבלי שניתן לטעון ל"מתכונת עבודה" קבועה ביחס לערבי הורים/ הרצאות שמתקיימים פעמים ספורות בשנה. על אף זאת, כיון שעיון בדו"חות מעלה כי התובע עבד - בשעות הערב - 42.23 שעות נוספות, הנו זכאי לגמול שעות נוספות בגין שעות אלה בסך כולל של 1,277 ₪. הדרישה להפרשי שכר תשתית עובדתית התובע העיד כי כאשר התקבל לעבודה הפעילה העמותה בית ספר יסודי אחד, 12 גני ילדים וישיבה אחת. עם זאת בהתחשב בקצב גידול האוכלוסייה באלעד, הופעלו החל משנת הלימודים תשס"ד (חודש 9/03 ואילך) בית יסודי נוסף וכן מספר גני ילדים נוספים. בתחילה, מוסדות אלו ישבו במבנה סמוך למוסדות הוותיקים, אך לאחר כחצי שנה הועברו לקרוואנים המרוחקים כקילומטר וחצי מהמבנים האחרים. התובע העיד כי נדרש על ידי מנהלי העמותה לטפל גם במוסדות החדשים. לאחר מספר שבועות הבחין כי מדובר בתוספת משמעותית לעבודתו (הגם שללא תוספת שעות - עמ' 16), ולכן ביקש מהרבנית מלכה, ששימשה אותה עת כמנכ"לית העמותה, תוספת לשכרו. לאחר שקילת העניין על ידה, סוכם ביניהם בעל פה כי יקבל תוספת שכר של 1,500 ₪ נטו לחודש בעבור עבודתו במוסדות החינוך החדשים, אשר תחל להיות משולמת - רטרואקטיבית החל מחודש 9/03 - לאחר הכרת משרד החינוך בבית הספר החדש וקבלת תקציב לצורך כך. לדבריו, הרבנית מלכה "שלפה את חוזה העבודה שלי מתוך מגירה, והוסיפה בחוזה בכתב ידה את הסעיף המסדיר את התוספת המדוברת. אנוכי חתמתי ליד התוספת בחוזה והגב' מלכה הוסיפה אף היא וחתמה" (סעיף 15 לתצהירו). לדבריו, ביקש לקבל לידיו העתק מהסכם העבודה אך סורב. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על מעמד שינוי החוזה והעיד כי הרבנית מלכה "ניגשה לארון הוציאה את החוזה" (עמ' 14), ואף הדגיש כי לא היה זה ארון מגירות אלא "ארון עם קלסרים" (שם). כאשר התבקש להסביר את המגירה שצוינה בתצהירו, השיב כי היתה זו טעות סופר וכפי הנראה בא כוחו הוסיף זאת מבלי ששוחחו על כך (עמ' 15). בנוסף הדגיש כי התוספת נעשתה בכתב יד על גבי החוזה המקורי ולא כנספח (שם); כאשר נשאל מדוע נרשם בכתב התביעה (סעיף 15) כי ההסכם שמסדיר את התוספת צורף כנספח להסכם העבודה המקורי, השיב כי "זה כנראה טעות של העו"ד שלי...לא קראתי את כתב התביעה כמו שצריך" (עמ' 15). התובע העיד כי לאחר מספר חודשים במהלכם לא קיבל את התוספת לשכרו, פנה למר חיים אוטמזגין ומר בני אלחרר, אשר נכנסו אותה עת לתפקיד מנהלי העמותה, "וביקשתי מהם לברר עם הגב' מלכה, מה בנוגע לתוספת השכר שסוכמה עמי. הם הבטיחו לעשות כן, אולם לא שמעתי מהם דבר" (סעיף 18 לתצהירו). לאחר מספר חודשים נוספים שב ופנה, למנכ"ל החדש מר מאיר דהאן, אך גם הלה "הבטיח לי כי יטפל בנושא אולם שוב דבר לא נעשה" (סעיף 19). לדבריו, שוחח מעת לעת טלפונית גם עם הרבנית מלכה, "וזו האחרונה הבטיחה לי כי העניין יטופל, אך הכל לשווא, ומעולם לא קיבלתי את התוספת המדוברת בשכרי, ותמיד נדחיתי בתירוצים ובהתחמקויות" (שם). התובע הוסיף כי בתחילת שנת 2005 מונה מר מיכאל דור כמנכ"ל העמותה, ולכן "פניתי אליו וביקשתיו לברר באשר לחוב כלפיי" (סעיף 23 לתצהירו). בתגובה לכך הכחיש מר דור, לאחר שבדק זאת, כי סוכמה עם התובע תוספת כלשהי לשכרו, ועם זאת הודיע כי החל מחודש 9/05 יישכר איש אחזקה נוסף, על מנת להקל על העומס המוטל על התובע. התובע נדהם, לדבריו, מהתכחשות מר דור לסיכום עימו וביקש לראות את הסכם העבודה, אך מר דור טען כי ההסכם אינו בידיו. כאשר פנה לרבנית מלכה, טענה כי מר דור בלבד הוא שמטפל בכך. התובע הדגיש כי בניגוד לטענות העמותה, טרם חודש 9/05 לא היה עובד אחזקה נוסף בעמותה, אם כי היה עובד מטעם חברת ניקיון אשר טיפל בניקיון מוסדות החינוך ומעת לעת סייע גם לתובע, לבקשתו, במטלותיו. התובע דורש את הפרשי השכר בסך 1,500 ₪ נטו לחודש (שהומרו על ידו, ללא חישוב או תימוכין, ל - 2,500 ₪ ברוטו לחודש), החל מחודש 9/03 ועד סיום עבודתו, בסך כולל של 85,625 ₪ ברוטו (קרן), בצירוף פיצויי הלנת שכר. מטעם התובע העיד מר ניסים ג'מיל, אשר עבד בעמותה כאיש אחזקה נוסף החל מחודש 9/05. מר ג'מיל אישר כי "למיטב ידיעתי לא היה כל איש אחזקה שלישי בתקופת עבודתי" (סעיף 7 לתצהירו). עם זאת אישר, בחקירתו הנגדית, כי היה עובד של חברת ניקיון חיצונית בשם "איגור", אשר שימש כעובד ניקיון וכן עזר בדברים מסוימים לתובע (עמ' 18). מר מיכאל דור העיד כי "היקף עבודתו של התובע לא גדל בשום שלב אלא רק קטן, ומעולם לא הובטחה לתובע העלאה ואף השיחות הנטענות כלל לא נערכו" (סעיף 12 לתצהירו). מר דור הסביר כי בעת שחל גידול במספר מוסדות החינוך שהופעלו על ידי העמותה נערכה התקשרות עם חברת אחזקה חיצונית ומטעמה עבד עבור העמותה, וסייע לתובע, עובד בשם איגור. בהמשך, בחודש 9/05, החל עבודתו איש אחזקה נוסף (מר ניסים ג'מיל), עליו הוטלה האחריות הבלעדית לחלק ממוסדות החינוך, תוך הפחתה משמעותית במטלות התובע. על מנת להוכיח את טענתו בעניין "איגור", צירף מר דור לתצהירו הסכם שנערך בשנת 2004 ומתייחס באופן מפורש לחובתו של עובד הניקיון לבצע גם מטלות של "סבלות, שליחויות, תיקונים וכו'" (נספח ט' לתצהירו). בחקירתו הנגדית אישר כי טרם לכן, והחל מחודש 9/03, נערכה ההתקשרות עם חברת ניקיון אחרת (ת/10 - המתייחס לעבודות ניקיון בלבד). מר דור הוסיף כי טענות התובע חסרות היגיון גם במישור התקציבי, שכן מתוך כ - 130 עובדים המועסקים בנתבעת, איש לא משתכר משכורת של 7,000 ₪ ברוטו לה טוען התובע. בנוסף, מעולם לא בוצעה בנתבעת העלאת שכר כה משמעותית של למעלה מ - 30%. בחקירתו הנגדית הדגיש כי התובע מעולם לא טען בפניו כי סיכם עם הרבנית מלכה על תוספת לשכרו, אלא "כן דיבר איתי על העלאה, מספר פעמים, ואמרתי לו שאם ישתפר המצב ולא יהיו תלונות יהיה על מה לדבר. מעולם לא דובר על סכום" (עמ' 22). הרבנית אסתר מלכה העידה כי מעולם לא הבטיחה לתובע העלאה כלשהי בשכרו, ולא ידוע לה על מישהו אחר שהבטיח לו זאת (סעיף 2 לתצהירה). מר חיים אוטמזגין, אחד ממנהלי העמותה בעבר (וקרוב משפחה של הרבנית מלכה), העיד כי עם כניסתו לתפקיד שוחח עימו התובע אשר "ביקש לשקול בחיוב תוספת לשכרו" (סעיף 3 לתצהירו). לאחר בדיקת הנושא, ונוכח אי שביעות הרצון מתפקודו של התובע, הבהיר לתובע - למיטב זכרונו - כי שכרו לא יועלה. מר בנימין אלחרר, מנכ"ל העמותה בעבר, העיד כי מעולם לא הבטיח לתובע העלאה בשכרו, לא ניהל עימו מו"מ כספי כלשהו, ולא ידוע לו על מאן דהוא אחר שהבטיח לו העלאה. הכרעה לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח כי נערך עימו סיכום מחייב, במהלך חודש 9/03 או בסמוך לכך, בנוגע להעלאת שכרו בסך של 1,500 ₪ נטו לחודש. להלן הנימוקים לכך: ראשית יצוין, כי לא היתה מחלוקת כי החל מחודש 9/03 או בסמוך לכך - אכן חל גידול מסוים במספר מוסדות החינוך המתופעלים על ידי העמותה. עם זאת, לא נובע מכך באופן אוטומטי כי התובע זכאי לתוספת שכר כלשהי. צודקת הנתבעת, כי השכר שסוכם עם התובע היה תמורת תפקידו כאיש האחזקה של העמותה, ללא קשר למספר המדויק של מוסדות החינוך שהעמותה מתפעלת. כאשר חל שינוי בהיקף מוסדות החינוך (ללא שינוי בהיקף שעות העבודה שהתובע נדרש לעבוד) - רשאי היה התובע, כדרישה כלכלית, לדרוש העלאת שכר, אך אין לו זכאות משפטית לתוספת שכר - אלא אם זו הוסכמה בין הצדדים. בהתחשב באמור לעיל, לא מצאנו כי יש רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים בנוגע לעזרה שניתנה לתובע. ממילא, אין סתירה של ממש בין הגרסאות השונות, ועלה מכלל העדויות כי סמוך טרם חודש 9/03 התקשרה העמותה עם חברת ניקיון, על מנת שזו תעמיד לרשותה איש ניקיון. כפי שאישרו התובע והעד מטעמו, עובד הניקיון הנ"ל (החל מחודש 8/04 - "איגור") סייע גם לתובע, מעת לעת, בביצוע עבודות התיקונים. בנוסף לכך, נשכר לעבודה החל מחודש 9/05 איש אחזקה נוסף, מר ניסים ג'מיל. התובע ביסס את טיעוניו בנוגע להעלאת השכר על עדותו בלבד, אך עדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן. התובע נתפס באי דיוקים וסתירות לאורך חקירתו הנגדית, לרבות בנוגע לתיאור המעמד הנטען של שינוי החוזה (דוגמת המקום ממנו הוציאה הרבנית מלכה את ההסכם). בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, איננו סבורים כי מדובר בסתירה זניחה. התובע הוא שבחר ליתן תיאור חזותי מפורט למעמד שינוי החוזה - בכתב התביעה, בתצהירו ובחקירתו הנגדית - וכאשר הסתבר שיש חוסר עקביות בתיאור - ממילא נותר סימן שאלה לגבי עצם קיומו של המעמד עליו העיד. התובע אף טען כי יש ראיה ברורה בכתב לסיכום הנטען - תיקון בכתב ידה של הרבנית מלכה שנעשה על גבי הסכם העבודה המקורי - אך לא הגיש את המסמך המעיד על כך ואף לא עשה את המאמץ המתבקש לצורך איתורו (למשל - על ידי הגשת בקשה לגילוי מסמכים אשר תחייב את הנתבעת להמציאו). הנתבעת מצידה טענה כי התובע "העלים" את הסכם העבודה המקורי (אשר לא היתה מחלוקת כי נחתם), כשם שלקח מסמכים אחרים מחדרו של מר דור ללא רשות (דוגמת ת/10 - הסכם בין הנתבעת לבין חברת ניקיון - שלא ברור כיצד הגיע לידיו של התובע). בהעדרו של מסמך, וכאשר עדותו של התובע לא היתה מהימנה דיה על מנת לעמוד לבדה להוכחת הטענה - לא שוכנענו כי אכן היה הסכם להעלאת השכר. בנוסף, על אף שהסיכום הנטען נעשה כבר בחודש 9/03, ועל אף שלטענת התובע שב ופנה בקשר אליו לרבנית מלכה ולכל שאר בעלי התפקידים הרלוונטיים (מר אלחרר, מר אוטמזגין ומר דור) - אין כל מסמך כתוב בו דורש התובע את הפרשי השכר אשר נטען כי מגיעים לו, בכל שלב עד הגשת התביעה על ידו (למעט רמז במכתב הדרישה מיום 4.9.06, לאחר סיום עבודתו, שכאמור לעיל הנתבעת מכחישה את קבלתו בזמן אמת). לאמור לעיל יש להוסיף כי כל בעלי התפקידים אשר צוינו על ידי התובע בתצהירו כמי שפנה אליהם לצורך דרישת הפרשי השכר - העידו מטעם הנתבעת, הכחישו מכול וכול את הפניות הנטענות, ולא נסתרו בחקירותיהם הנגדיות. נהפוך הוא - מעדויותיהם של מר אוטמזגין ומר דור עלה כי התובע אמנם ביקש במספר הזדמנויות העלאת שכר, אך מעולם לא הסתמך על סיכום מחייב קודם שנערך כביכול עם הרבנית מלכה. בהתחשב בכל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח סיכום מחייב כלשהו להעלאת שכרו. מעבר לצורך נוסיף, כי גם אם היינו נותנים אמון בגרסת התובע - לא נובעת מכך זכאות אוטומטית להפרשי השכר הנטענים על ידו. זאת, שכן במקרה כזה היה עלינו לבחון מה משמעות העובדה כי תוספת השכר לא שולמה מעולם בפועל, והאם אין בחלוף הזמן, ובהמשך עבודתו של התובע משך חודשים ארוכים ללא ההעלאה - משום הסכמה של התובע לוותר על העלאת השכר. הדרישה לדמי נסיעות תשתית עובדתית התובע העיד כי הגיע למקום העבודה מדי יום בתחבורה ציבורית. תוך כדי יום העבודה, כאשר נדרש להגיע ממוסד חינוך אחד למשנהו ברחבי העיר אלעד, השתמש ברכב העמותה שהועמד לרשותו, והמתין לו בחניית העמותה. בסיום יום העבודה שב לביתו באמצעות תחבורה ציבורית, למעט מקרים חריגים בהם הורשה לקחת את הרכב לביתו וזאת "לעיתים רחוקות בלבד, בימים של אירועים ומסיבות, או בימים שבהם בשל נסיבות שונות הסתיימה עבודתי מאוחר" (סעיף 12 לתצהירו). על אף כל זאת, לא קיבל מעולם דמי נסיעות. התובע דורש דמי נסיעות עבור כל תקופת עבודתו, לפי תעריף "חופשי חודשי" (שלא הוכח על ידו בדרך כלשהי), בסך כולל של 8,064 ₪. בחקירתו הנגדית טען כי רכש כרטיסי "חופשי חודשי", אך לא שמר אותם או את הקבלות שקיבל עליהם. עוד אישר כי לקח עימו מדי יום את מפתחות הרכב. מר דור העיד כי התובע קיבל מהעמותה, משך כל תקופת עבודתו, רכב צמוד (לרבות אחזקת רכב ומימון הוצאות הדלק). רכב זה עמד לרשות התובע במשך כל שעות היממה, גם לאחר שעות עבודתו, ובשל כך אף שולם מס בגין זקיפת שווי שימוש ברכב (נספח י' לתצהירו; אך רק החל משנת 2005). בהתחשב בכך, התובע אינו זכאי לדמי נסיעות. מר חיים אומטזגין אישר אף הוא, בתצהירו, כי התובע קיבל רכב "צמוד" (סעיף 8 לתצהירו), וכי יכול היה לקחתו מדי יום לביתו (הגם שאינו יודע אם עשה כן בפועל - עמ' 25). מר שם-טוב מנחם, שכנו של התובע, העיד כי "בחניה של מר צברי הוחנה מדי יום רכב מסוג סיטרואן לבן, ופעמים רבות ראיתי את יובל צברי נוהג בה ו/או יורד ממנה בערב ו/או עולה עליה בשעות הבוקר המוקדמות" (סעיף 5 לתצהירו; הצדדים לא היו חלוקים כי רכב ה"סיטרואן" הינו הרכב שהועמד לשימוש התובע על ידי הנתבעת). בחקירתו הנגדית פירט כי רכב ה"סיטרואן" שימש את התובע משך כשנתיים, ולפניו - היה לתובע רכב מסוג "רנו אקספרס" לכשנתיים. עוד ציין כי כיום משתמש התובע ברכב מסוג "סובארו" (כפי שאכן אישר התובע בחקירתו). מר מנחם ציין כי במפרץ החניה חונות סך הכול 6 מכוניות, וכי התובע מוכר לו היטב ולכן שם לב לרכב עימו הוא נוסע. הכרעה לאחר שקילת העדויות, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח זכאות לדמי נסיעות מעבר לרכב הנתבעת שהועמד לרשותו. שוכנענו מכלל העדויות, לרבות עדותו המהימנה של מר מנחם, כי התובע עשה שימוש ברכב הנתבעת לא רק בשעות העבודה אלא גם לצרכיו הפרטיים (ולכל הפחות - לצורך נסיעה למקום העבודה וחזרה לביתו). יצוין בהקשר זה כי גם התובע עצמו אישר כי מדי פעם לקח את הרכב לביתו, אך לא הפחית ימים אלה מדרישתו לדמי נסיעות. התובע אף אישר כי לקח עימו את מפתחות הרכב לביתו מדי יום, ובהתחשב בכך - לא ברור מהו ההיגיון בהשארת הרכב בחצרי הנתבעת (כאשר לא היה חולק כי התובע מתגורר באלעד, בסמיכות למשרדי העמותה). גם העובדה כי בשלב מסוים החלה זקיפת שווי שימוש ברכב בתלוש השכר של התובע (לטענת מר דור - לאחר שנכנס לתפקידו והחליט "לעשות סדר" בנושאים החשבונאיים) - מלמדת כי הרכב הועמד לרשות התובע כרכב "צמוד", ולא רק בשעות העבודה. הדרישה להפרש פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת תשתית עובדתית התובע העיד כי במהלך כל שנת 2006 "התנכל כלפיי מר דור בצורה של תלונות שווא... ולאחר שהבהרתי בפניו כי בכוונתי למצות את זכויותיי - קיבלתי ממנו מכתב פיטורין ביום 30.7.06" (סעיף 27 לתצהירו; הגם שהכחיש כי קיבל את המכתבים במסגרתם הועלו התלונות על הכתב). לאחר קבלת מכתב הפיטורים שהה בחופשת מחלה בתאריכים 8.8.06 - 1 וביום 9.8.06 שב לעבודה וביצע חפיפה לעובד שנשכר במקומו. לדבריו, "עוד באותו היום פנה אליי מר דור וסילק אותי מהמקום ולמעשה מנע ממני להוסיף וליתן את ימי ההודעה המוקדמת אותם הסכמתי לתת" (סעיף 28 לתצהירו). התובע דורש לפיכך חלף הודעה מוקדמת עבור חודש ימים. כן הנו דורש הפרש פיצויי פיטורים, בהתחשב בתוספת השכר שסוכמה עימו לטענתו (תוך חישוב על בסיס 7,000 ₪ ברוטו לחודש, ללא כל הסבר או תימוכין לחישוב סכום הברוטו). התובע הכחיש בתצהירו מכול וכול את המעשים שיוחסו לו על ידי העמותה בתצהיריה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מהי המחלה ממנה סבל, לטענתו, החל מיום 1.8.06, והשיב כי ידו התנפחה בשל פציעה קודמת משנת 2003. לדבריו, יום לאחר קבלת מכתב הפיטורים ניגש בשל כך לרופא ויום לאחר מכן - 2.8.06 - הגיע למשרדי הנתבעת ונתן את אישור המחלה. כאשר נשאל כיצד עדות זו מתיישבת עם העובדה כי בחודש יולי 31 ימים, השיב כי ביקר אצל הרופא כבר ביום 31.7.06 והלה נתן לו אישור מחלה החל מיום למחרת. התובע עמד על כך שביום 2.8.06 נתן את אישור המחלה למזכיר העמותה, "בועז" (עמ' 10). יצוין כי אישור המחלה לא צורף לתצהירו של התובע, על אף שהתובע ציין כי מסר אותו לבא כוחו. מר דור העיד כי במהלך הזמן התגברו התלונות כנגד התובע, ובמקביל הסתבר כי הנו ממשיך לנהוג שלא ביושר בשעון הנוכחות וכי אמר לחלק מעובדי ההוראה כי הוא מעוניין במכתב פיטורים. לאור זאת, זימן את התובע לשיחה, במהלכה הודיע לו התובע באופן מפורש כי ישמח מאוד אם יפוטר. בהתחשב בכל זאת, הוצא לו מכתב הפיטורים מיום 30.7.06 (סעיף 3 (ד) לעיל). מר דור הוסיף כי לאחר הוצאת מכתב הפיטורים חדל התובע מלהגיע לעבודה, מבלי להודיע דבר ותוך התעלמות מניסיונותיו הרבים להשיגו. לאור זאת, לא נותרה לו ברירה אלא לשכור את שירותיו של איש אחזקה חלופי אשר הסכים להתחיל לעבוד באופן מיידי. לאחר מכן, ביום 7.8.06, השאיר התובע על דלתו אישור מחלה מבלי לומר דבר. בדיעבד הסתבר, כי באותה הזדמנות השאיר את המפתחות שהיו בידיו למחליפו מר גרשי, ועזב ללא העברת תפקיד מסודרת. מר דור הדגיש כי התנהגות זו של התובע גרמה לנזקים רבים בשל הלחץ של החלפת תפקיד ללא "חפיפה" בסמוך טרם פתיחת שנת הלימודים. מר דור טען כי לאור האמור לעיל, התובע אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת ו/או לשכר עבור הימים שלאחר יום 30.7.06. בנוסף, הסתבר בדיעבד כי מבחינה משפטית ובהתחשב בהתנהגותו כלל לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, והנתבעת מבקשת - על דרך של קיזוז - את השבתם. מר רחמים גרשי, מחליפו של התובע (שמועסק בעמותה עד היום), העיד כי בסמוך לאחר תחילת עבודתו "הגיע התובע לנתבעת, השאיר אצלי את המפתחות, הסתובב איתי כ - 10 דקות והלך בלי שאמר מילה, למרות שידע שאני אמור להחליף אותו" (סעיף 4 לתצהירו; בחקירתו הנגדית העריך את זמן ה"חפיפה" ב"רבע שעה, משהו כזה, לא זוכר" - עמ' 32). עוד ציין את המאמצים שנעשו על ידי מר דור על מנת להשיג את התובע, ללא הצלחה. הכרעה לאחר שקילת העדויות, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח זכאות לחלף הודעה מוקדמת. להלן הנימוקים לכך: העדר האמון בעדות התובע, בכלל ולגבי סילוקו ממקום העבודה על ידי מר דור - בפרט. עדותו של התובע בהקשר זה היתה מגמתית ובלתי עקבית (למשל - לגבי המועד בו פנה לרופא). התובע אף לא טרח לצרף את אישור המחלה שניתן לו (ואשר לא היה חולק כי נמסר על ידו בשלב מסוים להנהלת הנתבעת) על מנת שניתן יהא להיווכח באיזה מועד ניתן לו ובגין מה. אי צירופו של אישור המחלה, על אף שהתובע העיד כי היה ברשותו ונמסר על ידו לבא כוחו - מלמד כי הפרטים באישור המחלה אינם תומכים בגרסתו העובדתית של התובע. עדותו של התובע היתה בלתי עקבית גם בנקודה המהותית - מתי אמר לו מר דור, לפי הנטען, שלא לחזור עוד למקום העבודה. כך, בעוד שבמכתבו מיום 4.9.06 (סעיף 3 (ו) לעיל) טען כי הדברים נאמרו לו כבר ביום 2.8.06, בתצהירו (סעיף 28) - טען כי הדברים נאמרו לו ביום 9.8.06. עדותו של מר דור נתמכת במכתב שכתב לתובע בזמן אמת, בעוד שלגבי מכתב התשובה של התובע - אין סימוכין כי אכן נשלח לנתבעת באותו זמן. עדותו של מר דור נתמכת גם בעדותו של מר גרשי, אשר לא נסתרה. נוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת וקובעים כי התובע הוא שחדל להגיע, על דעת עצמו, למקום עבודתו לאחר קבלת מכתב הפיטורים, מבלי שטרח לעדכן את הנתבעת באישור המחלה שקיבל (אלא באיחור של כשבוע), וכאשר גם לאחר תום ימי המחלה שניתנו לו - לא חזר לעבוד (אלא הסתפק במתן המפתחות למר גרשי ובהסבר לקוני של כ - 10 דקות בלבד). משכך, בחר לוותר על תקופת הודעה המוקדמת שניתנה לו, ואינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת. באשר לפיצויי הפיטורים - על אף דחיית טענתו העיקרית של התובע בקשר לכך (חישוב פיצויי הפיטורים לפי שכר קובע הלוקח בחשבון את העלאת השכר הנטענת), מצאנו כי פיצויי הפיטורים ששולמו לו אכן חסרים. בהתחשב בתקופת עבודתו (3.63 שנים) ובשכרו הקובע האחרון (4,500 ₪) - היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 16,350 ₪. כיוון שקיבל סך של 15,500 ₪ בלבד - הנו זכאי להפרש, בסך 850 ₪. כיוון שהפער נובע, כפי הנראה, מטעות חישוב (ואף לא נדרש ככזה בכתב התביעה או בתצהיר כך שהנתבעת לא היתה מודעת לכך) - לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כדין בלבד. טענות הקיזוז של הנתבעת הנתבעת דרשה, בכתב הגנתה, לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את פיצויי הפיטורים ששולמו לו (לגישתה - לפנים משורת הדין), וכן את הסכומים המפורטים בסעיף 11 לעיל בשל ימי עבודה שהחסיר ושעות עבודה בהן נעדר מהעבודה. באשר לפיצויי הפיטורים - אנו סבורים כי הנתבעת לא עמדה בנטל, להוכיח כי הנה זכאית להחזר הסכום ששולם. מעבר לכך שהסכום כבר שולם, ולא נטען להטעיה או עילה אחרת המצדיקה את השבתו, הנתבעת לא הוכיחה כי מתקיימים התנאים הנקובים בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 המצדיקים לשלול מעובד את פיצויי הפיטורים המגיעים לו. הנתבעת אמנם טענה כי התובע ביצע רישומים כוזבים בדו"חות הנוכחות, אך לא הוכיחה זאת והסתפקה באמירות כוללניות בקשר לכך ללא פירוט תאריכים ו/או ראיות ברורות. בכך לא די. באשר להחזר השכר בשל ימי עבודה ושעות עבודה - הפירוט שערכה הנתבעת בקשר לכך (נספח י"א לתצהיר מר דור) אינו ברור. כפי שניתן להבין, הנתבעת כללה בחישוב זה בעיקר ימים בהם התובע העביר את כרטיס הנוכחות באופן ידני בכניסה או ביציאה. זאת, מבלי שהוכיחה כי נאסר עליו לבצע רישומים ידניים בכרטיס הנוכחות, ומבלי שהוכיחה כי משמעות הרישום הידני הינה אי ביצוע עבודה בפועל במהלך כל אותו יום עבודה. בנוסף, לא הסבירה מדוע אין לראות בתשלום השכר המלא לתובע בפועל בגין אותם חודשים - משום הסכמה שלה לדרך רישומו של כרטיס הנוכחות ולשעות העבודה המפורטות בו. נוכח כל האמור לעיל, גם רכיבים אלו בטענות הקיזוז - לא הוכחו כלל. סיכום סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבעת תשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך של 850 ₪, וכן גמול שעות נוספות בסך 1,277 ₪, שניהם בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.8.06 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ב באב, תשס"ט (12 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. נ.צ. מר שלמה פרלוב (ע) דוידוב מוטולה סיגל, שופטת - אב"ד כרטיס נוכחותפיטוריםשעות עבודה ומנוחה